אתר הנופש ההררי והמקדשים שסביבו בצ'נגדה
 | |
| מגדל על ההר המוזהב הקטן | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית הסינית |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 2 ו-4 | |
אתר הנופש ההררי בצֶ'נְגְדֶה (במנדרינית: 避暑山庄; בפין-יין Bìshǔ Shānzhuāng, תעתיק בִּישׁוּ שָׁאנְגְ'וָאנְג - "חווילה הררית להתחמק מהחום") או גם ליגונג (离宫; בפין-יין Lígōng) הוא מכלול גדול של ארמונות קיסריים וגנים מהמאה ה-18 השוכן בעיר צ'נגדה (לשעבר ג'הול או גם זֶ'חֶה) במחוז חביי שברפובליקה העממית של סין, כ-230 קילומטרים צפונית מזרחית לבייג'ינג בירת סין. סביב האתר הוקמו מקדשים המיועדים לבני הדתות הנפוצות באזור. האתר כולל מגוון נופים ואוסף עשיר ונרחב של ארכיטקטורה סינית ולכן אתר הנופש ההררי מהווה בדרכים רבות את פסגת ההישגים של מגוון סוגי הגנים, הפגודות, המקדשים והארמונות מאזורים שונים בסין. ב-1994 הכיר ארגון אונסק"ו בחשיבות המקום כשהכריז עליו אתר מורשת עולמית יחד עם שמונה מקדשים שנבנו סביבו.
היסטוריה
בתקופת ביסוס שלטונו הכריז ממשל שושלת צ'ינג על חבל ארץ המשתרע על כמה אלפי קמ"ר, כ-350 קילומטרים צפונית לבייג'ינג, באזור שבו התגוררו המונגולים, כ"אזור הציד מוּלָאן" (木兰围场; פין-יין Mùlán Wéichǎng - מוּלָאן וֵייצָ'אנְג).[1] כל שנה בסתיו היה הקיסר מוביל פמליה שכללה מלבד משפחתו הקרובה ופילגשיו את ממשלתו, ואת כל המשמר המלכותי, סך הכול כמה אלפי אנשים, לצוד במולאן. על מנת לשכן קבוצה גדולה כזו של אנשים הוקמו לאורך הדרך 21 ארמונות ארעיים, בהם אתר הנופש ההררי.
הקיסר קאנגשי (שלט 1661–1722) שבחר במקום התכוון במקור לבנות ארמון מגורים זמני, בדומה לארמונות רבים אחרים שהוקמו במדינה, במטרה שישמש מרכז מדיני משני בתקופה שבה הוא ישהה במקום לאורך זמן. הבחירה בצ'נגדה נעשתה מכמה טעמים. ראשית, הקרבה היחסית לבייג'ינג, למעבר לאזור המרכזי, לאזור הציד ולמנצ'וריה, מולדת אבותיו של הקיסר. שנית, סביבה טבעית מרהיבה. קאנגשי תיאר פעם את המקום כ"אזור נרחב עם מעיינות חמים ושדות מרעה עשירים". שלישית, האקלים בקיץ נוח, והטמפרטורה אינה עולה על 24.5°C בחודשים החמים ביותר.[2] בניית המכלול החלה בשנת 1703 (שנת שלטונו ה-42 של קאנגשי) והבנייה נמשכה בהפסקות 89 שנים עד שנת 1792 שבה הושלם מיזם הבנייה האחרון, במשך תקופת שלטונם של שלושה קיסרים משושלת צ'ינג: קאנגשי, יונגג'נג (שלט 1722–1735) וצ'יינלונג (שלט 1735–1796). העבודה בוצעה בשני שלבים עיקריים: בין 1703 ל-1714 הכנת התשתית: חפירת האגמים, בניית האיים, והסכרים ואז הקמת החומות והארמונות, ובין 1741 ל-1754 שאז הוקמו ארמונות נוספים והגנים. המקדשים סביב האתר נבנו בין השנים 1713 ל-1780.
הקיסרים קאנגשי, צ'יינלונג וג'יאצ'ינג (שלט 1796–1820) נהגו לשהות במקום בין מאי לספטמבר ולקבל פקידים בכירים, אצילים של בני מיעוטים, ושליחים של מדינות זרות. ב-1793 הגיעה לראשונה לסין משלחת מבריטניה בראשות הרוזן ג'ורג' מקרטני במטרה לנסות לשכנע את הסינים להרחיב את הסחר עם בריטניה. מקרטני פגש בצ'יינלונג בארמון בצ'נגדה. הקיסר סירב לבקשה, החלטה שבמבט לאחור נראית שגויה, כיוון שהמפגשים הבאים עם הבריטים כבר נשאו אופי צבאי. ב-1860 כבשו הבריטים את בייג'ינג במסגרת מלחמת האופיום השנייה, והקיסר שיאפנג (שלט 1850–1861) נמלט עם משפחתו לאתר הנופש בצ'נגדה שם מת שנה אחר כך.
