בידו (ישוב)
ערך זה עוסק בעיירה פלסטינית. אם התכוונתם למונח מההלכה, ראו  | |
| החלק הגבוה של הכפר, מבט מנבי סמואל | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | אל-קודס |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 834 |
| ‑ הנקודה הנמוכה | 806 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 6,368 (2006) |
| אזור זמן | UTC +2 |
בידו (ערבית: بدّو) היא עיירה פלסטינית בהרי ירושלים, המשתייכת לנפת ירושלים של הרשות הפלסטינית. העיירה מצויה כ-6 קילומטרים מצפון מערב לירושלים וסמוך לקוביבה, בית סוריכ והר אדר. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 התגוררו ביישוב 6,368 תושבים.
היסטוריה
לפי עדויות ארכאולוגיות הכפר היה מיושב יהודים כבר מהתקופה ההלניסטית ונמצא בו גם בית כנסת מסוף ימי בית שני.[1] סמוך לכפר נמצאת "ח'רבת דיאב", על ראש גבעה החולשת על הכפר, בה נתגלה בחפירות ארכאולוגיות מבנה בית אחוזה או חווה גדולה, הבנויה כמכלול אחד המשתרע על הכיפה והמדרון המזרחי. האתר כולל שלושה אגפים עיקרים. האגף המרכזי המצוי ברום הגבעה בצידו הצפוני של האתר. האגף הדרומי אשר בינו ובין האגף המרכזי מפרידה חצר קטורה. והאגף המזרחי הכולל סדרה של חדרים הבנויים במדרונו המזרחי של האתר[2].
סמוך לגרעין העתיק של הכפר מתוארכים חלק מהמבנים למאה ה-12, התקופה הצלבנית בארץ ישראל. בדרום הכפר מצויים שרידי מבנה דתי, שייתכן שנבנה על חורבות כנסייה צלבנית[3].
התקופה העותמאנית
לפי רשומות המס העות'מאני משנת 1596, תושבי הכפר שילמו מס על גידולי חיטה, שעורה וזיתים[4]
בשנת 1738, חוקר ארץ ישראל ריצ'רד פוקוק ביקר בכפר[5]. לפי ויקטור גרן, גרו בכפר 150 תושבים בשנת 1863[6].
בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר כ-"כפר קטן על ראש גבעה, מוקפת במטעי זיתים מעל חורבות תיבנה. אספקת המים לכפר מגיעה ממעיין "עין תיבנה"[7].
בשנת 1896 אוכלוסיית בידו מנתה 546 תושבים[8].
בתקופת המנדט הבריטי
במפקד אוכלוסין מ-1922 שנערך על ידי המנדט הבריטי, אוכלוסיית בידו מנתה 252 תושבים, כולם מוסלמים[9]. במפקד 1931 אוכלוסיית בידו מנתה 399 תושבים, ב-88 בתים. בשנת 1945 אוכלוסיית בידו מנתה 520 תושבים, אשר בבעלותם 5,392 דונם של קרקע, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל.
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, הכפר נכלל בשטח המדינה הערבית, וכוחות הלגיון הערבי השתלטו עליו.
במלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות חנו באזור לוחמי עבד אל-קאדר אל-חוסייני שהתקיפו את השיירות היהודיות שנסעו בכביש תל אביב ירושלים. ב-20 באפריל 1948, במסגרת מבצע יבוסי, תקפו שלוש פלוגות מגדוד הפורצים של הפלמ"ח את הכפרים בית סוריכ ובידו. בתחילה נכבש בית סוריכ וחלק מבתיו פוצצו על יושביהם, ובעקבות זאת החלה בריחה מבידו. כיבוש הכפר הוטל על פלוגתו של אורי בן ארי. נערכו חילופי יריות בין הכפר לחיילי הפלוגה והוא הופגז על ידי הדווידקה, אך בסך הכל ההתנגדות בו הייתה מועטה והוא נכבש בקלות וללא קרב משמעותי. לאחר שנכבשו הכפרים פוצצו בתים נוספים בשני הכפרים ונלקח מהם שלל צבאי[10].
בעקבות הכישלון בקרב נבי סמואל, חמישה ימים לאחר מכן (ב-25 באפריל 1948), נסוגו כוחות הפלמ"ח מן האזור[11][12].
