דרכי המשי: מסדרון זראפשאן-קאראקום

דרכי המשי: מסדרון זראפשאן-קאראקום

**אתר מורשת עולמית**
מדינה	טג'יקיסטן; טורקמניסטן; אוזבקיסטן
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 2, 3, ו-5
כולל	34 אתרים נפרדים
שטח האתר	6,696.79 דונם
שטח אזור החיץ	17,500.42 דונם

מסדרון זראפשאן-קאראקום הוא קטע באורך 866 ק"מ לאורך דרך המשי והוא אחד הקטעים החשובים ביותר שלה.^[1]

התוואי של המסדרון עובר ממזרח למערב לאורך הנהר זראפשאן וממשיך לדרום-מערב, הוא עובר דרך אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן, חולף על פני שלושה אתרי מורשת עולמית, סמרקנד, בוכרה ומרב העתיקה, כמו גם מדבר קאראקום. לאורך תוואי זה, מעידים "מגורי סוחרים מפוארים, מצודות, מסגדי עמודים אסלאמיים מוקדמים, מערכות השקיה מתקדמות והמגוון הרחב של החאנים שנשמרו לאורך המסדרון"^[2] על חילופי המסחר והתרבות התוססים באזור.

דרך המשי וקטע זה בפרט נחשבים לכור היתוך של קבוצות אתניות, תרבויות ודתות בשל כיוונה מזרח-מערב והקשר שלה למסדרונות אחרים. באזור זה התרחשו חילופי מידע ערים על מדע וטכנולוגיה.

במושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית, שהתכנסה בריאד בערב הסעודית בין ה-10 ל-25 בספטמבר 2023, נכללה ההצעה המשותפת של אוזבקיסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו על בסיס קריטריונים (ii), (iii) ו-(v) והמסדרון נרשם תחת מספר 1675.^[1] הקטע כולל 34 אתרים נפרדים.^[3]

האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית

מסדרון זראפשאן-קאראקום^[3]
מס'	שם	מדינה	קואורדינטות	שטח בדונם	שטח אזור החיץ בדונם	תיאור
1	הישוב חיסוראק	טג'יקיסטן	39°26′29″N 69°41′08″E / 39.441489°N 69.685558°E / 39.441489; 69.685558	230.19	529.27	זהו המונומנט העירוני הגבוה הגדול ביותר (מעל 70 דונם) במרכז אסיה, 2,250 מטרים מעל גובה פני הים, עם שימור מצוין של הארכיטקטורה של המאה ה-7 וה-8. קיומו של יישוב מפותח זה בהרים, בהם אין ערים כיום, מעיד על האומנות הבולטת של בני סוגדיאנה (אנ') ועל יכולתם להתמודד עם הסביבה הקשה. הארכיטקטורה של היישוב חיסוראק נשמרה היטב. בחיסוראק נמצאו ממצאים אורגניים רבים: טקסטיל ושברי בגדים, כלי עץ, כולל לוחות תקרה מגולפים ומסמכי סוגדיאנים, תבואה, עור, פרוות, כלבים חנוטים וכו'. פרויקט תכנון עירוני וביצור עירוני גרנדיוזי, בחיסוראק יש ארמון מקושט על מצודה מספר 1. היישוב הוא גם עדות לאדריכלות ולריהוט של ארמון סוגדיאני. זהו גם מבצר יוצא דופן בצורת רכס ויישוב עירוני באזור הררי קשה לגישה עם אקלים קשה.^[4]
2	המבצר על הר מוג	טג'יקיסטן	39°27′16″N 68°24′47″E / 39.4545°N 68.4131818°E / 39.4545; 68.4131818	31.27	199.13	התגלית הגדולה היחידה של מסמכים הקשורים לאירועים בסוגדיאנה מנקודת המבט הסוגדיאנית נעשתה במבצר מוג. מסמכים אלו מייצגים כיום את אחד המקורות העיקריים לתקופת המאה ה-8 בדרך המשי, בה נלחמו ערבים, טורקים, סינים, פרסים (זורואסטרים ומוסלמים), ח'ווארזימים וסוגדיאנים על השליטה באזור.^[5]