עם תום שלטונה של שושלת צ'ינג ב-1911 ננטש המקום. ב-1933 השתלטו היפנים על המקום וצרפו אותו למנצ'קוו. מתקופה זו נעלמו 130,000 פריטים מהארמון ומהמקדשים סביבו ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלם. עם הקמת הרפובליקה העממית של סין הוחל בתהליכי שיפוץ. ב-1961 הוכרז האתר ברשימה הראשונה של אתרי מפתח היסטוריים ותרבותיים לאומיים. וב-1982 הוא היה לאחד מ-44 מקומות שהוכרזו אתרים תרבותיים ונופיים מוגנים. ב-1992 הכיר ארגון אונסק"ו בחשיבות המקום כשהכריז עליו אתר מורשת עולמית יחד עם המקדשים שנבנו סביבו.
המקום הוא כיום אתר תיירות ונופש פופולרי. בשנת 2001 ביקרו באתר 650,000 תיירים.[3]
אתרים עיקריים
אתר הנופש ההררי והמקדשים סביבו שוכנים בהרי יאנשאן בצפון מחוז חביי. הנהר ווּלְיֵה (Wulie) זורם צמוד לאתר מצפון לדרום לפני שהוא נשפך לנהר לוֹאָנְחֶה (Loanhe).
אתר הנופש ההררי
שטח האתר 5.64 קמ"ר (כפול משטחו של ארמון הקיץ בבייג'ינג) והוא מוקף בחומה שאורכה כ-10 קילומטרים וגובהה 3 מטרים, כשהכניסה הראשית היא דרך שער לִיגֶ'נְג (Lizheng). אתר הנופש ידוע במיוחד בשל 72 האתרים הנופיים, 36 שהוכרזו על ידי הקיסר קאנגשי ו-36 שהוכרזו על ידי הקיסר צ'יינלונג. רבים מאתרים אלו סביב אזור האגמים הועתקו מגנים מפורסמים בדרום סין. לדוגמה, המבנה העיקרי על אי הלוטוס הירוק (Qian Lian Dao) "מגדל הגשם הערפלי" (烟雨楼; Yānyǔ Lóu - יֵן-יוּ לוֹאוּ) שנבנה ב-1780 מבוסס על "מגדל הגשם והערפל" באגם נָאנְחוּ בג'יאשינג שבג'ג'יאנג.
האתר נחלק לשני אזורים עיקריים, אזור הארמון, והאזור הנופי.
- אזור הארמון - באזור זה, המשתרע על שטח של 102 דונם,[4] התגוררו הקיסרים, ניהלו את ענייני המדינה, ערכו טקסים וקיבלו אורחים. האזור משתרע בחלקו הדרומי של אתר הנופש ההררי וכולל ארבע קבוצות של מבנים הבנויים מלבנים שחורות ומקורים ברעפים אפורים:
- הארמון הראשי (Zhenggong - גֶ'נְגְגונְג, מילולית " הארמון הקדמי") - האולם המרכזי בארמון הראשי מכונה "אולם דָאנְבָּוֹ גִ'ינְגְצֶ'נְג" (Danbo Jingcheng - "פשטות וכנות") וגם "אולם נָאנְמוּ" (楠木; Nanmu) משום שהוא בנוי מהעץ הקשה והריחני Phoebe nanmu ממשפחת העריים המכונה בסין נָאנְמוּ.[5] באולם מוצג כס מלכות מגולף. אולמות נוספים בארמון כוללים את חדרי השינה של הקיסר המרוהטים בשלמות, ובחלקם יש תצוגה של חפצי קרמיקה וקליגרפיה.[6]
- ארמון סונְגְחֶגָ'אי (Songhezhai - "היכל העגור והאורן")
- ארמון וָאנְחֶה סונְגְפֶנְג (Wanhe Songfeng - "עמק האורנים המלחשים") - ניצב על גבעה ליד האגם.
