אשמן חדקוני
 אשמן חדקוני
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | אשמניים |
| סוג: | אשמן חדקוני |
| מין: | אשמן חדקוני |
| שם מדעי | |
 Rhynchonycteris naso
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אשמן חדקוני (שם מדעי: Rhynchonycteris naso) הידוע גם כאשמן הנהרות, הוא מין של עטלף זעיר במשפחת האשמניים שחי באזורים לחים בדרום ומרכז אמריקה ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1820 על ידי הנסיך וחוקר הטבע הגרמני מקסמיליאן וייד-נאוויד ומשמעות שמו המדעי ״עטלף ארוך חוטם״. האשמן החדקוני הוא העטלף הקטן ביותר במשפחת האשמניים.
תיאור ואנטומיה
לאשמן החדקוני גוף קומפקטי, ראש משולש וחרוטי וכנפיים צרות. האוזניים צרות, קעורות ומשולשות והקצה שלהן מחודד; הן מכוסות ברכסים בולטים ולהן צפירים קטנטנים שמכוסים בשיער. העיניים בולטות וגדולות במיוחד. סימן ההיכר של המין שהעניק לו את שמו, הוא חוטמו הארוך, הבשרני והמחודד דמוי החדק שמתואר כאף של גובלין; החדק מתעקל מעט בסופו, ובקצהו זוג נחיריים צינוריים גדולים. קרום התעופה האחורי רחב ומפותח וקצהו משולש. הזנב עצמו משתרע רק על מחצית מהקרום, וקצהו החשוף מזדקף מעלה בצורת זיז.
האשמן החדקוני הוא הקטן שבאשמנים: אורך ראשו וגופו 35–43 מ״מ, אורך הזרוע 35–41 מ״מ ואורך זנבו 11–15 מ״מ; משקלו 3.9 גרם בלבד ומוטת כנפיו 12–16 ס״מ. אין דו-צורתיות זוויגית בין הזכר לנקבה, אך במהלך ההיריון משקלה של הנקבה כפול מן הזכר.
הפרווה של האשמן החדקוני צפופה, רכה וזיפית והיא משתרעת על הזרועות, הברכיים וחלק מהכנפיים. צבעה הכללי חום אפרורי מנומר או ירוק זית שנובע משילוב של שיער זהוב, שחור, לבן, אפור, חום וכסוף, בעוד שהגחון בצבע צהבהב או בז׳. לאורך הגב יש שני פסים מסולסלים בצבע לבן או צהוב שיוצרים יחדיו על הגב תבנית של שעון חול. הכנפיים שחורות או חומות כהות, ולאורך הזרועות הכהות יש כתמי שיער בולטים בצבע צהוב ושחור שמסתירים את הצבע הכהה של הכנפיים כאשר הן מקופלות. האוזניים, הפנים והחרטום בצבע בורדו, אדמוני, חום כהה או שחור. הגורים נוטים להיות כהים יותר מהבוגרים.
תפוצה
האשמן החדקוני מצוי באמריקה הדרומית והמרכזית. טווח התפוצה שלו משתרע על דרום מקסיקו, בליז, גואטמלה, ניקרגואה, הונדורס, אל-סלבדור, קוסטה ריקה, פנמה, טרינידד וטובגו, קולומביה, וונצואלה, מזרח אקוודור, גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינאם, צפון ומזרח פרו, צפון בוליביה וצפון ומרכז ברזיל כולל יער האמזונאס. האשמן חי בדרך כלל באזורים נמוכים, והגורם העיקרי המשפיע על בחירת בית הגידול הוא נוכחות של מקורות מים. בית הגידול המועדף עליו כולל יער גדותיים, יער מנגרובים, יער ביצות ומרעה ביצתי.
