לדלג לתוכן

היועץ המשפטי לממשלה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
היועצת המשפטית לממשלה
איוש נוכחי גלי בהרב-מיארה
תאריך כניסה לתפקיד 7 בפברואר 2022
דרכי מינוי מינוי הממשלה
תחום שיפוט ישראלישראל ישראל
מושב המשרה ירושליםירושלים קריית בן-גוריון, ירושלים
תל אביב-יפותל אביב-יפו מגדל היובל, תל אביב-יפו
משך כהונה קצוב 6 שנים
ייסוד המשרה 1948
איוש ראשון יעקב שמשון שפירא

היועץ המשפטי לממשלה הוא עובד המדינה העומד בראש מערכת אכיפת החוק בישראל. במסגרת תפקידו, הוא עומד בראש התביעה הכללית, משמש כיועץ המשפטי של הרשות המבצעת ומייצג אותה בערכאות.[1] היועץ הוא הפרשן המוסמך של הדין עבור רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת.[2][3]

היועץ ממונה לקדנציה אחת בת שש שנים. על פי דו"ח הממונה על השכר 2024, שכר היועץ המשפטי לממשלה נאמד על כ-75,000 ש״ח.[4]

החל מ-7 בפברואר 2022 מכהנת בתפקיד גלי בהרב-מיארה.

ישראל
סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל
חוקה ונשיאות
מנהל
חקיקה
בחירות
מפלגות פוליטיות
מערכת המשפט
חלוקה מנהלית
יחסי החוץ

סמכויות ותפקידים

היועץ המשפטי לממשלה מופקד על מספר תחומים:[5]

  • הפרשן המוסמך של החוק - חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה באשר לפרשנות החוקים המנחים את פעולת הממשלה והרשויות הציבוריות נחשבת לפרשנות המשפטית המשקפת את הדין עבור הממשלה, כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת.[2] במרוצת הזמן נקבע כי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה מחייבות את כלל רשויות השלטון דהיינו, הן את הממשלה והן את שאר רשויות השלטון.[3]
  • ראש התביעה הכללית והממונה על אכיפת הדין הפלילי - היועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם האחראי על הפעלת דיני העונשין מטעם המדינה. נגזרת עיקרית לתפקידו היא ההכרעה בשאלת ההעמדה לדין, לרבות העמדה לדין של נבחרי ציבור ונושאי משרות ציבוריות בכירות, לצד סמכויות העמדה לדין ייחודיות, למשל בעבירות הסתה וגזענות. היועץ עצמאי בהפעלת סמכויותיו בתחום דיני העונשין.
  • ייצוג המדינה בערכאות - היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו מייצגים את עמדת המדינה ורשויותיה השונות בהליכים אזרחיים בהם המדינה תובעת או נתבעת. יש להבחין בין ההופעה בבית המשפט במסגרת הסמכויות בחוק לאכיפת הדין הפלילי והיותו ראש התביעה הכללית, לבין התפקיד לייצג בערכאות. בעוד הראשונה היא סמכות יוזמת וראשונית המופעלת מלכתחילה, סמכות זו של ייצוג המדינה על ידי היועץ היא סמכות בדיעבד, קרי, נוגעת להצגת עמדת המדינה לאחר שרשות מוסמכת כבר פעלה וכעת נבחנת בפני ערכאה שיפוטית.
  • ייעוץ משפטי לממשלה ולרשויות - היועץ המשפטי לממשלה מספק ייעוץ שוטף לשרים ולממשלה דרך קבע בכדי להבטיח שפעולות הממשלה יתבצעו בהתאם לחוק. במסגרת סמכות זו אמון היועץ המשפטי לממשלה (באמצעות המחלקות הרלוונטיות באגף ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים) על ניסוח הצעות חוק ממשלתיות ועל גיבוש עמדות ביחס להצעות חוק פרטיות.
  • ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק - היועץ המשפטי לממשלה הוא בעל סמכויות שונות ומגוונות על פי שורה ארוכה של חיקוקים, כאשר בכולן הוא מופקד על האינטרס הציבורי הלכה למעשה. כך למשל, בפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) מוסדרת סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להתייצב בהליך ולהשמיע את עמדתו בבית המשפט ככל שראה כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או עניין ציבורי מושפעים או כרוכים בהליך זה. בהענקת הסמכויות הייחודיות ליועץ בחוקים השונים, באים לידי ביטוי הן האמון אותו רוחש המחוקק ליועץ המשפטי לממשלה שיפעל באופן אובייקטיבי והוגן, והן מהות תפקידו של היועץ המשפטי בתחומי הפעולה השונים שלו, כמי שמתבקש לקיים פיקוח מקצועי לשם הבטחת שלטון החוק.

תולדות התפקיד

בימי המנדט הבריטי כיהן בקבינט הקטן של הנציב העליון תובע כללי (Attorney General), המכונה גם יועץ משפטי לממשלה, שהופקד על ניהול התביעה הפלילית ומתן ייעוץ משפטי לנציב העליון ולמחלקות הממשל, בהתאם לדגם הבריטי. תפקיד זה היה כפוף לנציב העליון, כשאר פקידי הקבינט הקטן[6]. ככל הנראה, המונח Attorney General תורגם לעברית כ"יועץ משפטי לממשלה" מפני שהראשון לכהן בתפקיד תחת שלטון המנדט היה נורמן בנטוויץ', שכיהן קודם לכן כיועץ משפטי לממשל הצבאי הבריטי.

לקראת הקמת מדינת ישראל הוטל על חיים כהן ושבתאי רוזן להכין תוכנית למערכת המשפט של המדינה. אולם פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה מיד לאחר הקמת המדינה, וקבעה את העברת סמכויות הנציב העליון לידי הממשלה, לא התייחסה לסמכויות שהיו בידי ה-Attorney General[7]. השמטה זאת הביאה במשך השנים לאי בהירות בחלוקת הסמכויות בין שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה[8].

על פי תוכניתם של כהן ורוזן, סמכויות היועץ המשפטי לממשלה מטעם המנדט הבריטי יעברו לידי שר המשפטים, תחתיו יכהן מנהל כללי. בנוסף יתנהל המשפט הציבורי על ידי שני בעלי תפקידים: ”שני במעלה יהיה היועץ המשפטי, אשר ינהל את מחלקת החוק”, מחלקה אשר תעסוק בענייני חקיקה, משפט חוקתי ומנהלי, ו”השלישי במעלה יהיה התובע הכללי, אשר ינהל את התביעה הכללית”, תפקיד אותו ממלאת כיום פרקליטות המדינה[9].

בדצמבר 1948, במסמך שנמצא בארכיון המדינה בשנת 2024, תיאר שר המשפטים את סמכות חוות הדעת של היועץ:

"היועץ המשפטי הינו יועצה הראשי של הממשלה בענייני משפט וחוק, הן האזרחיים והן הפליליים והן הפומביים, והוא גם נציגה הראשי של המדינה בבית המשפט בכל המשפטים אשר הממשלה היא צד בהם או מעוניינת בהם. לפיכך, גם מכרעת חוות דעתו של היועץ המשפטי בענייני משפט וסמכויות הממשלה וכל משרדי הממשלה ומחלקותיה חייבים להקפיד ולנהוג לפי חוות דעת כאלה"[10].

בנובמבר 1948, בתזכיר שנוסח במשרד המשפטים על תפקיד היועץ המשפטי, נכתב ש”תפקידו הקונסטיטוציוני העיקרי של היועץ המשפטי הוא להבטיח שכל פעולותיה של הממשלה תהיינה חוקיות בתכלית”[11]. בשנת 1950 תוארה מחלקת הייעוץ, שפעלה תחת היועץ המשפטי, בשנתון הממשלה: ”עליה לבדוק פעולותיהם של מוסדות הממשלה, אם הן בשורת הדין”. בשנתון הממשלה של שנת 1984 נכתב: ”...המחלקה גם יוזמת פניות לגופי הממשלה השונים במגמה לשמור על שלטון החוק והעמקתו”[12].

