רג'ו אמיליה
 | |
| Piazza San Prospero | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 אמיליה-רומאניה |
| שטח | 231 קמ"ר |
| גובה | 58 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 173,680 (2009) |
| ‑ צפיפות | 612 נפש לקמ"ר (2009) |
| http://www.municipio.re.it | |
רג'ו אמיליה (איטלקית: Reggio Emilia[1]) היא עיר במחוז אמיליה-רומאניה שבצפון איטליה.[2] במפות עתיקות היא רשומה בשם: Reggio di Lombardia. מספר תושביה לשנת 2009 היה 173,680.
בין השאר נודעת העיר בגישה לחינוך ילדים, הידועה כ"גישת רג'ו אמיליה", שאומצה בעיר לאחר מלחמת העולם השנייה.
גאוגרפיה
העיר וסביבתה בנויה על שטח מישורי, הנחצה על ידי הנחל קרוסטולו (Crostolo). רג'ו אמיליה כלולה במישור המזרחי של נהר הפו (Pianura Padana). מראשית המאה ה-20 העיר נהנית מגידול באוכלוסייה העירונית, שיעורי תעסוקה גבוהים ורמה כלכלית גבוהה יחסית לשאר ערי איטליה.
העיר העתיקה בנויה בצורת מתומן. צורה הנובעת ממבני החומות אשר הקיפו אותה. בניניה העיקריים הם מהמאה ה-16 והמאה ה-17.
תולדות העיר
בתקופת הרפובליקה הרומית נקראה העיר "רגיום לפידי" (Regium Lepidi) על שם מרקוס איימיליוס לפידוס, קונסול שנת 187 לפנה"ס. על שם העיר נקרא כיום המחוז: אמיליה-רומאנה.
העיר נבנתה לאורך הדרך הרומאית העתיקה ויה איימיליה (Via Aemilia). דרך המשך לוויה פלמיניה, אשר מסלולה מרימיני עד לפיאצ'נסה.[3]. במרכז העיר, בריצוף הרחוב, הוצב בוויה אמיליה שלט הנושא את הכיתוב הבא: בנקודה זאת הוקמה העיר (Punto D'origine della citta Reggia Emilia GROMAE LOCUS 187-185 b.c.) עם סמל העיר רומא וסמל הצבא הרומי. בשלט חץ עם הכתובת Cardine Massimo - "לרחוב המרכזי של העיר".
במאה ה-6 נכבשה העיר על ידי הלומברדים והייתה לחלק מ"ממלכת לומברדיה" עד תקופת ימי הביניים. מהמאה ה-15 עד המאה ה-18 היא נשלטה על ידי דוכסות מודנה ורג'ו" (Ducato di Modena e Reggio). משנת 1859 הייתה לחלק מאיטליה. בעיר הונף לראשונה הדגל האיטלקי ב־7 בינואר 1797, כאשר הייתה עדיין תחת שלטון צרפתי. מסיבה זו העיר מכונה גם "עיר הדגל התלת-צבעי", הטריקולורה.
בתקופה הרומית היה לעיר מעמד של מוניקיפיום. עם נפילת האימפריה פחתה חשיבותה. בימי הביניים הייתה מקום מושבו של הבישוף של הדיוקסה (Diocesi di Reggio Emilia-Guastalla). מהמאה ה-13 היא עברה לשליטת דוכסות אסטה (Este), שהייתה חלק מדוכסות מודנה ורג'ו.
ב-1 אפריל 1950 העיר זכתה לעיטור גבורה צבאי (valor militare per la guerra di liberazione) על ההתנגדות לשלטון הגרמני בעיר במלחמת העולם השנייה בתקופה שבין ספטמבר 1943 עד מאי 1945. התוצאות של הפעולות נגד הגרמנים היו קשות: נהרגו חמש מאות לוחמי מחתרת, אחרים עונו ובתים רבים נהרסו ובסיום אף בוצע גירוש המוני של תושבים מהעיר.
ברג'ו אמיליה הייתה הכשרה של המוסד לעלייה ב', שחניכיו או לפחות חלקם עלו באוניית המעפילים "אנצו סירני" ונשלחו לעתלית.
תיאור העיר
המרכז ההיסטורי של העיר הוא בעל צורה של משושה מאורך, המתפרס לאורך דרך ויה אמיליה, החוצה את העיר. מבני המרכז הם מהמאות ה-15 וה-18.
הככרות החשובות של העיר משולבות. הככר המרכזית היא פיאצה פרמפוליני (Piazza Camillo Prampolini) המכונה "הככר הגדולה". בה נמצא בניין העיריה והדואומו של העיר. לידה, "הככר הקטנה", פיאצה סאן פרוספרו (Piazza San Prospero). ממנה מעבר לפיאצה קאסוטי (piazza Casotti) בה היה שוק הפשפשים העירוני ובהמשך עוד שתי ככרות: פיאצה דה ריגטייארי (piazza dei Rigattieri) ופיאצה פונטנזי (Piazza Fontanesi). כל הככרות מחוברות אחת לשנייה במעברים מקורים. חלקם משמשות לשווקים ציבוריים בימים אחדים בשבוע.
