אל-ח'זנה

החזנה ("אלחזנה", "האוצר", ובערבית - الخزنة) הוא אחד המקדשים הגדולים והמורכבים ביותר בעיר האדומית פטרה והוא אחד ממוקדי התיירות המרכזיים בעיר. כרוב הבניינים האחרים בעיר עתיקה זו, כולל "א-דיר" (המנזר), נבנתה חזיתו של החזנה מאבן חול בסגנון יוון העתיקה. רבים מפרטי האדריכלות של המבנה נשחקו באלפיים השנה שעברו מאז גולף ונחרט מהסלע. הפסלים מייצגים לפי אחת הסברות דמויות מיתולוגיות הקשורות בחיים לאחר המוות. בראש המבנה ארבע דמויות נשרים שנושאים עמם את נשמות המתים. משני צידי הכניסה דמויות מפוסלות של קסטור ופולוקס שחיים על האולימפוס ומתחת לאדמה, לסירוגין.

היסטוריה

החזנה נבנה במקורו כמאוזולאום בתחילת המאה הראשונה לספירה בתקופת שלטונו של המלך הנבטי ארטאס הרביעי פילופאטריס . שמו הערבי, "האוצר", נובע מהאגדה לפיה שודדים החביאו בתוכו את שללם.

בשנת 1812 שבה והתגלתה פטרה לאדם המערבי בסיועו של החוקר השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט. עם המשך המפעל הקולוניאלי של מדינות מערב אירופה במזרח התיכון, החלה תיירות באזור, ובשנת 1820 נבנה ליד פטרה בית מלון והתיירות החלה לשנות את הכלכלה ואת המבנה החברתי של הבדואים שהתגוררו בקרבת מקום.

בקרבת מקום לחזנה קיימים מלונות, חנויות מזכרות, מסעדות ושירותי השכרת סוסים, וירדנים רבים מתפרנסים ממתן שירותים למבקרים באתרי פטרה, ובכללם אלחזנה. עם זאת, נוכחותם הגוברת של התיירים באזור מגבירה את הלחות באזור ומסכנת את אבן הגיר היבשה. מצבורים של חומצה סטארית מופיעים על קירות החזנה ומיוחסים לנגיעות הרבות של התיירים בקירות האתר.

תארוך

ההשערות על מועד הפיסול של החזנה נעות בין המאה הראשונה לפני הספירה, למאה הראשונה לספירה. תיארוך מוקדם של החזנה תואם את טענתה של מקנזי בדבר ההתחזקות ההדרגתית של ההשפעות המזרחיות בפיסול הנבטי. השפעות אלו התבטאו בעיטורים המסוגננים יותר (כבקבוצת השער של פטרה, אותה מתארכת מקנזי כמאוחרת יותר).

הפיסול בחזית החזנה

הפיסול בחזית החזנה חריג ביחס לפיסול הקברים הידוע בפטרה. חזיתות מסוג אדריכלי זה, בסגנון ההלניסטי-רומאי, הן הנדירות ביותר בפטרה. ידועות שתי חזיתות נוספות כאלה בפטרה: החזית הקורינתית הדומה לחזנה בעיצובה האדריכלי, וא-דיר, אם כי מחזית זו נעדרים העיטורים הצמחיים. בסוג זה של חזיתות נדירות, דמויות מקדש, בעלות גמלונים, ים ועמודים, בולטת ההשפעה האדריכלית ההלניסטית-רומאית יותר מאשר בכל סגנון אחר של חזיתות קברים שנמצאו בפטרה. גם הפיסול בחזנה נעשה בהשפעה הלניסטית מובהקת (להוציא תופעת האיקונוקלאזם שתיסקר להלן). הדבר מתבטא בפריטים הסגנוניים - הכותרות, התבליטים והפסלים. יצירות בסגנון זה מועטות במספרן בפטרה, ביחס לשאר היצירות, אך הן המרשימות ביותר בגודלן ובפארן בפטרה.

