בויס פנרוז

בויס פנרוז

לידה	פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
חבר בית הנבחרים של פנסילבניה 6 בינואר 1885 – 12 ביוני 1885 (158 ימים)
חבר הסנאט של פנסילבניה 4 בינואר 1887 – 27 בינואר 1897 (10 שנים)
סנאטור מטעם מדינת פנסילבניה 4 במרץ 1897 – 31 בדצמבר 1921 (24 שנים) → ג'. דונלד קמרון ג'ורג' פפר ←

בויס פנרוז (באנגלית: Boies Penrose‏; 1 בנובמבר 1860 – 31 בדצמבר 1921) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר המפלגה הרפובליקנית בסנאט של ארצות הברית מטעם פנסילבניה בשנים 1897–1921. בשנת 1885 כיהן כחבר בית הנבחרים של פנסילבניה מטעם מחוז פילדלפיה. בשנת 1886 נבחר לסנאט של פנסילבניה מטעם המחוז השישי, וכיהן כנשיא זמני של הסנאט המדינתי בשנים 1889–1891.

פנרוז נחשב ל"בוס" הפוליטי הרביעי של המנגנון הרפובליקני בפנסילבניה (המכונה בתקופתו "מכונת פנרוז"), לאחר סיימון קמרון, ג'. דונלד קמרון ומתיו קווי. במשך 17 שנים היה הדמות הפוליטית החזקה ביותר בפנסילבניה, תמך במועמדותו של וורן הרדינג לנשיאות ארצות הברית, והוסיף לחוק ההכנסות של 1913 את סעיף ניכוי דלדול הנפט, לטובת מפיקי הנפט. עד שנת 2005 היה הסנאטור שכיהן את התקופה הארוכה ביותר מטעם פנסילבניה, עד שארלן ספקטר עבר את שיאו.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

פנרוז נולד ב־1 בנובמבר 1860 בפילדלפיה שבפנסילבניה, והיה אחד משבעה בנים של ד"ר ריצ'רד אלכסנדר פולרטון פנרוז ושרה האנה בויס. הוא נולד למשפחה ותיקה ומכובדת בפילדלפיה ממוצא קורניש. המשפחה ייחסה את שורשיה האמריקאיים לברטולומיו פנרוז, בונה ספינות מבריסטול, שהוזמן בידי ויליאם פן להקים מספנה בפרובינציית פנסילבניה.

פנרוז היה נכדו של יושב ראש הסנאט של פנסילבניה, צ'ארלס ב. פנרוז, ואחיהם של הגניקולוג צ'ארלס בינגהם פנרוז ושל יזמי הכרייה ריצ'רד וספנסר פנרוז. הוא היה גם צאצא למשפחת ביידל הבולטת מפילדלפיה.

הוא למד באקדמיה אפיסקופלית (Episcopal Academy) ובהמשך באוניברסיטת הרווארד. כמעט סולק מהרווארד בשל הישגים לימודיים נמוכים, אך שיפר את ציוניו בשנה האחרונה ללימודיו. בשנת 1881 השלים את לימודיו, שני בכיתתו. לאחר לימודי משפטים במשרד עורכי הדין של ויין מקווי וג'ורג' טאקר ביספהם, הוסמך לעריכת דין בפנסילבניה בשנת 1883.[14]

קריירה פוליטית

בשנת 1885 כיהן כחבר בית הנבחרים של פנסילבניה מטעם מחוז פילדלפיה, ובשנת 1886 נבחר כחבר הסנאט של פנסילבניה מטעם המחוז השישי. בשנים 1889–1891 כיהן כנשיא זמני של הסנאט. בגיל 26 היה הסנאטור המדינתי הצעיר ביותר, ובגיל 29 – הנשיא הזמני הצעיר ביותר.

על אף שכתב שני ספרים על רפורמה פוליטית, הצטרף פנרוז למנגנון הפוליטי של מתיו קווי, "בוס" רפובליקני בפנסילבניה. בשנת 1895 התמודד ללא הצלחה על תפקיד ראש עיריית פילדלפיה. הוא נאלץ לפרוש מהמרוץ לאחר שיריבו הדמוקרטי פרסם תצלום פרובוקטיבי שלו.

הסנאט של ארצות הברית והפוליטיקה הרפובליקנית הארצית

בשנת 1897 בחר בו בית המחוקקים של פנסילבניה לסנאט של ארצות הברית, והעדיפו על פני ג'ון ואנאמייקר.