ועדת אגרנט

ערך מורחב – ועדת אגרנט (היועץ המשפטי לממשלה)

אי הבהירות ביחס לסמכויות היועץ צצה במלוא חריפותה במחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר המשפטים דב יוסף בשנת 1962. יוסף תבע מהאוזנר להעמיד לדין את אליעזר לבנה, עיתונאי עם זיקה למפא"י, בהאשמה הקשורה בקריה למחקר גרעיני בדימונה. האוזנר סירב לבקשה בנימוק שלא נמצא לה בסיס עובדתי, והדבר עורר משבר חוקתי בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה מינתה ועדת משפטנים בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט שתכריע בסוגיה ומאוחר יותר אימצה את מסקנותיה[13]. ועדת אגרנט קיבלה את עמדתו של האוזנר, שהחלטתו של היועץ המשפטי בשאלת העמדת עבריינים לדין היא עצמאית לחלוטין מעמדת הרשות המבצעת בשל היות האחרונה חשופה להטיה פוליטית[14]. קביעה זו התקבלה במשפט הישראלי. עם זאת קבעה הוועדה כי על היועץ המשפטי להתייעץ מעת לעת עם שר המשפטים ולמסור לו דין וחשבון על פעולותיו, וכן להתייעץ עמו או עם הממשלה בקשר למקרים בעלי משמעות ביטחונית או ציבורית[15]. עוד נקבע כי בסמכותו של שר המשפטים ליטול לעצמו את סמכויות העונשין העיקריות של היועץ המשפטי לממשלה, (אלו אשר הוענקו בראשונה לשר המשפטים)[16].

לעומת זאת, בכל הנוגע לסמכות חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, אמרה הוועדה:

אם אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של ׳היועץ המשפטי לממשלה׳, ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית המשפט העליון, כאל חוות דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים, לפי שיקול דעתה שלה.

נוכל להיעזר, לשם הבהרת השקפתנו זו, באחת הדוגמאות המובאות בתזכיר של שר המשפטים: היועץ המשפטי יכול לייעץ לממשלה כי לפי פירושם של החוק והפסיקה יש לממשלה סיכויים טובים להצליח במשפט נגד פלוני, ולכן עצתו היא ללכת למשפט ולא להתפשר. ואילו הממשלה רשאית להחליט בניגוד לדעתו ללכת לפשרה במקרה הנדון.

אנו מסכימים כי בדוגמה זו רשאית הממשלה שלא לנהוג לפי עצת היועץ המשפטי ״וללכת לפשרה״, אך זאת רק לאחר שהביאה בחשבון כי חוות דעתו משקפת את המצב המשפטי כל עוד לא אמר בית המשפט את דברו.

— דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ח-ט. בתוך ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, עמ' 421

במקום שבו קיימים חילוקי דעות, בין היועץ המשפטי לממשלה לבין שר המשפטים, או בינו לבין הממשלה, חייב הוא להחליט כיצד לנהוג במקרה הקונקרטי כפי שמכתיבים לו הבנתו ומצפונו.

עם השנים, היועצים המשפטיים לממשלה, החל מיצחק זמיר במאמר שפרסם בעקבות פרשת קו 300[17] פירשו את מסקנות הוועדה כקובעות שהממשלה כפופה לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. בעקבות כך, הם סברו גם שהיועץ המשפטי לממשלה רשאי להימנע מלייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה או השר הממונה, ואף להציג עמדה מנוגדת לזו של הממשלה, בשם הממשלה עצמה. גישה זו התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון[18][19].

על פרשנות זו של הדוח נמתחה ביקורת מצידם של משפטנים ובהם המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) חיים כהן[20], פרופ' רות גביזון[21] וד"ר איתן לבונטין[22].

פרשת בר-און חברון

ערך מורחב – פרשת בר-און חברון

ב-10 בינואר 1997 מינתה ממשלת ישראל, בראשות בנימין נתניהו, את עורך-הדין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה. המינוי ספג ביקורת ציבורית, משום שבר-און היה חבר במרכז הליכוד[23], וכמו כן שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, היה כעבר מתמחה במשרדו של בר-און[24].

יום לאחר מינויו של בר-און לתפקיד עתר חה"כ אופיר פינס-פז ממפלגת העבודה לבג"ץ נגד המינוי[25]. למחרת הודיע בר-און על התפטרותו מהתפקיד[24].

העיתונאי מרדכי גילת טען כי ראש הממשלה ושר המשפטים החליטו למנות את בר און לתפקיד בעקבות לחץ של חלק מחברי הקואליציה שעמד נגדם חשד בפלילים והיו סבורים כי בר און יסייע להם בענייניהם המשפטיים[26].

ועדת שמגר

ערך מורחב – ועדת שמגר (דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה)

ב-13 בפברואר 1997, בעקבות פרשת בר-און חברון, מינה שר המשפטים, צחי הנגבי, ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, אשר נתבקשה לבחון את אמות המידה הנדרשות בעניין כשירותו של מועמד למשרת היועץ המשפטי לממשלה, את דרך מינויו, את דרך הצגת שמות המועמדים ואת משך כהונתו. הוועדה הוסמכה להמליץ את המלצותיה גם בכל סוגיה אחרת הקשורה לכהונת היועץ המשפטי לממשלה[27].

ועדת שמגר מנתה חמישה תפקידים של היועץ המשפטי לממשלה[28]:

  1. ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה)
  2. ייצוג רשויות המדינה בבתי המשפט, כולל בבית המשפט הגבוה לצדק.
  3. ייעוץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  4. ייעוץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה בכלל ושר המשפטים בפרט.
  5. ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.

הוועדה המליצה כי תואר משרתו של היועץ המשפטי לממשלה ישונה ל"היועץ המשפטי הראשי", בהתאם לאחריותו על שמירת שלטון החוק בכל רשויות השלטון, ולא רק בממשלה. ביחס לייצוג בבית המשפט במקרה של מחלוקת בין היועץ המשפטי לממשלה לבין רשות שלטונית, היא הפרידה בין מקרה הלוקה באי חוקיות ברורה וגלויה לבין מקרה שבו אפשר לפרש את המקרה בדרכים שונות. לדעת הוועדה, אם המקרה נתון לפרשנויות, יהיה ניתן להציג בפני בית המשפט את הפרשנויות שונות. לפי הוועדה במקרים שבהם אין מדובר באי חוקיות ברורה וגלויה מן הנכון שהרשות הממלכתית החולקת על דעתו תהיה מיוצגת בנפרד על ידי משפטן משירות הציבור או מן המגזר הפרטי. הוועדה כתבה כי עקרון החוקיות והסדר הטוב מחייבים כי מקרים של ייצוג נפרד יהיו נדירים, כדי שלא ייפגעו הוודאות המשפטית[דרושה הבהרה] ואמון הציבור ביועץ המשפטי לממשלה.

בית המשפט העליון קבע כי "היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן – כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת"[29].

במקרים חריגים[30], אושר ייצוג נפרד בבית המשפט במקרים שבהם הממשלה או השר אינם מקבלים את עמדת היועץ המשפטי לממשלה[31], למשל בג"ץ חוק ההסדרה, בג"ץ דרעי. בתקופת כהונתה של ממשלת ישראל השלושים ושבע התרחב מאוד השימוש בדרך זו[32].

הנחיות היועץ

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה[33], שגיבושן החל בעת שמאיר שמגר כיהן בתפקיד זה בשלהי שנות ה-60, עוסקות במגוון נושאים הקשורים בפעולה השוטפת של הממשלה ומשרדיה:

ההנחיות עודכנו על ידי היועצים המשפטיים שבאו לאחר שמגר, ובשנת 2003, בעת שאליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה, עברו עדכון מקיף.

דיון ציבורי במאפייני התפקיד

נוכח היותו גוף בעל השפעה לא מבוטלת והיעדר הכרעה לגבי מהות תפקידו בחקיקה, מבנה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היה מושא לדיון ציבורי.

חשיבות התפקיד

היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי בשיטת המשפט הישראלית[34][35]. על אף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נקבעו בחוקים עקיפים, בדוחות של ועדות ציבוריות ובפסיקת בית המשפט העליון.מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים[36], ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה[37].