אקולוגיה
פעילות
האשמן החדקוני עירני למדי בשעות היום ועשוי לצאת לגיחות קצרות. בדרך כלל הוא נוהג להיתלות במהופך על גזעים וענפים אנכיים, אך נצמד גם לגשרים, שורשים, סלעים, פתחי מערות מימיות, תחת כפות בננה, קוקוס ודקל או אפילו תחת מטריות של מסעדות. בניגוד לרוב העטלפים הליליים, האשמן החדקוני אינו נרתע משהייה באזור מואר וחשוף. שיא הפעילות מתרחשת בשעות הדמדומים בערב ולפנות בוקר, כאשר האשמנים יוצאים לגיחה ארוכה יחסית שנמשכת שעה עד שעה וחצי.
האשמן החדקוני תר אחר מזון בעיקר מעל ובסמוך לנהרות, ביערות ובשטחים פתוחים שמוקפים בצמחייה. האשמן מסתובב לרוב מעל גופי מים כדי ללכוד טרף, ובדרך כלל גופו אינו נרטב. חרף חיבתו למים, הוא נמנע מלהתקרב לנהרות גועשים עם זרימה מהירה מפחד טביעה. האשמן טס בזריזות, ויכולת התמרון הטובה שלו בשילוב עם מסת גופו הקלה מאפשרת לו להימנע ממכשולים נסתרים דוגמת רשתות ערפל שנפרסות על ידי חוקרי טבע.
ארגון חברתי וטריטוריאליות
האשמן החדקוני הוא עטלף חברותי; הוא חי בקבוצות ומושבות של 3–100 פרטים, כאשר הגודל הממוצע נע בין 5 ל-11 פרטים; האשמנים שומרים בדרך כלל על מרחק של 20–100 מ״מ זה מזה כדי לבלוט בנוף.
בקבוצות קטנות האשמנים נוטים להתמקם זה מעל זה בצורה ליניארית, ובמושבות גדולות הם מתפזרים בצורת אליפסה או מתבדלים לתת-קבוצות קטנות. לכל מושבה יש 3–6 אתרי לינה שונים במרחק 25–180 מטר זה מזה, וחבריה נעים מאתר אחד לשני בתגובה להפרעות בסביבתם; ללא הפרעות, אתר לינה עשוי להיות בשימוש 4–6 שבועות בטרם יוחלף. בניגוד לאשמנים רבים שחיים בנפרד מחוץ לעונת הרבייה, אצל האשמן החדקוני המושבות מכילות זכרים ונקבות בכל השנה.
מושבות האשמנים תופסות טריטוריית ציד המשמשת אותם באופן בלעדי במהלך השנה. בתוך המושבה עצמה יש היררכיה הקובעת את שטחי הציד המותרים לכל חבר במושבה: זכרים דומיננטיים, נקבות הרות, נקבות מניקות וצאצאיהן צדים במרכז הטריטוריה שבה יש שפע במזון, בעוד שזכרים כפופים, זכרים צעירים ונקבות שאינן מניקות או הרות צדים בשוליים. שטח הציד במרכז הטריטוריה נתפס בדרך כלל על ידי 6 אשמנים לכל היותר וקוטרו 4–5 מטר רבוע בלבד; בשוליים לעומת זאת, שטח הציד גדול בהרבה, נמצא בשימוש על ידי מספר רב של אשמנים וקוטרו 30 מטר רבוע. הזכר הדומיננטי ביותר במושבה נושא בעיקר ההגנה על השטח, ודואג להרחיק זכרים כפופים לשוליים.