ב־13 במאי (יום לפני הקמת מדינת ישראל), נכבש מוצב "תחנת הראדאר" שליד בידו על ידי כוחות ההגנה[13], והוא נמסר לאחריות גדוד "בית חורון" מחטיבת עציוני בצירוף מגינים מקיבוצי הסביבה והוחל בעבודות ביצורים במוצב ומיקוש בסביבתו, בעיקר בדרך המובילה לבידו. ב-25 במאי תקפו כוחות ירדניים את המוצב מכיוון בידו, בתותחים ומרגמות והתקדמו לכיוון המוצב - ההתקפה נהדפה. למחרת, עם שחר תקפו הירדנים שוב את המוצב בכוח עדיף של משוריינים וכוחות חי"ר ובסיוע ארטילרי והצליחו לכבוש אותו מידי כוחות ההגנה[14]. באותו הערב נעשה ניסיון לכבוש את הגבעה בחזרה מהכוחות הירדנים על ידי כוחות פלמ"ח-הראל אלא שניסיון זה לא צלח. ב־1 ביוני נעשה ניסיון נוסף לכיבוש המוצב אך גם הוא נכשל. לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, עבר הכפר משליטה בריטית לירדנית.
לאחר 1967
במהלך מלחמת ששת הימים ב-1967 עברה בידו לשליטה ישראלית ללא ההתנגדות[15].
בשנת 1977 התיישב במחנה הצבאי הנטוש הסמוך לכפר (ששימש כבית ספר לקצינים של הצבא הירדני עד 1967), גרעין של מתיישבים יוצאי ברית המועצות. הדבר התאפשר על בסיס צו תפיסה של אדמות "לצרכים צבאיים"[16]. באוקטובר 1979 התקבלה החלטת ממשלה, במסגרת המגמה לעבות את ירושלים, על הקמת "מצפה גבעון" (גבעת "חדשה") כיישוב קבע[17]. זאת על סמך הטענה שהקרקע במקום הייתה בבעלות חברת "נחלת ישראל - רמה" ההיסטורית משנת 1921. בינואר 1980, עלו 35 מאנשי הגרעין להתנחל על שטח בן 70 דונם[18]. תושב בית איג'זא, צברי מחמוד אע'רייב, ממנו הופקעו קרקעות לשם הקמת בריכת מים ליישוב, עתר לבג"ץ נגד ההפקעה[19]. במהלך הדיון המשפטי בבית המשפט העליון התברר שבטאבו לא רשומה קרקע על שם חברת "נחלת ישראל - רמה", כי אם כ"רכוש ממשלתי" ירדני, כיוון שהקרקע הופקעה על ידי ירדן בשנות ה-60 לצורכי המחנה הצבאי הסמוך, אך הותר לתושבים במקום להמשיך ולעבד את האדמות. בראשית השליטה הישראלית נתפסה הקרקע הירדנית על בסיס "צו מס' 59", צו צבאי שהוצא לפיו כל הקרקעות והנכסים שהיו בבעלות השלטון הירדני יעברו לידי השלטון הצבאי הישראלי[20]. אע'רייב נאלץ לוותר על קרקע בשטח של 45 דונם, עם זאת הכיר הממשל הצבאי בבעלותו על 24 דונם ו-200 מ"ר ובתי ההתנחלות הוקמו מסביב לבית משפחת אע'רייב[21].
במהלך השנים, חלק מאדמות הכפר הופקעו על ידי ישראל לצורך בניית יישובים, ובהם חלקים מגבעת זאב וגבעון החדשה.
במהלך האינתיפדה הראשונה, במרץ 1988, ירה חייל צה"ל מטווח אפס לתוך ראשו של צעיר תושב הכפר והרג אותו, לאחר שהצעיר כבר נתפס וחיילי צה"ל השתלטו עליו בעת הפרת סדר בכפר. אחר כך כדי להסוות את מעשיו ירה בו כדורים נוספים בגב בכדי לטעון שניסה לברוח ממעצר[22]. בדצמבר 1988 נידון החייל ל-21 חודשי מאסר[23].
לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של הכפר סווג כשטח B אך 60% מהקרקעות החקלאיות של הכפר סווגו כשטח C.
