ג'. דונלד קמרון
 | |||||||
| לידה |
14 במאי 1833 מידלטאון, מחוז דאופין, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 1918 (בגיל 85) אחוזת קמרון, מחוז לנקסטר, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'יימס דונלד קמרון | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות האריסברג, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'יימס דונלד קמרון (באנגלית: James Donald Cameron, נודע יותר בשם J. Donald Cameron; 14 במאי 1833 – 30 באוגוסט 1918) היה פוליטיקאי אמריקאי מפנסילבניה, שכיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית בממשלו של נשיא ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט, וכיהן במשך כמעט עשרים שנה כחבר הסנאט של ארצות הברית. במאי 1876 היה קמרון חלק מהארגון מחדש של הקבינט של הנשיא גרנט, כאשר מונה למזכיר המלחמה במקומו של אלפונזו טאפט, שכיהן בתפקיד לתקופה קצרה, ושאותו מינה גרנט לתפקיד התובע הכללי. טאפט החליף קודם לכן את מזכיר המלחמה הקודם, ויליאם בלקנאפ, שהתפטר מתפקידו והודח על ידי בית הנבחרים על רקע חשד לקבלת שוחד בפרשת תחנת הסחר של פורט סיל. במשפט שנוהל נגדו בסנאט הוא יצא זכאי. קמרון היה אחד משני הצמדים של אב ובן, שכיהנו שניהם כמזכירי המלחמה. אביו, סיימון קמרון, כיהן כמזכיר המלחמה בממשלו של אברהם לינקולן בראשית מלחמת האזרחים. הצמד השני היו מזכיר המלחמה שקדם לקמרון, אלפונזו טאפט ובנו ויליאם הווארד טאפט, שלימים כיהן גם הוא כמזכיר המלחמה ולאחר מכן כנשיא ארצות הברית וכנשיא בית המשפט העליון. במהלך תקופת כהונתו של קמרון כמזכיר המלחמה, התמודדה ארצות הברית עם מערכת בלק הילס, ועם הסכנה של פרישה שנייה של מדינות הדרום, לאחר מערכת הבחירות של 1876 השנויה במחלוקת, בה נבחר כנשיא רתרפורד הייז, ובה הגיע הסוף של תקופת השיקום. קמרון הוכיח את עצמו כאיש מנהל נמרץ, ומינויו כמזכיר המלחמה היה פתיחה לקריירה ארוכת השנים שלו בסנאט.
קמרון גדל והתחנך בהאריסברג, פנסילבניה. לאחר שסיים את לימודיו בפרינסטון קולג' הוא עבד בבנקאות ובענף הרכבות. במאי 1876 מינה אותו הנשיא גרנט כמזכיר המלחמה, תפקיד אותו מילא עד מרץ 1877. לאחר שעזב את הקבינט של גרנט, נבחר קמרון לסנאט ארצות הברית על ידי המועצה המחוקקת של פנסילבניה שהייתה בשליטתו של אביו. קמרון כיהן כסנאטור מטעם פנסילבניה עד 1879 וכיושב הראש של שתי וועדות חשובות של הסנאט. ב-1890 הוא תמך בהצעת חוק הבחירות הפדרלי, שכפה את מתן זכות הבחירה לאפרו-אמריקאים בדרום. לאחר סיום כהונתו בסנאט עבד קמרון במגוון של חברות תעשייתיות עד למותו ב-1918. קמרון היה אחרון חברי הקבינט של ממשל גרנט שנותר בחיים. הוא זכה להערצה על תמיכתו בזכויות השחורים. הקריירה בת שני העשורים שלו בסנאט הייתה ברובה חסרת אירועים חריגים, והוא נהג להצביע על פי הקו המפלגתי. ה"בוסיזם" בסנאט, שיושם על ידי קמרון, שניהל את המנגנון של המפלגה הרפובליקנית בפנסילבניה, רוסן באופן משמעותי עם העברתו של התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית במאי 1913 שחייב את בחירתם של הסנאטורים בבחירות ישירות על ידי קהל המצביעים.
