איצ'אן קלה
| מדינה |
 אוזבקיסטן |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2001, לפי קריטריונים 3, 4, 5 | |
איצ'אן קלה (באוזבקית: Ichаn-Qаl’а - "העיר הפנימית") הוא הרובע ההיסטורי של העיר חיווה השוכנת במערב אוזבקיסטן, סמוך לגבולה עם טורקמניסטן ובפאתי מדבר קאראקום, כ-750 ק"מ מערבית מהבירה טשקנט. רובע איצ'אן קלה שוכן כחצי קילומטר מדרום למרכזה של חיווה המודרנית, והוא משקף במידה רבה את עברה המפואר של העיר אשר שימשה כבירתן של ממלכת חווארזם ושל ח'אנות חיווה. ב-1991 הוכרז איצ'אן קלה כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
תולדותיו של האיצ'אן קלה שלובים באלה של העיר. במאה ה-4 נודעה חיווה כנווה מדבר בליבה של חורזם, אשר תושביה שאבו מים והפכו את מדבר קרה קום לאדמות מרעה, גנים ופרדסים. העיר נכבשה על ידי הערבים בשנת 712 ועל ידי המונגולים ב-1221. ב-1379 השתלט עליה טימור לנג וב-1512 עברה לשליטת האוזבקים שהפכוה לאחת מבירותיהם. החל ב-1643 ועד 1740 הייתה העיר לבירת ח'אנות חיווה, וזו הייתה לתקופת הזוהר שלה. רוב המבנים המונומנטליים באיצ'אן קלה הוקמו בשנים אלה ולאחריהן. ב-1967 הוכרזה איצ'אן קלה כשמורה היסטורית ואדריכלית, ושנתיים לאחר מכן הוענק לה מעמד של מוזיאון פתוח (הלכה למעשה זהו סקאנסן, אם כי המונח אינו נהוג בהקשרה של העיר), דבר ששלל ממנה במידה רבה את חיותה.
מבנה האיצ'אן קלה
המתחם בנוי בצורת מלבן שאורכו 600 מטר ורוחבו 400 מטר, והוא מוקף חומת לבנים ובוץ באורך של 2.5 ק"מ ובגובה של 10 מטר. החומה הנוכחית היא מהמאה ה-18 לאחר שהחומה הקודמת נהרסה על ידי הפרסים. בחומה קבועים ארבעה שערים, אחד בעל אחד מצדדיה. השער המערבי המכונה גם אוטה דרבוזה (Ota Darvoza - "שער האב") ניצב בין שני מגדלים. הוא שוחזר בשנת 1970 לאחר שהמבנה המקורי נהרס ב-1920. בצידה השני של הקלה ניצב השער המזרחי או פולבון דרבוזה (Pоlvоn Dаrvоzа - "שער האיש החזק"), ושני השערים בחומה הדרומית והצפונית מכונים בוחורו דרבוזה (Buxoro Darvoza - "שער בוכרה") וטוש דרבוזה (Tosh Darvoza - "שער האבן").
את הקלה מחלקים שני רחובות עיקריים שנפגשים במרכזה. האחד מוביל מהשער הדרומי אל השער הצפוני, והאחר, רחוב פהלבון מחמוד, מקשר בין השער המערבי למזרחי ולאורכו ניצבים רוב המבנים החשובים של הקלה. סך הכל שוכנים בקלה כ-250 בתים וכ-50 מבנים מונומנטליים.
אתרי האיצ'אן קלה
סמוך לשער המערבי, משני צדדיו של רחוב פהלבון מחמוד, שוכנים שלושה מבנים חשובים. מדרום לרחוב ניצבת מדרסת מוהאמד אמינחון (Muhаmmаd Аminхоn mаdrаsаsi) שנבנתה ב-1851-1852 ומשמשת כיום כמלון חיווה. צמוד למדרסה נישא מינרט קלטה מינור (Kаltа Minоr minоrаsi) שנראה כגליל רחב בצבע טורקיז. מצידו השני של הרחוב ניצב הקוהנה ארק (Ko`hnа Аrk) ששימש כמצודה של שליטי העיר. המבנה המקורי שעמד במקום הוקם במאה ה-12, ובין השנים 1686-1688 הוא הורחב באופן משמעותי. המבנה כולל הרמון, אורוות, מטבעה, קסרקטין, בית מאסר ומחסני נשק. במרכזו של המבנה השתרעה חצר פנימית שבה נמצא משטח עגול. זה סימן את מקומו של היורט, אוהל הנוודים הטורקי המסורתי, בו המשיכו שליטי העיר להתגורר לעיתים.
מסגד ג'ומה (Jumа mаsjid) שוכן בכיכר המרכזית של הקלה, מקום בו נפגשים שני רחובותיה העיקריים. גגו של המסגד נתמך ב-112 עמודי עץ וחלקם מהמאה ה-10, אם כי המבנה הנוכחי נבנה במאה ה-18. 81 מדרגות מובילות לראש המינרט.
בחלקה המזרחי של הקלה שוכנים השוק המקורה באזאר ארמון אלאקוליחון (Аllаquliхоn sаrоyi Bozori) הפעיל גם כיום והקרבונסראי של אלאקוליחון (Аllаquliхоn Kаrvоn sаrоyi) המשמש כיום כחנות כלבו. מעבר לשער המזרחי ומחוץ לתחומי הקלה משתרע הבזאר המודרני והרחבה במקום שימשה בעבר כשוק העבדים של העיר. סמוך לאלה ממוקם ארמון טוש הובלי (Tоsh Hоvli) שהוקם על ידי אלאקוליחון, שליט חיווה מ-1825 עד 1842. בארמון יותר מ-150 חדרים הערוכים סביב תשע חצרות.
בחלקה הדרומי של הקלה שוכנים מדרסת איסלום חוג'ה (Islom Xuja mаsjidi) וצמוד לה מינרט באותו שם (Islom Huja minоrаsi). שני אלה הוקמו ב-1910. המינרט הוא המבנה הגבוה בעיר, ווא נישא לגובה של 45 מטר ומאפשר תצפית אל מדבר קרה קום מדרום לעיר. המינרט מצופה ברצועות העשויות אריחים בצבעי טורקיז ואדום. המאוזוליאום של פהלבון מחמוד הוקם ב-1326, נבנה מחדש במאה ה-19 ושופץ שוב ב-1913. קירות המאוזוליאום מצופים באריחים בגווני כחול, טורקיז ולבן, ואלה מקיפים את המצבה שצורתה כשל ארון קבורה. פהלבון מחמוד עצמו היה משורר, מתאגרף ופילוסוף, שעלה לדרגת קדוש מגן של חיווה.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