3	היישוב קום	טג'יקיסטן	39°25′00″N 68°23′35″E / 39.416694°N 68.393139°E / 39.416694; 68.393139	8.88	111.13	היישוב קום, השוכן גבוה בהרים, המורכב מטירה שהשתמרה היטב וכן ארמון, בתים וביצורים ושבו חיפש השליט האחרון של פנג'קנט, דאוואסטיץ', מקלט מפני רדיפות, משקף את התרבות והחיים הלאומיים של הרמות של סוגדיאנה בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8. החפירות של רוב היישוב קום, בשילוב המידע הכתוב שנמצא בטירה בהר מוג, מאפשרים תיאור מדויק יותר של המצב ההיסטורי וההתמודדות של אוכלוסיית הסוגדיאנים ההרריים. קום מייצג את התכנון העירוני והביצורים לאורך דרך המשי, כמו גם את מבני הארמון הסוגדיאני של הנסיכים הזוטרים שהיו מעורבים בסחר בדרך המשי. הוא גם מהווה דוגמה לפעילות אנושית יוצאת דופן בסביבה הררית קשה ומספק עדויות ארכאולוגיות לאסלאמיזציה של האזור.^[6]
4	הישוב גרדני חיסור (גר')	טג'יקיסטן	39°25′21″N 68°20′45″E / 39.422614°N 68.345906°E / 39.422614; 68.345906	4.99	122.8	גרדני חיסור הוא היישוב הכפרי הסוגדיאני היחיד מהמאה ה-7 עד תחילת המאה ה-8 שנחפר במלואו. זהו אתר ההתייחסות לחיים הרגילים של הסוגדיאנים באזורים הגבוהים, השונה מהארמונות, הטירות או המקדשים המוכרים בחלקים אחרים של סוגדיאנה.
5	מבצר טלי חמטודה	טג'יקיסטן	39°23′34″N 67°52′00″E / 39.392814°N 67.866750°E / 39.392814; 67.866750	21.13	153.96	טלי חמטודה הוא דוגמה יוצאת דופן למבצר משלהי התקופה העתיקה וימי הביניים באזור. המבצר בצורת צלב שהשתמר היטב מתוארך למאות הראשונות לספירה, התקופה שמיד לפני תקופת הזוהר של הציוויליזציה הסוגדיאנית על דרך המשי. מצב השימור הטוב מאפשר להדגים את האינטראקציה בין התרבות המפותחת של המישור סוגדיאני לבין התרבות הארכאית יותר של האזורים ההרריים והשפעתה של הראשונה על האחרונה.^[7]
6	המאוזוליאום של חוג'ה מוחמד באשורו	טג'יקיסטן	39°23′15″N 67°51′08″E / 39.387606°N 67.852231°E / 39.387606; 67.852231	1.11	78.89	בולט במיוחד עיטור החזית בטרקוטה מגולפת, נדיר במבנים מהמאה ה-14. סוגים רבים ושונים של עיטורים משמשים בתוך המאוזוליאום, כגון עץ מגולף, אריחים, מיוליקה, טרקוטה לא מזוגגת ומזוגגת, וגילוף חימר גולמי נדיר. שפע כזה של טכניקות ושילוב כזה של סוגי עיטור לא נמצאים באף מונומנט אחר במרכז אסיה.^[8]
7	מערכת השקיה של טוקסנקוריז	טג'יקיסטן	39°27′40″N 67°43′38″E / 39.461017°N 67.727339°E / 39.461017; 67.727339	1,020.38	1,478.47	טוקסנקוריז היא מנהרת המים השמורה ביותר באגן נהר זראפשאן. בניגוד למערכת ההשקיה של איראן או נווה המדבר טורפאן, זו אינה תעלה תת-קרקעית אלא תעלה דמוית גלריה שנחפרה דרך הסלע. המתחם מייצג עדות לאינטראקציה אנושית עם הסביבה ומשמש עדות לשימוש מתמשך במשאבי טבע במהלך השימוש האינטנסיבי בדרך המשי בימי הביניים. המערכת נבנתה או הורחבה בין המאה השישית למאה ה-12 ופעלה עד שנות השלושים של המאה ה-20.^[9]