המבנה התחתון של החזנה

חזית אלחזנה, אחד התבליטים התחתונים, פרט

האפריז מעוטר ברצף של עיטורים צמחיים ותבליטי אמפורות שהשתמרו טוב, יחסית לתבליטים המושחתים של חיות מכונפות, שהן אולי גריפונים, שנמצאים ביניהם. בראש הגמלון ניצב תבליט כתרה של איסיס. הגמלון עצמו מעוטר בשריגים ובפרחים, הדומים לאלו שמעל האקנתוסים שבכותרות הנמצאות במבנה התחתון. במרכז הגמלון שטח מושחת, גודלו כחצי מגודלה של כל דמות אחרת בחזנה. אולי היה שם תבליט פניה של איסיס (שכן מעל שטח זה מצוי כתר איסיס) ואולי פני שור (שכן קווי המתאר שנותרו מזכירים צורת ראשו של שור). אולי היה שם תבליט גוף מלא, אך כל תבליטי הגוף בחזנה הם בגודל אחיד, בערך כפול מגודלו של שטח זה, כך שלא ברור אם ומדוע דווקא מקום מרכזי נבחר לפיסול דמות קטנה בחצי מהאחרות. מצדי הגמלון מפוסלים אריות מכונפים שראשיהם נשברו או שוברו, פונים כלפי חוץ. על שני קירות החזית החיצוניים, דיאוסקורוי שסוסיהם פונים כלפי חוץ. ראשי הדמויות - אנשים וגם סוסים - שוברו. ייתכן שהמקור להשחתות אלו הוא איקונוקלאזם נבטי.

המבנה העליון של החזנה

האפריז, גם לאורך התולוס (Tholos, מבנה עגול מוקף עמודים, באדריכלות היוונית בתקופה ההלניסטית) והשקע שמאחוריו, במקום שבירת הגמלון, מעוטר ברצף, בראשי שוורים שתוויהם מושחתים בדקדקנות. ביניהם זרי עלים שלא נפגעו. על גג התולוס ישנה אורנה , כד לאפר הנפטר, שמהווה עיטור רווח באדריכלות הנבטית. בבסיס האורנה ישנה כותרת מטיפוס ב' של הכותרות הקורינתיות-נבטיות. בקצות הגמלונים ניצבים עופות, אולי נשרים, שהם סמל שכיח באמנות הקבורה של הנבטים. על הקירות סביב התולוס מצויים תבליטים של אמזונות, פורטונה וניקה, מכונפת. גם תווי פניהן של נשים ואלות אלו הושחתו, למרות שקווי המתאר של פניהן לא תמיד עוותו.

הכותרות הקורינתיות-נבטיות בחזנה

הכותרות הקורינתיות-נבטיות מופיעות בחזנה בשני טיפוסים אופייניים:

כותרות מטיפוס א' מופיעות במבנה התחתון של החזנה. הן מחולקות לשני חלקים זהים בגובהם. בחלק התחתון מופיעים רק יסודות צמחיים, עלי אקנתוס, אם כי הם מסודרים באופן עיטורי (עלה גבוה ונמוך לסירוגין). בחלק העליון יש שילוב בין הממד העיטורי-סגנוני לבין הממד הצמחי, הדומיננטי בחלק זה, אם כי אינו אלמנט בלעדי כבחלק התחתון. למשל, לאורך הוולוטות, מצידיהן, יש שורות ארוכות של עלים קטנים, אך הוולוטות עצמן מסוגננות בדמות ספירלות מדויקות.

כותרות מטיפוס ב' מופיעות במבנה העליון של החזנה. הדגם העיטורי שלהן, "גביע בלתי מפותח", שונה מזה של טיפוס א', אם כי יסודותיו העיטוריים משותפים. בטיפוס א' האקנתוסים מופיעים כשתי שורות לא רצופות המשתלבות, גבוה ונמוך. בטיפוס ב' האקנתוסים מופיעים כגל. אין עיטורים צמחיים לאורך הוולוטות, ואין עלי אקנתוס ביניהן. במקום האקנתוסים בין הוולוטות, מופיעות קנוקנות מעגליות של צמחים, המשתלבות זו בזו, וביניהן פרחים או פירות.

השפעות הלניסטיות

ההשפעה ההלניסטית על מבצעי הפיסול בחזית החזנה ניכרת ברוב פריטי הפיסול בחזנה: תבליטי הגריפונים על האפריז של המבנה התחתון, האמפורות שביניהם, הפיסול הפרחוני, גם אם הוא סגנוני במקצת, במקום האקרוטריות של הגמלון. עיטור פרחוני באקרוטריות אינו מאפיין של הפיסול הנבטי. נראה שזו השפעה הלניסטית, כבכותרות.

