אפרים זורוף
.jpg) | |
| זורוף בזאגרב, 2007 | |
| לידה | 5 באוגוסט 1948 (גיל: 75) |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | אפרת, ישראל |
| ידוע בשל | צייד נאצים |
| מקצוע | היסטוריון |
| תואר | .Ph.D |
אפרים זוּרוֹף (נולד ב-5 באוגוסט 1948 בארצות הברית) הוא היסטוריון ישראלי ומנכ"ל מרכז ויזנטל בירושלים. זורוף מכונה "אחרון ציידי הנאצים". במסגרת פעילותו הצליח זורוף לחשוף מאות פושעי מלחמה נאצים ומילא תפקיד חשוב במאמצים להביאם לדין.
קורות חיים
זורוף נקרא אפרים על שם דוד של אמו שנרצח בשואה. לאחר שסיים תואר ראשון בהיסטוריה בישיבה יוניברסיטי עלה ב-1970 לישראל ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא השלים תואר מוסמך ותואר דוקטור בלימודי השואה, במסגרת המכון ליהדות זמננו. עבודת הדוקטורט שכתב עסקה בתגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה והתמקדה במאמצי ההצלה של ועד ההצלה שעל יד רבני אמריקה שנוסד בשנת 1939[1].
בשנת 1978 הוזמן זורוף לכהן כמנהל (האקדמי) הראשון של מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, שם מילא תפקיד חשוב בהקמת הספרייה והארכיון של המרכז והיה יועץ היסטורי לסרט "ג'נוסייד" שהפיק המרכז. הסרט זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר לשנת 1981.
התעניינותו בפושעי המלחמה הנאצים החלה ב-1978, בעקבות מפגש עם צייד הנאצים שמעון ויזנטל, במהלך הקרנת סרט על פושעי מלחמה נאצים.
ב-1980 חזר לישראל והחל לעבוד כחוקר בתחום פושעי המלחמה הנאצים בעבור המשרד לחקירות מיוחדות של משרד המשפטים האמריקאי. מחקריו סייעו בהכנת תיקים נגד מספר רב של פושעי מלחמה נאצים שחיו בארצות הברית.
זורוף מכונה "צייד הנאצים האחרון", מאז מותו של שמעון ויזנטל ולאחר שסרז' וביאטה קלרספלד הפסיקו את פעילותם בתחום.
מעקב אחר פושעים נאצים
מ-1986 פועל זורוף במסגרת מרכז ויזנטל במעקב אחר עשרות פושעי מלחמה נאצים ברחבי העולם. בתוקף תפקידו כמנהל השלוחה הישראלית של מרכז ויזנטל בירושלים, מתאם זורוף את מאמצי החיפוש אחר פושעים נאצים ברחבי תבל. מאמצים אלה סייעו והשפיעו על חקיקת חוקים חדשים בקנדה (1987), אוסטרליה (1989) ובריטניה (1991). ב-1991 חשף זורוף את החנינות שהוענקו לפושעי מלחמה נאצים על ידי רשויות החוק בליטא והוביל את המאבק לעצירת תהליך זה. זורוף כיהן כחבר בוועדת חקירה ישראלית-ליטאית שהוקמה כדי לטפל בנושא זה, ומאמציה הביאו לביטול של למעלה ממאה חנינות שניתנו לליטאים שהשתתפו ברצח יהודים בתקופת השואה. ב-2000 הוא חשף את החנינות שניתנו לפושעי מלחמה נאצים בלטביה וניהל את המאבק לביטולן. בסופו של דבר, בוטלו חנינות שהוענקו לשני פושעי מלחמה לטבים.
זורוף נודע במיוחד בשל מעורבותו בחשיפתו של פושע המלחמה הקרואטי, דינקו שאקיץ' (Dinko Šakić), שהסתתר בארגנטינה. שאקיץ' היה מפקד מחנה המוות יאסנובאץ (שכונה גם "האושוויץ של הבלקנים"). הוא היה אחד מהפושעים הנאציים החשובים ביותר שנותרו חופשיים. בעקבות חשיפתו הוא הוסגר לקרואטיה, הועמד לדין ונדון באוקטובר 1999 לעונש המרבי הקבוע בחוק - 20 שנות מאסר, ומת בכלא בשנת 2008. היה זה המשפט הראשון של פושע מלחמה נאצי שהתקיים במדינה פוסט-קומוניסטית[2].
