ארון הקודש מרג'ו אמיליה
ארון הקודש מרג'ו אמיליה הוא ארון קודש מפואר משיש השוכן כיום באולם בית הכנסת המרכזי בשכונת קריית שמואל שבחיפה. ארון הקודש הוקם בשנת ה'תקט"ז (1756) בעיר רג'ו אמיליה שבאיטליה. לאחר השואה נותרו בעיר רק מעטים מיהודי רג'ו אמיליה, ובשנת 1957 הועבר ארון הקודש לישראל. הוא נחשב לאחד מארונות הקודש היפים בישראל.
היסטוריה של ארון הקודש
ארון הקודש הוקם בשנת ה'תקט"ז (1756) בבית הכנסת הגדול ברג'ו אמיליה באיטליה.
ברג'ו אמיליה שמור חוזה מהשנים 1755-1756 בין נציג קהילת רג'ו אמיליה דוד פדואה והפסל אגוסטינו קאנצ'יאני, וכן חוזה בין הגבאים הממונים, ישראל ברוך פונטאנילה, ישראל בנימין בסן, אברהם רבה ועמנואל סנגויניטי, לבין צ'יקארדו פיסאני, מומחה לשיש, בדבר הקמת ארון הקודש. המסמכים מפרטים בדיוק את חלקי הארון כפי שהוקם, את התנאים הכספיים ואת זמני מסירת החלקים של הארון והקמתם במקום.
בשנת ה'תרי"ח (1858) הורחב אולם בית הכנסת באמצעות צירוף שטחיהן של דירות סמוכות שנקנו, וכן הוספה לבניין כיפה, שבה נקבעו חלונות לאור השמש. באותו זמן שופץ גם ארון הקודש והוצמדה לו הבימה.
שנים מועטות לאחר הרחבת בית הכנסת החל תהליך הדעיכה של הקהילה, כשיהודיה החלו לעבור למרכזים גדולים יותר בהשפעת איחוד איטליה והענקת אמנציפציה ליהודים באיטליה. כשתוקן בשנת 1930 החוק על הקהילות היהודיות באיטליה, היה מספר היהודים ברג'ו אמיליה כה קטן, שקהילת רג'ו אמיליה לא קיבלה מעמד עצמאי והיא סופחה לקהילת מודנה הסמוכה.
בשנת ה'תש"ב (1942) נפגע מבנה בית הכנסת בהפצצה אווירית, ובמשך שנים הוא נותר עזוב, ואף הושכר כמחסן ליהודי מומר. מבנה השיש של ארון הקודש שימש רקע לארגזי האחסנה, והספסלים, ששירתו בשעתם את המתפללים, רוכזו בפינת האולם.
העברת ארון הקודש לארץ ישראל
בתום מלחמת העולם השנייה נותרו ברג'ו אמיליה יהודים מעטים. בשל המצב הבלתי מכובד הועלתה הצעה להעלות את ארון הקודש, ואת חלקי השיש של הבימה לארץ ישראל, דבר שגם יעשיר את מדינת ישראל בחפץ אמנותי בעל ערך. שלמה אומברטו נכון והרב ד"ר רפאל לאטיס, רבה של קהילת מודנה, טיפלו בצדדים הטכניים והמשפטיים של העברת ארון הקודש והבימה לקריאה בתורה, שכללו השגת אישורים שונים מהרשויות באיטליה, פירוק ארון הקודש והכנת המטען, שכלל 40 ארגזים במשקל 15 טונות, ועוד 15 ארגזים שבהם אוכסנו יתר החפצים.
במאמר על העברת ארון הקודש בעיתון "לה גאזטה די רג'ו" מחודש יולי 1957 נכתב:
- "לאחר מאורעות עצובים שעברו על אנשים ועל דברים, מוצא היום ארון הקודש בו נשמרו שנים רבות ספרי התורה ולפניו התפללו יהודי רג'ו, שיקום ראוי בארץ ישראל, באותה ארץ בה צמחה ומטופחת האמונה, שסבל האנושות יוכלו למצוא תיקון ביום מן הימים."