פיצול התפקיד

על פי הגדרתו כפשוטה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לשמש כ"עורך הדין של הממשלה". מתוך חמשת התפקידים שהוגדרו לעיל, ניתן לציין את שלושת התפקידים הבאים כהולמים הגדרה זאת:

  • מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  • מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה.
  • מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט.

תפקיד נוסף שצוין, ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה), אינו נגזר ישירות מהגדרת תפקידו של היועץ כעורך הדין של הממשלה.

יש הרואים סתירה וניגוד עניינים בין תפקידיו של היועץ כראש התביעה הכללית מטעם המדינה וכמייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט. מחד, היועץ המשפטי מייעץ לממשלה ומסייע לה ליישם את מטרותיה באופן חוקי, ומגן על צעדיה בבית המשפט כפרקליטהּ. מאידך, בתפקידו כראש התביעה האחראי על כל כתבי האישום שמגישה המדינה, היועץ הוא בעל הסמכות להורות על הגשת כתב אישום כנגד חברי ממשלה (ובכירים אחרים), ובעצם ההחלטה האם להגיש את התביעה וכיצד לטפל בה, עומד היועץ המשפטי לממשלה בפני ניגוד עניינים מובנה. בנוסף לכך, יש טוענים שכל אחד מהתפקידים דורש התמחות והתמודדות עם היקף חומר שהם מעבר ליכולתו של אדם בודד[38]. לפי מחקרו של פרופ' גד ברזילי, המשמש בסיס לדיון על מידת חריגותו של המודל הישראלי, בכשליש מתוך 57 המדינות שנבחנו נוהג מודל דומה למודל הישראלי, שבו מאוחדות סמכויות הייעוץ והתביעה בידי גורם אחד.[39]

קולות שונים, ובהם שרי המשפטים דניאל פרידמן (שאף קידם הצעת חוק בעניין)[40], יעקב נאמן[41] ואיילת שקד, קראו לפצל בין תפקיד התובע הכללי לבין תפקיד היועץ לממשלה. גם באקדמיה יש שהציעו לפצל את התפקיד[42][43]. גם ארגון ה־OECD קורא לפצל את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שמילוי שני התפקידים בידי אדם אחד מפריע לטיפול משפטי אובייקטיבי ומערב בין אינטרסים פוליטיים לכלכליים[44]. הארגון אף דרש לבצע את הפיצול כתנאי להצטרפות ישראל לארגון, אך נסוג מהדרישה אחרי שהופעל עליו לחץ רב. בשנת 2017 אמרה שקד שהיא שינתה את דעתה בעניין זה. לדבריה, "התובעים מן הסתם מעצם התפקיד הם נשכניים וטוב שכך, אבל טוב שיש שכבה מעליהם בדמות היועץ המשפטי לממשלה"[45].

רבים במערכת המשפטית מתנגדים לשינוי מבני בתפקידי היועץ המשפטי. המתנגדים לפיצול המשרה, ובהם יועצים משפטיים לשעבר כמו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק וכן מני מזוז ויצחק זמיר, סבורים שהדבר יביא להחלשת מערכת אכיפת החוק בישראל[46]. לפי ועדת שמגר, אם מפרקים את תפקידו לחלקים, נוצרת הפרדה המחלישה בסופו של דבר את כל אחד מן התחומים המפוצלים בשל הפיחות במעמדו, נעלמים הריכוז והשילוב ועימם הכוח המגובש, לרבות היסוד המרתיע אשר בסמכות לנקוט בהליכים פליליים[47].

במאי 2025 אישרה ועדת השרים לחקיקה לקריאה טרומית הצעת חוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הצעת החוק המלאה כוללת כ-500 סעיפים ומפצלת את התפקיד לשלושה גורמים נפרדים: יועץ משפטי לממשלה, תובע כללי, ומייצג המדינה בערכאות. במכתב תגובה כתבה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כי ההצעה מקודמת באופן חפוז, ללא עבודת מטה סדורה ובניגוד למסקנות ועדת שמגר, וכן כי מדובר בחקיקה פרסונלית: "המשמעות של החקיקה המוצעת היא החלפת התובעת הכללית ופרקליט המדינה במהלך משפטו הפלילי המתנהל של ראש הממשלה, ובעת שמתנהלים הליכים פליליים רגישים בעניינם של נבחרי ציבור."[48] המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד״ר גיל לימון, טען בדיוני ועדת החוקה כי "החוק אינו רק חוק פיצול, אלא חוק ביטול - הוא מבטל את תפקיד היועמ"ש כמו שאנחנו מכירים אותו כשומר סף"[49]. הוא מנה בדיוני הוועדה את התחומים שבהם עלול קולו של היועץ המשפטי לממשלה להיחלש אם תתקבל ההצעה, ובהם: חלוקת משאבים, תקינות מינויים, ניגודי עניינים, ניהול כספים[50]. ביוני 2026 אישרה מליאת הכנסת את ההצעה בקריאה ראשונה, וההצעה הועברה לדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט[51].

שאלת הייעוץ המחייב

בפסקי דין רבים קבעו שופטי בית המשפט העליון שחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את הממשלה משום שהיא משקפת את המצב המשפטי הקיים והמצוי כל עוד לא נפסק אחרת.[52][53] באומרם כי "היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המנהל, וחוות דעתו מחייבת אותן – כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת"[54][29].

בריאיון עם אהרן ברק הוא נימק זאת כך:

"בכל מקרה חוות-דעת היועץ תחייב, שכן היא קובעת לממשלה את מסגרת סמכותה. אם הממשלה פועלת בניגוד לחוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, היא חורגת מסמכותה, ואת זאת היא אינה רשאית לעשות. מדוח ועדת אגרנט למדנו כי חוות-הדעת של היועץ המשפטי אומרת לממשלה מהו הדין. הממשלה אינה יכולה לטעון כי הדין הוא אחר. מכיוון שכך, היא חייבת לפעול על-פי הדין. אם תרצו, לא חוות-הדעת של היועץ מחייבת, אלא הדין הוא המחייב, והיועץ המשפטי אומר לממשלה באופן מוסמך מהו הדין"[46].

נגד הגישה שביטא ברק טענו המבקרים שסמכות כה גורפת, המופקדת בידי אדם שאינו נבחר ציבור, מנוגדת לעקרונות יסוד דמוקרטיים[37]. שרי המשפטים חיים רמון[55], דניאל פרידמן[56] ואיילת שקד[57] ביקרו את גישת 'הייעוץ המחייב'. גם באקדמיה נמתחה ביקורת על תפיסה זו, בין השאר על ידי פרופ' רות גביזון[58], וד"ר איתן לבונטין[59].

הקפאת אכיפה של חוקים

היועץ המשפטי, בתפקידו כראש התביעה הכללית, מנחה לעיתים את פרקליטות המדינה שלא להגיש כתבי אישום בעבירות מסוימות, ובכך למעשה מבטל אכיפת חקיקה של הכנסת[60].

ייצוג

בבג"ץ אמיתי נקבע כי "אם, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הרשות השלטונית אינה פועלת כדין, הרשות בידי היועץ המשפטי לממשלה להודיע לבית המשפט כי הוא לא יגן על פעולת הרשות"[61]. בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003 נאמר בהקשר זה: "ייצוג המדינה בכל עניין אזרחי, מינהלי, בין־לאומי, פיסקלי, משפט העבודה ואחר, מופקד בידי היועץ המשפטי לממשלה ובאי-כוחו. על-פי הנוהג במדינת ישראל אין ייצוג חיצוני אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. לכך חשיבות כדי שהמדינה לא תדבר בבתי-המשפט בקולות שונים, על ידי גורמים המייצגים אינטרסים מדינתיים מסוגים שונים."[62] שופט העליון (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) מני מזוז, כתב בדעת רוב במרץ 2019: "שאלת העמדה שתוצג בשם המדינה נגזרת מההלכה לפיה היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור הרשות המבצעת, וחוות דעתו המשפטית מחייבת את כל זרועותיה של הרשות המבצעת"[63].

עם זאת, בנובמבר 2018, התירו השופטים ניל הנדל, דוד מינץ ואלכס שטיין לשר המדע אופיר אקוניס לייצג את עצמו בבג"ץ שהוגש נגד החלטתו שלא לאשר מינוי, חרף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהחליט לתמוך בעמדת העותרים והתנגד לייצוג משפטי או עצמאי של עמדת המשיב[31]. זאת באופן חריג[30].

