מערב טיין שאן
 | |
| שמורת אקסו ג'באגלי | |
| מדינה |
 אוזבקיסטן |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2016, לפי קריטריונים 10 | |
| שטח האתר | 5,281.776 קילומטרים רבועים |
| שטח אזור החיץ | 1,029.158 קילומטרים רבועים |
| קואורדינטות | 43°43′06″N 68°40′44″E / 43.718333°N 68.678889°E |
מערב טיין שאן הוא אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו במרכז אסיה. אתר המורשת העולמית חוצה גבולות וכולל אזורים במדינות קזחסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן.[1]
רקע
טיין שאן הוא רכס הרים גבוה באזור טורקסטן רבתי שבמרכז אסיה. הוא משתרע לאורך 2,500 קילומטרים ממזרח למערב. חלקו המזרחי נמצא באזור האוטונומי שינג'יאנג של הקבוצה האתנית של האויגורים בצפון-מערב הרפובליקה העממית של סין, בעוד שחלקו המערבי משתרע על פני מדינות מרכז אסיה קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן. יחד עם הרי אלטאי בצפון, הרי קונלון בדרום והרי פמיר במערב, מהווה רכס טיין שאן את עמוד השדרה ההררי של מרכז אסיה. זוהי שרשרת ההרים הגדולה ביותר באזור הצחיח הממוזג בעולם, והיא גם רכס ההרים המבודד הגדול ביותר שנמתח ממזרח-מערב בעולם.[2]
הנופים של מערב טיין שאן מגוונים: ניתן למצוא קניונים, פסגות גבוהות וקרחונים, אך גם אדמות ביצות, אדמות דשא וערבות. האקלים הוא יבשתי מובהק עם חורפים קרים ומושלגים בניגוד לקיצים חמים ויבשים. תנאי האקלים משתנים עוד יותר על ידי השטח ההררי אשר יוצר מיקרו אקלימים והבדלים אנכיים בולטים באקלים ובאקולוגיה. גובה אתר המורשת מערב טיין שאן על מרכיביו השונים נע בין 700 ל-4,503 מטרים מעל גובה פני הים. אחוז גבוה של אנדמיות נרשם באזור ובמקומות מסוימים עדיין נשמרו החי והצומח מהיורה.[2] לדברי איגוד שימור הטבע הגרמני, הבעיות הגדולות ביותר באזורי מערב טיין שאן הן רעיית יתר, דלדול משאבי הטבע ופיתוח תשתיות נוסף, כמו גם שינויי האקלים.[3]
הכרה כאתר מורשת עולמית
הרי מערב טיין שאן נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשנת 2016 בהחלטה במסגרת המושב ה-40 של הוועדה למורשת עולמית.[4] האזור שוכן ממערב להרי טיין שאן בשינג'יאנג, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו שנוסף לרשימת המורשת העולמית ב-2013.[5]
בנימוק להוספת האתר לרשימה נכתב בין היתר:
מערב טיין-שאן מייצג מגוון ויופי יוצאי דופן של פסיפס של נופים, שילוב ייחודי של סוגים שונים של מערכות אקולוגיות, מגוון יוצא דופן של בעלי חיים וצמחייה כולל חלק ניכר של מינים וקהילות אנדמיות, כמו גם מספר רב של מינים נדירים ומינים מאוימים.
קריטריון (X): מערב טיין-שאן תומך במגוון יוצא דופן של מיני צמחים ובעלי חיים ברמה גבוהה של אנדמיות ומינים רבים בעלי חשיבות שימור עולמית.
אזורים מוגנים
אתר המורשת העולמית כולל שלושה עשר אתרים, שבעה מהם נמצאים בקזחסטן, ארבעה בקירגיזסטן ושניים באוזבקיסטן.[6] לאלה יש שטח מוגן כולל של כ-5,000 קילומטרים רבועים. עבור חלקם, רק האתר עצמו הוא חלק מהמורשת העולמית, אחרים מוקפים באזור חיץ עם הגנה פחותה יותר. האתרים כוללים שמורות טבע קיימות או פארקים לאומיים או חלק אחד או יותר מהם. רוב האתרים נמצאים בסמוך למפגש שלוש המדינות.
