אשר קוריאט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אשר קוריאט (נולד ב-8 בינואר 1939) הוא פרופסור אמריטוס וראש המכון לעיבוד מידע וקבלת החלטות בחוג לפסיכולוגיה שבאוניברסיטת חיפה, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (מאז שנת 2002), חתן פרס ישראל בחקר הפסיכולוגיה לשנת 2002, וחתן פרס רוטשילד לשנת 2005.
ביוגרפיה
אשר קוריאט נולד במקנס שבמרוקו ועלה לישראל ב-1949. למד לתואר ראשון, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה, ושני, בפסיכולוגיה, שניהם באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת לימודיו שימש כעוזר מחקר של פרופסור דניאל כהנמן. קיבל מלגת פולברייט במסגרתה למד לדוקטורט בפסיכולוגיה מחקרית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, והוסמך לתואר דוקטור בשנת 1970. מדריכו לעבודת הדוקטור היה פרופסור ג'ק בלוק ונושאה היה: "יצירתיות ומבנה הזיכרון". בשנים 1976-1970 שימש כמרצה באוניברסיטה העברית. בשנת 1977 הצטרף לאוניברסיטת חיפה ומונה לפרופסור מן המניין ב-1990. כיהן כראש החוג לפסיכולוגיה וכיועץ הרקטור לפיתוח אקדמי. היה גם בין מקימי המכון לעיבוד מידע וקבלת החלטות (מעמק"ה) ועומד בראשו משנת 1993 ואילך. בנוסף, החל משנת 1996 הוא מכהן כראש מרכז מינרבה לתהליכים קוגניטיביים וביצועי אנוש, המשותף לאוניברסיטת חיפה ולטכניון. קוריאט שימש כעמית במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, שהה בשבתונים כפרופסור אורח באוניברסיטת אורגון בארצות הברית, במכון רוטמן ובאוניברסיטת טורונטו שבטורונטו קנדה, במכון מקס פלאנק לפסיכולוגיה במינכן שבגרמניה, ובמכון ללימודים מתקדמים של האקדמיה הנורווגית למדעים באוסלו, נורווגיה.
אשר קוריאט שימש כיו"ר הוועד המנהל של מכון מקס פלאנק לחקר תהליכים פסיכולוגיים בגרמניה, היה חבר הוועד המנהל של החברה האירופית לפסיכולוגיה קוגניטיבית ושל החברה למחקר יישומי של תהליכי זיכרון. הוא חבר המועצה של הקרן הלאומית למדע, ושל המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה באוניברסיטה העברית. אשר קוריאט היה חבר בוועדות המחקר של כל הקרנות המובילות בארץ. במהלך השנים שימש כחבר מערכת בכעשרה כתבי עת מדעיים, ביניהם מהמובילים בפסיכולוגיה מחקרית.
קוריאט נשוי לעמליה, ד"ר לפסיכולוגיה, שימשה כמרצה בכירה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, העוסקת בפסיכותרפיה למבוגרים.
פרסים וחברויות
- 2006 נבחר כחבר כבוד של החברה האירופית לפסיכולוגיה קוגניטיבית.
- 2005 זכה בפרס רוטשילד למדעי החברה.
- 2005 זכה בפרס אוסוולד-קולפה למחקר ניסויי של תהליכים מנטאליים גבוהים מאוניברסיטת וירצבורג, גרמניה.
- 2002 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
- 2002 זכה בפרס ישראל לחקר הפסיכולוגיה.
- 2000-1999 זכה במלגת הומבולדט, מקרן מקס פלאנק בגרמניה.