ראשית חייו
ג'יימס דונלד קמרון נולד ב-14 במאי 1833 במידלטאון שבמחוז דאופין שבפנסילבניה כבנו הבכור של סיימון קמרון, מזכיר המלחמה ה-26 של ארצות הברית בממשלו של הנשיא אברהם לינקולן ואיש רב השפעה בפוליטיקה של פנסילבניה. אמו של קמרון הייתה מרגרט בורה. הכינוי שבו הוא כונה לרוב היה "דון" (Don). את חינוכו היסודי הוא קיבל בהאריסברג. הוא התקבל ללימודים בקולג' פרניסטון (כיום אוניברסיטת פרינסטון) וסיים את לימודי התואר הראשון שלו ב-1852 ואת לימודי התואר השני ב-1855.
קריירה עסקית
לאחר סיום לימודיו בפרינסטון דאג לו אביו למשרה כפקיד בבנק מידלטון המצליח, שהשקעותיו העיקריות היו בענפי הברזל, הפחם והעץ בפנסילבניה. קמרון התקדם בעבודתו עד שהגיע לתפקיד גזבר ולאחר מכן נשיא הבנק. כמנהל בחברת הרכבות הצפונית-מרכזית במהלך מלחמת האזרחים, דאג קמרון לאספקת הציוד והחיילים מהמדינות הצפון-מזרחיות אל וושינגטון די. סי. ולווירג'יניה, כולל דאגה לשמירת מסילות הרכבת פתוחות על אף הניסיונות של הקונפדרציה לגרום להן לנזקים או להשמידן. משנת 1866 ועד דצמבר 1874 שימש קמרון כנשיא חברת רכבות זו. כנשיא הבנק עלה בידו לשפר את מצבה הפיננסי של חברת הרכבות. לאחר שפרש מעסקי הרכבות עבד קמרון במגוון של מיזמים תעשייתיים בפנסיבלניה.
מזכיר המלחמה
ב-1876 מינה נשיא ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט את קמרון כמזכיר המלחמה, תפקיד אותו מילא אביו בקבינט של הנשיא אברהם לינקולן. בתפקיד זה הוא ירש את אלפונזו טאפט שמונה כתובע הכללי וכיהן בו עד לתום תקופת נשיאותו של גרנט. קודמו של קמרון, טאפט, החליף בתחילה את ויליאם בלקנאפ שהתפטר בפתאומיות על רקע קבלת תשלומים ממנהל תחנת הסחר בפורט סיל. ב-1870 ניתנו למזכיר המלחמה סמכויות שליטה על תחנות הסחר עם האינדיאנים. בלקנאפ הודח על ידי בית הנבחרים ובמהלך קיץ 1876 נוהל נגדו משפט בסנאט בו הוא זוכה. מינויו של קמרון כמזכיר המלחמה היה חלק מתהליך ארגון מחדש של הקבינט. במסגרת מהלך משולש מונה התובע הכללי אדוארד פיירפונט כשגריר בלונדון, מזכיר המלחמה טאפט מונה במקומו כתובע הכללי וקמרון מונה כמזכיר המלחמה, כל זאת בעצת אביו של קמרון, הסנאטור סיימון קמרון. עד למינויו לתפקיד זה לא כיהן קמרון מעולם בשום משרה פוליטית. היה עליו ללמוד את נבכי מחלקת המלחמה שהייתה בעיצומו של ניהול מערכת בלק הילס. לאחר מערכת הבחירות לנשיאות של 1876 השנויה במחלוקת, היה על קמרון להתמודד עם מדינות הדרום שאיימו לפרוש מהאיחוד בפעם השנייה. על פי הגנרל המפקד של הצבא, ויליאם שרמן, הייתה פעילותו של צבא ארצות הברית זהה ברמתה לזו שהייתה לאחר מלחמת האזרחים.