במהלך הדיון בהצעת חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון הביע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט את עמדתו שלפיה אין לקבל את הצעת החוק שכן היא מנוגדת לדין הבין-לאומי ופוגעת במעמד בית המשפט העליון[64], והודיע שלא יגן על החוק אם זה יאושר בכנסת, משום שהוא בלתי חוקתי ועלול להוביל להגשת תביעה נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג[65]. כאשר הוגשה לבג"ץ עתירה לפסילת החוק, היועץ המשפטי נמנע מלייצג את הממשלה, ואף התייצב לצד העותרים[66], אך התיר לממשלה לשכור עורך דין מטעמה[67].

לדעתו של ברק מדינה, זכויות האדם מוקנות רק לאנשים פרטיים וזכות הייצוג נגזרת מזכויות האדם, ולכן לממשלה, ככל רשות שלטונית, אין זכות לייצוג משפטי[68].

מבקרי העמדה שהיועץ רשאי למנוע מהממשלה ייצוג בבית המשפט בניגוד לעמדתו, טוענים כי מאחר שלממשלה אין אפשרות למנות מחליף ליועץ או לפטרו, וכן אין באפשרותה לעתור לבג"ץ נגד החלטותיו, נוצר במקרה של מחלוקת בינה לבין היועץ על פירוש החוק מצב שבו היא מאבדת את זכותה לייצוג משפטי. השרה איילת שקד טענה כי נתינת סמכות ליועץ להטיל וטו בפועל על כל החלטת ממשלה כראות עיניו פוגעת במנהל התקין ובמשילות. לדבריה, נוצר כך מצב שבו לממשלה שנושאת באחריות אין סמכות ואילו ליועץ שאינו נושא באחריות יש סמכות גדולה מדי[69]. גם משפטנים מן האקדמיה הביעו ביקורת על שיטה זו,[דרושה הבהרה] בהם הפרופסורים גדעון ספיר ורון שפירא וד"ר איתן לבונטין[68].

ביקורת על תפקוד היועץ

ככל גוף ציבורי, גם פעולתו של היועץ המשפטי לממשלה חשופה לביקורת שיפוטית. בעקבות בג"ץ שור[70] נקבע שביקורת זו מוגבלת רק לבדיקה האם החלטת היועץ "יסודה ביושר ובתום לב; במניעים טהורים ולא נפסדים; במטרה הכרוכה באינטרס הציבורי ומכל מקום, שאינה עומדת – כאשר היועץ המשפטי מבקש, מטעמים שבצדק, את טובתו של הנאשם – בסתירה ברורה לאינטרס הזה". בשנות ה-80 בוטלה הגבלה זו, ונקבעה הסמכות לביקורת שיפוטית נרחבת, בהתאם לכל עילות הפנייה לבג"ץ[71]. לדברי אהרן ברק, "עוצמתו של היועץ המשפטי נשענת על בית-המשפט העליון, המפקח עליו."[46] פעמים רבות הוגשו עתירות לבג"ץ נגד תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה. דוגמה לכך היא בג"ץ גנור[72], שבו בוטלה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שלא להעמיד לדין את הבנקים ומנהליהם בפרשת משבר מניות הבנקים. לעומת זאת נדחתה עתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, על החלטתו להגיע להסדר טיעון עם נשיא המדינה, משה קצב, בעניין עבירות שנחשד בהן[73]. במקרים חריגים התערב בג"ץ בהחלטות היועץ המשפטי והורה לו לשנות את החלטותיו.

בנוסף לדרך הפורמלית של פנייה לבג"ץ מתקיימת לעיתים מחאה ציבורית נגד תפקוד היועץ. דוגמה בולטת לכך היא המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה החל מנובמבר 2016, שהתבטאה בסדרת הפגנות שבועיות נגד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בטענה שהוא מתמהמה להגיש כתב אישום בפרשות פליליות שבהן מעורבים ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, רעייתו, שרה נתניהו, ואנשי ממשל נוספים. מנדלבליט התייחס להפגנות ואמר כי "ההחלטה על הגשת כתב אישום תתקבל אך ורק על בסיס האינטרס הציבורי. לעולם לא נהיה מונעים משיקולים זרים"[74].

הליך המינוי

המלצות ועדת שמגר

ועדת שמגר המליצה, בין היתר, שהיועץ ימונה על ידי הממשלה על פי המלצות ועדה ציבורית, שתכלול חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שר משפטים או יועמ"ש לשעבר שימונה על ידי הממשלה, חבר הכנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. על המועמד הנבחר ליהנות מקונצנזוס של ארבעה מחברי הוועדה לפחות בתחום הכשירות. מקובל שבשל חשיבות התפקיד, יש לבחור יועץ הכשיר להיבחר לשופט בית המשפט העליון (שישה מהיועצים המשפטיים לממשלה אכן מונו, לאחר סיום כהונתם, לשופטים בבית המשפט העליון).

בהחלטת הממשלה מס' 2274 מ-20 באוגוסט 2000 אומצו המלצות הוועדה בנוגע לדרכי מינוי היועמ"ש, ונקבע שיו"ר הוועדה יהיה שופט בית המשפט העליון בדימוס שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון[75]. ב-10 ביוני 2007 תוקנה ההחלטה ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן ונקבע שלמינוי יו"ר הוועדה נחוצה גם הסכמת שר המשפטים[76]. הייתה זו פשרה שגיבש ראש הממשלה אהוד אולמרט בין הצעת פרידמן להפיכת שר המשפטים או היועמ"ש לשעבר ליו"ר הוועדה במקום השופט, לבין דרישת היועמ"ש מני מזוז, הראשון שנבחר בהתאם להמלצות הוועדה, שלא לשנות כלל את הסדר הקיים. כן הוחלט כי שר המשפטים יוכל להורות לוועדה להמליץ על יותר ממועמד אחד (ועד שלושה).

נהוג שההחלטה על מינוי היועץ המשפטי מתוך רשימת המועמדים המומלצים שמגישה הוועדה הציבורית, נעשית על ידי שר המשפטים, והחלטתו מובאת לאישור הממשלה.

הליך המינוי ב-2004

המינוי הראשון לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2004 של מני מזוז לתפקיד. שר המשפטים, טומי לפיד, הצהיר לפני המינוי כי בכוונתו למנות עו"ד מהשוק הפרטי לתפקיד. הוועדה מונתה באוקטובר 2003, בראשה עמד השופט בדימוס גבריאל בך, נציג הכנסת היה גדעון סער, נציג הממשלה היה דוד ליבאי, נציג לשכת עורכי הדין היה אלכס הרטמן ונציגת האקדמיה הייתה רות גביזון. הוועדה פסלה את מועמדיו של לפיד – אלי זהר (בשל ניגוד עניינים) ויורם טורבוביץ' (בשל העדר ניסיון כפרקליט פעיל) והגישה לו שלושה מומלצים – מזוז, והשופטים המחוזיים עוזי פוגלמן ודוד חשין. מהם בחר לפיד במזוז והממשלה אישרה את המינוי ברוב של 20 שרים ונמנע אחד.

הליך המינוי ב-2009

המינוי השני לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2009 של יהודה וינשטיין. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס תיאודור אור, נציג הכנסת היה יריב לוין, נציג הממשלה היה משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה אייל רוזובסקי ונציג האקדמיה היה פרופ' איל בנבנישתי[77]. לאחר מספר דיונים היו ארבעה מועמדים שזכו לשלושה ממליצים, אך הוועדה לא הצליחה להגיע למועמד מוסכם שיקבל ארבעה קולות, משום כך הוועדה החזירה את הבחירה לממשלה[78]. הממשלה החליטה כי שר המשפטים, יעקב נאמן, יראיין את ארבעת המועמדים שקיבלו שלושה קולות בוועדה וימליץ לממשלה על אחד מהם[79]. ארבעת המועמדים היו פרופ' ידידיה צ' שטרן שהחליט להסיר את מועמדתו, יהודה וינשטיין, פרופ' דפנה ברק-ארז וצבי אגמון. נאמן החליט לבחור ביהודה וינשטיין לתפקיד[80].

