הנפשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אנימציה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הַנְפָּשָׁה[1] (או אנימציה, מלטינית: Animatio, בתרגום לעברית: "החיָיאה") היא תחום העוסק בהקניית אשליה של תנועה על גבי מסך. שימוש נרחב בהנפשות נעשה בקולנוע, בטלוויזיה ובאתרי אינטרנט. פירוש המילה "Anima" בלטינית הוא נפש, או ה"אני" הפנימי. המונח העברי "הנפשה", מלשון נפש, לא הוטמע לחלוטין בקרב העוסקים במקצוע, ולכן אדם היוצר הנפשה נקרא בדרך כלל אנימטור.

שישה פריימים אשר יחד יוצרים את תנועת האשליה של כדור קופץ

ההיסטוריה של ההנפשה

הנפשה המדמה סוס דוהר. פורסם לראשונה בשנת 1887 בפילדלפיה

מהעת העתיקה ועד המצאת הקולנוע

המצאת ההנפשה החלה עוד לפני המצאת הקולנוע. בני האדם, כנראה ניסו לשרטט תנועה עוד בתקופה הפלאוליתית. תיאטרון צלליות ופנס הקסם הציעו לקהל הרחב מופעים בעלי תמונות זזות אשר הופעלו על ידי בני אדם, בין בידיהם ובין בעזרת מכשירים.

בשהר-י סוח'תה, אשר באיראן, נמצאה קערה בת 5,200 שנים. על הקערה, היו חמש תמונות עוקבות, אשר נראה שמטרתן הייתה לדמות עז המנסה לתפוס עלים מעץ.[2] בשנת 1833, הפנקיסטיסקופ השתמש בעקרונות של הסטרובוסקופ כדי ליצור את האשליה של ההנפשה המודרנית, מה שהיווה את הבסיס לזואיטרופ (1866), לספר האנימציה (1868), לפרקסינוסקופ (1877) ולקולנוע.

אמיל ריינו, "אבי ההנפשה", אשר המציא את הפרקיסינוסקופ, שכלל ושיפר את המצאתו כך שתתאפשר הקרנת סרטים לקהל. סדרת סרטיו הראשונה שהקרין פומבית קרא ריינו "פנטומימה קורנת", שם כלל שלושה מסרטיו: "בירה טובה", "הליצן וכלביו" ו-"פיירו המסכן". הקרנה זו, שנערכה ב-28 באוקטובר 1892 במוזיאון גרוון בפריז, הייתה ההקרנה הראשונה בהיסטוריה של סרטים מצוירים ועל כן מצוינת כיום ההנפשה הבינלאומי מדי שנה. סדרות סרטי הפנטומימה הקורנת של ריינו כללו כל אחת בין 300 ל-700 פריימים, ואורך כל סרט היה עד 10 ל-15 דקות. מוזיקת פסנתר, שירים ודיאלוגים בוצעו בצורה חיה, לעיתים האפקטים הקוליים סונכרנו אלקטרומגנטית.

סרטי ההנפשה הראשונים

ליטל נמו - נחשב לסרט האנימציה הראשון.

לאחר התבוססותו של מדיום הקולנוע, החלו מספר יצרנים של צעצועים אופטיים לשלב בין פנסי הקסם ובין מקרני הקולנוע. אותם מכשירים נועדו לשעשוע ביתי (ולא להקרנה להמונים), והם כללו סרטי אנימציה קצרים בעלי תנועות פשוטות שחזרו על עצמן בלופ. בתחילה אותם סרטונים היו בצבעי שחור ולבן, אך בשנת 1902 החלו גם בייצור של סרטונים צבעוניים.

ג'יי סטיוארט בלקטון, במאי אמריקני-בריטי בשנת 1900, יוצר סרטון אשר נחשב לסרט הראשון עם חלקי אנימציה שהוקלט על סרט פילם הסרטון משלב חלקים מצולמים בשילוב אנימציה בסיסית. בשנת 1906, מוציא בלאקטון סרט נוסף המיוחס על ידי היסטוריונים כסרט האנימציה הראשון אשר הוקלט על גבי פילם.[3] בשנת 1908, מוציא הקריקטוריסט הצרפתי אמיל קול סרט שהוא מן הדוגמאות הראשונות להנפשה מסורתית (אשר מצוירת ביד) ונחשב לראשון הסרטים המצוירים.[3]