8	היישוב סנג'רשאח	טג'יקיסטן	39°29′05″N 67°43′22″E / 39.484839°N 67.722875°E / 39.484839; 67.722875	67.89	205.05	היישוב סנג'רשאח היה עיר סוגדיאנית ואחד המרכזים העירוניים החשובים ביותר בעמק הזראפשאן העליון והיישוב הגדול ביותר באזור פנג'אקנט. הוא שלט על מסלול הסחר לעמק קשקה דריה דרך מגיאן דריה. בניגוד לפנג'אקנט, סנג'רשאח עדיין היה קיים בתקופה המוקדמת של השושלת הסאמאנית ומייצג דוגמה נדירה לאזור המעבר של מרחב עירוני סוגדיאני מהמאה ה-8 למאה ה-9. סנג'רשאח מציג כמה מהדוגמאות השמורים והמרשימים ביותר לאדריכלות המגורים הסוגדיאנית במרכז אסיה, חלקם מקומות בגובה 6 מטרים.^[10]
9	פנג'אקנט העתיקה (אנ')	טג'יקיסטן	39°29′13″N 67°37′05″E / 39.4869°N 67.618119°E / 39.4869; 67.618119	328.7	791.15	בירת הנסיכות הסוגדיאנית העתיקה פרחה בעיקר במאות השביעית וה-8 והיא אתר חפירה ארכאולוגית חשוב.
10	מקדש ג'ארטפה 2	אוזבקיסטן	39°31′57″N 67°20′28″E / 39.532514°N 67.341047°E / 39.532514; 67.341047	3.36	50.96	האתר הארכאולוגי של ג'ארטפה 2 הוא דוגמה למקדש זורואסטרי בדרך המשי ומקדש פאן-סוגדיאני. זה כנראה היה קשור להקמת פולחן הנאנה והיה חלק מרשת של אתרים קדושים זורואסטריים שצצו לאורך דרכי המשי במאה החמישית.^[11]
11	סוליימנטפה	אוזבקיסטן	39°22′50″N 67°14′31″E / 39.380611°N 67.241975°E / 39.380611; 67.241975	2.6	36.15	האתר הארכאולוגי של סוליימנטפה הוא דוגמה למנזר נוצרי של "הכנסייה האשורית" בדרכי המשי ומעיד על התפשטות הנצרות המזרחית בסוריה בדרכי המשי במאה החמישית והתפתחותה נוספת עד המאה ה-14 (אז הנצרות שהגיחה ממסדרון זראפשאן-קאראקום נעלמה).^[12]
12	קפירקאלה (אנ')	אוזבקיסטן	39°34′20″N 67°01′14″E / 39.572131°N 67.020686°E / 39.572131; 67.020686	248.18	757.83	קפירקאלה היה ככל הנראה מגורים מלכותיים של האיחשידים (שליטים קדם-אסלאמיים) של סמרקנד. הוא מייצג את האסלאמיזציה המוקדמת של מסדרון זראפשאן-קאראקום, שכן היישוב שמר על תפקידו הכלכלי לאחר הכיבוש הערבי. זו דוגמה לשימוש במשאבי מים ומערכת הביצורים. זהו מרכז ייצור מרכזי בדרך המשי, במיוחד עם כבשני הלבנים שלו, מקורו של ייצור קרמיקה סוגדיאני מאוחר עם נציץ המחקה כסף ויש לו קווי דמיון רבים עם כלי המתכת והקרמיקה.
13	היישוב דבוסיה (אנ')	אוזבקיסטן	40°01′30″N 65°46′01″E / 40.024881°N 65.766875°E / 40.024881; 65.766875	843.14	1,336.94	דבוסיה הוא דוגמה להמשכיות ההתיישבות והפיתוח העירוני שהתרחשה מהמאה ה-6 עד המאה ה-19. בנוסף, היה זה מרכז של פרוטו-תיעוש (אנ') ואומנויות, שמוצרי המתכת והטקסטיל שלה הופצו לאורך דרכי המשי. כמרכז מדעי, היישוב בדבוסיה קשור למספר רב של חוקרים של פילוסופיה, בלשנות, משפט אסלאמי ותאולוגיה.^[13]
14	מתחם אדריכלי שייח' קאסים	אוזבקיסטן	40°08′00″N 65°22′03″E / 40.133308°N 65.367408°E / 40.133308; 65.367408	13.54	276.93	נקרופוליס שנבנה סביב קברו של שייח' קאסים, מלומד סופי המשמש אתר עלייה לרגל. בתמונה משמאל פנים המאוזוליאום של שייח' קאסים.