הליך המינוי ב-2016

המינוי השלישי לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2016 של אביחי מנדלבליט לתפקיד. בראש ועדת האיתור עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נציגת הכנסת הייתה חברת הכנסת ענת ברקו, נציג הממשלה היה שוב שר המשפטים לשעבר משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה עו"ד יחיאל כ"ץ ונציגת האקדמיה הייתה פרופ' גבריאלה שלו[81]. הוועדה התבקשה על ידי שרת המשפטים איילת שקד להמליץ על שלושה מועמדים לתפקיד אך רק אביחי מנדלבליט זכה לארבעה ממליצים, לאחר שנשיא בית המשפט העליון לשעבר גרוניס התנגד לבחירה. שאר המועמדים היו הילה גרסטל, ישי בר, אבי ליכט, רז נזרי, איל ינון, גיא רוטקופף, סוזי נבות ויורם טורבוביץ'[82]. אף על פי שהביעה את מורת רוחה מהתוצאה לפיה יש רק מועמד אחד לתפקיד החליטה שקד לקבל את המלצת הוועדה ולהביא בפני הממשלה את מינויו של מנדלבליט[83].

בריאיון שהעניקה השרה שקד, הביעה את דעתה כי עדיף לוותר על ההליך של ועדת איתור, ולהפקיד את המינוי בידי שר המשפטים, בכפוף לבחינת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, כמקובל ביחס לתפקידים בכירים אחרים[84].

הליך המינוי ב-2022

המינוי הרביעי לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויה ב-2022 של גלי בהרב-מיארה לתפקיד. בראש ועדת האיתור עמד שוב נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נציג הכנסת היה חבר הכנסת צבי האוזר, נציג הממשלה היה שר המשפטים לשעבר דן מרידור, נציגת לשכת עורכי הדין הייתה עו"ד תמי אולמן ונציג האקדמיה היה פרופ' רון שפירא. בנובמבר 2021 הוצגה גלי בהרב-מיארה בידי שר המשפטים גדעון סער כאחת משלושת המועמדים לתפקיד, ונחשבה למועמדת המועדפת עליו[85][86]. בינואר 2022 הוצגה בידי ועדת האיתור כאחת משלושת המועמדים לתפקיד, לצד רועי שיינדורף ואיתי אופיר[87]. לצד שר המשפטים, מועמדותה נתמכה גם על ידי ראש הממשלה נפתלי בנט[88]. מנגד, עמד יו"ר ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, אשר גרוניס, שהתנגד למועמדותה של בהרב-מיארה[89]. ב-7 בפברואר 2022 אישרה פה אחד הממשלה ה-36 את מינויה. בהרב-מיארה היא האישה הראשונה המכהנת בתפקיד זה[90].

היועצים המשפטיים לממשלה

היועצים המשפטיים לממשלות ישראל
מספר דיוקן שם

(תקופת חיים)

תקופת הכהונה אירועי מפתח בתקופתו הערות
1 יעקב שמשון שפירא

(1902–1993)

1948 1950 לימים שר המשפטים
2 חיים כהן

(1911–2002)

1950 1960 שר המשפטים בממשלת בן-גוריון השלישית,

לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון

3 גדעון האוזנר

(1915–1990)

1960 1963 התובע במשפט אייכמן, לימים

חבר הכנסת ושר בלי תיק

4 משה בן זאב

(1911–1995)

1963 1968
5 מאיר שמגר

(1925–2019)

1968 1975 הפרקליט הצבאי הראשי, לימים

נשיא בית המשפט העליון

6 אהרן ברק

(נולד ב־1936)

1975 1978 לימים נשיא בית המשפט העליון
7 יצחק זמיר

(נולד ב־1931)

1978 1986 לימים שופט בית המשפט העליון. היועץ המשפטי לממשלה הראשון בהיסטוריה שהודח
8 יוסף חריש

(1923–2013)

1986 1993
9 מיכאל בן יאיר

(נולד ב־1942)

1993 1997 לפני מינויו ליועץ המשפטי שופט

בבית המשפט המחוזי בחיפה ובתל אביב ושופט בפועל

בבית המשפט העליון

10 רוני בר-און

(נולד ב־1948)

1997 1997 כיהן בתפקיד זה במשך

שתי יממות בלבד. לימים שר האוצר

11 אליקים רובינשטיין

(נולד ב־1947)

1997 2004 לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון
12 מני מזוז

(נולד ב־1955)

2004 2010 לימים שופט בית המשפט העליון
13 יהודה וינשטיין

(נולד ב־1944)

2010 2016
14 אביחי מנדלבליט

(נולד ב־1963)

2016 2022 הפרקליט הצבאי הראשי, בתקופה זו שימש

במשך שמונה חודשים גם כממלא מקום פרקליט המדינה

15 גלי בהרב-מיארה

(נולדה ב־1959)

2022 מכהנת האישה הראשונה בתפקיד

לשכת היועץ המשפטי לממשלה

צוות לשכת היועמ״ש מהווה את הגורם המקשר המרכזי בין היועץ המשפטי לממשלה לבין המחלקות הרלוונטיות בפרקליטות המדינה ובאגף ייעוץ וחקיקה.[93]לשכת היועץ המשפטי לממשלה כוללת חמישה עוזרים בראשם:[93]

עוזרי היועץ המשפטי לממשלה
עוזר בכיר עו״ד חגי הרוש [94]
שני עוזרים לדסק לעניינים מינהליים וחוקתיים עו״ד דניאל פליקר [95]
עו"ד רעות גורדון [96]
שני עוזרים לדסק הפלילי עו״ד ד״ר יונתן קרמר [97]
עו״ד נועה לוזנר [98]
עוזר הדסק האזרחי-כלכלי עו"ד רועי כהן [99]

לצד העוזרים משולבים בלשכה חמישה מתמחים, המחולקים על פי תחומי הדסקים כך שמתמחה אחד מוצב בדסק המינהלי-חוקתי, בעוד בשני הדסקים האחרים – הפלילי והאזרחי-כלכלי – פועלים שני מתמחים בכל אחד.[93]

תוכני העבודה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה כוללים בין היתר:[93]

  • התוויית המדיניות הפלילית וליווי חקירות פליליות בעלות "פרופיל" גבוה
  • הכרעות חוקתיות משמעותיות בדבר הפעלת סמכויות השלטון
  • הגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בתיקי דגל אזרחיים הנדונים בבית המשפט העליון.
  • מעורבות בהליכי חקיקה
  • גיבוש עמדות לבג"ץ.

לשכת היועץ המשפטי לממשלה ממוקמת בבניין משרד המשפטים בקריית הממשלה ע"ש דוד בן-גוריון שבירושלים, ומפעילה שלוחה נוספת במגדל היובל שבקריית הממשלה בתל אביב, שבה מקיים היועץ חלק מעבודתו השוטפת.[100] שלוחה זו ממוקמת בקומה התשיעית של המגדל, בלשכתו הרשמית של שר המשפטים.[101] בהתאם לנוהג רב-שנים, השרים והיועצים המשפטיים לממשלה חולקים את השימוש בלשכה זו, כאשר היועץ המשפטי עושה בה שימוש בימים שבהם השר אינו נוכח במקום, וזאת בתיאום הדוק ומקדים בין הלשכות.[101]

תפקידי משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ערך מורחב – ייעוץ וחקיקה (משרד המשפטים)

על פי החלטת הממשלה ממונים ליועץ המשפטי לממשלה משנים העוסקים בתחומים שונים. בשנת 2022 יש ליועץ המשפטי לממשלה 7 משנים, 6 מהם מכהנים כראשי המחלקות ביחידת הייעוץ והחקיקה, ואחד, הבכיר מביניהם משמש כמשנה לניהול ולתפקידים מיוחדים. המשנים ליועץ ממונים על ידי ועדת איתור שבראשה יושב היועץ המשפטי לממשלה וחבריה הם מנכ"ל משרד המשפטים, נציב שירות המדינה, נציג האקדמיה ונציג ציבור. על פי החלטת הממשלה המשנים ליועץ ממונים לתקופת כהונה קצובה של 6 שנים[102].

