בג"ץ המרכז הרפורמי לדת ומדינה נגד שרת המשפטים
 בית המשפט העליון | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| תאריך החלטה | 21 בספטמבר 2020 |
| החלטה | |
| קבלת העתירה - יש להעמיד את הרב שמואל אליהו לדין משמעתי | |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | אסתר חיות, יצחק עמית, אלכס שטיין |
בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחרים נ' שרת המשפטים ואחרים,[1] שניתן ב-21 בספטמבר 2020, עסק בסוגיית חופש הביטוי של רבנים. בפסק הדין קבע בג"ץ שעל שר המשפטים להעמיד לדין משמעתי את רב העיר צפת, שמואל אליהו, עקב התבטאויותיו במהלך השנים.[2]
רקע
הרב שמואל אליהו הוא רבה של העיר צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית. פעמים אחדות עוררו דבריו זעם בקרב ציבורים שונים, שקראו להעמידו לדין על כך. בשנת 2002 הורה היועץ המשפטי לממשלה לחקור אותו בחשד של הסתה לגזענות לאחר שהתבטא נגד לימודי ערבים במכללת צפת ובעד טרנספר לערביי ישראל.[3] בפברואר 2006 הגיש נגדו כתב אישום,[4] שבוטל לאחר שהרב הבהיר את דבריו.[5]
בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש המרכז הרפורמי לדת ומדינה בדרישה להעמידו לדין משמעתי בעקבות כמאה התבטאויות שלו, בשנת 2017 קיימה עימו שרת המשפטים איילת שקד שיחת הבהרה בעניין חובת הזהירות הנדרשת בהתבטאויותיו מתוקף תפקידו.[6] לטענת העותרים, שנתמכה על ידי שופטי בג"ץ, הרב אליהו המשיך לומר דברים בעלי אופי דומה.[7] ב-2019 הוזמן לשיחת הבהרה נוספת אצל שר המשפטים אמיר אוחנה.[8]
פסק הדין תיאר את שלל הנושאים שבהם התבטא הרב אליהו:
- "ההתבטאויות שהוצגו לפנינו עוסקות בתחומים ובנושאים שונים ומגוונים. הן מביעות דעה על קבוצות אוכלוסייה כאלה או אחרות ועל גורמי השלטון השונים ופועלם. בין התבטאויות אלה ניתן למצוא אמירות אשר מכוונות כלפי האוכלוסייה הערבית, כלפי נשים, וכלפי קהילת הסוטים, ואשר יש בהן, לכאורה, כדי לפגוע באנשים המשתייכים לקבוצות אלו. חלק מההתבטאויות מדברות בגנותן של תופעות חברתיות כדוגמת ההתבוללות. חלקן עוסקות בעמדות ההלכה והדת בנושאים שונים – כולל אלו שעומדים על סדר היום הציבורי העכשווי, כדוגמת ביטחון המדינה – בעוד שחלק מההתבטאויות באות לייצג את עמדותיו האישיות של הרב אליהו. בין כל ההתבטאויות הללו ניתן למצוא ביקורת חריפה על התנהלותן של רשויות אכיפת החוק והמשפט בישראל; ביקורת קשה על התנהלותם של קצינים בכירים בצה"ל, כולל הרמטכ"ל; ועוד שלל של אמירות אשר מביעות את עמדתו של הרב בעניינים פוליטיים ומדיניים שונים."[1]
עמדות הצדדים
טענות העותרים
העתירה לבג"ץ הוגשה על ידי ארבעה ארגונים: המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, פורום תג מאיר, המטה למאבק בגזענות בישראל והאגודה לזכויות האזרח בישראל.
לטענת העותרים, הרב אליהו הפר באופן בוטה את מגבלות הביטוי אשר חלות עליו מתוקף תפקידו הציבורי כרב עיר, מגבלות שמקורן בהוראות הדין המשמעתי אשר חלות על עובדי ציבור, וכן בהוראות המשמעת הספציפיות אשר מחייבות את רבני הערים. לדברי העותרים, י התבטאויותיו של הרב חורגות מגבולות חופש הביטוי המצוי בידיו של עובד ציבור בישראל, אשר אינו דומה לאדם פרטי שהדין מתיר לו להתבטא ככל העולה על רוחו בכפוף למספר מוגבל של חריגים. שלא כמו אזרח מן השורה, עובד ציבור בכיר, כדוגמתו של רב עיר, חייב להתבטא באיפוק ובזהירות; ובפרט, חובה עליו להימנע מלומר דברי הסתה, גזענות ולשון הרע, ומלפגוע מילולית בציבורים שלמים כדוגמת ערבים, נשים, וקהילת הסוטים. בהתאם לכך ביקשו העותרים שבג"ץ יורה לשרת המשפטים, איילת שקד,[9] וליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי.
