אנוסוגנוסיה
| תחום | נוירולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכולוגיה |
|---|---|
| מיקום אנטומי | מוח האדם |
| סיווגים | |
| ICD-10 | R41.8 |
| ICD-11 | MB21.2 |
אנוסוגנוסיה (באנגלית: Anosognosia, מיוונית: ἀ- a-, חוסר, νόσος, nosos, מחלה, ו-γνῶσις gnōsis, מודעות) היא מצב שבו אדם שעבר פגיעה מוחית מכחיש את קיומה של הפגיעה ואת השלכותיה התפקודיים. לרוב מדובר בפגיעה באונה הקודקודית בהמיספרה הימנית של המוח[1]. מצב זה מתייחס בעיקר להכחשת עצם קיומו של ליקוי קוגניטיבי, תפקודי או גופני עד כדי סתירה לוגית בין המציאות האובייקטיבית לבין תפיסתו של הלוקה בתופעה. המונח אנוסוגנוסיה הוטבע בשנת 1914 על ידי הנוירולוג ז'וזף בבינסקי[2].
מקורות והתפתחות ההגדרה
בתחילה, בבינסקי תיאר תופעה קלינית בה מטופלים עם המיפלגיה, כתוצאה מאירוע מוחי בהמיספרה הימנית של המוח, הכחישו שישנה בעיה עם ידם או רגלם השמאלית. תופעה זו כונתה "אנוסוגנוסיה להמיפלגיה". על אף שבמקור מושג האנוסוגנוסיה שימש לתיאור חוסר מודעות בהמיפלגיה כיום משתמשים במושג בצורה רחבה יותר לתיאור חוסר מודעות למגוון מצבים פסיכונוירולוגים. אנטון תיאר תופעה בה מטופלים עם פגיעה באונה האוקסיפיטלית, אשר היו עיוורים לגמרי, לא היו מודעים למוגבלות בראייתם ולא יכלו לדווח על מוגבלות זו בצורה מילולית, דבר שכונה "סינדרום אנטון". אנוסוגנוסיה נמצאה גם אצל מטופלים במצבי אפאזיה שונים, מחלת הנטינגטון, פרקינסון, אלצהיימר, דמנציה, ופגיעות מוחיות טראומטיות[3]. אדם עם אנוסאגנוסיה יכול להיות לא מודע לרכיב מסוים בנכות שלו, בעוד שהוא מודע לשאר השפעות הפגיעה[3]. נמצא שאדם עם אנוסוגנוסיה שאינו מודע לנכות הגופנית שלו, לרוב לא יהיה מודע גם לירידה ביכולות הקוגניטיביות שלו[1].
כיצד נוצרת התופעה
אנוסוגנוסיה שכיחה בפגיעות מוחיות שונות, לרבות שבץ ופגיעה מוחית טראומטית (TBI). עם זאת, נראה כי מצב זה עלול להופיע יחד עם כמעט כל ליקוי נוירולוגי. יתרה מכך, אנוסוגנוסיה מזוהה יותר עם פגיעה בהמיספרה הימנית של המוח. נראה כי התופעה נגרמת כתוצאה מפגיעה בתהליכים נוירו-קוגניטיביים המעורבים באינטגרציה של עיבוד מידע חושי. ניתן לומר כי הזנחת צד (נגלקט), היא מופע פרטי חמור של התופעה בו לרוב ישנה פגיעה בהמיספרה הלא דומיננטית של האדם (לרוב המיספרה ימנית) והוא אינו מודע לאיבריו וממילא לשדה הראיה וכל המתרחש בצד מסוים של גופו (בהתאמה בדרך כלל בצד שמאל). קיימות מספר השערות שונות למיקום הפגיעה שמובילה לתופעה. בין היתר הוצע שאנוסוגנוסיה מתרחשת בגלל פגיעה באונה האינסולרית הימנית. בנוסף, ייתכן ופגיעה במערכות עירור ודיכוי אשר לוקחות חלק בהכחשה מעורבות גם הן ביצירת אנוסוגנוסיה[3].