מחקריו
תחומי מחקריו
אשר קוריאט עוסק במחקר ניסויי במספר תחומים של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. תחומים אלו כוללים זיכרון וארגון מידע, תהליכים מטקוגניטיביים של ניטור ידע, תהליכי קריאה, ייצוגים מנטליים והתמרות מנטליות, וכן תהליכי זיכרון בחיי יום יום, כולל עדויות משפטיות, וזיכרון של פעולות. תחום המחקר העיקרי שלו בשנים האחרונות, שבו גם זכה להכרה בינלאומית, הוא התחום של מטקוגניציה. תהליכים מטקוגניטיביים הם תהליכים גבוהים האחראים על הפיקוח והניהול של התהליכים הרגילים של עיבוד אינפורמציה. קוריאט עסק בשאלה איך אנחנו יודעים שאנחנו יודעים ואיך אנחנו מנצלים שיפוטים מטקוגניטיביים כבסיס להכוונה ולויסות של תהליכים קוגניטיביים והתנהגות. במחקריו הוא בדק שאלות אלו בשלבים שונים של עיבוד אינפורמציה. כך למשל, הוא חקר את הבסיס לניטור הסובייקטיבי של הלמידה, כלומר לתחושות שיש ללומד במהלך הלמידה שלפיהן הוא קובע האם הוא כבר השתלט על החומר או שעליו להמשיך ולשננו. את תחושת הידיעה הוא חקר גם בשלב ההיזכרות, דהיינו כשהאדם מנסה לדלות מזיכרונו שם או מושג, ויש לו תחושת ידיעה (feeling of knowing) לגבי השם או המושג ולעיתים אף מרגיש שהוא על קצה לשונו. כמו כן הוא חקר את הבסיס לביטחון הסובייקטיבי של האדם בנכונות הזיכרון או הידע שלו. הוא הראה שגם תחושת הלמידה, גם תחושת הידיעה וגם הביטחון הסובייקטיבי מבוססים על היסקים בלתי מודעים, תוך ניצול היוריסטיקות המביאות בדרך כלל לתחושות נכונות, אבל לעיתים יוצרות תחושות אינטואיטיביות מוטעות ואשליות של ידיעה.
קוריאט רואה בחקר התהליכים המטקוגניטיביים מפתח להבנת התודעה האנושית והחוויה הסובייקטיבית. לפי גישתו, החוויה הסובייקטיבית, שהיא לב ליבה של התודעה האנושית, מעוצבת בעצמה על ידי תהליכים בלתי מודעים. תהליכים בלתי מודעים משפיעים בדרך כלל במישרין על החשיבה וההתנהגות, כשהם עוקפים הן את התודעה והן את יכולת השליטה של האדם. אולם כשתהליכים אלו יוצרים חוויה סובייקטיבית ספציפית, הן חוויה תפיסתית, הן תחושה מטקוגניטיבית, והן רגש אמוציונלי, ניתנת לאדם שליטה חלקית על השפעותיהם על ההתנהגות. אם כך, הפונקציה של החוויה הסובייקטיבית היא לתווך בין תהליכים בלתי מודעים ותהליכים מודעים, ולהרחיב על ידי כך את טווח ההתנהגויות לגביהן יש לאדם שליטה, ולו במידת מה. באופן כללי תחושות אינטואיטיביות, ובכלל זה תחושות מטקוגניטיביות, משקפות את השפה שבה תהליכים לא מודעים מוצאים ביטוי בתודעה.
אשר קוריאט גם עסק בשאלה של היחס הסיבתי בין החוויה הסובייקטיבית וההתנהגות. במחקריו הוא הראה שקיים יחס דו-סיטרי בין השניים, והציע דרך לשלב בין שני מודלים סיבתיים שנתפסו בעבר כמודלים אלטרנטיביים. בסדרה של מחקרים הוא הראה שתחושות סובייקטיביות עשויות להשפיע על תהליכים קוגניטיביים והתנהגות. אולם התחושות הסובייקטיביות עצמן מבוססות על ההיזון-החוזר שאדם מקבל מתהליכים קוגניטיביים. שני מודלים סיבתיים אלו, המודל שבו החוויה הסובייקטיבית מכוונת את ההתנהגות והמודל שבו חוויה זו היא תוצאה של ההתנהגות, פועלים בשני מצבים בהתאמה: מצב שבו השליטה בתהליכים קוגניטיביים היא מונעת-מטרה (goal-driven regulation) ומצב שבו השליטה בתהליכים קוגניטיביים היא מונעת-נתונים (data-driven regulation).
הישגים מחקריים
התופעה של ביטחון יתר
באחד ממאמריו שצוטט רבות [1] , נחקרה התופעה של ביטחון יתר (overconfidence): אנשים מגזימים בהסתברות שתשובותיהם או החלטותיהם נכונות. במחקר הוצע שדבר זה נובע מכך שכשאנשים צריכים לבחור בין שתי תשובות אפשריות, הם בוחנים את השיקולים הרלוונטיים ללא הטיה מיוחדת. אבל כשהם מתבקשים לציין את מידת ביטחונם בתשובה שנבחרה, פועלת אז הטיית הצידוק (confirmation bias): הדגשה של השיקולים התומכים בתשובה והתעלמות משיקולים נוגדים. הוצעה ונוסתה שיטה להתגברות על ההטיה.