תבליטי דמויות האדם התחתונות, הדיאוסקורוי, מאופיינים בדינמיות, בצורה האות המאפיינת זרם בפיסול ההלניסטי שראשיתו בפרקסיטלס. מבנה הדמויות פיגורטיבי ולא סימבולי, והדבר ניכר בניסיונות לעיצוב קפלי הבגד ופלג הגוף העליון. דמויות הסוסים שמאחוריהן פונות באופן סימטרי, מהמרכז החוצה, כפי שנהוג במקדשים קלאסיים (מקדש אפאיה באייגינה, מקדש זאוס בפרגמון) וכפי שמופיע בתבליטים ומטבעות הלניסטיים. העמודים דומים לעמודים שבחצר הפריסטילית של המקדש ההלניסטי. הגמלון השבור במבנה העליון דומה לעיצובו בתיאטרון הרומאי באספנדוס. שם הגמלונים שבורים באמצע ונותרים מהם שני משולשים. גם בארמון העמודים בטולמייטה (Tolmeitha) הגמלון שבור באופן חלקי, על ידי חלל בצורת קשת גבוהה או משולש קטן בבסיס הגמלון.

השפעות נבטיות ואחרות

ההשפעות הנבטיות או המזרחיות על פיסול החזנה דלות. זהו המונומנט היחיד בפטרה שאין בו דבר נבטי אופייני. אין בחזנה אף כותרת נבטית. אם מקבלים תיארוכים מוקדמים של החזנה (סוף המאה הראשונה לפני הספירה), ייתכן שהכותרות הקורינתיות-נבטיות של החזנה השפיעו על עיצוב הכותרות הנבטיות ולא להפך. השפעה זו הייתה בעיקר בממד העיצובי-אדריכלי ולא העיטורי. הכותרות הנבטיות עירומות, בניגוד לכותרות הקורינתיות-נבטיות. התכסית הפרחונית הכבדה... כאילו קמלה ונשרה עקב פגיעתה של רוח המדבר ונותרה כותרת עירומה, חלקת פנים, חשופה כסלע... המשקפת את האסתטיקה של יוצאי המדבר". משטחי הכותרת חלקים, עיטורים צמחיים הוחלפו בדפוסי-נפח גולמיים, ללא זיקה טקסטורלית, אך בקנה מידה מדויק של הכותרת הקורינתית. החלק התחתון של הכותרת הנבטית מטיפוס א', המעוטר בתבליט גולמי מרובע, ארבע-פני או דמוי טבעות מעל האסטרגל, מחליף את עלי האקנתוס שבכותרת הקורינתית-נבטית. דמיון ניכר רק בעלעלים שמתחת לקרניים שלפי פטריך הם שווה הערך לעלה הגביע התומך וחובק את הוולוטות בכותרת הקורינתית-נבטית. אולי "הכותרת העירומה היא פועל יוצא של הקושי לגלף באבן החול את פרטיה של הכותרת הקורינתית, או של העדר מסורת ארכיטקטונית וחוסר יכולת טכנית". הוולוטות של הכותרת הקורינתית-נבטית מטיפוס א', הנמצאות במבנה התחתון של החזנה, מלופפות באקנתוס מלמטה עד למחצית גובהן, ובראשן, בתחתית האבקוס, עלה קטן שנמשך לאורך גבן, גב שאינו נראה בשל צמידותו לגוף הכותרת. כותרות אלו מזכירות כותרת קורינתית טיפוסית, אלכסנדרונית או הלניסטית, בהן מסודרים האקנתוסים גבוה ונמוך לסירוגין ובוולוטות.