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לניהול ולתפקידים מיוחדים

עו"ד שרון אפק; מכהן עד יולי 2028.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים) אחראי על ניהול המערך הארגוני והתפעולי של מחלקת ייעוץ וחקיקה, ועל ריכוז טיפול בנושאים מורכבים ורגישים המצויים על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. במסגרת תפקידו, הוא מוביל את תהליכי העבודה המקצועיים, קובע תוכניות עבודה ומפקח על יחידות המטה במשרד.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי-מינהלי

ד"ר גיל לימון; מכהן עד אוגוסט 2027.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי) עומד בראש המחלקה למשפט ציבורי-מינהלי, המהווה את הזרוע המרכזית בייעוץ ובפיקוח על פעולותיהן של רשויות המנהל בישראל. במסגרת תפקידו, המשנה מוביל את מתן חוות הדעת וההנחיות ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים, תוך הבטחת אחידות בפרשנות הדין ושמירה על שלטון החוק.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט ציבורי-חוקתי

עו"ד אביטל סומפולינסקי; מכהנת עד יוני 2028.

עומד בראש המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, אחראי על ריכוז הליכי החקיקה במחלקת ייעוץ וחקיקה, לרבות הפצת תזכירי חוק, גיבוש נוסחן המשפטי של הצעות החוק הממשלתיות והבטחת אחידותן. במסגרת זו, המחלקה מפקחת על חקיקת המשנה ומנחה את משרדי הממשלה בהיבטים המשפטיים הנוגעים לה, וכן אחראית על פרסום דברי החקיקה והוראות המנהל ב"רשומות".

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט אזרחי

עו"ד כרמית יוליס; מכהנת עד אוקטובר 2027.

עומד בראש המחלקה למשפט אזרחי באגף ייעוץ וחקיקה, אחראי הבכיר על גיבוש וליווי המדיניות המשפטית של המדינה בתחומי המשפט האזרחי והמסחרי. תפקידו כולל מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולמשרדיה, בדגש על משרדי הכלכלה, התיירות, המדע והבינוי והשיכון, וכן הובלת הליכי חקיקה בתחומים מגוונים כגון דיני חוזים, קניין, נזיקין, ירושה, בנקאות, קניין רוחני וטכנולוגיית מידע. בנוסף, הוא מופקד על ייצוג עמדת היועץ המשפטי לממשלה בערכאות משפטיות, לרבות בבית הדין לחוזים אחידים, ועל קידום יוזמות אסטרטגיות כגון הקודיפיקציה של המשפט האזרחי הישראלי, שמטרתה לאחד ולעדכן את דבר החקיקה האזרחי בישראל.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט פלילי

עו"ד עמית מררי; מכהנת עד מאי 2025[דרוש מקור].

עומד בראש המחלקה למשפט פלילי באגף ייעוץ וחקיקה, והוא האחראי הבכיר על גיבוש המדיניות החקיקתית והמשפטית של המדינה בתחום הפלילי. תפקידו כולל בחינה של הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות הכוללות רכיבים פליליים, תוך הבטחת התאמתן לעקרונות הדין הפלילי ולערכים חוקתיים כגון חירות, כבוד ושוויון. המחלקה אמונה על נושאי הליבה של המשפט הפלילי, בהם דיני העונשין, סדר הדין הפלילי, דיני הראיות, סמכויות חיפוש וזכויות נפגעי עבירה, לצד טיפול בסוגיות רוחב פליליות כגון פשיעה מאורגנת, טרור, הלבנת הון וסחר בבני אדם. כמו כן, המשנה מופקד על ההיבטים הפליליים הבין-לאומיים, ובכלל זה הליכי הסגרה, עזרה משפטית הדדית בין מדינות, והתאמת החקיקה הישראלית לאמנות בין-לאומיות ולדרישות הערכאות הבין-לאומיות, תוך עבודה מתואמת עם גורמי אכיפה וייעוץ נוספים.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט כלכלי

עו"ד מאיר לוין; מכהן עד דצמבר 2024.

עומד בראש המחלקה למשפט כלכלי באגף ייעוץ וחקיקה, ומוביל את המדיניות המשפטית של המדינה בנושאי משפט מסחרי, רגולציה והיבטים כלכליים של המשפט המינהלי והחוקתי. המחלקה מעניקה ליווי משפטי למהלכים ממשלתיים מרכזיים, ובהם חוק התקציב, חוק ההסדרים, רפורמות מבניות, תהליכי הפרטה ופתיחת שווקים לתחרות. במסגרת תפקידו, המשנה מעניק ייעוץ שוטף למשרדי הממשלה הכלכליים, מסייע בפרשנות הדין עבור גופי הממשל, ומלווה את עבודת החקיקה והדיונים בוועדות הכנסת ובממשלה.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה למשפט בין-לאומי

ד"ר גיל-עד נועם; מכהן עד יולי 2028.

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט בין-לאומי) עומד בראש המחלקה למשפט בין-לאומי, שתפקידה המרכזי הוא הנגשת ייעוץ משפטי מקצועי למשרדי הממשלה ולגופי המדינה בסוגיות הנוגעות למשפט הבין-לאומי והשלכותיו. במסגרת זו, המשנה והמחלקה שבראשותו מובילים משא ומתן לכריתת הסכמים בין-לאומיים, בוחנים את השפעותיהם המשפטיות במישור הפנימי והבין-לאומי, ומבטיחים תיאום מדיניות אחיד בין משרדי הממשלה השונים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: היועץ המשפטי לממשלה

ביקורת על התפקיד והצעות לתיקונו:

ביאורים

הערות שוליים

  1. ↑ דוח ועדת שמגר
  2. ^ 2.0 2.1 בג"ץ 158/21 רופאים לזכויות אדם ואחרים נ' השר לביטחון פנים ואחרים, ניתן ב־31 בינואר 2021
  3. ^ 3.0 3.1 בג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־25 ביוני 2024
  4. ↑ דוד זולדן, שר המשפטים או היועמ"שית? שכר הבכירים נחשף, באתר אייס, 18 באוגוסט 2024
  5. ↑ אודות היועצת המשפטית לממשלה, באתר משרד המשפטים, ‏06.09.2023
  6. ↑ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 37
  7. ↑ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 45
  8. ↑ היועמ"ש והפוליטיקאים..., באתר ייצור ידע, ‏2015-12-27
  9. ↑ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 39–40
  10. ↑ אתר למנויים בלבד עידו באום, לצפצף על היועמ"שית? המסמך שחושף: לא הייתה כוונה שתהיה "רק יועצת", באתר TheMarker‏, 1 בספטמבר 2024
  11. ↑ גיא לוריא, ד"ר שקד ומר ברינגר, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 30 בספטמבר 2018
  12. ↑ גיא לוריא, שומר הסף של שלטון החוק, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 15 בספטמבר 2019
  13. ↑ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, עמוד 131, 2013
  14. ↑ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ד
  15. ↑ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ה
  16. ↑ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ז
  17. ↑ יצחק זמיר, 'היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון', עיוני משפט יא, עמ' 411, התשמו
  18. ↑ אליקים רובינשטיין, תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים, ‏2003
  19. ↑ אביעד בקשי, היועץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות, באתר פורום קהלת, תשעח, 2017.
  20. ↑ חיים ה' כהן, כשרותם של משרתי ציבור, משפט וממשל ב', תשנ"ד
  21. ↑ רות גביזון, היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות, פלילים ה, עמ' 88, ספטמבר 1996
  22. ↑ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, 2013
  23. ↑ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 589-588
  24. ^ 24.0 24.1 בר און-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות.
  25. ↑ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 593
  26. ↑ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד', תשנ"ח, עמ' 592
  27. ↑ מרדכי בן-דרור, קווים לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, המשפט, כרך ד' (הקובץ חסר באתר), בעמ' 48
  28. ↑ דו"ח ועדת שמגר, עמוד 12
  29. ^ 29.0 29.1 בג"ץ 158/21 רופאים לזכויות אדם ואחרים נ' השר לביטחון פנים ואחרים, ניתן ב־31 בינואר 2021
  30. ^ 30.0 30.1 דניאל דולב‏, פרשת מינוי הפרופ': באופן חריג - אקוניס ייצג עצמו בבג"ץ, באתר וואלה‏, 11 בנובמבר 2018
  31. ^ 31.0 31.1 אבישי גרינצייג, ‏בניגוד לעמדת הפרקליטות: בג"ץ אישר לשר אקוניס לייצג את עצמו בעתירה נגדו, באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2018
    בג"ץ: אקוניס ייצג את עצמו עצמאית, באתר ערוץ 7, 11 בנובמבר 2018
  32. ↑ חן שליטא, עורכי דין מקורבים לשלטון - ומיליוני שקלים: הפרקליטות הפרטית של הממשלה, באתר "שומרים", 6 במרץ 2026
  33. ↑ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים
  34. ↑ גיא לוריא, היועץ הטוב: אמות מידה להערכת היועץ המשפטי לממשלה, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
  35. ↑ גד ברזילי, דוד נחמיאס, היועץ המשפטי לממשלה: סמכות ואחריות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997
  36. ↑ שלמה אבינרי, די לריכוזיות, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2009
  37. ^ 37.0 37.1 אוולין גורדון, ‏איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי, תכלת 4, קיץ התשנ"ח / 1998
  38. ↑ מרדכי קרמניצר, היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד טבעי או חיבור מלאכותי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 25 באוקטובר 2009
  39. ↑ מרדכי קרמניצר, לפצל או לא לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה?, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 26 באוגוסט 2021
  40. ↑ תזכיר חוק היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי (הפרדת סמכויות, מינוי כהונה והוראות שונות), התשס"ח-2008, הופץ ב-5 באוגוסט 2008 על ידי משרד המשפטים, באתר החקיקה הממשלתי
  41. ↑ יעקב נאמן, מסמך: פיצול סמכויות היועמ"ש (טיוטת הצעה), באתר News1 מחלקה ראשונה, 7 בנובמבר 2009
  42. ↑ הפרדת סמכויות - היועץ המשפטי לממשלה כתובע וכפוליטיקאי, פרופ' ליאון שלף, קריית המשפט ב, תשס"ב.
  43. ↑ פרופ' בועז סנג'רו, בכל זאת פיצול (בין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה), 2009
  44. ↑ דוד ליפקין, רגע ההכרעה: ישראל תצטרף ל-OECD?, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2009
  45. ↑ חן מענית, ‏שקד: "יש נגדי 50 גוונים של הסתה///", באתר גלובס, 11 באוקטובר 2017
  46. ^ 46.0 46.1 46.2 דניאל בן-אוליאל ויובל יועז, היועץ המשפטי לממשלה – דברי ימי המחלוקת: שיחה עם אהרן ברק, משפט וממשל י"ח, תשע"ה
  47. ↑ אסף נתיב, אחת ולתמיד - כל הסוגיות שהופכות את היועץ המשפטי לממשלה למשרה המסובכת ביותר בישראל, באתר "שקוף", 30 ביוני 2019
  48. ↑ אלינור שירקני-קופמן, ‏היועצת המשפטית לממשלה: הצעות החוק הן חלק מהרפורמה המשפטית, באתר ישראל היום, 4 במאי 2025
  49. ↑ טובה צימוקי, אמיר אטינגר, קוּדם החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה: "סכנה לטוהר הבחירות", באתר ynet, 19 במאי 2026
  50. ↑ טובה צימוקי, סערה בדיון על שינוי תפקיד היועמ"ש: "זה לבטל את התפקיד ולנרמל הפרה של החוק", באתר ynet, 5 ביולי 2026
  51. ↑ אמיר אטינגר, שילֹה פריד, עוד חוק מהמהפכה המשפטית קודם: פיצול תפקיד היועמ"ש עבר בקריאה ראשונה, באתר ynet, 2 ביוני 2026
  52. ↑ בג"ץ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נגד ראש הממשלה, מר יצחק שמיר ואחרים, ניתן ב-25 בפברואר 1991, פ"ד מה(1), עמ' 801;
    בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 427;
    בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474;
    בג"ץ 4247/97 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים ואחרים נ' השר לענייני דתות ואחרים, ניתן ב־3 בדצמבר 1998
  53. ↑ טובה צימוקי, שופטי העליון הגנו על היועמ"שית והבהירו לממשלה: עד כאן, באתר ynet, 25 ביוני 2024
  54. ↑ בג"ץ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה, ניתן ב־2 ביולי 2008
  55. ↑ בן שאול, רמון: מזוז מבצע במדינה טרור משפטי, באתר ערוץ 7, 24 באוגוסט 2008
  56. ↑ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, הוצאת ידיעות ספרים, עמ' 166 ואילך, עמ' 535 ואילך.
  57. ↑ הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015, עמ' 3.
  58. ↑ ראו דברי פרופ' גביזון בכנס הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב ג' בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  59. ↑ ד"ר איתן לבונטין, אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדו"ח ועדת אגרנט, בתוך 'ספר לבונטין', 2013. עמ' 131
    איתן לבונטין ורות גביזון, עמדתו "המחייבת" של היועץ המשפטי לממשלה, ספר שמגר – מאמרים א', 2003
  60. ↑ יובל יועז, ‏חיות: עבירת הסוביודיצה הפכה לאות מתה; יש לשקול לבטלה, באתר גלובס, 8 ביולי 2013
  61. ↑ בג"ץ 4267/93 אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל ואחרים, ניתן ב-8 בספטמבר 1993, פ"ד מז(5), עמ' 474
  62. ↑ תפקידי היועץ המשפטי לממשלה, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 16 בפברואר 2003
  63. ↑ משה גורלי, יש יועמ"ש אחד? לא לדעת שטיין, באתר כלכליסט, 5 במרץ 2019
  64. ↑ טובה צימוקי ויעל פרידסון, היועמ"ש על חוק ההסדרה: "אין לקבל פתרונות שאינם בגדר החוק, לממש את החלטת בג"ץ", באתר ynet, 14 בנובמבר 2016
  65. ↑ טובה צימוקי, אלישע בן קימון ומורן אזולאי, היועמ"ש לנתניהו: לא אגן בבג"ץ על חוק ההסדרה, באתר ynet, 30 בינואר 2017
  66. ↑ משה גורלי, נציג היועמ"ש בביהמ"ש: "חוק ההסדרה פוגע בזכויות אדם - ויש לבטלו", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2018
  67. ↑ טובה צימוקי, חוק ההסדרה: עו"ד פרטי יוכל להגן על המדינה בבג"ץ, באתר ynet, 5 בפברואר 2017
  68. ^ 68.0 68.1 הייעוץ המשפטי והממשלה – עיון בסמכויות הייעוץ והייצוג, מושב רביעי בכנס שערך פורום קהלת ב-7 באוקטובר 2015
  69. ↑ כנס קהלת: שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד על בעיית סמכויות היועמ"ש, ערוץ יוטיוב של פורום קהלת, 8 באוקטובר 2015
  70. ↑ בג"ץ 156/56 פרידה שור נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-14 בפברואר 1957
  71. ↑ בג"ץ 329/81 מירה נוף נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-30 באוקטובר 1983, פ"ד לז(4), עמ' 333–334
  72. ↑ בגץ 935/89 אורי גנור ואחרים נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-10 במאי 1990
  73. ↑ בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־26 בפברואר 2008
  74. ↑ מור שמעוני, ‏מנדלבליט: "הזכות להפגין היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית", באתר מעריב אונליין, 29 באוגוסט 2017
  75. ↑ הודעה בדבר קביעת הדרכים והתנאים למינוי היועץ המשפטי לממשלה, ילקוט הפרסומים 4922, 20 בספטמבר 2000
  76. ↑ קביעת הדרכים והתנאים למינוי היועץ המשפטי לממשלה - תיקון החלטת הממשלה, משרד ראש הממשלה, 10 ביוני 2007
  77. ↑ אביעד גליקמן, איתור יועץ משפטי: הוועדה מפוצלת בנושא הפיצול, באתר ynet, 5 באוקטובר 2009
  78. ↑ אמנון מרנדה, ועדת איתור היועמ"ש: אין הסכמה, מחזירים המנדט, באתר ynet, 19 בנובמבר 2009
  79. ↑ אטילה שומפלבי, נאמן יראיין וימליץ, השרים יבחרו אחד מארבעה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2009
  80. ↑ אביעד גליקמן, נאמן הודיע לנתניהו: המועמד ליועץ - עו"ד וינשטיין, באתר ynet, 26 בנובמבר 2009
  81. ↑ יסמין גואטה, הושלם הרכב ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
  82. ↑ משה גורלי, אביחי מנדלבליט - המועמד היחיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, באתר כלכליסט, 20 בדצמבר 2015
  83. ↑ מינוי היועץ המשפטי לממשלה, החלטה מספר 927 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 3 בינואר 2016
  84. ↑ ריאיון עם שרת המשפטים על תפקיד הייעוץ המשפטי בהליכי חקיקה וגבולותיו, באתר פורום קהלת, 30 באוקטובר 2016
  85. ↑ טובה צימוקי, ועדת האיתור לבחירת היועמ"ש מתכנסת לראשונה. המועמדת הבולטת: פרקליטה לשעבר שעברה לשוק הפרטי, באתר ynet, 12 בדצמבר 2021
  86. ↑ עו"ד גלי בהרב מיארה מועמדת לתפקיד היועמ"ש, באתר ערוץ 7, 12 בדצמבר 2021
  87. ↑ הועדה המליצה על המועמדים להחלפת היועמ"ש: רז נזרי בחוץ, גלי בהרב מיארה בפנים, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2022
  88. ↑ הודעה משותפת לראש הממשלה ולשר המשפטים, באתר משרד ראש הממשלה, 31 בינואר 2022
  89. ↑ משה גורלי, רכבת ההרים למינוי היועמ"ש: גרוניס התנגד למועמדותה של מיארה, תמך בנזרי, באתר כלכליסט, 31 בינואר 2022
  90. ↑ הממשלה אישרה פה אחד: גלי בהרב-מיארה מונתה ליועצת המשפטית לממשלה, באתר ערוץ 7, 7 בפברואר 2022
  91. ↑ ביקורת על החלטת היועמ"ש לאשר חזרתם מרצון של הזרים השוהים בבתי הכלא (אתר גלי צה"ל)
  92. ↑ בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-25 במרץ 2012
  93. ^ 93.0 93.1 93.2 93.3 התמחות בלשכת היועצת המשפטית לממשלה, באתר היועצת המשפטית לממשלה, ‏13.01.2021
  94. ↑ היועץ המשפטי לממשלה מינה עוזר בכיר חדש, באתר ynet, 9 באוגוסט 2021
  95. ↑ אתר למנויים בלבד חן מענית, ייעוץ משפטי בשרות המדינה, באתר TheMarker‏, 25 בספטמבר 2024
  96. ↑ "אתם התנגדתם": יועמ"שית הוועדה לחוק בן גביר נגד היועמ"שית לממשלה, באתר www.maariv.co.il, ‏2022
  97. ↑ ישראל זאב לוונטהל לוונטהל, היועמ"שית להרצוג: מוכנה לקיים שיח על עסקת טיעון - ללא תנאים מוקדמים, באתר JDN, ‏2026-05-04
  98. ↑ גלעד מורג, "לא קיים חשד סביר לעבירה": לא תיחקר גריסת מסמכים בלשכת נתניהו, באתר ynet, 12 באוגוסט 2022
  99. ↑ אתר למנויים בלבד נטעאל בנדל, ‏חמישה בעקבות אחד: הכוורת של מנדלבליט, בעיתון מקור ראשון, 27 בינואר 2019
  100. ↑ תמר אלמוג אסתי פרז בן-עמי, אחרי החלפת המנעול: היועמ"שית עובדת במשרד אחר באותו המתחם בתל אביב, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 באוגוסט 2025
  101. ^ 101.0 101.1 עמיר קורץ, לוין החליף את המנעול בלשכתו בתל אביב, שבה נוהגת לעבוד גם היועמ"שית: "שימוש לא מורשה", באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2025
  102. ↑ רשימת המשרות הבכירות בשירות המדינה עליהן יחול ההסדר בדבר קביעת תקופת כהונה ומשך תקופת הכהונה או הפז"מ שנקבעה לגבי כל משרה, החלטה מספר 4470 של ממשלת ישראל, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 8 בפברואר 2009. תקופת הכהונה קוצרה בהחלטה מספר 2153 של הממשלה מיום 11.12.2016.