איך אנחנו יודעים שאנחנו יודעים
מאמר אחר בוחן את השאלה איך אנחנו יודעים שאנחנו יודעים. [2] מחקרים קודמים הניחו שכשאדם נשאל שאלת זיכרון, הוא שופט תחילה אם הוא יודע את התשובה ובהתאם לכך הוא מחליט אם לחפש את התשובה או לא. בניגוד לכך, המאמר טוען שאין לאדם גישה פריבילגית לתוכן הזיכרון שלו. אלא הוא מבסס את תחושת הידיעה על ההיזון החוזר מן הניסיון להיזכר בתשובה. הוא מתבסס בעיקר על נגישותה של אינפורמציה חלקית לגבי התשובה. הן אינפורמציה חלקית נכונה והן אינפורמציה חלקית לא נכונה תורמות לתחושת הידיעה. לכן נכונותה של תחושת הידיעה אינה מובטחת. מוצע מודל המסביר את הבסיס לתחושת הידיעה, מדוע תחושה זו בדרך כלל נכונה, ומה התנאים המביאים לתחושת ידיעה מוטעית.
מאמר נוסף נותן ביסוס נוסף לרעיון המופיע במאמר הקודם. [3] הוא מראה שניתן להגיע להפרדה מלאה בין הידיעה ותחושת הידיעה כך שישנם מצבים שבהם המתאם ביניהם הוא שלילי: הסיכויים שאדם יצליח להיזכר בתשובה הנכונה או לזהותה מבין מספר תשובות נמוכים יותר ככל ותחושת הידיעה שלו חזקה יותר. לכן התקפות של תחושת הידיעה אינה אינהרנטית.
השליטה בדיוק וכמות האינפורמציה המדווחת מן הזיכרון
באחד ממאמריו מוצע מודל המראה כיצד כמות האינפורמציה שהאדם מדווח עליה ודיוק האינפורמציה תלויים לא רק ביכולת הזיכרון של האדם אלא גם בתהליכי הניטור (monitoring) והויסות (regulation) שהאדם מפעיל במהלך ההיזכרות. [4] במחקר נבדקה השאלה עד כמה אדם על דוכן העדות מסוגל גם "לומר את כל האמת" וגם "לומר רק את האמת", ומראה שעד נאלץ למצוא פשרה בין שתי הדרישות כשעמידה בדרישה אחת נעשית על חשבון עמידה בדרישה האחרת. אולם היכולת לעמוד בשתי הדרישות הולכת ועולה ככל וגדולה יכולתו של העד לנטר את נכונות התשובות שעולות בראשו במהלך הדיווח. ככל ויעילות הניטור של אדם טובה יותר כך הוא יקריב פחות אינפורמציה נכונה כדי לעמוד בתנאי של "לומר רק את האמת". המודל שפותח במאמר זה יושם לחקר מגוון תופעות: עדויות של ילדים, זיכרון אצל זקנים, ביצוע במבחנים פסיכומטריים, זיכרון שוא, השפעת סטראוטיפים על זיכרון, ועוד.
הדגשת הדיוק של הזיכרון
במאמר סקירה מוצגת הטענה שבמהלך השנים האחרונות חל מפנה במטפורה של הזיכרון המנחה את המחקר. [5] המטפורה שהנחתה את מרבית המחקר במאת השנים האחרונות הייתה המטפורה של הזיכרון כמחסן. מטפורה זו הדגישה את כמות הזיכרון. בשנים האחרונות יש עליה של מטאפורת ההתאמה בה הזיכרון נבחן לא רק על פי הכמות של האינפורמציה הנזכרת אלא גם על פי הנאמנות שלו למה שבאמת קרה. מטפורה זו מדגישה את הדיוק של הזיכרון, ומזמינה תאוריות אחרות, פרדיגמות מחקר אחרות ושאלות מחקריות אחרות מן המטפורה של המחסנים. המאמר סוקר את המגמות השונות המבטאות מפנה זה, ואת ההדגשה הרבה שיש בשנים האחרונות על תעתועי זיכרון וזיכרון שווא.