תזונה, איכון-הד וטריפה
כיתר קרובי משפחתו, האשמן החדקוני ניזון באופן בלעדי מחרקים. יתושים וזבובים שנפוצים יותר בסביבה מימית מהווים 90-87% מתזונתו, והיתר מורכב מחיפושיות ושעירי כנף. האשמן החדקוני מאתר את טרפו באמצעות איכון-הד ומשלב קריאות מאופננות תדר (FM) וקריאות בתדירות קבועה (CF) שלכל אחד מהן יתרונות באיתור או קביעת מיקום המטרה. הוא מפיק פולסים הן בתדר גבוה של 100 קילוהרץ והן בתדר נמוך של 47 קילוהרץ; בקריאות בתדר גבוה האשמן משתמש כדי לזהות טרף קטן מטווח קצר בסביבה עמוסה בעצמים, בעוד שקריאות בתדר נמוך משמשות אותו לזיהוי טרף גדול מטווח רחוק בשטח פתוח. מרבית קריאות ההד של האשמן קצרות יחסית כדי להספיק לקבל באוזניים את ההד החוזר ולנתח אותו. למין זה אין תקשורת מורכבת עם בני מינו, אך עדיין הוא רעשני למדי במהלך אינטראקציות חברתיות עם חברי מושבה אחרת או עם אשמנים זרים מזדמנים.
גודלו הקטן של האשמן, הופך אותו לפגיע למגוון טורפים. הטורפים הנפוצים שלו כוללים: עקב, בז, נץ, אנפה, בואה עצים ואפילו כסופי. על מנת להגן על עצמו מטריפה, האשמן החדקוני משתמש ביכולת ההסוואה המעולה שלו: דפוס הפרווה המנומר-ירוק שלו שמדמה באופן מושלם חזזיות או גזע יבש, הופך אותו לקשה מאוד לאיתור על עצים ושיחים בכל שעות היממה, במיוחד כשהוא חסר תנועה.
האשמן לא רק מתמזג עם הסביבה אלא גם מנסה לתאם את תנועותיו עם מזג האוויר: כאשר יש רוח חזקה הוא מתנדנד מצד לצד כדי לחקות עלה מתנענע, ומנצל משב רוח קל כדי לזוז בעדינות, לטפח את עצמו או לעשות את צרכיו מבלי למשוך תשומת לב. האשמן נסמך על יכולת ההסוואה שלו, עד כדי כך שהוא מאפשר לעצמו לשהות בשטחים פתוחים וחשופים לחלוטין.
רבייה ומחזור חיים
האשמן החדקוני הוא יונק פוליגמי, אך הנקבות נוטות להתרבות בעיקר עם זכרים דומיננטיים. בתוך המושבה יש היררכיה ברורה בין הזכרים שקובעת את הגישה לנקבות וניסיונות לאתגר אותה נתקלים בהתקפות אוויריות וקולות אגרסיביים מצד הזכרים הדומיננטיים. הרבייה מתרחשת לאורך השנה, אך עשויה להיות הפסקה במהלך העונה היבשה שנמשכת מנובמבר עד מרץ באמריקה המרכזית ובין אפריל לספטמבר בדרום-מזרח ברזיל.
האשמנית ממליטה גור יחיד בכל פעם, אך עשויה להרות פעמיים בשנה. גורי האשמן נולדים מפותחים מן הרגיל, והם יכולים אף להגיע לגודל הממוצע של בוגר תוך שבועיים בלבד. כבר בתום השבוע הראשון לחייהם, הגורים מתחילים להתרחק מהאם ולתרגל תעופה. ברגע שהם מסוגלים לעוף, הם מצטרפים לאם בחיפוש אחר מזון במרכז הטריטוריה. הגורים נגמלים בגיל 2–4 חודשים ולאחר מכן הם הופכים לעצמאים ונודדים למושבות סמוכות. הם מגיעים לבגרות בסביבות שנה. תוחלת החיים של האשמן החדקוני אינה ידועה, אך כנראה עומדת על 6 שנים בדומה לסוגים אמריקנים אחרים.
מצב
האשמן החדקוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור תפוצתו הרחבה, נוכחות גדולה באזורים עם בית גידול מתאים, וחוסר אינדיקציות לירידה משמעותית. אין איומים משמעותיים על המין, להוציא פגיעה במקורות מים. האשמן החדקוני נוכח באזורים מוגנים רבים ברחבי אמריקה הדרומית והמרכזית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
