אלין פלין
תבנית אישיות ריקה דימיטר איוואנוב סטויאנוב (בבולגרית: Димитър Иванов Стоянов, הידוע בשם העט אֶלין פֶּלין, בבולגרית: Елин Пелин; 18 ביולי 1877, ביילובו, מחוז סופיה, האימפריה העות'מאנית – 3 בדצמבר 1949, סופיה, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה סופר, משורר ועיתונאי בולגרי, אשר נחשב לסופר הלאומי של בולגריה במחצית הראשונה של המאה העשרים. בתקופת השואה בבולגריה, נמנה פלין עם הבולטים שבין אנשי הרוח שנאבקו נגד רדיפת יהודי בולגריה.[1]
קורות חיים
אלין פלין נולד בכפר ביילובו הסמוך לסופיה בעיצומה של המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), למשפחה בת 13 נפשות מהמעמד הנמוך. הוא רכש השכלה יסודית, אך לא השלים את השכלתו התיכונית. פלין עסק בהוראה בכפרו, ובראשית המאה העשרים עבר לסופיה. הוא הועסק כספרן באוניברסיטת סופיה ובהמשך היה מנהל הספרייה. מאוחר יותר, ניהל את בית המוזיאון על שם איוואן ואזוב (בול'), עד 1944, עת פרש לגמלאות. ב-1940 היה לחבר האקדמיה הבולגרית למדעים (אנ'), וכן כיהן כיושב ראש איגוד סופרי בולגריה (בול'). הוא כתב במספר עיתונים, וכן ערך בעיתוני ילדים. אלין פלין נישא לאיוואנקה סטפאנובה שטרבה, ולזוג נולדו שני ילדים.[2] פלין הלך לעולמו בסופיה ב-1949 והוא בן 72, והובא לקבורה בבית הקברות המרכזי בסופיה.
יצירתו
פלין החל לפרסם סיפורים קצרים בעיתונות עוד בשלהי המאה ה-19. יצירתו תיארה את המרחב הכפרי הבולגרי האותנטי, והציגה שלל דמויות של עובדי אדמה, נופים ומבנים, תוך שזירת נרטיבים לאומיים ופטריוטיים בולגריים. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 כתב מספר ספרי ילדים ובהם גם ספרי שירה ומשלים עממיים. לאורך הקריירה האמנותית שלו כתב 40 ספרים, ספרי ילדים וספרי שירה. בשלהי 1944, לאחר הפיכת חזית המולדת ועלייתו של משטר פרו-קומוניסטי, הוגבלה בהדרגה עבודתו ויצירתו, וזאת בעיקר בשל קשריו האישיים עם המלך בוריס השלישי. עם זאת, גם כאשר השתלטו הקומוניסטים על השלטון, ובהמשך אף הפלג הסטליניסטי במפלגה, נמנעו השלטונות מלרדוף אותו אישית, בשל מעמדו בציבוריות הבולגרית.[3]
הנצחתו
העיירה אלין פלין (אנ') והכפר אלין פלין (בול') אשר במחוז סופיה נקראו על שמו. כמו כן רחוב בשכונת לוזנץ (בול'), ורחוב בשכונת דראגאלבצי (בול') אשר בסופיה נושאים את שמו. נקודת אלין פלין אשר באנטארקטיקה נקראה על שמו. נכון ל-2022 היו 12 בתי ספר בערים וכפרים שונים בבולגריה שנקראו על שמו של אלין פלין, בהם ארבעה תיכוניים ושמונה יסודיים.
מאבקו נגד רדיפת יהודי בולגריה
אלין פלין היה מיודד עם בוריס השלישי, מלך בולגריה, והשניים נפגשו ובילו יחדיו. עם הגשת הצעת החוק להגנת האומה לאישור הפרלמנט הבולגרי שלחו 11 מן הבולטים בסופרים ובמשוררים הבולגרים, ועמם אלין פלין, מכתב מחאה לראש ממשלת בולגריה בוגדאן פילוב וליושב ראש הפרלמנט, בו נכתב, בין השאר, שהחוק "ישאיר דף שחור בהיסטוריה של בולגריה החדשה".[4][5]
במאי 1943, עם פרסום צווי הגירוש ליהודי סופיה, ביקש פלין להיפגש בדחיפות עם המלך הבולגרי, ובקשתו התקבלה. באותה העת, סברו יהודי בולגריה כי הכוונה היא לגרש את יהודי סופיה אל מחוץ לבולגריה, למחנה ההשמדה טרבלינקה. עם זאת, במועד זה כבר התקבלה החלטה שלא לגרשם מחוץ לבולגריה, אלא לערי שדה בתוכה. פלין ציין בפגישתו עם המלך כי "הצעדים הננקטים נגד יהודי בולגריה אינם אנושיים, על יהודי בולגריה להישאר במדינתם, ואין להסגירם לגרמנים". פלין ביקש מהמלך להפסיק את רדיפת יהודי בולגריה. לפי חלק מהעדויות, בעקבות הפגישה ובקשתו של פלין פנה המלך בוריס השלישי ישירות לאלכסנדר בלב ודרש ממנו לוודא שניתן יחס אנושי לעצורים.[1][6]
קישורים חיצוניים
- מרדכי אבישי, אלין פלין, על המשמר, 14 בספטמבר 1956
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מיכאל בר זוהר הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, אור יהודה: הד ארצי, 1999, עמודים 185–187.
- ↑ אלין פלין - ביוגרפיה, חלק ראשון, באתר bglitarchives.org (בבולגרית).
- ↑ אלין פלין - ביוגרפיה, באתר slovo.bg (בבולגרית).
- ↑ מיכאל בר זוהר הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, עמוד 41.
- ↑ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' – תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב יפו, 1969, עמוד 45.
- ↑ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' – תקופת השואה, עמוד 168.
אלין פלין41026689Q357980