הקשר הסיבתי בין תודעה להתנהגות
במאמר אחד נבדקת השאלה מה היא הסיבה ומה התוצאה לגבי הקשר בין תודעה לבין התנהגות. [6] שאלה זו נשאלה בעבר לגבי אמוציות: "האם אני בורח כי אני פוחד, או אני פוחד כי אני בורח". במחקר המתואר במאמר נבדקה שאלה זו לגבי היחס בין ניטור (monitoring) ושליטה (control), ובאופן כללי, בין חוויה סובייקטיבית לבין התנהגות. הלוגיקה של המחקר הייתה אם אני בורח כי אני מפחד, הרי שככל שאברח מהר יותר ארגיש יותר בטוח. לעומת זאת, אם אני מפחד כי אני בורח, הרי ככל שאברח יותר מהר ארגיש פחות בטוח. לוגיקה זו יושמה לגבי תחושות מטקוגניטיביות. המחקר מראה ששני היחסים הסיבתיים מתקיימים. כך למשל, כשאדם מנסה לפתור בעיות, הוא ישקיע יותר זמן בניסיון לפתור בעיה שמעניינת אותו יותר, ובמקביל הביטחון שלו בפתרון יהיה גבוה יותר מאשר בפתרון של בעיה שהחליט להשקיע בה פחות זמן. זהו המצב המאפיין goal-driven regulation שבו ההשקעה מוכתבת על ידי המטרות. לעומת זאת, במצב טבעי, כשאין לאדם העדפה מיוחדת לבעיות מסוימות לעומת אחרות, האדם ישקיע מאמץ וזמן לפי מה שהבעיה דורשת (data-driven regulation). במקרה זה, ככל וישקיע זמן בפתרון הבעיה כך ביטחונו בפתרון יהיה נמוך יותר. הבדל דומה מתקבל לגבי הקשר בין הזמן המושקע בלמידה לבין תחושת הביטחון בחומר הנלמד. בתנאי אחד ככל והאדם משקיע יותר זמן בלמידה כך הוא יהיה בטוח יותר שיזכור את החומר. בתנאי אחר, ככל והוא ישקיע יותר זמן בלמידה כך יהיה פחות בטוח שיזכור את החומר. המאמר בוחן את התנאים שבהם שני המודלים פועלים ואת האופן שבו הם משתלבים.
הקשרים בין מטקוגניציה לתודעה
מאמר נוסף מציג סקירה מקיפה של הקשרים המורכבים בין מטקוגניציה לתודעה. [7] הוא מסכם את המחקר הניסויי במטקוגניציה ובוחן את ההשלכות האפשריות של מחקר זה על שאלות היסוד אודות התודעה האנושית. מאמר זה זוכה לתשומת לב רבה (למשל, למעלה מ 1500 הורדות מהרשת) בעיקר בקרב פילוסופים.
קישורים חיצוניים
- קורות חיים, באתר פרס ישראל
- נימוקי השופטים בהענקת הפרס, באתר פרס ישראל
- כרטיס אישי, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים,
- המכון לעיבוד מידע וקבלת החלטות שבראשו עומד קוריאט
- לדעת שאני יודע, איגרת, מאי 2003, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
הערות שוליים
- ^ Koriat, A., Lichtenstein, S., & Fischhoff, B. (1980). Reasons for confidence. Journal of Experimental Psychology: Human Learning and Memory, 6, 107-118.
- ^ Koriat, A. (1993). How do we know that we know? The accessibility model of the feeling-of- knowing. Psychological Review, 100, 609-639.
- ^ Koriat, A. (1995). Dissociating knowing and the feeling of knowing: Further evidence for the accessibility model. Journal of Experimental Psychology: General, 124, 311-333.
- ^ Koriat, A., & Goldsmith, M. (1996). Monitoring and control processes in the strategic regulation of memory accuracy. Psychological Review, 103, 490-517.
- ^ Koriat, A., Goldsmith, M., & Pansky A. (2000). Toward a psychology of memory accuracy. Annual Review of Psychology, 51, 481-537.
- ^ Koriat, A., Ma'ayan, H., & Nussinson, R. (2006). The intricate relationships between monitoring and control in metacognition: Lessons for the cause-and-effect relation between subjective experience and behavior. Journal of Experimental Psychology: General, 135, 36-69.
- ^ Koriat, A. (2007). Metacognition and consciousness. In P. D. Zelazo, M. Moscovitch, & E. Thompson (Eds.), The Cambridge handbook of consciousness (pp. 289-325). Cambridge, UK: Cambridge University Press.