15	מאוזוליאום מיר סעיד בחרום	אוזבקיסטן	40°08′34″N 65°21′41″E / 40.142889°N 65.361256°E / 40.142889; 65.361256	1	84.41	המאוזוליאום שהשתמר כמעט לחלוטין משקף את התפתחות הארכיטקטורה של מרכז אסיה בכלל ומבני הנצחה בפרט.
16	החאן של רבאט-י מאליק (אנ')	אוזבקיסטן	40°07′23″N 65°08′53″E / 40.123078°N 65.148158°E / 40.123078; 65.148158	8.56	350	בשל עיצוב החזית המרשים עם עיטורים של עמודים גליליים משובצים על הקירות שמשני צידי שער הכניסה הראשי, רבאט-י מאליק תופס מקום מיוחד בהיסטוריה של האדריכלות האיראנית. נבנה בין 1068 ל-1080, החאן היה אחד הגדולים מסוגו.^[14]^[15] כיום נותרה רק הקשת.
17	הסארדובה (גר') של רבאט-י מאליק	אוזבקיסטן	40°07′17″N 65°08′49″E / 40.121267°N 65.146953°E / 40.121267; 65.146953	6.54	350	בור המים נבנה במאה ה-11 במיוחד כדי לספק מים לרבאט-י מאליק. המים לבור סופקו מנחל זראפשאן דרך תעלה תת-קרקעית ואוחסנו שם לאורך כל הקיץ. המים שם היו נקיים וקרים הודות לכיפה בגובה 12 מטרים שהגנה עליהם מחום השמש. הסרדובה, ששוכנת על נתיב שיירות הסוחרים, הייתה מקור מי שתייה לנוסעים חולפים ולשיירות הסוחרים.
18	מסגד דגרון	אוזבקיסטן	40°09′18″N 65°00′41″E / 40.155039°N 65.011458°E / 40.155039; 65.011458	25.5	501.02	מסגד דגרון, שמשערים שנבנה במאות ה-11 עד ה-12, הוא אחד המבנים הדתיים האסלאמיים המוקדמים ביותר באוזבקיסטן. אף על פי שהוא מבנה אסלאמי, הסגנון האדריכלי מזכיר יותר מבנים מהתקופה הפרה-אסלאמית. זה נראה יותר כמו מקדש זורואסטרי. התקרה המקומרת אופיינית למבנים אסלאמיים. המבנה יוצא הדופן הזה הופך את המסגד לכל כך ייחודי.^[16]
19	מאוזוליאום צ'שמה-איוב (אנ')	אוזבקיסטן	39°58′13″N 64°38′11″E / 39.970356°N 64.636469°E / 39.970356; 64.636469	0.6	69.25	צ'שמה-איוב הוא סוג מייצג של מאוזוליאום ואמנות דקורטיבית אדריכלית של תקופת השלטון של השושלת הקרא-ח'אנית במאות ה-11 עד אמצע המאה ה-15. באותה תקופה, זו הייתה צורה ייחודית של מאוזוליאום ולאף מאוזוליאום אחר לא היה שער כזה. העיטור המקורי המשמעותי של טרקוטה מגולפת, בצבע אחיד בגוון אוכרה מוזהב הוא ייחודי מאוד לתקופה הטרום-מונגולית (מאות 12–13). הדגשים בזיגוג הטורקיז הם אחת הדוגמאות הראשונות לשימוש בצבע. הם משקפים צעד חשוב בטכנולוגיה הקרמית שהפכה מאוחר יותר לנפוצה לאורך כל מסדרון דרך המשי.^[17]
20	היישוב ורדנזה (אנ')	אוזבקיסטן	40°09′30″N 64°26′01″E / 40.158433°N 64.433744°E / 40.158433; 64.433744	110.84	663.7	ורדנזה היא שרידי העיר המבוצרת מימי הביניים ורדנה, ששלטה בשטחים לאורך קטע סמרקנד-בוכרה. זה היה אחד מהמרכזים הפוליטיים של סוגדיאנה במערב: במאות ה-4 עד ה-8 היא הייתה בירת המדינה החקלאית העתיקה בוכרה, שניהולה התבסס על משאבי המים של השהירקן, תעלה מימי הביניים המסתעפת מנהר זראפשאן. זה היה מקום מגוריהם של בני ורדאן חודאטים (מלכי ורדנה) שהתחרו על עליונות באזור זה במהלך ההפתאליטים (אנ'), הכאגנים הטורקיים והערבים במאות ה-4 עד ה-8.^[18]
21	המינרט של וובקנט (אנ')	אוזבקיסטן	40°01′11″N 64°31′05″E / 40.019692°N 64.517983°E / 40.019692; 64.517983	6	280	המינרט, שנבנה בין השנים 1196 ל-1197, השתמר כמעט לחלוטין ולכן חשוב לחקר מקורות ופיתוח של המינרטים מרכז אסיה.
