אייווברי
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מיקום | |||||
אֵייווברי (אנגלית: Avebury) הוא אתר המכיל הנג' גדול ושלושה מעגלי אבן סביב הכפר הנושא את אותו שם במחוז וילטשייר שבאנגליה. איווברי הוא אחד המונומנטים הנאוליתיים הגדולים והקדומים ביותר באירופה, והוא מתוארך לתקופה של לפני 5,000 שנים. הוא עתיק יותר בהשוואה לסטונהנג' הנמצא במרחק 32 ק"מ דרומית ממנו. אייווברי שוכן בקירוב באמצע הדרך בין מרלבורו לקאלן. אייווברי הוכרז כמונומנט עתיק מתוכנן וכאתר מורשת עולמית, חלק מאתר המורשת העולמית סטונהנג', אייווברי ואתרים נלווים של ארגון אונסק"ו. האתר נמצא בבעלותה של קרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי.
המונומנט
רוב המבנים שנותרו באתר מורכבים מעבודות עפר הידועות בכינוי "הסוללה", כיוון שהן כוללות חפיר גדול וגדה חיצונית עם הנג' בקוטר של 421 מטרים ובהיקף של 1.35 ק"מ. האתרים היחידים הידועים (סטונהנג' ואבני המרצפת של דורסט) שניתן להשוות לאייווברי קטנים ממנו פי ארבעה. עומק החפיר הוא 11 מטרים ורוחבו 21 מטרים, ולפי בדיקות תיארוך רדיומטרי שנערכו בתוך החפיר נקבע כי תושבי המקום מילאו אותו בין 3400 ל-2625 לפנה"ס. ייתכן כי החפיר נוצר בתאריך יותר מאוחר בתקופה זו, אף שלפי החפירות בגדה מתברר כי הוא דווקא הוגדל, ככל הנראה באמצעות חומר שהוצא ממנו. לכן, המילוי בתחתית החפיר הסופי יהיה חדש יותר לעומת זה של החפיר המקורי שלא קיים עוד.
בתוך ההנג' שוכן מעגל גדול חיצוני המהווה חלק ממעגל אבן בקוטר של 335 מטרים. ההשערה היא כי המעגל נבנה כ-500 שנים לאחר ביצוע עבודות העפר, אך ייתכן שהוא נבנה באותה תקופה כמוהן. במקור היו 98 אבני סארסן עומדות, ומשקלן של הגדולות ביותר מביניהן עולה על 40 טונות. גובה האבנים הוא בין 3.6 ל-4.2 מטרים כפי שניתן היה לראות בכניסה הדרומית ובכניסה הצפונית לאתר. לפי בדיקות תיארוך שנעשו על פנים האבנים הסיקו המדענים כי הגיל שלהן הוא בין 2800 ל-2400 שנים.
בסמוך למרכז המונומנט שוכנים שני מעגלי אבן נפרדים. קוטר הטבעת הפנימית הצפונית הוא 98 מטרים, אף על פי שנותרו בה רק שתי אבנים עומדות ושתי אבנים נוספות שנפלו. במרכז המונומנט היה "מפרץ" של שלוש אבנים עומדות שפתחו מצביע לכיוון צפון-מזרח.
הקוטר של טבעת האבן הפנימית הדרומית היה 108 מטרים לפני שהיא נהרסה. החלקים ששרדו מהקשת שלה נמצאים מתחת לבתי הכפר אייווברי. עד למאה ה-18 עמדו במרכז הטבעת מונולית גדול בגובה 5.5 מטרים עם אבנים עומדות קטנות יותר בסמוך אליו. בכניסה הדרום-מזרחית להנג' מתחילה שדרת אבן המכונה שדרת קנט, ואילו בכניסה המערבית מתחילה שדרת בקהאמפטון שנהרסה באופן חלקי.
לפי בדיקות מסוימות שנערכו במעגל החיצוני נטען כי בעבר עמד בו מעגל עץ של שתי טבעות קונצנטריות[1], אך טרם נמצא אישוש מספיק לטענה. בצפייה מהאוויר ניתן להבחין בגבעה חרושה ברביע הצפון-מערבי של המעגל החיצוני.
להנג' יש ארבע כניסות. שתי כניסות ניצבות זו מול זו על ציר בכיוון צפון-צפון מערב וציר בכיוון דרום-דרום מזרח, ואילו שתי הכניסות האחרות ניצבות זו מול זו על ציר בכיוון מזרח-צפון מזרח וציר בכיוון מערב-דרום מערב.