טענות המשיבים
הרב אליהו טען שהעתירה מהווה ניסיון לסתימת פיות שכל תכליתו הוא לאלצו להסתיר את עמדותיו בנושאים החשובים לו ולקהלו אך ורק בשל היותו איש ציבור. בהקשר זה, טען הרב כי הוא איננו עובד ציבור כפשוטו, אלא נבחר ציבור – שכן הוא נבחר לתפקידו בהליך של בחירה דמוקרטית – ועל כן, מטבע הדברים, חופש הביטוי שמסור לו רחב מזה של עובד ציבור רגיל. יתרה מכך: הרב אליהו סבור כי תפקידו מחייבו להשמיע את עמדותיו ופרשנותו לדברי הלכה. בהמשך לעמדה עקרונית זו דחה הרב אליהו את מרבית הטענות כלפי התבטאויות ספציפיות שלו, והתנער מאחריות לתכנים בדף הפייסבוק המכונה "לשכת הרב שמואל אליהו" – שלטענתו מתופעל באופן עצמאי על ידי עובדי לשכתו, ולא על ידיו.
שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה הגנו על החלטתם שלא להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי. לעמדתם, החלטה זו מוצדקת ממספר טעמים. נטען כי התבטאויותיו של הרב, הגם שהן קיצוניות ומוטב היה להימנע מהן, אינן מצויות ברף המצדיק העמדה לדין משמעתי. נטען כי באשר לחלק מההתבטאויות קיים קושי ראייתי בייחוסן לרב. התבטאויותיו של הרב פורסמו בחלקן הגדול לפני שנים רבות, וכי ממילא אין טעם בהגשת קובלנה משמעתית נגד הרב מאחר שמערכת הדין המשמעתי הייחודית לרבני ערים איננה אפקטיבית.
פסק הדין
בספטמבר 2020 ניתן פסק הדין בעתירה. את חוות הדעת העיקרית בפסק הדין כתב השופט אלכס שטיין. זהו פסק דין עקרוני שהגדיר את חופש הביטוי של רבני עיר. שטיין קבע כי חלק מהתבטאויותיו של הרב אליהו מגיעות כדי עבירת משמעת לפי חוק שירותי הדת היהודיים – כל אימת שמדובר בדברים המבזים אנשים אחרים ובאמירות שלכאורה מהוות הסתה גזענית במובן הפלילי – ולפי חוק אחר, אשר אוסר על עובדי ציבור בישראל לעסוק בפעילות פוליטית. בהקשרן של התבטאויות אלה קבע שטיין כי אי-העמדת הרב אליהו לדין משמעתי, חרף כל האזהרות שקיבל, היא החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני – פגם שמחייב את קבלת העתירה.
עם זאת, שטיין נמנע מלהתערב בהחלטת מוסדות המשמעת שלא להעמיד את הרב אליהו לדין בגין התבטאויות שניתן לשייכן להבעת דעה בענייני ההלכה היהודית בפני קהלו. בעניינן של התבטאויות אלה קבע שטיין כי חופש הביטוי וחופש הדת מאפשרים לרב עיר לתת להן פומבי כחלק מתפקידו כאיש ציבור האמון על מתן שירותי דת, אשר כוללים מתן עצות והבעת דעה בענייני הלכה – כל אימת שמדובר בשיח הלכתי אשר מתקיים מבלי לחצות את הקווים האדומים של הסתה במובן הפלילי, שאותם אין לעבור בשום מקרה.
בתוך כך, שטיין הסביר את ההבדלים שבין חופש הביטוי הרחב, אשר ניתן לכל אזרח לישראל כזכות חוקתית רחבה, לבין ההגבלות המשמעותיות שהדין מטיל על יכולתם של עובדי ציבור, ובכללם רבני ערים, להתבטא בפומבי. שטיין ניתח את מעמדו הייחודי של רב עיר, אשר מצדיק הרחבה מסוימת של חופש הביטוי שלו בענייני דת והלכה, בהשוואה לעובדי ציבור אחרים, על בסיס הרציונל של "קהל שבוי".