קמרון ביקש מהקונגרס להעביר חקיקה שתחייב את הקבלנים שעבדו בשירות מחלקת המלחמה לעמוד בהצעות המחיר שלהם לפרק זמן מוגדר. הוא ביקש גם הקצאה תקציבית למימון ארכיון מלחמת האזרחים לטובת שימור אוסף תצלומי המלחמה של מת'יו בריידי.[1]
המערך הצבאי של ארצות הברית, כולל הצבא בראשותו של קמרון, וכולל צי ארצות הברית בראשותו של מזכיר הצי ג'ורג' רובסון, היו במפנה טכנולוגי במסגרתו פותחה טכנולוגיית צוללות, מוקשים ימיים וספינות להגנת נתיבי המים והנמלים של ארצות הברית.
מערכת בלק הילס
ערך מורחב – מערכת בלק הילס
כשהוא ממלא את התפקיד הפוליטי הראשון בחייו, היה על קמרון להתמודד מידית עם מערכת בלק הילס ועד מהרה הוא התוודע לבירוקרטיה של מחלקת המלחמה. כאשר התגלה זהב בגבעות השחורות, החלו כורי זהב רבים לפלוש לטריטוריה האינדיאנית שניתנה על ידי הממשלה הפדרלית לשבטי הסו על פי הסכם פורט לרמי של 1868. בנוסף, הממשלה הפדרלית תכננה לסלול נתיב של מסילת הברזל הפסיפית הצפונית דרך שטחי ציד הבפלו של שבטי הסו והשאיין. לאחר כישלון המשא ומתן לרכישת אדמות הסו במאי 1875, הורה הנשיא גרנט על נסיגת כל הכוחות שלא הוצבו במסגרת ההסכם מהשמורה. כאשר פר רובץ וסוס משוגע סירבו לשתף פעולה, העביר מזכיר הפנים זכריה צ'נדלר ב-31 בינואר 1876 את האחריות על הטיפול בשבטי האינדיאנים העוינים לידי מחלקת המלחמה וכך החלה מערכת בלק הילס.
במהלך הקיץ של אותה שנה התנהלו שלושה קרבות, כולל קרב רוסבד, קרב ליטל ביגהורן וקרב סלים ביוט. עד אוקטובר אותה שנה הגדילה מחלקת המלחמה בראשותו של קמרון את סדר הכוחות במערב כדי לדכא את ההתנגדות האינדיאנית. המטרה הייתה למנוע טבח נוסף כמו זה שבו איבדו ג'ורג' ארמסטרונג קסטר וחיילי רגימנט הפרשים השביעי את חייהם בקרב ליטל ביגהורן. לאחר תום מעשי האיבה, נחתם הסכם חדש שבמסגרתו הועברו הגבעות השחורות לידי הממשלה הפדרלית.
משבר בחירות 1876
לאחר מערכת הבחירות לנשיאות של 1876 הייתה מחלוקת על חלוקת הקולות בין המועמד הרפובליקני רתרפורד הייז לבין המועמד הדמוקרטי סמואל טילדן במדינות לואיזיאנה ופלורידה. קמרון, כמזכיר המלחמה, התיר לכוחות הצבאיים שהיו מוצבים במדינות אלו לעמוד לרשותם של הפוליטיקאים הרפובליקנים. קודם לכן, ביוני, בוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית, הוא תרם מאוד לבחירתו של הייז כמועמד המפלגה לנשיאות.[2] בדוח השנתי שהוא הגיש אותה שנה, ציין קמרון שלדבריו של הגנרל ויליאם שרמן עדכן את מחלקת המלחמה על הסכנה של פרישה של מדינות הדרום אם טילדן לא ייבחר. הנשיא גרנט הגיב במתן פקודה דרך מחלקת המלחמה לריכוז כוחות בלואיזיאנה בפיקודו של בריגדיר גנרל כריסטופר אוגר ובתגבור הכוחות בקרוליינה הדרומית בפיקוד של בריגדיר גנרל תומאס רוגר. הצבתם של כוחות אלו, והצעדים הרגישים שנקטו בהם שני הקצינים הללו לשמירת השקט, מנעו את פריצתה של מלחמת אזרחים שנייה.[3] ועדה שהוקמה על ידי הקונגרס ועל ידי הנשיא גרנט ב-1877 בחרה בסופו של דבר את הייז לנשיא הבא של ארצות הברית.[4] אביו של קמרון, הסנאטור סימון קמרון, ופוליטיקאים רפובליקנים נוספים, ניסו לשכנע את הנשיא הנבחר הייז להשאיר את קמרון בתפקיד מזכיר המלחמה, אך הוא סירב.[2]
סנאטור
במרץ 1877 התפטר סיימון קמרון, אביו של קמרון, מהסנאט של ארצות הברית, זאת לאחר שקיבל הבטחה שבנו יוכל להיבחר במקומו ולרשת אותו במושב בסנאט. מאוחר יותר באותו חודש בחרה המועצה המחוקקת של פנסילבניה בג'. דונלד קמרון כסנאטור מטעם מדינת פנסילבניה. הוא נבחר שלוש פעמים נוספות וכיהן בתפקיד במשך כמעט עשרים שנה. בין השנים 1881 – 1891 הוא כיהן כיושב ראש הוועדה לענייני הצי של הסנאט ושוב באותו תפקיד בין השנים 1895 – 1897, וכיושב ראש ועדת התביעות של הסנאט בין השנים 1893 – 1895. הוא גם שימש כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית בין השנים 1879 – 1880.