בכותרות נבטיות קיים יחס דומה בין גובה ראש הפאסיה העליונה מעל האובולו ובין גובה ראש הפאסיה התחתונה מעליו. יחס זהה קיים גם בין גובה השורה הגבוהה והנמוכה של עלי האקנתוס בכותרות בסדר התחתון של החזנה" (מטיפוס א'). עובדה זו מפרש פטריך כעדות להשפעתן של כותרות נבטיות פרי יצירתם של אמנים מקומיים על האמן האורח שעיצב את הכותרות במבנה התחתון של החזנה. עירומן של הוולוטות בכותרת הקורינתית-נבטית מטיפוס ב' יכול להתפרש כעדות להשפעה מקומית על האמן האלכסנדרוני שעיצב את החזנה, וכך גם הקנוקנות המפותלות שמעל האקנתוסים בשני סוגי הכותרות הקורינתיות-נבטיות. עם זאת, עובדות אלו יכולות להתפרש גם כהשפעה בכיוון ההפוך, או כהשפעה הדדית, בין מזרח והלניזם.

אחת הקנוקנות מעל האקנתוסים ובין הוולוטות בכל כותרת קורינתית-נבטית נמשכת מעל הוולוטות ומקובעת במרכז האבקוס, בין הקרניים. תוויהם של חלק מהבוסים מושחתים, בעוד תצורתם הנפחית וקווי המתאר שלהם הושארו, וסביבותיהם, לרוב, לא נוגעו לרעה.

לאור הדמיון בין הפיסול הסימבוליסטי הנבטי לבין הריאליזם ההלניסטי, ייתכן שהפיסול בחזנה הושפע מההלניזם. ההשפעה ההלניסטית על החזנה ברורה אף יותר, לאור הנחתו של פטריך שגם אובדן העצמאות המדינית לא גרם לנבטים לשנות את תיאור האלים במצבות. מאפייני הפיסול הנבטי בחזנה שונים ממאפיינים הלניסטיים: סימבוליזם; דיספרופורציונליות - למשל, בין שני פלגי גופה של דמות (ראשה וגופה); עיני השקד הענקיות של רוב הדמויות; עיטוריות ושכפול על חשבון ריאליזם (שיערן של רוב הדמויות עשוי בדפוס אחיד: תלתלים, גלים או עיגולים); נפחיות לא ריאליסטית, מעברים מלאכותיים בין המצח לאף, בין המצח, הגבות והעיניים ובין עפעפיהן ועיניהן של דמויות. ברוב חזיתות הקברים בפטרה אין פיסול פיגורטיבי. הקברים בכניסה לפטרה הם "אובליסק נפש". בנבטית, משמעותו מקום קבר החצוב בסלע, או מונומנט פונררי אחר. מונח זה מופיע בסמיכות למונח המשמש לציון "אלה". הקבר והמצבה קשורים לקדושה. כשקדושה מתגלמת בקבר, באבן, אין צורך בדמויות. לכן החזנה כה שונה בפסליה מהמגמה הנבטית המקובלת. במקדש בפטרה, בניגוד לחזנה, אין פסלים אלא "בתיל", אבן מקודשת, מסד לאליל או למצבה. תבליט או חריתה שנועדו לשמש ציון למת-נפש... צורתם בפטרה - כחרוט מחודד או קעור המסתיים במעין תפרחת", לא כפסל פיגורטיבי, לא כפסלי החזנה.

כתרה של איסיס מופיע בראש הגמלון של המבנה התחתון, ודמותה - על התולוס של הקומה העליונה. למרות שהיא אלה מצרית פרה-הלניסטית, היא עוצבה לפי דגם אלכסנדרוני הלניסטי, כאיסיס-טיכה. דמותה של איסיס מבטאת לכאורה השפעה מצרית, פרה-הלניסטית, אך איסיס הובאה לסביבתם התרבותית של הנבטים על ידי אמנים אלכסנדרונים, ולפני כן עברה עיבוד והלניזציה על ידם. היא לא נקראת איסיס בלבד, אלא איסיס-טיכה (כפי שניקה זכתה לצירוף הזהות והאטריבוטים של טיכה לדמותה, בממלכות ההלניסטיות במזרח). לכן, עיבוד זה מהווה עדות להשפעה הלניסטית על פיסול החזנה. הגומחה לאיסיס היא כנראה מעשה ידיהם של מצרים שנקלעו לפטרה והיו רגילים לשוות צורה פיגורטיבית לאלים שלהם סגדו, או של סוחרים נבטיים שעסקו בפולחנה של איסיס והביאוהו עמם לפטרה". עם זאת, בחזנה קיימים גם מספר אלמנטים נבטיים, או לפחות מזרחיים, אשר מקורם פחות שנוי במחלוקת: האורנה הענקית בראש התולוס, פסלי הנשרים כאקרוטריות שבצידי הגמלון במבנה העליון ופסלי האריות המכונפים.

