אלכסנדר פטרוביץ', דוכס אולדנבורג
| לידה |
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ביאריץ, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | אלכסנדר פרידריך קונסטנטין, דוכס אולדנבורג | ||||||||
| בת זוג | אוגניה מקסימיליאנובנה, נסיכת לויכטנברג | ||||||||
| שושלת בית הולשטיין-גוטורפ | |||||||||
| |||||||||
אלכסנדר פטרוביץ', דוכס אולדנבורג (בגרמנית: Alexander von Oldenburg; 2 ביוני 1844 - 6 בספטמבר 1932) היה מחותנו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אלכסנדר נולד ב-2 ביוני 1852 בסנקט פטרבורג, לפטר, דוכס אולדנבורג ולתרזה, נסיכת נסאו-ויילבורג, בתם של וילהלם, דוכס נסאו ולואיזה, נסיכת סקסוניה-הילדבורגהאוזן. המשפחה בילתה את חודשי החורף בפטרהוף ובקיץ עברו אל ביתם האחר, בקאמנואי-אוסטרוף, שם הייתה חווה לילדים, שבה הם גידלו ירקות וטיפחו בעלי חיים חקלאיים תחת פיקוחה של האומנת הרוסית שלהם.
אלכסנדר ואחיו גדלו מוקפים באמנות ובמוזיקה. הוא למד רוסית, גרמנית, אנגלית וצרפתית, ומלבד מקצועות הלימוד הרגילים, הילדים נאלצו לתרגל מוזיקה, ציור, ריקודים, רכיבה ונימוס בארמון.
ב-19 בינואר 1868 התחתן אלכסנדר עם אוגניה מקסימיליאנובנה, נסיכת לוכטנברג, בתם של מקסימיליאן, דוכס לוכטנברג ומריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, ממנה נולד לו בן אחד:
קריירה צבאית
כשני אחיו שירת אלכסנדר בצבא הרוסי הקיסרי, ובשנים 1876–1880 שימש כמפקד החטיבה ה-1 בדיוויזיית המשמר ה-1, עמה אף לחם במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). בשנים 1885–1889 הוא שימש כשלישו של הקיסר, כמפקד המשמר הקיסרי, וכחבר מועצת המדינה. בשנת 1886 הודח אלכסנדר באטנברג, נסיך בולגריה, ואלכסנדר היה מועמדה של רוסיה להחליפו, אולם בשל רצונם של הבולגרים לא להיות כפופים לרוסים, מועמדותו לא התקבלה, ופרדיננד, נסיך סקסוניה-קובורג-גותה נבחר לתפקיד. בשנת 1889 ביקש אלכסנדר להתפטר מתפקידו, בשל הטון האנטי-גרמני החריף שהתגבר בשורות הצבא, ובשל רצונו לדאוג לענייניו בדוכסות הגדולה של אולדנבורג, אולם אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה סירב להתפטרותו, ורק העניק לו חופשה של אחד עשר חודשים.
פילנתרופיה
אלכסנדר היה אחד האנשים העשירים ברוסיה, בין השאר בזכות אשתו, שהייתה נכדתו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה, ובמשך תקופה אף היה השני בסדר הירושה של הדוכסות הגדולה של אולדנבורג, אחרי פרידריך אוגוסט השני, הדוכס הגדול של אולדנבורג וניקולאוס, נסיך הכתר של אולדנבורג. כמו אביו לפניו, אלכסנדר היה משכיל וחכם, וריכז את רוב זמנו ומרצו לעבודות פילנתרופיות ברחבי רוסיה. הוא היה נשיא של כמה בתי ספר, כמו גם הנשיא של המכון לרפואה ניסויית בסנקט פטרבורג. אלכסנדר ואוגניה ייסדו את מכון אולדנבורג בפטרוגרד, שבו יותר מ-2,000 בנים ובנות קיבלו השכלה טכנית, עם לינה ואוכל חינם, על חשבון הדוכס והדוכסית. התרומות הנרחבות שלהם עזרו לממן ומצאו בתי ספר טכניים, בתי חולים, בתי יתומים, כמו גם מוסדות פילנתרופיים אחרים ברחבי רוסיה. מאחר שאלכסנדר היה רופא, הוא היה מעורב מאד בניהול של בתי חולים אלה, ובתפקידו כראש מחלקת השירותים הרפואיים לצבא ולצי הרוסי, הזמין אלכסנדר מאות קצינים צרפתים ופצועים פצועים להישאר חופשי בסנטוריום שהקים בחצי האי קרים. הוא גם שיפר מאד את ארגון החיילים הפצועים בחזית. פעולות הצדקה שלו ושל אשתו נודעו עד כדי כך, שעיתון הכריז ב-1914 כי משום שהקדישו את חייהם ואת החלק הגדול יותר של עושרם לפילנתרופיה, "אין כנראה שניים שאהובים כל כך כמו הדוכס והדוכסית אולדנבורג".
בעת שנכח בפתיחתו של המכון לרפואה ניסיונית כמיטיבו העיקרי בינואר 1907, נרצח פקיד ממשלתי בכיר, גנרל פון לאוניץ, לעיני אלכסנדר ואוגניה. הגנרל עמד במרחק צעדים ספורים מבעלה, כך שאוגניה, שהאמינה בתחילה כי אלכסנדר היה זה שנהרג, התעלפה מרוב חרדתה.
אחריתו
אלכסנדר היה רופא, וסייע בהקמה ובניהול פעיל של בתי החולים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, הקיסר ניקולאי השני מינה את אלכסנדר לתפקיד המפקד העליון של השירות הרפואי של הצבא והצי. אף כי בחירתו בעמדה כה רפואית גבוהה הייתה יוצאת דופן בשל מעמדו, היה עוד תקדים בבית מלכותי אחר, לודוויג פרדיננד, נסיך בוואריה, ששימש באותה עת כמנתח כללי בצבא הגרמני. במהלך המהפכה הרוסית הסתתר אלכסנדר בתחילה בפינלנד, ולאחר מכן ברח לפריז, צרפת, וב-6 בספטמבר 1932 הוא מת באחוזתו בביאריץ.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
