אייל קוהל
 אייל קוהל
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילים |
| סוג: | אייל זהוב |
| מין: | אייל קוהל |
| שם מדעי | |
 Hyelaphus kuhlii
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אייל קוהל (שם מדעי: Hyelaphus kuhlii) הוא מין של אייל נדיר בסוג אייל זהוב יחד עם אייל קאלאמיאן ואייל חזירוני. האייל אנדמי לאינדונזיה, וקרוי על שמו של זואולוג גרמני. לעיתים מסווג בסוג "Axis" תחת השם המדעי: Axis kuhlii. היום בסוג זה מין יחיד: אייל נקוד (Axis axis).
מאפיינים
אייל קוהל הוא אייל קטן יחסית, גובהו בכתפיים 65–70 ס"מ, אורך ראשו וגופו כ-140 ס"מ, אורך זנבו כ-20 ס"מ, ומשקלו 50–60 ק"ג. יש מחלוקת בין חוקרים שונים על מידות גופו.
צבע פרוותו נע בין חום לחום אדמדם, חלקו הקדמי אפור כהה או שחור, תחתית זנבו לבן, ומסביב לעיניו צהבהב. גופו ארוך וצר, זנבו בנוני, ואוזניו ורגליו קצרים. לזכרים קרניים קטנות באורך של 25–47 ס"מ, ובהם שלושה סיעופים בלבד. אייל חזירוני ואייל קלמיאן דומים מאד במבנה גופם לאייל קוהל, אם כי אייל חזירוני גדול יותר, רגליו ארוכות יותר, וגופו מנוקד בכתמים לבנים, ואייל קלמיאן מתאפיין בפרווה חומה ללא כתם שחור וכדומה.
אייל קוהל אנדמי לאי "Bawean" הממוקם בין בורניאו לג'אווה שבאינדונזיה. באי קיימים שתי אוכלוסיות נפרדות, הקטנה בדרום האי, והגדולה באזורים ההררים של צפון האי, הטווח הכולל הוא כ-220 קמ"ר. בית גידולם כולל יערות ויערות הרריים עם צמחייה צפופה וקרחות יער. תזונתם כוללת עשבים, דשאים ועלים שונים.
לאחר תקופת היריון של 225–230 ימים, נולד עופר אחד ולעיתים נדירות שניים. פרוותו של העופר בהירה עם כתמים לבנים הנעלמים אחרי מספר שבועות. לזכרים מתחילות לצמוח קרניים בגיל שנה.
איילי קוהל הם איילים טריטוריאליים החיים בגפם, ופעילים בעיקר בלילה. במשך היום הם נחים במעבה הצמחייה, ויוצאים לקראת הערב לקרחות היער בשבילים קבועים. אף על פי שהאיילים בודדים, הם קולנים יחסית, ומתקשרים אחד עם השני במגוון קולות. מין זה אינו מגיב בקריאת אזהרה בהתקרבות סכנה, אלא חומק בשקט כדי לא להתגלות.
איומים ושימור
אויביו הטבעיים של אייל קוהל בוגר הם פיתונים מרושתים, אם כי הם אינם נפוצים באי בצורה נרחבת; העופרים עשויים להיטרף גם על ידי עופות דורסים, וקופים שונים.
בעבר היו איילי קוהל ניצודים על ידי התושבים המקומיים. משנת 1960 השתולל ציד רציני, כאשר שטחים גדולים של יער נכרתו לצורך מטעי עץ טיק, ונתנו לציידים גישה קלה יותר. בסביבות 1977 הציד פחת, ונתן לשתי האוכלוסיות אפשרות להתאושש מעט.
כיום, האיומים המרכזיים על מין זה הם ציד, שרפה מכוונת של הצמחייה על ידי התושבים, למטרות שונות, ובעיקר כלבי בית. ב-1979, הוקמה שמורת טבע, המספקת הגנה לאיילים מפני שריפות וכלבים, וכן דילול עצי טיק, כדי לתת לעצים שונים להתפתח. כמו כן קיימים עדרים קטנים בגני חיות. למרות זאת אייל קוהל מסווג על ידי IUCN כמין ב"סכנת הכחדה חמורה" (אם כי האוכלוסייה נמצאת במגמת עלייה) ומספר הפרטים כיום נאמד בכ-250 בלבד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אייל קוהל |
הערות שוליים
_doe_and_fawn_(19723516843).jpg)