איקונוקלאזם בחזנה

במועד לא ידוע הושחתו הדמויות, כנראה על ידי אנשים שהשתלשלו בחבל מראש הצוק שלתוכו חצובה החזנה. האיקונוקלאזם בחזנה מבנה מבטא אמונה דתית שמקורה מזרחי. ייתכן שהדמויות המגולפות על החזנה הושארו פגומות בכוונה. האפשרות שהדמויות הושחתו שנית לאחר שנחצבו אינה סבירה, כי לשם כך נדרשו פיגומים מיוחדים בגובה ארבעים מטרים מעצים יקרים שהובאו מצור. גם לקנאים דתיים זו הוצאה לא סבירה. ייתכן שהשחתת התבליטים נבעה מעימות בין אנשי הדת הנבטים לבין האמנים מאלכסנדריה, שכללו בתוכניותיהם תבליטי אדם ובהמה, שהיו אסורים על הנבטים. הם יכלו לפסול את העיטורים ולהשאיר רק את הצמחים והפירות, אבל כך היה חלק גדול מהשטח נשאר ריקבלית ברירה פוסלו הדמויות בלי פנים וגפיים. השערה זו נתמכת על ידי הממצאים בחרבת תנור. פניהם של פסלי אלים שם מושחתים. "ראשיהם של פסלי (טיכה-)ניקה דומים נמצאו תמיד כשהם שבורים מן הגופות שאליהם היו שייכים, וקשה לדעת אם יד המקרה בדבר ואם זדונם של משחיתים" אברהם נגב חולק על דעה זו נוכח התופעה הנרחבת של השחתת פניהם של פסלים באתרים נבטיים שונים. גם ראשי השוורים בתולוס של המבנה העליון של החזנה הושחתו לחלוטין, בעוד זרי העלים, הפירות והפרחים שביניהם עוצבו עד תום ולא נפגמו.

תווי פניהן של הדמויות התחתונות הושחתו ביותר יסודיות מאשר תווי פניהן של הדמויות העליונות: רק הראש חסר בהן, והמשטח החלק מאחוריהן אינו פגום, בעוד שראשיהן של הדמויות העליונות עברו דרגות שונות של השחתה. בחלקן ניתן לזהות קווי מתאר של הראש, כבשתי דמויות ניקה המכונפות, בחלקן מוסר הראש כמעט כמו במבנה התחתון, ובחלקן מושחת אף המשטח שמאחורי הראש (כבדמות השמאלית). ייתכן שפני הדמויות הושחתו באמצעי נגישות שונים ואף במועדים שונים. הדמויות שבמבנה התחתון הושחתו בעזרת פיגומים, וכך הוקנתה יציבות ודיוק למעשה ההשחתה, בעוד שאלו שבמבנה העליון הושחתו על ידי משתלשלים בחבל, ובהתאם לכך ההשחתה לא מדויקת.

לפי עדות מאוחרת, שתיית יין הייתה אסורה על הנבטים. "אשכולות ענבים ועלי גפן מופיעים בחרבת תנור... [אך] בולט היעדרו של מוטיב הגפן מחזיתות הקברים בפטרה". גם במקרה זה החזנה יוצאת דופן, בתצורות הגפנים המופיעות בכותרותיה. צורת המחיה של הנבטים בין תקופת קיומה של האימפריה הנבטית לפני הספירה לבין תקופת השלטון הרומאי השתנתה מנוודות לקבע. האיסור על שתיית יין התבטל, ואולי בכך יש כדי להסביר מדוע לא הושחתו כל הגפנים שעוצבו כבוסים בכותרות.

נגב טוען שהחזנה היא "אתר הקבורה הסמלי שהוקם בפטרה לציון מותו של המלך עבדת [השני], שנהרג בנגב ונקבר שם" בסוף המאה הראשונה לפני הספירה. אם מסתמכים על תיארוכו של נגב, הרי שעדיין היה ביד הנבטים הכח הפוליטי לדחות הצעת פיסול פיגורטיבית זאת, שכן אז עדיין היו ממלכה עצמאית, בטרם היותם חלק מפרובינקיה ערביה הרומאית.