בשנת 2002 יצא זורוף במבצע "ההזדמנות האחרונה", שהציע פרס כספי לכל מי שיביא מידע שיסייע בהעמדתם לדין והענשתם של אחרוני הפושעים הנאצים שעדיין מסתתרים. כדי לממן את מבצע הזדמנות אחרונה הוא גייס את אריה רובין, ידידו מימי הלימודים ב"ישיבה יוניברסיטי", איש עסקים בגמלאות מפלורידה המקדיש את רוב זמנו לחינוך יהודי[3].
המבצע מתנהל בליטא, לטביה, אסטוניה, פולין, רומניה, אוסטריה, קרואטיה, הונגריה וגרמניה. ב-2007 הורחב המבצע גם לדרום אמריקה. המבצע הביא להוצאת שלושה צוי מעצר, שתי בקשות הסגרה ומספר רב של חקירות שנפתחו. ב-30 באוגוסט 2006 הגיע לזורוף מידע שהביא ב-28 בספטמבר 2006 לחשיפתו בבודפשט, של שאנדור קפירו, שנחשב בעת גילויו לפושע המלחמה הקשיש ביותר בעולם. קפירו תבע את זורוף בתביעת דיבה אך תביעתו בוטלה לאחר שלא הופיע למשפט. לאחר מכן הוא הועמד לדין וזוכה, על אף שכבר הורשע ולא נענש בשנות ה-40. קפירו מת ב-2011 לפני הגשת הערעור על זיכויו.
בינואר 2008 הוגדל סכום הפרס מ-10000 דולר ל-25000 דולר.
ב-2009 פרסם ספר בצרפתית ובאנגלית על המבצע - Operation Last Chance: One Man's Quest to Bring Nazi Criminals to Justice. הספר יצא לאור בהוצאת Palgrave Macmillan.
ביולי 2008 יצא זורוף לדרום אמריקה לאיתור הפושע הנאצי ד"ר אריברט היים בפטגוניה. מרכז ויזנטל הציע פרס של 460,000 דולר על ראשו של היים[4]. גם לאחר הפרסום על מותו של היים במצרים ב-1993 - מכיוון שלא ידוע מקום קבורתו לכאורה ולא ניתן לקיים בדיקת סמני DNA - הודיע ד"ר זורוף כי תיק היים אינו סגור[5]. ד"ר זורוף אף הביא הוכחה[6] כי עורכי דינו (בנושא נדל"ני) טענו בשנת 2001 כי היים חי והם בקשר רציף איתו.
בנובמבר 2009, הוחלט על הסגרתו של פושע נוסף שנחשף בידי זורוף, קרולי (צ'ארלס) זנטאי, מאוסטרליה להונגריה. זנטאי מואשם כי רצח ב-1944 נער יהודי בן 18, פיטר באלאש, מכיוון שלא ענד טלאי צהוב. הוא השליך את גופתו לנהר הדנובה[7]. זנטאי ערער על ההחלטה ונכון ל-2011 טרם הוסגר מאוסטרליה להונגריה.
ב-1995 ו-1996 הוזמן זורוף לרואנדה לסייע לשלטונות המקומיים במאמציהם להעמיד לדין את מבצעי רצח העם שאירע באותה מדינה באביב 1994, וייעץ באופן שוטף לממשלת רואנדה בנושא זה ודומיו.
זורוף מחבר מדי שנה דו"ח בו הוא מעניק ציונים למדינות שונות על טיפולן בחקירה ובהעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים שחיים בתחומיהן.
בספרו Occupation: Nazi-Hunter; The Continuing Search for the Perpetrators of the Holocaust (המקצוע: צייד-נאצים; החיפוש המתמשך אחר מבצעי השואה) (KTAV 1994), תיעד זורוף את המאמצים המאוחרים שנעשו כדי להרשיע פושעי מלחמה נאצים בדמוקרטיות המערביות והסביר את ההגיון למאמצים אלה עשרות שנים לאחר ביצוע הפשעים. הספר יצא לאור בגרמניה ב-1996 בהוצאת אהרימן ורלג (Ahriman Verlag).