- הארמון המזרחי (Donggong - דונְגְגונְג) - מזרחית לארמון הראשי. נבנה ב-1754 והכיל את לשכת צִ'ינְגְיִין (Qingyin), את גן פֿוּשׁוֹאוּ (Fushou), את ארמון "העבודה החרוצה" ואת אולם "הפלאים של צְ'וֵ'אן". הארמון עלה באש ב-1945 ולא נבנה מחדש.[7]
- האזור הנופי - מתחלק לשלושה אזורי משנה:
- אזור האגמים - שוכן בדרום מזרח אתר הנופש על שטח של 496 דונם וכולל 8 אגמים, בהם אגם צ'נגדו, אגם הכסף, אגם המראה ועוד. יחדיו הם מכונים אגמי סָאיְחוּ (Saihu). על הגשר הארוך החוצה את האגם הגדול נבנו שלושה היכלות. צפונית להם אי מלאכותי המכונה "צבע הירח וקולות הנחל" ועליו כמה מבנים ובהם: גִ'ינְגְגִ'י שָׁאנְפָאנְג (Jingji Shanfang - "מפלט הררי עבור דממה"), יִינְגְשִׂין טָאנְג (Yingxin Tang -" אולם לב הירקן") ולֶנְגְשְׂיָאנְג טִינְג (Lengxiang Ting - "ביתן עם ניחוח קר").[5] בין האגמים יש מספר איונים, עליהם ועל גדות האגמים מפוזרים מספר מבנים.
- האזור המישורי - שוכן בצפון אתר הנופש על שטח של 607 דונם ומתחלק לשני אזורים:
- ערבת הדשא - שוכנת במערב. רועים בה איילי דוד וניתן לצפות גם בפסיונים ובארנבות.[5] בדרום מערב ערבת הדשא השטח המכונה שְׁמָאדָאי (试马埭; Shimadai) שבו נערכו מרוצי סוסים. המבנה הגדול ביותר באזור המישורי הוא הסטופה במקדש יוּנְגְיוּאוּ (Yongyou - "מקדש הברכה הנצחית"), פגודה שנבנתה ב-1751 כחיקוי של מקדש באואן בננג'ינג. זהו מבנה מתומן בן 9 קומות המקושטות ברעפים מזוגגים, גובהו 67 מטרים והוא מסתיים בצריח עגול מוזהב. ממערב לו ניצבת לשכת וֶנְגִ'ין (文津閣; Wénjīn Gé - "לשכת חלוקת הידע"), מבנה בן שתי קומות שנבנה ב-1773. במבנה יש קומה תת-קרקעית ששימשה כספרייה שהכילה אחד משבעת העותקים של אסופת הספרים הגדולה המכונה "סְאקוּ צְ'וֵ'אנשׁוּ" (במנדרינית: 四庫全書, בפין-יין: Siku Quanshu - "אסופת ארבעת האוצרות").[6]
- האזור המיוער - במזרח האזור המישורי, מכונה "גן עשרת אלפי העצים". כאן נהג הקיסר לפגוש באורחים המכובדים ביותר.
- האזור ההררי - שוכן בצפון מערב אתר הנופש ומשתרע על שטח של מעל ל-4 קמ"ר (80% משטח אתר הנופש). הקרקע באזור זה משתפלת מצפון-מערב לדרום-מזרח. ארבעה עמקים חורצים את השטח מדרום לצפון: גֶ'נְדְזְה יוּ (Zhenzi yu - "עמק האלסרים"), לִישׁוּ יוּ (Lishu yu - "עמק עצי האגס"), סונְגְלִין יוּ (Songlin yu - "עמק עצי האורן") וסונְגְיוּ'ן שְׂיָה (Songyun xia - "עמק ענני האורנים"). במקור היו בשטח זה יותר מארבעים מקבצים של מבנים: ביתנים, בקתות, מקדשים בודהיסטיים וטאואיסטיים, רובם כיום חרבים. על פסגות חלק מההרים הוקמו ביתנים לצפייה בנוף. בולט בהם ביתן "ההר הדרומי המכוסה שלג" השוכן על קצה צוק בצפון האזור.
