ארתור פלפס
 | |
| פלפס בתמונה מ-1942 | |
| לידה |
29 בנובמבר 1881 ביירטאן, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1944 (בגיל 62) סימאנד, ממלכת רומניה  |
| השתייכות |
 הצבא האוסטרו-הונגרי.png){kind=small} צבא רומניה ואפן אס אס |
| תקופת הפעילות | 1900–1944 (כ־44 שנים) |
| דרגה |
 אובר-גרופנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית האס אס ה-7 מפקד קורפוס אס אס הררי החמישי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת הונגריה-רומניה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
| הנצחה | |
| הרגימנט ה-13 של דיוויזיית האס אס ה-7 נקרא על שמו | |
אובר-גרופנפיהרר ארתור גוסטב מרטין פלפס (ברומנית Artur Gustav Martin Phleps; 29 בנובמבר 1881 - 21 בספטמבר 1944) היה גנרל רומני, אשר בשנת 1941 התגייס לוואפן אס אס, ופיקד על כוחות במסגרתו במלחמת העולם השנייה. הוא הגיע לדרגת אובר-גרופנפיהרר ועוטר בצלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
פלפס נולד ב-29 בנובמבר 1881 בעיר ביירטאן בטרנסילבניה שהשתייכה אז לאימפריה האוסטרו-הונגרית. כיום נמצאת העיר בתחומי רומניה המודרנית. הוא היה בנם השלישי של גוסטב פלפס וסופי שטולץ. שתי המשפחות היו ממוצא סקסוני-טרנסילבני והתגוררו באזור מאות שנים. בשנת 1900 התגייס כצוער לצבא האוסטרו-הונגרי ולמד בבית הספר הקיסרי לצוערים בפרשבורג. ב-1 בנובמבר 1901 הוענק לו דרגת לויטננט, והוא הוצב ברגימנט ההררי הטירולי ה-3. ב-1905 נשלח ללמוד באקדמיה הצבאית הטרזיאנית ולאחר סיום לימודיו הועלה לדרגת אובר-לויטננט והוצב כקצין ברגימנט הרגלים ה-13. ב-1911 הוא קודם לדרגת האופטמן והוצב במטה הקורפוס ה-15.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 לחם פלפס כחלק מהדיוויזיה ה-32 במהלך המערכה המוקדמת כנגד סרביה. במהלך המערכה הועבר פלפס לצוות המבצעים של הארמייה השנייה בפיקודו של אדוארד פון בהם-ארמולי. בהמשך הועברה הארמייה מהחזית הסרבית לחזית המזרחית. פלפס השתתף בקרב גליציה ובמתקפת הקרפטים, וב-1915 הועבר לחזית האיטלקית ומונה לסגן ראש אגף האפסנאות של הארמייה ה-10. ב-1 באוגוסט 1916 פלפס קודם לדרגת מיור. באותה שנה הוא גם מונה לראש מטה הדיוויזיה ה-72, ולחם בקרבות כנגד ממלכת רומניה שהצטרפה למלחמה נגד אוסטריה. ב-27 בינואר 1917 הוענק לו צלב הברזל דרגה שנייה מטעם הקיסרות הגרמנית. ב-1918 הוחזר לחזית האיטלקית, וסיים את המלחמה בדרגת אוברסט-לויטננט.