ביוני 1999 הקרין הערוץ השני של הטלוויזיה הגרמנית (ZDF) סרט על פעולותיו תחת הכותרת "צייד-הנאצים", ובשנת 2004 הפיקה תחנה אזורית של הערוץ הראשון הגרמני (SWR) סרט על מאמציו לאתר ולהעמיד לדין את פושעי השואה. גם ערוץ 3 הצרפתי הקרין סרט אודותיו בדצמבר 2005.
זורוף הרצה פעמים רבות לקהלים בכל העולם על המאמצים להביא פושעי מלחמה נאצים לדין ופרסם יותר ממאתיים ושישים מאמרים וביקורות ספרים בנושאים שונים הקשורים לשואה והשלכותיה, ובנושאים הקשורים לעולם היהודי. פרסומיו הופיעו בביטאונים מדעיים כמו קובץ יד ושם, Holocaust and Genocide Studies, Simon Wiesenthal Center Annual, American Jewish History ,Jewish Political Studies Review, וכן ב-לוס אנג'לס טיימס, בוסטון גלוב, ג'רוזלם ריפורט, תיקון, ג'ואיש כרוניקל, מעריב, הארץ, ידיעות אחרונות וביטאונים אחרים.
פרסומיו של זורוף הופיעו בארבע-עשרה שפות שונות.
פעולותיו הביאו לכך שנשיא סרביה בוריס טאדיץ' חברי פרלמנט סרביים הגישו את מועמדותו של זורוף לפרס נובל לשלום לשנת 2008[8].
ב-22 בינואר 2009, העניקה מועצת העיר נובי סאד שבסרביה לזורוף אזרחות כבוד של העיר, על חלקו בחשיפת פושע המלחמה הנאצי שנדור קפירו, שסייע ברצח יהודי העיר בזמן השואה[9].
זורוף מתגורר באפרת. הוא נשוי לאלישבע, אב לארבעה וסב לנכדים.
קישורים חיצוניים
- אתר "מבצע ההזדמנות האחרונה"
- כתבה על "מבצע ההזדמנות האחרונה"
- עמירם ברקת, צייד הנאצים האחרון, באתר הארץ, 27 בינואר 2005
- זאב אברהמי, "פתאום דפיקה בדלת: כך התגלה הפושע הנאצי סמואל קונץ", באתר הארץ, 5 באוגוסט 2010
- "צייד הנאצים האחרון" - סרטה של ניצה גונן המתעד את ד"ר אפרים זורוף, היסטוריון וצייד נאצים בעיסוקו, שהקדיש את חייו לאיתור עשרות פושעים נאצים ברחבי העולם והבאתם לדין
- רונן דורפן, "משפט של נאצי הוא כמו חיסון", באתר ישראל היום, 8 באפריל 2015
עופר אדרת, למצוא קבר המוני במרחק של חצי שעה מהבית, באתר הארץ, 14 בפברואר 2018- Stav Ziv, THE LAST NAZI HUNTER, Newsweek, 7-7-2016
- Mick Brown, The last Nazi Hunter, Efraim Zuroff: 'People call me "Mr Holocaust." You need a sense of humour to do this job', The Telegraph, 8-7-2016
הערות שוליים
- ^ בשנת 2000 יצא לאור בארצות הברית ספרו על הנושא תחת הכותרת "תגובת היהדות האורתודוקסית בארצות הברית לשואה ("The Response of Orthodox Jewry in the United States to the Holocaust”) בהוצאת ישיבה יוניברסיטי. הספר זכה בפרס אגיט לספרות בנושא השואה וההתנגדות היהודית וכן לפרס ספרותי ע"ש הרב ד"ר שמואל בלקין מטעם ארגון בוגרי הישיבה אוניברסיטה בארצות הברית.
- ^ כתבה על גזר הדין במשפטו של שאקיץ'
- ^ צייד הנאצים האחרון, באתר הארץ
- ^ כתבת וידאו ב-BBC
AP, דרום אמריקה: מבצע ללכידת פושעים נאצים, באתר ynet, 28 בנובמבר 2007 - ^ מתוך ראיון בערוץ 10, 5 בפברואר 2009.
- ^ מתוך ראיון ברשת ב', 18.6.09
- ^ אנשיל פפר, הקצין שרצח יהודי משום שלא ענד טלאי צהוב יוסגר להונגריה, באתר הארץ
- ^ The Norway Post
- ^ מקור בג'רוסלם פוסט