אוכלוסיות נוספות
אף על פי שאנוסוגנוסיה מתארת לרוב בעלי פגיעה מוחית, לעיתים משמש מושג זה לתיאור חוסר מודעות בקרב בעלי הפרעות פסיכיאטריות שונות. חולי אנורקסיה אינם חווים את מצבם כמחלה נפשית[4]. בנוסף, קיים מתאם בין אנוסוגנוסיה במחלת הסכיזופרניה לבין נזק באונה המצחית[5]. אף משערים שאנוסוגנוסיה היא אחד הגורמים העיקריים לחוסר היענות לטיפול תרופתי (Compliance) באוכלוסיות הסובלות מסכיזופרניה והפרעה דו קוטבית[6].
שכיחות
תופעה זו נמצאה ב-10-17% באוכלוסיות עם ליקויים מוטורים[7] אך קיימת מחלוקת בנוגע להיקף התופעה משום שרבים מהלוקים בה לא יפנו לטיפול אם לא התגלה מצב זה בזמן השיקום מפני חוסר המודעות שלהם וממילא לא יאובחנו[8].
טיפול וגישות טיפוליות
נראה כי רוב מקרי האנוסוגנוסיה עוברים עם הזמן, אך לעיתים מצב זה עלול להיות ממושך. לרוב, כאשר התופעה נמשכת לאורך זמן, משתמשים פסיכולוגים בטכניקות טיפול קוגניטיביות, כמו CBT. הטיפול מסייע למטופלים להגביר את מודעותם ולשפר את תפקודם. דרך טיפול נוספת היא הגברת התובנה באמצעות עימות בין המציאות לבין תפיסתו. למשל, המטופל נשאל על רמת תפקודו (הקוגניטיבית או המוטורית) ולאחר מכן ניתנת לו מטלה בתחום. לבסוף נעשה עימות בין תפיסותיו לבין יכולותיו בפועל[9].
אנוסוגנוסיה מקשה על שיקום המטופלים, הן מפני שהם אינם פונים לטיפול רפואי והן מפני שהם חסרי מוטיבציה לשיקום כי אין להם מודעות למוגבלותם[10]. גם כאשר הם מגיעים לטיפול, הם אינם רואים צורך להשקיע מאמץ ולשאת את הקשיים הנלווים להליך השיקום, עקב חוסר המודעות[1]. בשלבים האקוטיים לא ניתן לעשות הרבה כדי לשפר את המודעות אך חשוב לייצר עם מטופלים אלו קשר טיפולי חיובי על מנת להפחית את התסכול והבלבול של הסובלים ממצב זה. בגלל השוני בחומרת המצב בזמנים שונים לא פותחה שיטת טיפול ספציפית לתופעה[11].
אבחון: הכחשה או לא?
מטפלים עשויים לזהות אנוסאגנוסיה בעזרת תצפית על מטלה שמבצע המטופל בו הוא מפגין חוסר מודעות למוגבלות מוטורית. אך בדרך זו ניתן לזהות אנוסוגנוסיה רק למוגבלות מוטורית ולא קוגניטיבית. על מנת לזהות אנוסוגנוסיה לליקויים קוגניטיביים פותחו שאלונים שונים[8]. בין היתר ניתן לראות את "שאלון אנוסוגנוסיה" הבוחן את התופעה בצורה כללית[12] וכן שאלונים שפותחו לאורך השנים לאוכלוסיות ספציפיות, למשל אלצהיימר[13]. בנוסף פותחו שאלונים המבחינים בין אנוסוגנוסיה והכחשה[14].
אנוסוגנוסיה והכחשה הן שתי תופעות דומות בכך ששתיהן מציגות דפוס של חוסר מודעות למציאות. אולם, הכחשה היא מנגנון הגנה שמתפתח כתוצאה מדרך התמודדות פסיכולוגית של האדם, ואילו אנוסוגנוסיה נוצרת כתוצאה מפגיעה פיזיולוגית[14]. הבדל נוסף הוא שאנוסוגנוסיה מוגבלת לאי הכרה מוחלטת של המטופל למצבו, בעוד שהכחשה מתייחסת פחות לעצם קיומו של הליקוי ויותר להשלכות הנוכחיות או העתידיות שלו (במצבים פתולוגיים חמורים קיימת הכחשה מוחלטת למצב גם בהכחשה על רקע פסיכוגני). בעוד שחשיפה לסתירה הלוגית של האנוסוגנוסיה מתקבלת על ידי החולה באדישות אופיינית; הרי שבמצבי הכחשה פסיכוגנית, החשיפה למציאות נתקלת בהתנגדות ועליה במצבים פסיכופתולוגים לרבות חרדה, דיכאון[15] וכעס על עצם החשיפה[16]. הבדל זה משמש גם לאבחנה מבדלת בין שני סוגי ההכחשה. לבסוף, אנוסוגנוסיה נוטה לעיתים להיעלם עם התקדמות ההחלמה הספונטנית לאחר פגיעה נרכשת, בדומה לתופעת ההתעלמות המרחבית (נגלקט) המהווה במידת מה מקרה פרטי של הכחשה אורגנית[15].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Lezak, M. D., Howieson, D. B., Bigler, E. D., & Tranel, D. (2012). Neuropsychological assessment (5 ed.). New York, NY: Oxford University Press.
