ביקור מהאדונית הישנה
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וינסלו הומר |
| תאריך יצירה | 1876 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 60.96 |
| גובה | 45.72 |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | 1909.7.28 |
| מיקום | מוזיאון סמית'סוניאן לאמנות אמריקאית |
ביקור מהאדונית הישנה (באנגלית: A Visit from the Old Mistress) הוא ציור שנוצר בשנת 1876 בידי האמן האמריקאי וינסלו הומר. הציור נמנה עם כמה יצירות שיצר הומר, ככל הנראה, במהלך ביקור שערך בווירג'יניה באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 — ביקור שבמהלכו שב לאזור שבו שירת ככתב מלחמה מטעם כוחות האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית.
חוקרי אמנות הצביעו על כך שהרכב הציור שואב השראה מציור מוקדם יותר של הומר, אסירים מהחזית, שבו מוצגת קבוצת חיילים הקונפרדציה שבויים המתבוננים בקצין איחוד במבט מתריס ובלתי מתנצל.
היצירה ביקור מן הגברת הישנה, יחד עם ציורים נוספים של הומר המתעדים את חיי האפרו-אמריקאים בדרום בתקופת השיקום, הוצגה במדינות הצפון לקהל צפוני, וזכתה לשבחים כ"תיעוד יקר ערך של מגזר חשוב בחיי וירג'יניה במהלך תקופת השיקום."[1]
נושא ומסר
בצדו השמאלי של הציור נראות שלוש נשים שחורות הלבושות בבגדים קרועים: אחת מהן יושבת, השנייה עומדת ואוחזת תינוק שחור, והשלישית ניצבת במרכז הקומפוזיציה. הן פונות אל אישה לבנה מבוגרת — היא "האדונית הישנה" שעל שמה נקרא הציור — הלבושה בשמלת אלמנה שחורה עם צווארון תחרה לבן, עומדת זקופה ומתבוננת ישירות בשאר הדמויות. הסצנה מתרחשת בבקתה השייכת לנשים השחורות, אף כי כותרת אלטרנטיבית שניתנה ליצירה מתארת אותה כמתרחשת במטבח של האדונית.
ההטון המכוון של הציור נתון במחלוקת בקרב ההיסטוריונים של האמנות. חוקרים מוקדמים טענו כי יש מרכיב של "הומור" בקומפוזיציה, בעוד שמבקרים מאוחרים טוענים כי היצירה מבקשת להעביר מסר של עמידה איתנה והתנגדות מצד העבדים המשוחררים כלפי גבירתם לשעבר — או לחלופין, ליצור תיאור שמציג את השחורים המשוחררים בדימוי מרוסן ובלתי מאיים, תוך הפחתת מעמדם והצגתם באופן ילדותי ומצומצם.[2] [3][4][5]
כותרת ורקע
על פי הביוגרף המוקדם של וינסלו הומר, ויליאם האו דאונס (William Howe Downes), "תשומת לבו של הומר נמשכה בעוצמה כלפי השחורים" בעת ששירת ככתב מלחמה בצבא הפוטומק של האיחוד. עניין זה התחדש בשנת 1877, כאשר ערך סיור בדרום שלאחר המלחמה ויצר סדרת יצירות שעסקו בעיקר בדמויות שחורות. בין יצירות אלו נכללות ציורים מוכרים כגון מתלבשים לקרנבל (Dressing for the Carnival, 1877).
לדברי דאונס, "האזכור היחיד הידוע למסע דרומה הוא זה שביצע בשנת 1877", אך "השאלה מתי וכמה פעמים שב הומר לבקר בדרום לאחר מלחמת האזרחים" נותרה פתוחה. לכן, לא ברור אם חזר בפועל לווירג'יניה וצפה בסצנה הדומה לזו שבציור ביקור מהאדונית הישנה, אם שיחזר אותה מתוך זיכרונות מתקופת המלחמה, או שמא בנה את הקומפוזיציה באמצעים בימתיים בסטודיו.
