אירנה גרבל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אירנה גרבל (10 במאי 1901 – 27 במאי 1966) הייתה בלשנית ישראלית, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה
אירנה (לאה) גרבל נולדה במוסקבה בשנת 1901. אביה, אליהו גרבל, סיים לימודי משפטים והיה בעל מעמד "סוחר של הגילדה הראשונה", שהקנה לו רשות לגור במוסקבה, מחוץ לתחום המושב באימפריה הרוסית. אירנה למדה בגימנסיה, ובשנת 1918 ברחה עם משפחתה מאימי המהפכה הרוסית לגרמניה. אביה נפטר בגרמניה.
בשנת 1925 נישאה גרבל לאלכסנדר חנוך, אף הוא יהודי מרוסיה, חוקר יפן וממייסדי חברת גרמניה-יפן. בשנת 1928 הם נפרדו.
למדה משפטים ופילולוגיה שמית באוניברסיטת היידלברג, ובשנת 1923 קיבלה תואר דוקטור על עבודה שכותרתה "דיני מתנה במשפט העברי". בשנת 1925 החלה בלימודי שפות שמיות באוניברסיטת ברלין, ובהמשך לכך החלה ללמד שם ערבית. בשנת 1930 קיבלה תואר דוקטור נוסף, על עבודה שכותרתה: "השפעות של שפות זרות על העברית החדשה".[1]
באותן השנים כתבה (בשם המשפחה חנוך) ערכים לאנציקלופדיה יודאיקה שיצאה לאור בברלין.
בשנת 1929 עלתה עם אמהּ לארץ ישראל, ועבדה כמורה לעברית ולערבית בבתי ספר תיכוניים ובבתי מדרש למורים.
היא נעשתה למומחית לפונטיקה ולפונולוגיה של שפות שמיות חיות ולמסורות הלשון של עדות ישראל, ועסקה ברישום מסורות לשון עבריות ולהגים שמיים מפי דובריהם. בשנת 1937 נסעה לסוריה כדי להאזין לדיבורם של יהודי כורדיסטן.
בשנת 1946 שידרה ב"קול ירושלים" שיעורים בערבית.[2]
משנת 1949 לימדה ארמית מדוברת וטורקית באוניברסיטה העברית. במסגרת זו פרסמה את הספר "מבטא עברי" בשתי מהדורות.[3] בשנת 1964 מונתה לפרופסור חבר בחוג לבלשנות.[4]
פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת בין־לאומיים ובכתב העת 'לשוננו' על הגיית יהודי ספרד, על המסורת הטברנית, על חלוקת התנועות אצל מדקדקים יהודיים ועל ההגיים בכנענית ובאוגריתית. ספרה The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Persian Azerbaijan: Linguistic Analysis and Folkloristic Texts יצא לאור בשנת 1965.[5] הייתה עורכת מדור הבלשנות של האנציקלופדיה העברית בכרכים י"ג, ט"ז-כ' ומילואים ב', וכתבה בה ערכים בנושאי בלשנות, פולקלור ותולדות התרבות.
עסקה בעריכה ספרותית של תרגומים מגרמנית ומשוודית, בהם ספריו של אריך קסטנר.
בשנת תשי"ז (1957) נבחרה כחברה־יועצת באקדמיה ללשון העברית[6] – האישה הראשונה בקרב חברי האקדמיה. בזמן הדיונים במליאת האקדמיה על רפורמת הכתיב, בשנת תשכ"ב (1962), נמנתה עם המתנגדים לשיטת הניקוד החלקי והנהגת שתי שיטות ניקוד מקבילות.
בשנות השישים של חייה החלה ללמוד הונגרית.
היא גרה כל חייה עם אמהּ, פלורה גרבל, שנפטרה בנובמבר 1965.[7] אירנה גרבל נפטרה חודשים אחדים לאחר אמהּ, ב-27 במאי 1966, ונקברה בהר המנוחות.[8]
קישורים חיצוניים
- אריה אולמן, אירנה גרבל – החברה הראשונה באקדמיה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 14 במרץ 2021
- אירנה גרבל באתר האקדמיה ללשון העברית
- מידע על אירנה גרבל בקטלוג הספרייה הלאומית
ממאמריה:
- המבטא העברי ודרכי לימודו, לשוננו, תש"ו, עמ' 39–47, באתר JSTOR
- מבטא העיצורים העבריים בפי יהודי איראן, לשוננו, תש"ז, עמ' 62–74, באתר JSTOR
- מעמדם הפונימי של השווא, של החטפים ושל בגדכפ"ת הרפויות בעברית המסורתית, לשוננו, ניסן תשי"ט, עמ' 152–155, באתר JSTOR
- מסורות המבטא העברי של יהודי אסיה ואפריקה, דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, תשכ"ה, עמ' 453–454, באתר JSTOR
הערות שוליים
- ^ Chanoch (Garbell), Irene, Fremdschprachliche Einfluesse in modernen Hebraeish, Berlin, 1930
- ^ ש. אנג'יל, "קול ירושלים" ו"גלגלו", הד-המזרח, 11 בינואר 1946
- ^ אירנה גרבל, המבטא העברי (ראשי פרקים), ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1955; 1958
- ^ העלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, הצופה, 8 ביולי 1964
- ^ The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Persian Azerbaijan: Linguistic Analysis and Folkloristic Texts - הטקסט המלא
- ^ י. ד. ברקוביץ - חבר כבוד באקדמיה ללשון העברית, על המשמר, 3 באפריל 1957
- ^ פלורה גרבל באתר GRAVEZ
- ^ אירנה גרבל באתר GRAVEZ
- בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת היידלברג
- בלשנים ולשונאים ישראלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: בלשנות
- חברי האקדמיה ללשון העברית
- עורכי האנציקלופדיה העברית
- אנשי העלייה החמישית
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- בלשניות ולשונאיות ישראליות
- נשות העלייה החמישית
- חברות האקדמיה ללשון העברית
- ישראלים ילידי האימפריה הרוסית
- ישראליות ילידות האימפריה הרוסית
- ישראלים שנולדו ב-1901
- ישראליות שנולדו ב-1901
- ישראלים שנפטרו ב-1966
- ישראליות שנפטרו ב-1966