בין המלחמות
לאחר המלחמה פורקה האימפריה האוסטרו-הונגרית, והצבא האוסטרו-הונגרי פוזר. פלפס חזר למולדתו טרנסילבניה, אשר הפכה לחלק מרומניה במסגרת חוזה טריאנון. הוא התגייס לצבא רומניה, אשר כנגדו לחם במהלך המלחמה, ומונה למפקד "המשמר הסקסוני" - מיליציה של המיעוט דובר הגרמנית ברומניה. ב-1919 השתתף במלחמת הונגריה-רומניה כנגד הכוחות ההונגריים הקומוניסטים של בלה קון. בקרב על הנהר טיסה הוא הפר פקודה, והועמד למשפט צבאי. השופטים קבעו שפעולותיו של פלפס הצילו את המצב, ותחת להענישו הוא הועלה לדרגת קולונל. הוא פיקד לזמן מה על רגימנט הרגלים ה-84, ואז הצטרף למטכ"ל ולמד לוגיסטיקה באקדמיית המלחמה בבוקרשט. הוא פרסם ספר ברומנית בשם "לוגיסטיקה: יסודות של ארגון וביצוע", אשר הפך ב-1926 לספר ההדרכה הרשמי של הצבא הרומני בנושא לוגיסטיקה. למרבה האירוניה, זמן קצר לאחר מכן הוא נכשל בבחינות בלוגיסטיקה באקדמיית המלחמה. הוא פיקד על יחידות רומניות שונות, ובין היתר על הבריגדה ה-1 של הוונטורי די מונטי (חיילים הרריים רומנים, בדומה לגבירגסייגר בצבאות דוברי הגרמנית). הוא הגיע לדרגת לוטננט גנרל, וב-1930 מונה ליועצו הצבאי של קרול השני, מלך רומניה. הוא סלד מהתככים, השחיתות והצביעות של חצר המלוכה, ומתח עליה ביקורת ללא חשש. ב-1940 הוא כינה בפומפי את המלך קרול שקרן, ולפיכך הועבר למילואים. ב-1941 הוא עזב את הצבא הרומני.
מלחמת העולם השנייה
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
באותה תקופה כבשה גרמניה הנאצית את מרבית מערב אירופה, והתקדמה באופן מוצלח ברחבי ברית המועצות לאחר מבצע ברברוסה. פלפס, אשר נולד למשפחה דוברת גרמנית, קיבל אישור לעזוב את רומניה ולהתגייס לוורמאכט, אולם מכיוון שנחשב לפולקסדויטשה לא הורשה לשרת שם. הוא התגייס במקום זאת לוואפן אס אס, תחת שם נעוריה של אמו, שטולץ, וקיבל דרגת שטנדרטנפיהרר. הוא לחם במסגרת קרבות החזית המזרחית, ומונה למפקד רגימנט האס אס "ווסטלנד" שהיה חלק מדיוויזיית פאנצר אס אס החמישית "ויקינג". בהמשך מונה למפקד "צוות קרב" (קמפגרופה) ולחם עמו במהלך הקרבות באוקראינה. ביולי 1941 הועלה לדרגת בריגדפיהרר, ומאוחר יותר עוטר בצלב הברזל בשתי דרגות. בינואר 1942 הוא נבחר לארגן הקמת דיוויזיה מגרמנים אתניים מיוגוסלביה, אשר הוקמה ב-1 במרץ תחת השם דיוויזיית אס אס הררית השביעית "פרינץ אויגן".
ב-20 באפריל 1942 הועלה לדרגת גרופנפיהרר. הדיוויזיה שלו הוצבה בסרביה והשתתפה שם במערכה כנגד הפרטיזנים. חיילי הדיוויזיה כינו את פלפס "פאפא פלפס". באוקטובר נשלחה הדיוויזיה לתקוף כוח צ'טניקים בהרי קופנויק, אולם הצ'טניקים קיבלו התרעה מוקדמת והצליחו להימנע ממגע. הפעילות הקרבית הראשונה שבה השתתפה הדיוויזיה הייתה "מבצע לבן I" באזור צפון קרואטיה כנגד כוחות הפרטיזנים. בהמשך למבצע זה, התרחש מבצע "לבן II" בו התקדמו כוחות הדיוויזיה ממערב בוסניה לכיוון מוסטר בנוסף ללחימה באזור צפונית-מערבית לסרייבו. מבצע שלישי שתוכנן לא יצא לבסוף לפועל. כחלק מלחימה זו, הייתה מעורבת הדיוויזיה בפשעי מלחמה רבים כנגד האוכלוסיות המקומיות עם הוצאות להורג המוניות והריסת כפרים שנחשדו כמשתפי פעולה עם הפרטיזנים המקומיים. בתחילת 1943 סייע בהקמת דיוויזיית מתנדבים הררית נוספת שפעלה באזור בשם "דיוויזיית אס אס הררית ה-13 "הנדשאר".