קיימות מספר סיבות אפשריות לכך שלא נדחתה לחלוטין ההצעה לפסל דמויות: הסכמה דתית עם מגמתן האסתטית ואופן ביצוען האמנותי של הדמויות; פשרה עם לחצם של הסוחרים או השליטים, שביקשו לפסל את הדמויות כפי שתוכנן; ואולי אף הסכמה אידאולוגית עם ביצוע זה של התבליטים.

ציור הקיר בוילה של בוסקוריאלה בפומפיי מתקופת הרפובליקה או ראשית הקיסרות, הוא ניסיון לייצג מציאות של מבנה תלת ממדי, תולוס הנמצא במרכזה של חצר פריסטילית ונשקף לצופה דרך גמלון חלול הקטוע בבסיסו. החזנה נראית כניסיון מפוסל, תבליטי, לחקות ציור זה. הגמלון השבור בחלק העליון של החזנה פונה בנקודת השבירה בזווית ישרה אל תוך הסלע ובאלכסון כלפי מטה, כך שנוצר משולש שקודקודיו נוגעים בגמלון ובפנימו של הסלע, בנקודה בה ממשיך האפריז של המבנה העליון (לצידו השמאלי של הגמלון) ייתכן שיש בכך ניסיון לחקות את התכנסות הקווים לנקודת מרכז, התכנסות המקנה פרספקטיבה לא מדויקת של עומק, כבציור הקיר הנ"ל. מקנזי סבורה שאלכסנדריה היא המקור גם לצורה המיוחדת של הסגנון השני של ציורי הקיר בפומפיי, וגם לחזנה, וכך מסבירה את הדמיון ביניהן.

ייתכן שהחזנה היא אלתור אדריכלי שנעשה לו חיקוי בא-דיר ובמקדש הקורינתי. "חזית מסוג זה הייתה אפשרית כמבנה עצמאי בצידה של גבעה נמוכה; אך כאן (באתר חציבתה של החזנה) היא הייתה מתגמדת לנוכח קיר הסלע הענק המתנשא מעליה. לפיכך, הייתה חיונית בנייתו של מבנה שני מעל הראשון"

השפעתם של אנשי דת נבטיים על עיצוב החזנה

לא ברור עד כמה הייתה השפעתם של אנשי דת נבטיים על שליטי פטרה וסוחריה חזקה עד כדי כך שיכתיבו פשרות אמנותיות לגבי עיטורי החזנה. נגב טוען שעיקר היישוב הנבטי התרכז בנגב, שם היה מרכז המסחר והתחבורה של ממלכת הנבטים, ופחות בעבר הירדן. פטרה הייתה מרכז דתי ושלטוני יותר מאשר ציר תחבורה ומסחר. בשל כך, טוען נגב, סביר שלאנשי הדת בפטרה הייתה יכולת להגביל את הביטוי האמנותי, ויכולת זו התבטאה בצנזורה על עיטורי החזנה. מאידך, יש הטוענים שפטרה הייתה ישוב "עירוני": מרכז מסחרי וציר תחבורה מרכזי. אין זו רק טענה היסטוריוגרפית בשרות הלאומיות הירדנית אלא גם מסקנתם של חוקרים בלתי תלויים. לפי טענה זו גברה ההשפעה ההלניסטית על חשבון השפעת כוהני הדת המקומיים.

לצד המגמה הדתית הנון-פיגורטיבית היו בפיסול הנבטי זרמים מגוונים של פיסול פיגורטיבי: על צלמיות ומצבות פולחן נבטיות הופיעו תווי פנים מרומזים או סמליים. גם פסלי האלים הנבטיים-הלניסטיים של חרבת תנור משקפים השפעות הלניסטיות, אך הם בעלי אלמנטים מזרחיים. ייתכן שבהדרגה, ואולי אף במקביל, התפתחו חריגות נוספות בפיסול הנון-פיגורטיבי הנבטי. חריגות אלו באו לידי ביטוי אולי בהשפעה על החזנה ולכל הפחות בהשפעה על קבוצת השער.