ארון קודש זה הוא אחד מ-40 ארונות קודש שהועברו מאיטליה לישראל (ראו בנושא זה שלמה אומברטו נכון). אחת הסיבות שארון הקודש הוצב בבית הכנסת בקריית שמואל הייתה בשל גובהו של אולם בית הכנסת, שהתאים לגובהו של ארון הקודש. ארון הקודש נחשב לאחד היפים מבין ארונות הקודש שהועברו לישראל, ולאחד הבודדים הבנוי משיש (ארונות אחרים בנויים מעץ מצופה).
יחד עם ארון הקודש הועברה גם הבימה המשמשת לקריאה בתורה וכן הפמוטות המוצבים בצדי ארון הקודש, כמו גם חלק מהריהוט. ארון הקודש וחלקי השיש של הבימה, שוקמו לאחר העלתם ארצה. הבימה בבית הכנסת בקריית שמואל מורכבת מחלקים מקוריים מבימת בית הכנסת באיטליה, יחד עם חלקים חדשים. בחזית הבימה הותקן לוח שיש ועליו כתובת בעברית "זה בית אלקים" וכתובת באיטלקית המזכירה את חנוכת בית הכנסת לאחר הרחבתו ושיפוצו בשנת 1858. הלוח נקבע בבית הכנסת של רג'ו בשנת ה'תרס"ח (1908) במלאת חמישים שנה להרחבת בית הכנסת "כדי שהדורות הבאים ישמרו יחד עם דת האבות אהבה למולדת".
ארון הקודש והבימה הועמדו מחדש בשנים 1957-1959 ונחנכו בערב ראש השנה ה'תש"ך (1960), והם מנציחים בישראל את שמה של קהילה שבעבר הייתה מרכז יהודי.
ארון הקודש מרג'ו אמיליה מופיע בבול מסדרת 'מועדים לשמחה' תשל"ג, כחלק מסדרה של ארבעה בולים שהנציחו ארבעה מבין ארונות הקודש שהועלו מאיטליה.
תיאור ארון הקודש
ארון הקודש, שגובהו 6.20 מטרים ורוחבו 3.30 מטרים, ניצב על ארבע מדרגות מעוגלות משיש לבן קארארה, כאשר שבסיסי העמודים והלזנות משמשים להן מסגרת. שני העמודים העשויים משיש נדיר ומשובח (משקל כל עמוד 1 טון) מהווים יסוד לקישוט העליון מעשה אומן ועומדים בריחוק מה לפנים מהלזנות המקיפות את דלתות הארון. הראשים הקורינטיים השלמים של העמודים וחצאי הראשים מעל הלזנות יוצרים אחידות נאה של המבנה.
באמצע הקישוט העליון ישנו שלט המספר על תאריך הקמת הארון בזה הלשון:
- היכל קל מכללו.
- פיזר נתן עשיר אביון.
- לפרט ויהי שירו קם ביקרו.
- שמך נא פה השכן עליון.
- עד כי יבוא שילה.
המילה 'שירו' היא בגימטריה 516, שרומזת לשנת תקט"ז, (1776-1777) שבה הוקם ארון הקודש.
מסגרת שיש מסוגננת מקיפה את הדלתות המגולפות, הן נפתחות בגרירה על מסלול המיועד להן בתוך מבנה השיש ואינן נראות לעין כשהארון פתוח.
לשני צדי הארון ניצבים שני פמוטות גבוהים מעץ מוזהב. בעת העמדת הפמוטות לאחר העברתם, נקבעה בחלקם העליון מנורה עם נורות חשמל בת שישה קנים שתוכננה על ידי האדריכל מאיר בן אורי, אשר פיקח על עבודת השיחזור של ארון הקודש. האדריכל בן אורי עיצב גם את אש התמיד, התלוי מתחת לכתובת ההקדשה של ארון הקודש, המשתלב יפה עם ארון הקודש ואינו מסתיר את פיתוחי השיש.
תוך כדי שיקום הארון גילה האדריכל בן אורי באחת המדרגות חור מעובד יפה ומוצנע שבתוכו הותקן וו הניתן לדחיפה בעזרת מוט ברזל מבחוץ. ברצפת הארון פנימה נמצאה אבן עגולה שכיסתה על מרתף קטן מתחת לרצפת הארון ושניתן להרים אותה רק בעזרת הוו שמתחת למדרגה, החלל הנסתר היה מיועד כנראה לשמור על חפצים יקרים ועל ממון הקהילה בזמן סכנה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית הכנסת בקריית שמואל |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית הכנסת ברג'ו אמיליה |