קמרון היה פוליטיקאי בולט, שבסיועם של אביו ושל בעל בריתו מתיו קוואי, הקים את המנגנון הפוליטי במועצה המחוקקת של פנסילבניה שהבטיח את בחירתו מחדש כסנאטור. קמרון נשא נאומים לעיתים נדירות והוא נתפש כאדם נבון, חסר רגשות ושתקן. הוא לא ראה בחיוב את אומנות הנאום הפופולרית שבה נעשה שימוש על ידי בני זמנו ונאומיו היו תקיפים וישירים. הוא אימץ את השיטה של אביו וכוחו הפוליטי נסמך על שיחות מסדרון ועל פעילות בוועדות ובאסיפות בחירות כדי להשיג את מטרותיו. קמרון התבלט בסנאט ב-1890 כאשר הוא תמך בחוק הבחירות הפדרלי שהבטיח את ההגנה על זכות הבחירה של האפרו-אמריקאים במדינות הדרום. במשך שני העשורים בהן כיהן קמרון בסנאט הוא הצביע על פי הקו המפלגתי של המפלגה הרפובליקנית.[2] קמרון, כמו אביו, הגן על האינטרסים של חברת הרכבות של פנסילבניה והבטיח שיושבי הראש של המועצה המחוקקת של המדינה ידבקו בקו זה.
קמרון נבחר מחדש לסנאט ב-1879, ב-1885 וב-1891. כהונתו האחרונה בסנאט הסתיימה במרץ 1897.[5]
שנותיו האחרונות ומותו
לאחר שלא התמודד לכהונה נוספת בסנאט בבחירות 1896, היה קמרון מעורב בכמה מיזמים עסקיים בהאריסברג.
ג'. דונלד קמרון נפטר ב-30 באוגוסט 1918 באחוזתו הכפרית "דונגל" (אנ') שבמחוז לנקסטר, פנסילבניה. הוא נטמן בבית הקברות של האריסברג. קמרן היה אחרון חברי הקבינט של גרנט שנותר בחיים.
קישורים חיצוניים
- ג'. דונלד קמרון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- J. Donald Cameron Biography in Secretaries of War and Secretaries of the Army a publication of the United States Army Center of Military History
הערות שוליים
- ^ Bell, William Gardner (1981). Secretarys of War and Secretaries of the Army. Washington, DC: US Army, Center of Military History , p. 82.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Meneely, A. Howard (1929). Allen Johnson (ed.). Dictionary of American Biography Cameron, James Donald. 3. New York: Charles Scribner's Sons. pp. 435–436.
- ^ Cameron, J. Donald (November 20, 1876). Annual Report of the Secretary of War. 1, p. 5 .
- ^ "Hayes v. Tilden: The Electoral College Controversy of 1876–1877." HarpWeek.
- ^ Rositter (1906). Rositter, Johnson (ed.). The Biographical Dictionary of America Cameron, James Donald. Boston: American Biographical Society. p. 119.
.svg)
