בודו אלעזר
בודו אלעזר (Bodo; 814–876) היה דיאקון הארמון בחצרו של לואי החסיד, שהתגייר.
בודו נולד כבן למשפחת אצולה אלמנית קתולית. בילדותו התחנך בחצרו של לואי החסיד מלך הפרנקים באאכן, קיבל חינוך קתולי גבוה ובמהרה הצליח להתחבב על אנשי החצר, וכתוצאה מזה בגיל צעיר התמנה לדיאקון הארמון.
בשנת 839, לאחר שהתעוררו בלבו ספקות לגבי אמיתותה של הדת הנוצרית, יצא מחצר המלך לרומא באמתלה שהוא יוצא לברר שאלות בענייני דת. לאחר ששהה ברומא שנה אחת, הוא למד יותר ויותר על אורחות חייהם של היהודים, עד שלבסוף החליט להתגייר, עבר ברית מילה וקיבל שם נוסף: "אלעזר". גיורו מתועד היטב במקורות שונים מהתקופה, לא ברורים מניעיו לגיור אך הם נתפסו כדחיית התרבות הקרולינגית בעקבות השחיתות שלה היה עד בחצר המלך לואי. נראה שהייתה לבודו היכרות עם המקורות היהודיים גם בהיותו כומר.
משום שאיטליה הייתה קתולית נאלץ בודו אלעזר להגר לאחת המדינות המוסלמיות, שבהן התייחסו השלטונות בצורה טובה יותר ליהודים מאשר במדינות הנוצריות. הוא החליט להגר לאמירות קורדובה (בספרד של ימינו), התגייס שם לצבא והוצב בסרגוסה.
בודו ניסה להשפיע על הציבור והממשל המורי להתנגד לנצרות. מהלכיו גרמו לנוצרים בספרד לפנות ב-847 למלך הפרנקי קרל הקירח בבקשה שידרוש את הסגרתו. לא ידוע על גורלו של בודו אלעזר לאחר שנה זו.
ב-840 החל בודו לנהל חליפת מכתבים עם פאבלו אלווארו (אלווארוס) מקורדובה, מלומד נוצרי שטען לשורשים יהודיים. מאחר שגם בודו וגם אלווארו המירו את דתם, החל ביניהם דיאלוג שבו ניסה כל אחד לשכנע את השני שדתו החדשה היא האמיתית. רבים ממכתביהם נשתמרו. במכתביו הביע בודו אלעזר דעות חריפות נגד הנצרות, ואילו אלווארוס טוען שאהבתו לאישה היא שהסיטה אותו מהאמונה הנוצרית הנכונה.
הארכיבישוף אמולו (אנ') מליון מספר את סיפורו של בודו בחיבורו האנטישמי Liber contra Judaeos ("הספר נגד היהודים", 846) שבו קרא לנוצרים לנתק כל מגע עם היהודים.
לקריאה נוספת
- א' אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, ירושלים, 1966, כרך א', עמ' 50–58
- אשר פרישמן, האשכנזים הראשונים - תלדות היהודים באירופה הצפונית מראשית התיישבותם עד פרעות תתנ"ו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות, 2008, עמ' 98–100
קישורים חיצוניים
- בודו באנציקלופדיה היהודית
- מכתבו של הבישופ