סרט האנימציה הראשון נוצר על ידי וינזור מקיי, קריקטוריסט וצייר שהחל את דרכו בציורי רחוב ב-1903. למקיי היה חזון ליצור "תמונות זזות" ובתחילת שנות ה-40 לחייו טען שהוא "האדם הראשון שיכול לייצר אנימציה". ב-1904 יצר את הקומיקס "ליטל נמו" (פורסם עד 1915) ובעקבות הצלחת הקומיקס ליטל נמו, החליט מקיי ליצור סרט מונפש שמבוסס על רצועת הקומיקס. הסרט - ליטל נמו - יוצא בשנת 1911.

בעשור השני של המאה ה-20, קמה תעשייה של סרטוני אנימציה קצרים, הידועים בשם "cartoons", אשר נועדו להקרנה באולמות הקולנוע. היוצר הפורה ביותר היה האנימטור ג'ון רנדולף בארי, אשר ביחד עם האנימטור ארל הרד פיתחו את טכניקת ה־Cels, אשר תשלוט בתחום למשך עשורים לאחר מכן.

תור הזהב של האנימציה בהוליווד

אחד הסרטים המצוירים הראשונים עם ערוץ שמע מסונכרן היה ספינת הקיטור וילי וכן היה הסרט המצויר הראשון ששילב פסקול מלא. זהו סרט אנימציה קצר, שחור-לבן שהופק באולפני וולט דיסני ויצא בשנת 1928, בבימוים של וולט דיסני ואב אייוורקס. גיבורי הסרט הם מיקי מאוס וחברתו מיני מאוס, דמויות אייקוניות ומוכרות כיום של חברת דיסני. בשנת 1932 מוציאים אולפני וולט דיסני את סרט האנימציה הראשון בצבע (נצבע בשיטת הטכניקולור).

בשנת 1937 הוציאה חברת וולט דיסני סרט אנימציה עם פסקול מלא ובצבעים. הסרט היה הכנסה קופתית ענקית ביחס לתקופתו כשהכניס $7,846,000 בתקופת ההקרנה המקורית שלו. הסרט זכה לביקורות טובות עד כדי כך שאפילו יוצרי סרטים גדולים כמו סרגיי אייזנשטיין וצ'רלי צ'פלין שיבחו את הסרט כ"הישג בולט בקולנוע", ואייזנשטיין אף הרחיק לכת וקרא לו הסרט הגדול ביותר שנעשה אי פעם.

החל משנות השישים, הטלוויזיה מתחילה להוות תחרות לאנימציה בקולנוע. חברת האנה-ברברה, בשנת 1958, משדרת לראשונה תוכנית טלוויזיה בת חצי שעה של אנימציה. בסדרות המצוירות בטלוויזיה הורידו את קרנם של הסרטונים הקצרים אשר הוקרנו אז כה באולמות הקולנוע.

עלייתה של האנימציה הממוחשבת

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הנפשה ממוחשבת

הופעתה הראשונה של האנימציה התלת-ממדית נראתה משנת 1976, בו הוצגו יד ופנים תלת-ממדיות אנושיות. הדמות התלת-ממדית הראשונה נוצרה על ידי אולפני פיקסר בשנת 1985.

בשנת 1986 הוקמה חברת פיקסאר הנחשבת לחלוצת האנימציה הדיגיטלית.

הגרפיקה התלת-ממדית לא החלה להופיע בהוליווד רק בשנת 1989. חברת Industrial Light & Magic יצרה אפקטים ויזואליים מרשימים לאותה תקופה, כאשר הבולט בהם היה היצור התת-ימי שהוצג בסרט. ה-CGI הוסיף והדהים כאשר בשנת 1991 יצא סרט נראתה טכנולוגיית המורפינג. גרפיקת CGI דו-ממדית צברה תאוצה גם בסרטי אנימציה קלאסית עכשוויים, מה שהעצים את תחושת האיורים שצוירו באופן ידני.

בעשור שבין 1995 ל-2005, התקציב שניתן ליצירת האפקטים הממוחשבים גדל מ-5 מיליון דולר ל-40 מיליון דולר ויותר ממחצית הסרטים השתמשו באפקטים מיוחדים. בתחילת שנות ה-2000, ה-CGI הפך למוביל שבתחום האפקטים המיושמים בקולנוע. הטכנולוגיה התקדמה לכדי הוספת ניצבים ואנשי פעלולים וירטואליים.