ייתכן שאמנים מזרחיים השפיעו על עיצוב הכותרות הקורינתיות-נבטיות, ובו בזמן כפו כוהני הדת איקונוקלאזם בנוגע לפיסול הדמויות חסרות הפנים. הפיסול בחזנה הוא ככל הנראה תוצאה של פשרות בין זרמים אלו. ייתכן שהעיטורים השונים בחזנה הם מאותה תקופת פעילות, ורק מגוון השפעות או מגוון יוצרים הכתיב שוני בפיסול החזנה, קבוצת השער או יתר המונומנטים בחזנה. ההשפעה ההלניסטית על החזנה לא עומדת בסתירה להנחה שמטעמים אידאולוגיים, של גיבוש זהות - עממית יותר מאשר לאומית - פיסלו בד בבד אמנים מקומיים אלות דגים וצמחייה מסוגננות.

"קשה להאמין שהנבטים, שידעו לצייר או לחרוט פרחים, עלים או פירות באיכות שכזו... לא יכלו, אם רק היו רוצים, לעצב את אליהם בהתאם לסטנדרטים הקלאסיים של העולם התרבותי ההלניסטי" אך הם עיוותו פרופורציות באופן שרומז לצורך פולחני: ראש ענק ועיני שקד ענקיות. ייתכן שגם בפיסול קבוצת השער, הסכמטית והסגנונית היו כוונות פולחניות ותרבותיות.

השלכות

חציבת קברים בפטרה נמשכה לכל הפחות עוד כשבעים שנים לאחר השלמת החזנה, אך החזנה ככל הנראה לא הייתה מקור השראה להתהוותו ולתפוצתו של סגנון חדש בארכיטקטורה המגולפת בסלע. נראה שהיצירה בחזנה נעשתה במקביל לנטיות נבטיות שהיו מושרשות בתרבות וביצירה המקומית, ושאמן זר - הלניסטי, רומאי או אלכסנדרוני - פיסל את החזנה, הושפע מהסביבה, שילב ממנה מוטיבים (למשל, הוולוטות העירומות של הכותרת הקורינתית-נבטית) ונעלם בלי להותיר רושם על האמנים המקומיים. ייתכן שהתגובה האיקונוקלאסטית הנבטית היא עדות לחד פעמיותו ולחריגותו האמנותית של האמן הזר שעיצב את החזנה.

פטריך סבור ש"בתחום הפרקטיקה הפונררית (עיצוב חזיתות הקברים) נבדלו המלכים, ואולי אף עשירי הסוחרים, משאר הנבטים שנמנעו מלשלב עיטורים פיגורטיביים על חזיתות הקברים. ... קברי מקדש... יש לראות כקברי מלכים או כקבריהם של בני השכבות העליונות. בקברים אלו, גם אם אין בהם עיטורים פיגורטיביים [א-דיר או הקבר הקורינתי], בולטת הזיקה הארכיטקטונית לתרבות המערב, בעוד שבמרביתם של הקברים בפטרה... ניכר, כאמור, היסוד המזרחי".

דפוסי אמנות נבטיים נוצרו על ידי ביקורת היצירה ההלניסטית, על ידי נטילת יסודות ממנה באופן ביקורתי ובררני, ששיקף את הייחודיות הנון-פיגורטיבית הנבטית. "זוהי אמנות לאומית, אך לא ממלכתית. היא משקפת יותר את רוח העם ולא את רוחו של בית המלוכה, החוגים המקורבים אליו ועשירי הסוחרים. דווקא החצר היא זו שיזמה, בימי עבדת השלישי וחרתת הרביעי, את הכנסתה של אמנות הלניסטית-רומית פיגורטיבית". החזנה היא דוגמה סגנונית וכרונולוגית לכך, והייתה במיעוט כמותי מול כלל היצירה הנבטית.

מבחינת אדריכלות ועיצוב נפח, דומה הכותרת הנבטית לכותרת הקורינתית-נבטית, אם כי העיטורים שונים. עמודי הכותרות הנבטיות מרובעים, ואלו של הכותרות הקורינתיות עגולים, והכותרות שונות זו מזו בהתאם. פטריך סבור שהכותרת הנבטית עוצבה בהשראת הכותרת הקורינתית ולא בהתפתחות מקבילה או בלתי תלויה, כגון מקורות מזרחיים (שטחי אירן, עיראק, ערב הסעודית של היום).