22	המתחם האדריכלי של בהאא אד-דין נקשבנד (אנ')	אוזבקיסטן	39°48′09″N 64°32′14″E / 39.802381°N 64.537228°E / 39.802381; 64.537228	225.4	778.28	קברו של בהאא אד-דין נקשבנד, שעל שמו המסדר הסופי הנקשבנדיה, אחד מהמסדרים הסופיים המוסלמיים הגדולים והמשפיעים ביותר, הוא כיום אתר עלייה לרגל חשוב.
23	הנקרופוליס של צ'ור-באקר (אנ')	אוזבקיסטן	39°46′28″N 64°20′05″E / 39.7745°N 64.334683°E / 39.7745; 64.334683	84.66	483.78	המתחם האדריכלי מהווה עדות למסורת הדתית של התקופה האסלאמית המאוחרת של מרכז אסיה. באותה תקופה נבנו מאוזוליאום ונקרופוליס עבור אישים נערצים. זהו מתחם הנקרופוליס הגדול ביותר באזור בוכרה עם תכנון פנים ייחודי.^[19]
24	היישוב וראחשה (אנ')	אוזבקיסטן	39°51′48″N 64°04′23″E / 39.863428°N 64.073103°E / 39.863428; 64.073103	433.32	920	היישוב וראחשה היה מוצב צבאי חשוב בגבולו המערבי של נווה המדבר וכן מרכז מסחר חשוב על הדרך שבין בוכרה לח'ווארזם והיה באזור המגע בין הנוודים לאוכלוסייה הקבועה. זה היה מרכז פוליטי של הסוגדיאנים ומקום מגוריהם המרוחקים של החודאטים מבוכרה, בו שוכנים מצודה מבוצרת וארמון עם ציורי קיר יוצאי דופן באולם ה"אדום" וה"כחול" ועיטורי אלבסטר מגולפים מהמאה ה-8, המשלבים מסורות סוגדיאניות עם מוטיבים הודיים, סאסניים ואומאיים.^[20]
25	היישוב פאיקנד (אנ')	אוזבקיסטן	39°35′08″N 64°00′41″E / 39.585483°N 64.011361°E / 39.585483; 64.011361	1,698.41	1,980.82	בשל מצב השימור הטוב שלה, העיר הסוגדיאנית, שנקברה תחת חול במשך מאות שנים, נקראת "פומפיי של אסיה".^[21] בין המאות ה-2 ל-4 העיר, שנוסדה במאה ה-1 לפני הספירה, הייתה תחנת מסחר חשובה על דרך המשי. לאחר הגעתם של הערבים במאה ה-8 היא הפכה גם למרכז אסלאמי חשוב.^[22]
26	היישוב אמול	טורקמניסטן	39°01′07″N 63°35′28″E / 39.018583°N 63.591211°E / 39.018583; 63.591211	76	223.5	אמול היה אחד מהמרכזים העירוניים הגדולים של ח'וראסאן, ממוקם ברצועה צרה יחסית של אדמה חקלאית בגדה השמאלית של האמו דריה. העיר הייתה המרכז האדמיניסטרטיבי והתרבותי של אזור אמו דריה התיכון. העיר שכנה במיקום נוח על הנהר ושלטה במעבר הנהר החשוב. כאן היה המסלול היעיל ביותר מבחינה אסטרטגית: מזרחה לבוכרה ופאיקנד, לאורך הנהר זראפשאן; וממזרח, החצייה הקצרה ביותר של מדבר קאראקום לדלתה של הנהר מורגאב ומרב העתיקה. החפירות במקום מתעדות התיישבות מתמשכת מהמאות הראשונות לספירה ועד המאה ה-19.^[23]