פנרוז היה חבר דומיננטי בוועדת הכספים של הסנאט ותמך במכסים גבוהים להגנה על תעשייה מקומית. הוא שירת גם בוועדות הסנאט לבנקאות, ענייני צי, דואר ודרכים, חינוך ועבודה, והגירה. אחד מצעדיו החקיקתיים החשובים היה הוספת סעיף ניכוי דלדול הנפט לחוק ההכנסות של 1913, מהלך שהיטיב עם מפיקי נפט, בהם משפחות מלון ופיו. פנרוז תמך בעקביות במדיניות פרו־עסקית והתנגד לרפורמות בעבודה ולזכויות נשים.

הוא פיתח שיטה של "חוקי סחיטה", שבהם חברים מפנסילבניה הגישו הצעות חוק שפגעו בתעשיות גדולות, כגון מסילות ברזל ובנקים, והבטיחו להסירן לאחר קבלת תרומות פוליטיות מספקות מאותן תעשיות.

בשנת 1903 נבחר ליושב ראש המפלגה הרפובליקנית של פנסילבניה, כיורשו של מתיו קווי. לאחר מותו של קווי שנה מאוחר יותר, מונה פנרוז לחבר הוועדה הלאומית הרפובליקנית מטעם המדינה. במשך 17 השנים הבאות היה הדמות הפוליטית החזקה ביותר בפנסילבניה, וקידם פוליטיקאים נאמנים לארגונו.

ב בחירות לנשיאות 1912 תמך פנרוז בנשיא המכהן ויליאם הווארד טאפט נגד הנשיא לשעבר תאודור רוזוולט. כדי לפגוע ברוזוולט, פעל עם יריבו הפרוגרסיבי רוברט לה פולט להקמת ועדת חקירה בסנאט לבדיקת מקורות התרומות לקמפיינים של רוזוולט. אף שפנסילבניה הצביעה לרוזוולט, ניצח המועמד הדמוקרטי וודרו וילסון בבחירות הכלליות. כמו כן, היה פנרוז תומך מרכזי של וורן הרדינג וסייע לו לזכות במועמדות הרפובליקנית ב־1920. תמיכתו בהרדינג תרמה למינויו של אנדרו ויליאם מלון, בן פנסילבניה, למזכיר האוצר.

בשנת 1912 הודח זמנית מעמדת כוחו בידי הפלג הפרוגרסיבי בראשות ויליאם פלין, אך לאחר פרישת פלין מהמפלגה הצליח פנרוז לשוב לתפקידו כחבר הוועדה הלאומית, שבו כיהן עד מותו.

בשנת 1914 התמודד לראשונה בבחירות ישירות לסנאט (לאחר התיקון ה־17 לחוקה), ניהל קמפיין פומבי לראשונה בחייו, וניצח את הדמוקרטי אלכסנדר מיטשל פאלמר ואת הפרוגרסיבי גיפורד פינצ'ו.

בנובמבר 1915 ליווה את פעמון הדרור במסע חוצה ארצות הברית לתערוכת פנמה–פסיפיק בסן פרנסיסקו, לצורך גיוס כספים למלחמת העולם הראשונה.

חיים אישיים

פנרוז היה בגובה כ־1.93 מטר ונודע בכינוי "הגריזלי הגדול". היה בעל תיאבון עצום, ונהג לאכול תריסר ביצים לארוחת הבוקר ותרנגול הודו שלם לארוחת הצהריים. הוא ניצח בהתערבות של 1,000 דולר בתחרות אכילה של 50 צדפות ורביעית גלון בורבון, ששלחה את יריבו לבית החולים. הוא לא אהב שצופים בו אוכל, והציב מחיצות כדי לשמור על פרטיותו בעת סעודותיו במלון Bellevue-Stratford בפילדלפיה.

כחובב טבע, נהנה מטיפוס הרים ומציד חיות גדולות, והיה אחד מ־100 החברים המקוריים של מועדון Boone and Crockett. הוא מעולם לא נישא, והתגאה באהבתו לזונות, בטענה שאינו "מאמין בצביעות".

מותו ומורשתו

פנרוז נפטר ב־31 בדצמבר 1921 בדירת הפנטהאוז שלו ב־Wardman Park בוושינגטון הבירה, כתוצאה מתסחיף ריאתי. הוא נטמן בחלקת משפחת פנרוז בבית הקברות Laurel Hill בפילדלפיה.

לאחר מותו ירש אותו סגנו, ג'וזף גראנדי, כאחד ממנהיגי המנגנון הרפובליקני, אך איש מהם לא שלט במפלגה כפי שפנרוז וקודמיו שלטו בה.

הר פנרוז ברכס דיקסון שבדרום־מרכז קולומביה הבריטית נקרא על שמו. פסל ברונזה שלו, מעשה ידי הפסל סמואל מארי, הוצב בשנת 1930 בפארק הקפיטול בהאריסברג, פנסילבניה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בויס פנרוז בוויקישיתוף

• בויס פנרוז באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• בויס פנרוז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בויס פנרוז42571446