- ^ Prigatano, George P.; Schacter, Daniel L (1991). Awareness of deficit after brain injury: clinical and theoretical issues. Oxford [Oxfordshire]: Oxford University Press. pp. 53–55. מסת"ב 978-0-19-505941-0
- ^ 3.0 3.1 3.2 Prigatano, G. P. (2009). Anosognosia: clinical and ethical considerations. Current Opinion in Neurology, 22(6), 606-611.
- ^ "Anosognosia/anosognosic – Eating Disorders Glossary". glossary.feast-ed.org. Retrieved 2015-06-23.
- ^ Pia, Lorenzo; Tamietto, Marco (2006). "Unawareness in schizophrenia: Neuropsychological and neuroanatomical findings" (PDF). Psychiatry and Clinical Neurosciences. 60 (5): 531–7. doi:10.1111/j.1440-1819.2006.01576.x. hdl:2318/8242. PMID 16958934. S2CID 42043399.
- ^ Johnson, R. Skip (2014). "Anosognosia and Getting a "Borderline" into Therapy". BPDFamily.com. Retrieved 25 October2014.
- ^ Baier, B., & Karnath, H. O. (2005). Incidence and diagnosis of anosognosia for hemiparesis revisited. Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry, 76(3), 358-361.
- ^ 8.0 8.1 Orfei, M. D., Robinson, R. G., Prigatano, G. P., Starkstein, S., Rüsch, N., Bria, P., & Spalletta, G. (2007). Anosognosia for hemiplegia after stroke is a multifaceted phenomenon: a systematic review of the literature. Brain, 130(12), 3075-3090.
- ^ Chapman S, Colvin LE, Vuorre M, Cocchini G, Metcalfe J, Huey ED, Cosentino S (2018). "Cross Domain Self-Monitoring in Anosognosia for Memory Loss in Alzheimer's disease". Cortex. 101: 221–233. doi:10.1016/j.cortex.2018.01.019.
- ^ Prigatano, George P.; Schacter, Daniel L. (1991). Awareness of deficit after brain injury: clinical and theoretical issues. New York, New York: Oxford University Press. OCLC 496306119.
- ^ Prigatano, George P. (2005). "Disturbances of Self-awareness and Rehabilitation of Patients With Traumatic Brain Injury: A 20-Year Perspective". Journal of Head Trauma Rehabilitation. 20 (1): 19–29. doi:10.1097/00001199-200501000-00004. PMID 15668568. S2CID 27815630.
- ^ Starkstein, S. E., Fedoroff, J. P., Price, T. R., Leiguarda, R., & Robinson, R. G. (1992). Anosognosia in patients with cerebrovascular lesions. A study of causative factors. Stroke, 23(10), 1446-1453.
- ^ Starkstein, S. E., Jorge, R., Mizrahi, R., & Robinson, R. G. (2006). A diagnostic formulation for anosognosia in Alzheimer’s disease. Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry, 77(6), 719-725.
- ^ 14.0 14.1 Orfei, M. D., Robinson, R. G., Prigatano, G. P., Starkstein, S., Rüsch, N., Bria, P., & Spalletta, G. (2007). Anosognosia for hemiplegia after stroke is a multifaceted phenomenon: a systematic review of the literature. Brain, 130(12), 3075-3090.
- ^ 15.0 15.1 הופיין, ד' (2018). מודל נוירופסיכולוגי-קליני לשיקום נפגעי ראש: ליקויים ראשוניים, ליקויים משניים, ומשתנים מתווכים. החוג לפסיכולוגיה: האוניברסיטה העברית בירושלים.
- ^ Prigatano, G. P., Borgaro, S., Baker, J., & Wethe, J. (2005). Awareness and distress after traumatic brain injury: a relative's perspective. The Journal of head trauma rehabilitation, 20(4), 359-367.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