טכניקות

הנפשה קלאסית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הנפשה מסורתית
דוגמה לסרטון מצויר המציג סוס דוהר. בכל שנייה של הסרטון, מצויר הסוס תריסר פעמים המתארות את התקדמות תנועותיו. (כלומר שנים עשר פריימים בשנייה). ככל שמספר הפריימים בשנייה יהיה גבוה יותר - כך תנועת הסוס תיראה "חלקה" ו"הרמונית" יותר, ותידמה יותר לתנועת דהירה אמיתית של סוס .

ההנפשה הקלאסית (או בשמה המקביל: הנפשה מסורתית) היא טכניקת הנפשה בה כל פריים מצויר באופן ידני על מדיום פיזי. זו הייתה הטכניקה הדומיננטית ליצירת סרטי הנפשה עד שפותחה טכניקת ההנפשה הממוחשבת. במהלך תהליך יצירת ההנפשה, כל תמונה בסרט מופקת בנפרד. כשכל התמונות מצורפות ביחד, במהירות של לפחות 24 תמונות בשנייה, נוצרת אשליה של תנועה רצופה. לפני התפתחות ההנפשה הממוחשבת, תהליך זה היה ארוך וידני ודרש בדרך כלל צוות של אנשים מיומנים ומערכת צילום פיזית מורכבת של שכבות האנימציה השונות שכללו לרוב הפרדה בין דמויות ורקע. כיום תהליך זה נעשה במחשב מה שמאפשר גם שילוב אפקטים חזותיים וניהול השכבות בצורה מורכבת. נהוג לחשוב שבעזרת מחשב התהליך פשוט יותר, אך למעשה תרומתה של ההנפשה הממוחשבת היא בעיקר הרחבת התהליך ומתן אפשרויות נוספות לביצועו.

תהליך ההפקה

הפקות הנפשה קלאסית מתחילות את דרכן כלוח סיפור (Storyboard) -מעין תסריט המורכב מציורים וטקסט שמזכירים באופיים קומיקס. לרוב, לפני שמתחילים בעבודת ציור ההנפשה, מקליטים את הפסקול של הסרט או הסצנה, זאת מכיוון שקל יותר להתאים את ההנפשה לפסקול, בייחוד בתנועות פנים ושפתיים[4]. בסרטי אנימציה בעלי תקציב מספק, מציירים לפני תחילת ציור ההנפשה "Animatic", כלומר, לוח סיפור שמסונכרן פסקול, מה שעוזר לבמאים ולאנימטורים של הסרט לתכנן באופן טוב יותר את תהליך הפקת הסרט. לעיתים, בעקבות בעיות שנתגלו בסנכרון, בקצב או באופן ההצגה, יבוצעו שינויים בלוח הסיפור או בפסקול, וייווצר "Animatic" נוסף.

את תהליך ציור ההנפשה הקלאסית מתחילים כשכל תמונה מצוירת בנפרד. בדרך כלל ייעשה שימוש בתמונות מפתח (Keyframes), אלו תמונות שמצוירות על ידי אנימטור מפתח והן התמונות המרכזיות בסצנה. לדוגמה, בשוט בו רואים איש קופץ מעל תהום, אנימטור המפתח יצייר את התמונות הבאות: האיש לפני הקפיצה, באמצע הקפיצה, ואחרי הקפיצה ולאחר מכן, אנימטורים אחרים יציירו את התמונות (הפריימים) שבין תמונות המפתח. תהליך ציור התמונות שבין תמונות המפתח נקרא "In-betweening" (או בקיצור "Tweening") ומקור המונח הוא מהמילה "בין" באנגלית - "Between", הבא לציין כי תמונות אלו באות בין תמונות המפתח.