דגל ישראל
דגל ישראל
היועצים המשפטיים לממשלה
יעקב שמשון שפירא • חיים כהן • גדעון האוזנר • משה בן זאב • מאיר שמגר • אהרן ברק • יצחק זמיר • יוסף חריש • מיכאל בן יאיר • רוני בר-און • אליקים רובינשטיין • מני מזוז • יהודה וינשטיין • אביחי מנדלבליט • גלי בהרב-מיארה
המשנים ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה
שרון אפק • כרמית יוליס • מאיר לוין • גיל לימון • עמית מררי • גיל-עד נועם • אביטל סומפולינסקי
ממשלת ישראל
הנהגה
ראש הממשלה ראש ממשלת ישראל
תפקידים סטטוטוריים ממלא מקום ראש הממשלה • ראש הממשלה החלופי • שר • שר בלי תיק • סגן שר • ממלא מקום שר
תוארי כבוד סגן ראש הממשלה • משנה לראש הממשלה
קריית בן גוריון
מבנה
משרדי ממשלה משרד ראש הממשלה • משרד האוצר • משרד האנרגיה והתשתיות • משרד הביטחון • המשרד לביטחון לאומי • משרד הבינוי והשיכון • משרד הבריאות • המשרד להגנת הסביבה • משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות • משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה • משרד החוץ • משרד החינוך • משרד החקלאות וביטחון המזון • משרד ירושלים ומסורת ישראל • משרד הכלכלה והתעשייה • משרד המורשת • משרד המשפטים • משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי • המשרד לעניינים אסטרטגיים • משרד העבודה • משרד העלייה והקליטה • משרד הפנים • משרד הרווחה והביטחון החברתי • המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה • המשרד לשירותי דת • המשרד לשיתוף פעולה אזורי • משרד התחבורה והבטיחות בדרכים • משרד התיירות • משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות • משרד התקשורת • משרד התרבות והספורט
ועדת שרים הקבינט המדיני-ביטחוני • ועדת השרים לענייני חקיקה • הקבינט החברתי-כלכלי • קבינט הדיור • קבינט העלייה והקליטה • ועדת השרים להצטיידות • ועדת השרים למתן היתר לפרסומים • ועדת שרים לעניין מוכנות הזירה האזרחית למצבי חירום • ועדת השרים לענייני שירות ביטחון כללי
סמכות וחקיקה
חקיקה ראשית חוק יסוד: הממשלה • חוק יסוד: משק המדינה • חוק יסוד: הצבא • חוק הממשלה
חקיקת משנה תקנות שעת חירום • תקנות יו"ש
מקורות נוספים תקנון עבודת הממשלה • החלטת ממשלה • הלכת דרעי-פנחסי
השירות הציבורי
דרג פקידותי מזכיר הממשלה • היועץ המשפטי לממשלה • נציב שירות המדינה • מנכ"לים במשרדי ממשלת ישראל
גופים המטה לביטחון לאומי • מזכירות הממשלה • נציבות שירות המדינה • אגף ייעוץ וחקיקה
שונות קריית בן-גוריון • קריית מנחם בגין • קריית ממשלה • הסכם קואליציוני • לשכת ראש הממשלה • ממשלת חילופים • תמונת ממשלת ישראל בבית הנשיא • הממונה על השבויים והנעדרים • המטבחון • מעבר שלטון בישראל
מערכת אכיפת החוק בישראל ישראלישראל
ראש התביעה הכללית היועץ המשפטי לממשלה
גופי התביעה פרקליטות המדינה • הפרקליטות הצבאית
גופי חקירה אגף החקירות והמודיעין • רשות ניירות ערך • המחלקה לחקירות שוטרים • רשות המסים • רשות התחרות • שירות הביטחון הכללי • הממונה על הביטחון במערכת הביטחון
פיקוח ובקרה ועדת חוקה, חוק ומשפט • נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות

היועץ המשפטי לממשלה43591313Q2915536

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=היועץ_המשפטי_לממשלה&oldid=3794994"