איסור שוחד
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ח' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק כ"ג |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן ט' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו רע"ד ספר החינוך, מצווה פ"ג |
איסור שוחד הוא מצוות לא תעשה מהתורה על קבלת שוחד בידי הדיינים.
התורה אוסרת על השופט לקחת שוחד: ”וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק ח'); ”לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם” (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט). רש"י, בפירושו לפסוק בספר שמות, מציין שהאיסור חל אף אם השוחד ניתן כדי לשפוט אמת.
בנבואתו הראשונה מאשים ישעיהו הנביא: ”שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם” (ספר ישעיהו, פרק א', פסוק כ"ג).
בתלמוד נאמר "אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ה עמוד ב'). בהמשך מומחשת הזהירות שנקטו חכמים גם מאבק שוחד, שהוא מעשה שיש בו רק דמיון לשוחד. מסופר על האמורא שמואל שעבר על גשר. בא אדם ונתן לו יד, לסייע לו במעבר הגשר. אמר לו שמואל: מה מעשיך פה? אמר לו: דין יש לי בפניך. אמר לו: פסול אני לך לדין.
מאוחר יותר הורחב האיסור על קבלת טובת הנאה מבעל דין גם לאחר שהסתיים המשפט. הרמ"א כתב בעניין זה במאה ה-16: "דיין שדן כבר, ובא הבעל דין ליתן לו מתנה על שהפך בזכותו - אסור לו לקבלו".
אף שבתורה מוצג איסור שוחד כאיסור על המקבל, הרחיבו חז"ל איסור זה גם לנותן, בבחינת "לפני עיוור לא תיתן מכשול".
איסור מתן שוחד וקבלתו מתייחס גם לשופט נכרי, משום שגם בני נח נצטוו על הדינים, ואף להם אסור לקבל שוחד, ומי שמציע להם שוחד, עושה עוולה, וגם גורם להם מכשול.[1]
האיסור לתת שוחד ולקבלו אמור גם ביחס להליכי בחירתם של נבחרי הציבור. בספרות ההלכה, הדבר בא לידי ביטוי מיוחד בעניין בחירת רבנים.[2].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ראו פירוש הרמב"ן לבראשית לד, יג. ושו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן יד; פתחי תשובה לשולחן ערוך, שם, ס"ק ג.
- ^ אליאב שוחטמן, טוהר השיפוט וטוהר המִנהל הציבורי, גיליון מס' 135 של המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת שערי משפט - פרשת שופטים, תשס"ג, באתר "דעת".