כאשר יוצרים את ההנפשה, מציירים על שכבה נפרדת כל דמות או חפץ אשר אמורים לזוז באותה סצנה בנפרד, כך ניתן לבצע שינויים נפרדים בכל דמות. באמצעות שולחן אור (או כיום בגרסה הממוחשבת של שולחן אור) ניתן לראות בזמן הציור גם את התמונות הקודמות לציור הנוכחי ועל ידי כך אנימטור מסוגל לראות את צורתה ומיקומה של הדמות בתמונה הקודמת, וכך לשנות רק מעט את המיקום או את התנועה בתמונה הנוכחית. כמו כן, בדרך כלל, כל אנימטור או קבוצה של אנימטורים אחראים על דמות אחת, או על פרט אחד בתמונה כגון: רקע, אפקטים מיוחדים וכדומה. לאחר שכל התמונות מצוירות והרקעים מוכנים, מאחדים את כל חלקי הפריים יחד ומפיקים מהם את התמונה הסופית. הצילום בעבר התבצע באמצעות מצלמת קולנוע או מצלמת וידאו רגילה, כשהמצלמה מצלמת פריים אחד בכל פעם ולא באופן רציף. דוגמה טובה לתהליך צילום סרט הנפשה היא טכניקה הנקראת פיקסילציה[5], בה בנוסף לחפצים דוממים מצלמים גם בני אדם. בתהליך זה מצלמים בכל פריים את הדמות כך שהתנוחה שלה שונה אך במעט מזו בפריים הקודם. באופן זה נוצרת האשליה שהדמות נעה מתנוחה אחת לשנייה, כך ניתן ליצור אשליה של בני אדם המבצעים ריחוף או שחייה על הדשא.[6]

במהלך המאה ה-21 תהליך צילום ההנפשה המסורתי הפך למיושן. גם כאשר ההנפשה מצוירת ביד, היא נסרקת אל המחשב, כאשר תוכנות משמשות על מנת להוסיף צבע ולדמות תנועות מצלמה ופעלולים. בדרך להפצת הסרט, עוברת ההנפשה שלו המרות רבות, כאשר הפורמט הסופי הוא לרוב קובץ וידאו דיגיטלי או 35 מ"מ. מפיקי הנפשה מסוימים השתמשו במונח "tradigital" כדי לתאר הנפשה מסורתית שמעובדת לעיתים תכופות בידי מחשב.

הנפשה באינטרנט

ניתן למצוא באינטרנט הרבה אתרים מונפשים המשתמשים בטכנולוגיה של תוכנה המבוססת וקטורים - כמו פלאש של חברת אדובי או סילברלייט של חברת מיקרוסופט. הפשטות של התוכנה והאיכות הגבוהה האפשרית של הסרטונים הנוצרים בה יצרו ז'אנר חדש ופופולרי של הנפשה.

הנפשת סטופ-מושן

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סטופ מושן
דוגמה להנפשת סטופ מושן
הנפשה בפלסטלינה

סטופ-מושן (Stop motion) הוא מונח כללי המשמש לתיאור טכניקת הנפשה בה נראית אשליה שעצם פיזי נע מעצמו. בתהליך היצירה מזיזים את העצם מעט בין פריים לפריים, כך נוצרת האשליה שהעצם נע מעצמו כאשר צופים בכל הפריימים זה אחר זה.

תהליך ההפקה

סצנה של הנפשת סטופ מושן מצולמת בעזרת מצלמת סטילס, אשר מצלמת בכל צילום תמונה אחת (פריים). בין כל פריים לזה שאחריו, מוזזים מעט באופן ידני האובייקטים בסצנה ליצירת אשליית התנועה. לאחר מכן, לרוב, הקרנת הפריימים תהיה במהירות של 24 עד 30 פריימים בשנייה.

תתי סוגים של הסטופ מושן

  • הנפשת בובות - הנפשה בה משתמש המנפיש בבובות על מנת ליצור את הדימויים השונים. בדרך כלל, בשיטה זו יוצרים מערכת עצמות שעליה "מולבשת" הבובה על מנת לייצב אותה ולהחזיקה עומדת. דוגמאות לסרטים שנעשו בשיטה זו: "הסיוט שלפני חג המולד", "חתונת הרפאים" ו"קורליין ודלת הקסמים".
  • הנפשת פלסטלינה - בסוג זה של הנפשה נעשה שימוש בפלסטלינה ליצירת הדמויות בסרט. גם בסוג הנפשה זה בדרך כלל נבנית מערכת עצמות שעליה "מולבשת" הדמות. "וולאס וגרומיט והארנב הקטלני" הוא דוגמה לסרט שנעשה בשיטה זו, בדרך כלל נהוג שהאנימטור מזיז את הדמות בעצמו ומצלם כל פעם לאחר שהוא מזיז אותו ובכך נוצרת האשליה שהדמות זזה מעצמה.
  • הנפשת קאט-אאוט - הנפשה בה חותך המנפיש גזרות נייר אותן הוא מזיז ומצלם פריים אחר פריים וכך נוצרת האשליה שהן זזות מעצמן בדומה להנפשת פלסטלינה.
  • פיקסלציה - הנפשה בה האובייקטים הם בני אדם אשר מצולמים בשיטת הסטופ מושן, פריים אחרי פריים.