בתרבות הפופולרית

החזנה הופיעה בסרטים הוליוודיים רבים, והתפרסמה בעיקר בסרט אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון משנת 1989, בו היא מהווה אתר ההתרחשות של סצנה מרכזית (אם כי סצנות הפנים צולמו באולפן בבריטניה). הנשיונל ג'יאוגרפיק הקדיש סדרת טלוויזיה לחזנה.

לקריאה נוספת

ספרים

• יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים
• גליק, נ., עבר הירדן המזרחי (י-ם: מוסד ביאליק, תשי"ד)

• PETRA (AMMAN: JORDAN DISTRIBUTION AGENCY, 1973)
• BIERS, W. R., THE ARCHAEOLOGY OF GREECE (N.Y.: CORNELL U. P., 1990)
• BROWNING, I., PETRA (LONDON: CHATTO & WINDUS, 1973)
• GLUECK, N., DEITIES AND DOLPHINS (LONDON, 1965)
• HARDING, G. L., THE ANTIQUITIES OF JORDAN (LONDON: LUTTERWORTH PRESS, 1967)
• HARRIS, C. M., DICTIONARY OF ARCHITECTURE AND CONSTRUCTION (N.Y.: NCGRAW-HILL, 1975)
• LAWRENCE, A. W., GREEK ARCHITECTURE (BALTIMORE: PENGUIN, 1957)
• MACKENZIE, J. M., THE ARCHITECTURE OF PETRA (OXFORD: BRITISH ACADEMY MONOGRAPHS IN ARCHAEOLOGY, NO. 1, 1990)
• RICHTER, G., HANDBOOK OF GREEK ART (LONDON: PHAIDON, 1983)

מאמרים

• יואלי-טללים, ר., "בושם, תהילה, דרך ומרחקים", מסע אחר
• אברהם נגב, פטרה והנבטים, בתוך קדמוניות ז (תשל"ה), עמ' 71–93.
• אילת נגב, נגב בפטרה, בתוך ארץ וטבע
• הראל סטנטון, הממלכה השכנה, מסע אחר 38 (1994).
• יוסף פטריך, התהוותה של הכותרת הנבטית, בתוך ארץ ישראל י"ז (תשמ"ד), עמ' 291–303.
• יוסף פטריך, איסור פסל ותמונה בקרב הנבטים - הסגידה לאלילי מצבה, בתוך קתדרה 26 (טבת תשמ"ג), עמ' 47–104
• ידין רומן, בעקבות המינקת של דיוניסוס, ארץ היעל א, 4 (1988), עמ' 14–23 .

• AVI-YONAH, M., "ORIENTAL ELEMENTS IN THE ART OF PALESTINE IN THE ROMAN AND THE BYZANTINE PERIODS", IN QDAP 9 )1942(, PP. 105-151.
• HAMMOND, P. C., "SURVEY AND EXCAVATIONS AT PETRA, 1973-4", IN ADAJ 20 )1975(, PP. 5-30.
• HAMMOND, P. C., "EXCAVATIONS AT PETRA, 1975-7", IN ADAJ 22 )1977-8(, PP. 81-101.
• MACKENZIE, J. M. )2(, "THE DEVELPOMENT OF NABATEAN SCULPTURE OF PETRA AND KHIRBET TANUR", PEQ 120 )1988(, PP. 81-107.
• NEGEV, A., "KHAZNET FIRA'UN AT PETRA - ICONOCLASM NABATEAN STYLE", IN ARAM 6 )1994(, PP. 419-448.
• WRIGHT, G. R. H., "SOME ASPECTS CONCERNING THE ARCHITECTURE AND SCULPTURE", IN ADAJ 12-13 )1967-8(, PP. 20-29.
• WRIGHT, G. R. H., "THE KHAZNE AT PETRA: A REVIEW", IN ADAJ 6-7 )1962(, PP. 24-54.
• WRIGHT, G. R. H., "THE DATE OF THE KHAZNET FIR'AUN AT PETRA IN THE LIGHT OF AN ICONOGRAPHIC DETAIL", IN PEQ 105 )1973(, PP. 83-90.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אל-ח'זנה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30261674אל-ח'זנה