הנשיאה אסתר חיות הסכימה עם כל רכיבי פסק דינו של שטיין, אולם היא קבעה כי לשיטתה הכללים שנקבעו בפסק הדין נגזרים מטוהר המידות של השירות הציבורי, ולא מקיומו או מהעדרו של "קהל שבוי".
השופט יצחק עמית הסכים עם דבריו של שטיין תוך הבעת הסתייגות ממתן חופש ביטוי רחב לרבני עיר באצטלה של הבעת דעה הלכתית וכן מהרציונל של "קהל שבוי".
דיון ציבורי בפסק הדין
פסק דינו של שטיין עורר ביקורת הן בחוגי הימין, אשר טענו כי הוא פגע בחופש הביטוי של הרבנים יתר על המידה,[10] והן מחוגי השמאל, אשר טענו כי שטיין העניק הכשר לרבנים לדבר בגנות הציבור הערבי וקהילת הסוטים במסגרת הבעת דעה הלכתית.[11] היו גם כאלה ששיבחו את פסק דינו של שטיין ככזה היוצר איזון נכון בין חופש הביטוי של רב עיר לבין חובותיו כעובד ציבור.[12]
קישורים חיצוניים
- בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחרים נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב-21 בספטמבר 2020
- Ruth Levush, Israel: Supreme Court Holds City Rabbis Do Not Enjoy Unlimited Freedom of Speech, Library of Congress Law, October 12, 2020
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל ואחרים נ' שרת המשפטים ואחרים, ניתן ב-21 בספטמבר 2020
- ^ יעל פרידסון, קובי נחשוני, בג"ץ קבע: הרב שמואל אליהו יועמד לדין משמעתי, באתר ynet, 21 בספטמבר 2020
- ^ מאת ג'לאל בנא ואורי אס, היועמ"ש: לחקור הרב של צפת על הסתה גזענית, באתר וואלה!, 3 באוקטובר 2002
- ^ יאיר אטינגר, אלי אשכנזי, ג'קי חורי, יובל יועז, כתב אישום נגד רבה של צפת בחשד להסתה לגזענות, באתר הארץ, 1 בפברואר 2006
- ^ אלי אשכנזי, יבוטל האישום נגד רבה של צפת על הסתה לגזענות, באתר הארץ, 18 ביוני 2006
- ^ אריה ריבקינד, דיבר נגד הערבים? הפרקליטות לא תעמיד לדין את הרב שמואל אליהו, באתר חרדים10, 18 ביולי 2017
- ^ נטעאל בנדל, שופטי בג"ץ נגד הרב שמואל אליהו, בעיתון מקור ראשון, 23 באוקטובר 2018
- ^ בג"ץ הורה להעמיד לדין משמעתי את הרב שמואל אליהו בגלל התבטאויות גזעניות, באתר Haaretz הארץ
- ^ במהלך הדיון בעתירה, שנמשך כארבע שנים, החליף השר אמיר אוחנה את השרה שקד, ואף הוא הוחלף על ידי השר אבי ניסנקורן
- ^ יאיר אוריאל, שפטל על בג"צ הרב אליהו: "שהשופט שטיין יכתוב פסק דין כזה?! לא האמנתי מה אני קורא", באתר ערוץ 20
עטרה גרמן, בג"ץ הרב אליהו: הרגע שבו אמנון לוי ובן גביר הסכימו. צפו, באתר "סרוגים", 22 בספטמבר 2020 - ^
מרדכי קרמניצר, "ץ הרב אליהו מאפשר לרבנים גזענים להסית באצטלה הלכתית, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2020 צבי בראל, לרצוח, אבל רק על פי ההלכה, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2020
- ^ אילת כהנא, בג"ץ נגד הרב אליהו: "התבטאויותיו חצו קו אדום", בעיתון מקור ראשון, 21 בספטמבר 2020
יהודה יפרח, גבול הטעם הטוב: פסק הדין נגד הרב אליהו סביר בהחלט, בעיתון מקור ראשון, 24 בספטמבר 2020