אף על פי שאייווברי נבנה על ידי האדם הוא הוצג בתוכנית הטלוויזיה "שבעת הפלאים הטבעיים" כאחד משני פלאי הטבע של דרום-מערב אנגליה, כיוון שהוא נבנה מרכיבים טבעיים.
הרס האבנים
החל מהמאה ה-14 נהרסו אבנים רבות[2] על מנת לספק את הצרכים של תעשיית הבנייה ותעשיית החקלאות המקומיות. האבנים ספגו נזקים נוספים כיוון שאנשים מסוימים חששו מטקסים פגניים הקשורים אליהן. בתקופה מאוחרת יותר ביקרו באתר ג'ון אוברי וויליאם סטקלי, ותיארו את התרשמותם. סטקלי שהה במקום במשך רוב שנות ה-20 של המאה ה-18, ועסק בתיעוד של שרידי אייווברי והמונומנטים הסמוכים אליו.
במעגל החיצוני שרדו רק 27 אבנים, ורובן הוצבו מחדש על ידי אלכסנדר קיילר בשנות ה-30. כיום עמודי חשמל יצוקים מסמנים את המיקום של האבנים החסרות, וההשערה היא כי באתר קבורות אבנים נוספות.
חפירות
החפירות הארכאולוגיות באייווברי עצמו מוגבלות. סר הנרי מוקס חפר בגדה ב-1894, ובעקבות כך נטען כי סוללות העפר נבנו בשני שלבים נפרדים.
האתר נסקר ונחפר כמה פעמים בין 1908 ל-1922 על ידי קבוצת פועלים שעבדו עבור הרולד סנט ג'ורג' גריי. גריי הצליח להדגים כיצד האנשים שבנו את איווברי חפרו לעומק 11 מטרים בקירטון הטבעי במהלך יצירת החפיר מסביב להנג', והקימו סוללת עפר חיצונית בגובה תשעה מטרים כאשר כלי העבודה העיקרי שלהם הוא קרן של אייל אציל. גריי תיאר את בסיס החפיר כאזור שטוח ברוחב ארבעה מטרים, אך ארכאולוגים מאוחרים יותר טוענים כי ייתכן ובגלל שיטות עבודה לא מדויקות צורת החפיר נפגמה. גריי מצא מעט חפצי עתיקות בחפיר אך הוא כן הצליח למצוא עצמות אדם פזורות, ובעיקר עצמות לסת. גריי גילה גופה של אישה בגובה מטר וחצי כשחפר בעומק של שני מטרים.
הארכאולוג אלכסנדר קיילר הציב מחדש את האבנים בשנות ה-30. מתחת לאבן הידועה בכינוי "אבן הספר" נמצא שלד של אדם ביחד עם מטבעות המתוארכים לתחילת המאה ה-12. לפי העדויות האדם הזה נפצע באורח אנוש כאשר חפר במקום קבר והאבן נפלה עליו. בנוסף למטבעות נמצאו בסמוך לשלד כלי דמוי מספריים, ומכאן שם האבן[3]. כאשר נפתח בית ספר כפרי חדש ב-1969 נוצרה הזדמנות נוספת לבדוק את האתר ולהוציא דגימות קרקע לבדיקות תיארוך, ובעקבות זאת נערכה ב-1982 חפירה ארכאולוגית.
משולש אייווברי
חלק גדול מהכפר איווברי נמצא בתוך שטח המונומנט. שתי דרכים מקומיות חוצות את המונומנט, והמבקרים יכולים ללכת ברגל על סוללות העפר. שתי שדרות אבן (קנט ובקהאמפטון) נפגשו באייווברי ולפיהן מגדירים משולש שהוכרז כאתר מורשת עולמית הכולל את המשכן, גבעת וינדמיל, גבעת סילברי והרוגם הארוך של מערב קנט.
קישורים חיצוניים
- מידע על אייווברי באתר הקרן הלאומית
- כתבה באתר ה-BBC על גילוי אבנים נוספות באייווברי
הערות שוליים
- ^ טבעות קונצנטריות הן טבעות בעלות נקודת מרכז משותפת
- ^ British Archaeology, Issue no 48, October 1999, "Lost skeleton of `barber-surgeon' found in museum"
- ^ Evans, Ghosts: Mysterious Tales from the National Trust, p. 11.
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