המונומנטים המפורסמים של העיר הם:
- התיאטרון העירוני (Teatro Municipale) הבנוי הסגנון נאו קלאסי. הוא משמש בית אופרה ואולם קונצרט. אולם תיאטרון חודש בין השנים 1857-1852 וההופעה הראשונה בשנת 1857 הייתה של האופרה ויטור פיזני (Vittor Pisani). מספר המקומות באולם הופחת לעומת הבנייה המקורית ועומד היום על 1,150 (במקור: 1,609). החזית היא נאו-קלאסית עם שני סדרים קלאסיים מאריחים בסגנון רומי (Laterizio) משיש. קומת הקרקע בנויה מעמודים בסגנון טוסקני והקומה הראשונה עם פילסטר בסגנון איוני. האנטבלטורה, החלק העליון מעל העמודים, כולל פסלים של דמויות אלגוריים.
פנים התיאטרון בנוי כמו אולם אופרה איטלקי קלאסי: ריצפה בעלת צורה של פרסת סוס וחמישה יציעי צפיה.
- הבזיליקה של סן פרוספרו (Basilica di San Prospero) הפטרון של העיר, הבנוי בסגנון הבארוק אמליאנה (baroque emiliano). יסודותיה הם משנת 997. מתקופה זו יש עדיין עקבות במבנה. היא חודשה בשנים 1514-1523. בתקופה זו נהרסו הבתים מסביב לכנסייה ונוצרה הכיכר הרחבה, מול הבזיליקה, במרכז העיר. ליד הכנסייה הוקם מגדל פעמונים בעל צורה מתומנת שלא הושלמה בנייתו.
- הכנסייה של המדונה דלה ג'יארה או Tempio della Beata Vergine della Ghiara הוא אחד המבנים העתיקים בעיר. היא נוסדה במאה ה-14 במקום בו התרחש נס.
התיאטרון העירוני - בית האופרה
פיאצה סאן פרוספרו - הבזיליקה ומגדל הפעמונים
הכנסייה העתיקה
במחצית המאה ה-20 בעיר הוקמה חברת האופנה מקס מארה וגם כיום בעיר ממוקם מטה החברה.
אוכלוסייה
העיר נהנית מרמת חיים גבוהה יחסית, שיעור התעסוקה גבוהה של 70.8% למעלה מהיעד שנקבע על ידי הממשלה ואת הקהילה האירופית לשנת 2010 70.0%.
גידול האוכלוסייה של העיר הוא מעל הממוצע באיטליה. מספר תושביה עלה מ-107 אלף בשנת 1951 ל-173 אלף בשנת 2009. משנת 1991 היא זוכה להגירה של תושבי מדינות צפון אפריקה, מזרח אירופה ואסיה (סין) 15 אלף בני אדם או כמעט 10% מכלל האוכלוסייה בנוסף להגירה מדרום איטליה ובמידה פחותה, גם מצפון המדינה.
יהדות רג'ו אמיליה
ערך מורחב – יהדות רג'ו אמיליה
יהודים הגיעו לרג'ו אמיליה בימי האימפריה הרומית. הם המשיכו להתגורר בה לאחר התפרקות האימפריה ובמאה ה-15 היו תחת השלטון הנאור של הדוכסים של משפחת אסטה (ESTE) אשר הזמינם בתור בנקאיים. במאה ה-17 הוקם הגטו היהודי בעיר. מספר התושבים היהודים בעיר הגיע עד לקרוב ל-1,000.
עד לשנת 1669 הורשו היהודים לגור ברחבי העיר, מקובצים באזורים שנקבעו מראש: via dell'Aquila היה ראשית הגטו, via Monzermone היה הגטו השני בו הוקם בית הכנסת הראשון בשנת 1670, via Caggiati הוא הגטו השלישי ו-via della volta הוא הגטו המאוחר.
בית הכנסת הנוכחי של יהודי העיר נמצאת ברחוב עתיק שהיו מיושב על ידי יהודים. החזית הנאו-קלאסית עוצבה בשנת 1856 על ידי פייטרו מרצ'לי (Pietro Marchelli) ויש לה כיפה פנימית מעוטרת בציורים (ראו צילום בקישורים). בית הכנסת עצמו ניזוק קשה מהפצצה בימי מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה המבנה לא שוחזר, הודות לשלמה אומברטו נכון, יו"ר ארגון יהודי איטליה ויהודים נוספים, ארון הקודש הגיע לישראל יחד עם עוד כארבעים ארונות קודש מאיטליה וארון הקודש מרג'ו אמיליה מוצב בבית הכנסת המרכזי בקרית שמואל, ליד חיפה.
ב-3 בספטמבר 2008, במועד שהוקדש על ידי הקהילה האירופאית לתרבות העברית (Giornata Europea della Cultura Ebraica) נחנך בית הכנסת אשר שוקם בידי מומחים בהתאם לשיטות הבנייה שהיו נהוגות במאה ה-19.
תמונות נבחרות
תעלת ניקוז ליד ויה אמיליה הרומית
יום שוק בככר המרכזית
אחד מרחובות הגטו היהודי לשעבר - ויה וולטה