הנפשה ממוחשבת

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הנפשה ממוחשבת

הנפשה ממוחשבת (CGI - computer-generated imagery) היא שם כללי לטכניקת הנפשה בה משתמשים במערכת ממוחשבת כדי ליצור את אשליית התנועה. כיום השימוש בהנפשה ממוחשבת הוא רב היקף, בנוסף ליצירת סרטים באורך מלא זהו כלי אשר מסייע ליצירת אפקטים מיוחדים (SFX - Special Effects).

תתי סוגים של ההנפשה הממוחשבת

תלת-ממד

בהנפשה ממוחשבת תלת-ממדית עיצוב האובייקטים הממוחשבים נעשה באמצעות תוכנות המדמות מבנה של גופים במרחב תלת-ממדי. תהליך יצירת הדימוי הוויזואלי כולל יצירת מודל ממוחשב של הגוף אותו רוצים להציג, ותהליך נוסף המכונה Render. בתהליך זה יוצר המחשב (על פי מערכת חוקים סבוכה למדי) תמונה מתוך המודל, באמצעות שימוש בפרמטרים כגון זווית המצלמה, התאורה, מרקם המשטחים ועוד.

לדוגמה, בסרט "צעצוע של סיפור", סרט ההנפשה הממוחשבת הראשון באורך מלא, נעשה שימוש ב-117 מחשבים נפרדים (אשר פעלו במקביל) וכללו 294 מעבדים לצורך פעולת ה-Render. פעולה זו ארכה, בחישוב כולל, כ-800,000 שעות מעבד.

דו-ממד

בהנפשה ממוחשבת דו-ממדית שיטת העבודה דומה באופן מסוים להנפשה מסורתית. בדומה בהנפשה הקלאסית, גם בזו הממוחשבת עובדים באמצעות שכבות המונחות זו על גבי זו כדי ליצור את התוצאה הסופית. בניגוד להנפשה קלאסית, כאן משתמש האנימטור בחומרים שאינם בהכרח פיזיים, אלא לרוב דיגיטליים.

הנפשה קלאסית דו-ממדית (נקראת לעיתים Compositing - הרכבת שכבות) משמשת באופן נרחב בתעשיית הסרטים והטלוויזיה. כמעט כל סרט המוצג היום (החל במעברונים קצרים בטלוויזיה וכלה בסרטים באורך מלא) עובר בשלב זה או אחר עיבוד, תוספות ותיקונים במערכת הנפשה דו-ממדית ממוחשבת.

האנימטור

האנימטור, או בעברית: מנפיש, הוא בעל המקצוע או האומן אשר יוצר הנפשה, בדרך כלל, הנפשה אחת מצריכה עבודה משותפת בין מספר רב של אנימטורים. ישנם אנימטורים שיוצרים את ההנפשה באופן ידני כמו בציור או בסטופ מושן וישנם אנימטורים שעבודת ההנפשה שלהם נעשית במחשב.

ראו גם

מושגים ומונחים

דמויות בולטות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תרגום שטבע האנימטור יורם גרוס.[דרוש מקור]
  2. ^ Burnt City animation VL
  3. ^ 3.0 3.1 Beckerman, Howard., Animation : the whole story, Rev. ed, New York: Allworth Press, 2003
  4. ^ ארון בלייס, אנימטור בדיסני מדגים הנפשת תנועות שפתיים. https://www.youtube.com/watch?v=mbK3TB_9228&ab_channel=TheArtofAaronBlaise
  5. ^ הדגמת פיקסלציה https://animation-nuggets.com/en/how-to-do-pixilation-animation/
  6. ^ דוגמאות לסוג זה של הנפשה: Neighbours, The Wizard of Speed and Time. (דף הסרט באתר IMDb)


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0