המקדשים סביב האתר
12 המקדשים סביב האתר מפוזרים בשטח של 472 דונם. ממשל צ'ינג בנה מקדשים אלו הן על מנת לכבד את המיעוטים של צפון מערב סין, דוגמת המונגולים והטיבטים, והן על מנת לחזק את המנהל של אזורי הגבול. המקדשים נחלקים לשלושה סגנונות בנייה: סגנון האן, סגנון טיבטי, וסגנון משולב האן-טיבטי (נחזית בסגנון האן, חלקו האחורי של המבנה בסגנון טיבטי).[8] בין המקדשים:
- מקדש פּוּנִינְג (普宁寺; Pǔníng Sì- מילולית "מקדש השלום האוניברסלי" 41°00′52″N 117°56′48″E / 41.01444°N 117.9466°E) נבנה ב-1755 בהוראת הקיסר צ'יינלונג, לאחר ניצחונו על הדזונגרים ונועד לסמל מצד אחד את הניצחון ומצד שני שתחת שלטונו שורר שלום עולמי, וכי הוא מכבד את האמונה הדתית של המיעוטים בשליטתו. המקדש שוכן על גדת הנהר ווּלְיֵה מצפון מזרח לאתר הנופש ההררי. הוא בנוי בסגנון משולב האן-טיבטי, כשהחלק הדרומי בנוי בסגנון המסורתי של ההאן והחלק הצפוני בנוי בסגנון ארכטקטוני טיבטי. המקדש הוא העתק של המנזר הבודהיסטי "סאמיה גומפה" (Samye Gompa) בטיבט, הקדוש לדזונגרים, וכולל אולמות, ביתנים, ומגדלי תוף ופעמון. בתוך האולם המרכזי פסל עץ של גְווָאן-יִין, שמה הסיני של הבודהיסטווה אוולוקיטשוורה. הפסל, בעל אלף הידיים ואלף העיניים, העשוי מחמישה מינים של עץ, והוא פסל העץ הגדול ביותר בעולם של אוולוקיטשוורה. גובהו 22.28 מטרים ומשקלו 110 טון.
- מקדש פּוּטְווֹ דְזונְגְצֶ'נְג (普陀宗乘之廟; Pǔtuó Zōngchéng zhī miào 41°00′45″N 117°55′41″E / 41.0125°N 117.928°E) - מכלול גדול של מבנים צפונית לאתר הנופש ההררי. המכלול נבנה בין השנים 1767 ל-1771 בהוראתו של הקיסר צ'יינלונג כחיקוי של ארמון פוטאלה בלהסה שבטיבט שנבנה מאה שנים לפני כן, ונועד לתת לחביי מקדש המסוגל להתחרות במידותיו ובפארו במקדש המקורי. מלבד קיום טקס ופסטיבלים בודהיסטיים נהג הקיסר לערוך מפגשים לנציגים של מיעוטים אתניים מרחבי הממלכה. המכלול בנוי על שטח של 220,000 מ"ר, אחד הגדולים בסין. אולמות רבים מקורים ברעפים מנחושת או מוזהבים.
- מקדש שׂ'וּמִי פֿוּשׁוֹאוּ (须弥福寿之庙; Xūmí Fúshòu Zhī Miào - מילולית "מקדש האושר ואריכות הימים של הר סומארו") - נבנה בסגנון טיבטי על שטח של 37,900 מ"ר על ידי הפנצ'ן לאמה השישי לכבוד יום הולדתו ה-70 של הקיסר צ'יינלונג. המבנה הראשי הטרסה האדומה הגדולה (Dahongtai, 大红台) הוא בן 3 קומות ובנוי על מסד בגובה שלוש קומות. מבנים נוספים היכל מְיָאוגָאוגְ'וָאנְגְיֵן (妙高庄严殿; Miaogaozhuangya) במרכז המקדש שם הטיף הפנצ'ן לאמה, היכל גִ'ישְׂיָאנְגְפָאשִׂי (吉样法喜殿; Jixiangfaxi) המקורה ברעפי נחושת המצופים זהב שבו התגורר הפנצ'ן לאמה ופגודה מתומנת בת שבע קומות לְיוֹלִי-וָאנְשׁוֹאוּ (琉璃万寿塔; Liuli-Wanshou "פגודה של אריכות ימים בעלת אריחים מזוגגים").
קישורים חיצוניים
- צֶ'נְגדֶה: מעון הקיץ של קיסרי סין האתר העברי של China Radio International
- צ'ינגדה - לבלות את הקיץ כמו קיסר אתר למטייל
הערות שוליים
- ^ כיום בתחומי הנפה האוטונומית וֵייצָ'אנְג של המנצ'ו והמונגולים
- ^ Chengde Mountain Resort
- ^ [ http://whc.unesco.org/archive/periodicreporting/APA/cycle01/section2/703-summary.pdf Chengde Mountain Resort and its Outlying Temples]
- ^ Advisory Body Evaluation
- ^ 5.0 5.1 5.2 Imperial Mountain Resort
- ^ 6.0 6.1 Chengde Mountain Resort (Imperial Summer Villa)
- ^ Chengde Travel Guide
- ^ Atlas of World Heritage: China
