אשף חרום-אוזן
 אשף חרום-אוזן
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | אשפיים |
| סוג: | אשף חרום-אוזן |
| מין: | אשף חרום-אוזן |
| שם מדעי | |
 Tomopeas ravus
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אשף חרום-אוזן (שם מדעי: Tomopeas ravus) הוא מין עטלף זעיר ונדיר במשפחת האשפיים שאנדמי לחוף המדברי של פרו ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1900 על ידי הזואולוג האמריקני גריט סמית מילר. סיווגו של האשף היה נתון במחלוקת במשך זמן רב. במקור הוא תואר כסוג במשפחת הנשפוניים, ובשנת 1970 הוצע אף להקים עבורו משפחה עצמאית עקב היותו צורת ביניים בין הנשפוניים לאשפיים. בשנת 1994, מחקר גנטי העלה שהוא קרוב יותר לאשפיים, ומאז הוא מסווג בתוכה תחת תת-משפחה נפרדת. האשף חרום האוזן הוא המין הקטן ביותר במשפחת האשפיים, ומצוי בסכנת הכחדה עקב טווח תפוצה מצומצם ואובדן בית גידול. על בסיס מספר קריטריונים, האגודה הזואולוגית של לונדון מסווגת אותו ברשימת 100 היונקים הפגיעים ביותר להכחדה.
תיאור ואנטומיה
האשף חרום האוזן בעל גוף קומפקטי, מוצק ועגלגל, ראש קצר ומעוגל וכנפיים צרות וארוכות. הגולגולת שטוחה ועדינה עם שקע מוארך באמצע עצמות האף, והקשתות הזיגומטיות אינן בולטות כל כך. הפנים קטנות וצרות, הלוע רחב והחרטום קצרצר. סימן ההיכר של המין שהעניק לו את שמו, הוא אוזניו הארוכות והשטוחות שאינן אופיינות לאשפיים; הן קעורות במרכז, מופרדות זו מזו ובעלות צפירים זעירים בלתי נראים. העיניים קטנות ובולטות והנחיריים צינוריים ומופרדים זה מזה. השפה העליונה עודפת על התחתונה ועטויה בזיפים וקפלי עור עדינים. השיניים קצרות, חדות ומעוקלות במקצת. זנבו ארוך ודקיק. בניגוד למרבית האשפיים, אצל האשף חרום האוזן הזנב מוקף לחלוטין בקרום התעופה האחורי ואינו חופשי בקצה. הרגליים והכפות דקיקות.
האשף חרום האוזן הוא המין הקטן ביותר במשפחתו: אורכו הכולל מהאף עד קצה הזנב 73–85 מ״מ, אורך זרועותיו 31–34 מ״מ ומשקלו 3.5-2.3 גרם בלבד. בניכוי הכנפיים, ממדי גופו אינם עולים על זו של בוהן אנושית. הזכרים והנקבות זהים בגודלם. הפרווה של האשף חרום האוזן רכה וצפופה, ונוטה להיות ארוכה בצד העליון וקצרה בצד התחתון. צבעה הכללי בהיר למדי, ונע בין חום שזוף לזהוב, צהוב-קש, צהבהב או אפרפר בהיר. הגחון והחזה חיוורים יותר ונעים בין צהבהב-שמנת לשנהב. הכנפיים, הזנב, האוזניים והפנים בצבע חום שוקולד כהה, ערמון או שחור-מלוכלך שעומד בניגוד מוחלט לפרווה החיוורת.
תפוצה וביולוגיה
האשף חרום האוזן אנדמי למדבר סצ'ורה לאורך קו החוף המרכזי של פרו מעבר להרי האנדים, וסביר להניח שנוכח גם בקצה הדרום-מערבי של אקוודור בסמיכות לגבול הפרואני. טווח התפוצה שלו מצומצם למדי, ועל פי הערכות קטן מ-100 קמ״ר. בתוך הטווח, האשף נדיר למדי ונפוץ בדלילות, ובעבר אף הייתה סברה שנכחד מן העולם לאחר שלא נצפה בטבע במשך 30 שנה רצופות. בית הגידול של הסוג מורכב מפסיפס של גבעות סלעיות, בתה חופית, דיונות חול ויער גדותיים עד רום 2,300 מטר מעל פני הים, ושוכן באזור מדברי צחיח למחצה ודל בגשמים.
בהתחשב בנדירותו של המין, מעט מאוד ידוע עליו. הוא פעיל בלילה, ניזון מחיפושיות ומבלה את שעות היום בעלווה צפופה של ינבוט, במערות או בסדקים של סלעי גרניט. עונת הרבייה מתרחשת בחודשי יולי ואוגוסט בעונה היבשה. האשף חרום האוזן הוא הפונדקאי היחידי של מין פרוטוזואה טפילי הקרוי על שמו: אימריה טומופאה (Eimeria tomopea).
מצב
האשף חרום האוזן מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), לאור הירידה המתמשכת במספריו בעקבות אובדן בית גידול לחקלאות והתרחבות עירונית, וטווח תפוצה מצומצם ומקוטע שמשתרע על 100 קמ״ר בלבד ומכיל בתוכו 12 אזורי איסוף היסטוריים בסך הכול. הוא סובל לעיתים קרובות מהדברה במערות שמכוונת נגד מיני הערפדים. לעת עתה, אף אחד מאזורי איסוף הדגימות אינו מוכר כאזור מוגן על ידי ממשלת פרו; ארגון IUCM ממליץ להכריז על מספר תצורות סלע עיקריות כשמורות טבע קטנות, לבצע מחקרים וסקרים על מנת להכיר טוב יותר את האקולוגיה, התפוצה והאיומים על המין, ולפעול להעלאת המודעות למצבו של האשף הנדיר בקרב התושבים המקומיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