גדר ההפרדה
בזמן האינתיפדה השנייה בשנת 2003, החלה מדינת ישראל בהקמתה של גדר ההפרדה. צברי מחמוד אע'רייב, עתר לבג"ץ נגד תוואי הגדר שמנתק אותו מהכפר[24]. מצד שני עתרו תושבי גבעון החדשה נגד הצבת שער בגדר הביטחון, במקטע שבין יישובם לבין בית איג'זא[25]. ב-31 ביולי 2006 נדחו העתירות על ידי בית המשפט העליון, לאחר שקבע כי היות שבני המשפחה דחו את הצעת מערכת הביטחון לקבל פיצויים ולעזוב את ביתם, התוואי הנוכחי מידתי וראוי[26].
ב-26 בפברואר 2004, שני תושבים נהרגו וכ-70 נפצעו בעימות עם צה"ל והמשטרה, בעת הפגנות נגד הקמת גדר ההפרדה באזור[27].
קישורים חיצוניים
- יוחאי עופר, כח מסתערבים עצר פלסטינים שהתפרעו בכפר בידו, 28/9/2017, באתר nrg
- גילי כהן, שב"כ: נעצרה חוליית חמאס שפעלה באזור הר אדר ומעלה החמישה, באתר הארץ, 12.03.2017
- טניה רינהרט, אלימות בבידו, 05.05.2004 באתר ynet
- אפרת וייס, גדר ההפרדה: 17 פצועים בהפגנה בכפר בידו, 07.04.04
הערות שוליים
- ^ בית כנסת מימי בית שני בחורבת דיאב שבמערב בנימין
- ^ הר אבן, בנימין "חורבת דיאב : יישוב כפרי במערב בנימין. " קדמוניות שנה מ"ט • חוברת 151 • תשע"ו / 2016
- ^ Pringle, 1993, p. 160 Pringle, 1997, p. 33.
- ^ Toledano, 1984, p. 291, has Biddu at location 31°50′10″N. 35°08′30″E
- ^ Pococke, 1745, vol II, p. 49, cited in Robinson and Smith, 1841, vol 3, p. 65
- ^ Guérin, 1875, pp. 105, 106
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II; p. 290
- ^ Schick, 1896, p. 124
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ בית סוריק ובידו נכבשו ונהרסו, הבוקר, 21 באפריל 1948
- ^ יחידות ההגנה השתלטו על 2 כפרים ערביים באזור ירושלים, המשקיף, 21 באפריל 1948
- ^ כיבוש בית סוריכ ובידו, באתר אירגון ההגנה (ארכיון)
- ^ תחנת הראדאר בכפר בידו נכבשה, הצופה, 14 במאי 1948
- ^ פונתה תחנת הראדאר ליד כפר בידו, מעריב, 26 במאי 1948
- ^ מנחם תלמי, גם בידו השקטה כבר מטילה אימתה על רכב ישראלי, מעריב, 9 בפברואר 1988
- ^ אהרון דולב, בגבעון מקימים בית לסלפאק, מעריב, 9 בדצמבר 1977
- ^ החלטות הממשלה מס. 56 מיום כ"ג בתשרי תש"ם 79.10.14, מס. 145
- ^ התנחלות חדשה ליד גבעון, מעריב, 15 בינואר 1980
- ^ ברוך מאירי, עתר לבג"ץ נגד הפקעת קרקע לצרכי הישוב חדשה, מעריב, 17 בנובמבר 1980
- ^ מנשר מס' 2 של מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון. בעלות זו הוסדרה בהמשך בצו צבאי מס' 59
- ^ בג"ץ 277/84 צברי מחמוד אע'רייב נ' ועדת העררים לפי צו בדבר רכוש ממשלתי
- ^ אבי כצמן, הוצאה להורג בכדור גומי, כותרת ראשית, 13 ביולי 1988
- ^ איתן לוין, חייל שירה בערבי מטווח 20 ס"מ והרגו - למאסר, מעריב, 16 בדצמבר 1988
- ^ בג"ץ 3758/04
- ^ (בג"ץ 5170/06
- ^ נדחו עתירות תושבים פלסטינים וישראלים נגד תוואי הגדר בסמוך לגבעון החדשה
- ^ ארנון רגולר, עמוס הראל, פלשתינאים: צה"ל ירה אש חיה אל המפגינים; כוחות הביטחון: היה ירי חי באוויר, באתר הארץ, 26 בפברואר 2004
 | ||
|---|---|---|
| ערים | מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת) | 
|
| מועצות מקומיות | אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם | |
| כפרים | אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמה • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