ביולי 1943 אוחדו שתי הדיוויזיות יחד עם דיוויזיית אס אס הררית ה-21 "סקנדרבג" לקורפוס אס אס הררי החמישי. פלפס קיבל פיקוד על הקורפוס, ובו זמנית הועלה לדרגת אובר-גרופנפיהרר וקיבל את צלב האבירים של צלב הברזל. במסגרת תפקידו היה עליו לפעול בשיתוף פעולה עם כוחות איטלקיים, אלם הוא התאכזב מאד מחוסר שיתוף הפעולה שלהם. המתורגמן שלו באותם ימים היה קורט ולדהיים, לימים מזכ"ל האו"ם ונשיא אוסטריה, ובאחת הפעמים כאשר פלפס כינה גנרל איטלקי "מקרוני עצלן!", שינה ולדהיים את ניסוח המילים. פלפס בתגובה אמר לו: "תשמע ולדהיים, אני יודע קצת איטלקית אינך מתרגם את מה שאני אומר". בפעם אחרת הוא איים לירות בזקיפים איטלקיים שעיכבו את מעברו במחסום.
בדצמבר 1943 השתתף הקורפוס שלו ב"מבצע קונגבליץ" (כדור ברק), אשר בוצע כנגד כוחותיו של טיטו בקרואטיה במטרה למנוע מהם להיכנס לסרביה. המבצע הסתיים בהצלחה מוגבלת בלבד, ומיד לאחריו בא "מבע שאיסטום" (סופת שלג) אשר נועד לנצל את ההצלחה. שני המבצעים ידועים בשם "המערכה האנטי-פרטיזנית השישית" ו-2,000 פרטיזנים נהרגו במהלכם. הקורפוס שלו גם היה מעורב בפינוי אזרחים מאזור קו החוף הדלמטי מחש לפלישה של בעלות הברית שם. בתחילת 1944 תקפו אנשיו במסגרת "מבצע ולדראוש" (קדחת יער) במרכז בוסניה, "מבצע מייבאום" במזרח בוסניה ומבצע נוסף שנערך במאי בתקווה ללכוד את טיטו עצמו. ב-20 ביוני הוענק לפלפס הצלב הגרמני בזהב, ובספטמבר מונה למיופה הכוח הגרמני בטרנסילבניה (שהועברה להונגריה במסגרת תכתיב וינה), והיה אחראי על גיוס גרמנים מטרנסילבניה לאס אס.
מותו
ב-21 בספטמבר 1944, הוזמן פלפס לפגישה עם היינריך הימלר בברלין. הוא החליט לבקר בדרך במוצבים באזור ארד. לאחר שקיבל מידע על כוחות של הצבא האדום שהגיעו לאזור, החליט הנהג לסטות לכפר הסמוך סימאנד. אלא שגם שם כבר היו חיילים סובייטיים, ופלפס יחד עם שלישו ונהגו נעצרו והובאו לחקירה. עוד באותו היום, המבנה שבו הוחזקו הותקף על ידי מטוס גרמני אקראי, והאסירים ניסו לנצל את ההזדמנות כדי לברוח ונורו למוות. פלפס היה בן 62 במותו. משלא הגיע לפגישה עם הימלר, הוצא עליו למחרת היום צו מעצר. ב-29 בספטמבר חפציו האישיים נמצאו בידי חיילים הונגריים, אשר העבירו אותם לגרמנים. ב-24 בנובמבר של אותה שנה הוספו עלי אלון לצלב האבירים שלו, אשר נמסר לבנו ריינהרט אשר שרת באס אס בדרגת אוברשטורמבנפיהרר. הרגימנט ה-13 של דיוויזיית האס אס ה-7 נקרא מאז ואילך על שמו.
קישורים חיצוניים
- ארתור פלפס באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