27	החאן מנסף	טורקמניסטן	38°16′09″N 62°47′53″E / 38.269081°N 62.797939°E / 38.269081; 62.797939	2.5	107.5	החאן מנסף הוא תחנת דרכים מהמאה ה-9 עד המאה ה-12 על הקטע אמול-מרב העתיקה. החאן מנסף משקף את המאמצים של האנשים לאורך מסדרון זראפשאן-קאראקום ליצור ולתחזק מערכת תשתית מתוחכמת שתמכה במסחר ובמסעות לאורך דרכי המשי במשך מאות שנים.^[24]
28	החאן מנסף	טורקמניסטן	38°16′08″N 62°47′49″E / 38.268892°N 62.796931°E / 38.268892; 62.796931	2.5	107.5
29	החאן קונגלה	טורקמניסטן	38°14′58″N 62°46′13″E / 38.249458°N 62.770222°E / 38.249458; 62.770222	15	417.5	החאן קונגלה הוא דוגמה יוצאת דופן לחאן בקטע אמול-מרב מהמאה ה-10 עד תחילת המאה ה-13. השרידים הארכאולוגיים שלו משקפים את הכישורים הבולטים בייצור אירוח נוח בסביבה המדברית הקשה של קאראקום.
30	טאהמלאג'	טורקמניסטן	39°01′07″N 63°35′28″E / 39.018583°N 63.591211°E / 39.018583; 63.591211	14.4	10.12	תחנת דרכים (köshk) בבצורת ריבוע שקיר אחד שלה נשמר היטב. התחנה בנויה מבני בוץ והיו בה שתי קומות, כשהכניסה בקומה השנייה. בפנים יש 9 חדרים בכל קומה. בשניים מהחדרים יש תקרת כיפה. מדרום לתחנה יש מתחם מגודר בגודל של 75 על 55 מטרים.
31	החאן אקג'ה גאלה	טורקמניסטן	38°05′19″N 62°37′08″E / 38.088692°N 62.618964°E / 38.088692; 62.618964	12	1,298	החאן אקג'ה גאלה הוא דוגמה יוצאת דופן לחאן מהמאות ה-9 עד ה-12. השרידים הארכאולוגיים שלו משקפים כישורים יוצאי דופן בבניית מגורים נוחים בסביבה המדברית הקשה של קאראקום.
32	החאן גיזילה גאלה (רבאד אל חדיד)	טורקמניסטן	38°02′44″N 62°35′47″E / 38.045431°N 62.596267°E / 38.045431; 62.596267	3.3	111.8	החאן גיזילה גאלה הוא מתחם יוצא דופן של חאן בקטע אמול-מרב מהמאות ה-8 עד ה-12. השרידים הארכאולוגיים שלו משקפים כישורים יוצאי דופן בבניית מגורים נוחים בסביבה המדברית הקשה של קאראקום.^[25]
33	החאן גיזילה גאלה (רבאד אל חדיד)	טורקמניסטן	38°02′39″N 62°35′47″E / 38.044228°N 62.596342°E / 38.044228; 62.596342	3.9	111.8
34	קושמייהאן (דינלי קישמן)	טורקמניסטן	37°55′17″N 62°12′29″E / 37.921456°N 62.208089°E / 37.921456; 62.208089	1,141	3,001	קושמייהאן הייתה עיר חשובה בנווה המדבר מרב. זו הייתה נקודת המוצא לחציית מדבר קאראקום לאמול, עיירת שוק חשובה ומרכז אסטרטגי לאורך דרכי המשי.^[26]