| מספר מזהה | שם | מדינה | קואורדינטות | שטח האתר בקמ"ר |
אזור החיץ בקמ"ר |
|---|---|---|---|---|---|
| 1490-001 | שמורת הטבע קראטאו | קזחסטן | 43°44′00″N 68°40′44″E / 43.733333°N 68.678889°E | 343 | 174.90 |
| 1490-002 | שמורת הטבע אקסו ג'באגלי החלק העיקרי |
קזחסטן | 42°16′34″N 70°40′27″E / 42.276111°N 70.674167°E | 1,317.04 | 258 |
| 1490-003 | שמורת הטבע אקסו ג'באגלי האתר הפלאונטולוגי קראבאסטאו |
קזחסטן | 42°56′24″N 69°54′54″E / 42.94°N 69.915°E | 1 | 0 |
| 1490-004 | שמורת הטבע אקסו ג'באגלי האתר הפלאונטולוגי אולי |
קזחסטן | 42°54′18″N 70°00′00″E / 42.905°N 70°E | 1.3 | 0 |
| 1490-005 | הפארק הלאומי סאירם-אוגם אזור בורלדאיטו |
קזחסטן | 42°41′31″N 70°15′23″E / 42.691944°N 70.256389°E | 269.71 | 49 |
| 1490-006 | הפארק הלאומי סאירם-אוגם אזור אירסו-דובבין |
קזחסטן | 42°41′31″N 70°11′18″E / 42.691944°N 70.188333°E | 455.09 | 82 |
| 1490-007 | הפארק הלאומי סאירם-אוגם אזור סאירם-אוגם |
קזחסטן | 41°56′24″N 70°04′57″E / 41.94°N 70.0825°E | 765.73 | 139 |
| 1490-008 | השמורה הביוספרית סארי-צ'לק | קירגיזסטן | 41°52′25″N 71°56′14″E / 41.873611°N 71.937222°E | 238.68 | 180.80 |
| 1490-009 | שמורת טבע בש-אראל חלק ראשי |
קירגיזסטן | 41°35′31″N 70°27′28″E / 41.591944°N 70.457778°E | 1,120.18 | 0 |
| 1490-010 | שמורת טבע בש-אראל אזור שנדלאש |
קירגיזסטן | 42°02′29″N 71°16′26″E / 42.041389°N 71.273889°E | 252.7 | 0 |
| 1490-011 | שמורת טבע פדישה אתה | קירגיזסטן | 41°43′28″N 71°34′42″E / 41.724444°N 71.578333°E | 160.10 | 145.46 |
| 1490-012 | השמורה הביוספרית צ'אטקל אזור מיידנטל |
אוזבקיסטן | 41°18′05″N 70°15′18″E / 41.301389°N 70.255°E | 247.06 | 0 |
| 1490-013 | השמורה הביוספרית צ'אטקל אזור בשקיזילסי |
אוזבקיסטן | 41°12′36″N 69°56′03″E / 41.21°N 69.934167°E | 110.18 | 0 |
צמחייה
צורות הנוף המגוונות במערב טיין שאן תומכות במגוון ביולוגי עשיר, כולל מספר גדול של מינים אנדמיים (בייחוד בשמורת הטבע קראטאו עם 61 סוגים של בעלי פרחים), ומגוון גדול של חברות צמחים, כולל יערות מעורבים של מחטניים ונשירים, חלקם עם עצי פירות בר. בין המינים בסכנת הכחדה חמורה מין העוזרר Crataegus knorringiana ומין היערה Lonicera karataviensis. יערות עצי האגוזים ופירות הבר הגדלים באזור הם הגדולים מסוגם בעולם וכוללים את המינים: Malus sieversii ו-Malus niedzwetzkyana, שניהם מין של תפוח, כשמשערים ש-Malus sieversii הוא המקור לתפוח התרבותי, המין Armeniaca vulgaris (מין של משמש), פיסטוק, גפן היין, מין העוזרר Crataegus pontica, אגוז מלך, מין השזיף Prunus sogdiana ומין האגס Pyrus regelii.[2]
בעלי חיים
בין החולייתנים החיים במערב טיין שאן נמנו 61 מינים של יונקים, 316 מינים של עופות, 17 מינים של זוחלים, 3 מינים של דו-חיים ויותר מ-20 מינים של דגים. לאזור חשיבות בינלאומית בשל מספר המינים בסכנת הכחדה. בהם מיני העופות: עיט שמש, חובה גדולה, מין היונה Columba eversmanni (אנ'), בז ציידים ורחם, ומיני היונקים: דול מצוי, מין המרמיטה Marmota menzbieri (אנ') נמר השלג וסמור משויש.[2]
קישורים חיצוניים
- Western Tien-Shan אתר אונסק"ו (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Centre, UNESCO World Heritage. "Western Tien-Shan". UNESCO World Heritage Centre (באנגלית).
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Advisory Body Evaluation (IUCN)
- ^ NABU – Naturschutzbund Deutschland e.V.
- ^ Examination of nominations of natural properties to the World Heritage List
- ^ Xinjiang Tianshan
- ^ Western Tien-Shan Map
  | |
|---|---|
|
 | |
|---|---|
|