חוקרים אחדים טוענים כי הומר אכן ביקר בווירג'יניה גם קודם לכן, בשנים 1875 ו-1876, ובמהלך ביקורים אלה שינה את גישתו לדימוי האפרו-אמריקאים: אם קודם לכן הוצגו בציוריו מתקופת המלחמה כאובייקטים קומיים, הרי שבתקופה זו החל לראות בהם נושאים אמנותיים רציניים ובעלי עומק אנושי, שינוי שהוביל ליצירותיו המעמיקות והחברתיות יותר של שנות ה-70 של המאה ה-19.
הכותרת המקורית של הציור, "ביקור מהאדונית הישנה", שהיא גם הכותרת הנהוגה כיום, נושאת משמעות כפולה. לא ברור האם הכוונה היא ל"ביקור מהאדונית לשעבר" - דבר המרמז על כך שהנשים השחורות בציור הן עתה נשים חופשיות - או שמא יש להבין את הכותרת כ-"ביקור מהאדונית הזקנה", כלומר שהאישה הלבנה עדיין נתפסת כאדונית, למרות תום העבדות, והעבדים המשוחררים ממשיכים להיות נתונים למרותה, לפחות מבחינה סמלית או רגשית.
הציור תועד גם תחת שמות אחרים, כמו "הביקור אצל האדונית", המצביע על כך שהסצנה מתרחשת באחוזתה של האישה הלבנה — מה שמרמז על המשך השליטה והכוח שלה - וכן תחת השם "הביקור של האדונית", שמדגיש את נוכחותה המרכזית והאפשרות שהשחורים המתוארים בציור עודם כפופים לה.
העמימות הזו בשם היצירה מחזקת את המורכבות שבתוכה - מפגש טעון בין עבר להווה, בין שליטה לחירות, בין היררכיה מתמשכת לניסיון ליצירת מציאות חדשה לאחר ביטול העבדות.[2]
תצוגה ובעלות
הציור נרכש בתחילה על ידי תומאס ב. קלארק, אספן פרטי מניו יורק. בשנת 1899, כשמכר קלארק את אוספו, החליף הציור ידיים ונרכש על ידי ויליאם ט. אוונס. אוונס תרם אותו לגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה, שם הוצג תחת השם "ביקור האדונית" (The Visit of the Mistress). בהמשך הועבר הציור לאוסף מוזיאון האמנות האמריקאי של הסמית'סוניאן, שם הוא מוצג עד היום..[6]
"ביקור מהגברת הזקנה" היה אחד מחמישה ציורים שהוצגו על ידי הומר בתערוכה העולמית של פריז בשנת 1878.[2]
השוואות ליצירות אחרות
חוקרים הצביעו על כך שהקומפוזיציה של ביקור מהאדונית הישנה דומה כמעט לחלוטין לזו שביצירתו המוקדמת של וינסלו הומר, אסירים מהחזית (Prisoners from the Front), שבה מוצגת קבוצת חיילים מהקונפדרציה שזה עתה נשבו, ניצבים בעמידה מתריסה מול קצין מצבא האיחוד.
השוואה זו משמשת בסיס לפרשנות הרואה גם בציור ביקור מהאדונית הישנה סצנה של עימות חזיתי: העבדים המשוחררים מתייצבים, או בוחרים שלא לקום — באופן מכוון — מול גבירתם לשעבר, ומשדרים ביטחון, עמידות ונכונות להביט בה בגובה העיניים. הציור מדגיש את שינוי מאזן הכוחות לאחר תום העבדות, כאשר לאדונית הישנה כבר אין עוד את הסמכות והשליטה שהיו בידיה בעבר.[4]
הפנים המצויר בשתי היצירות ביקור מהאדונית הישנה ויום ראשון בבוקר בווירג'יניה ככל הנראה הורכב בו-זמנית, שכן נראה כי שתיהן מתרחשות באותו חלל פנימי. עם זאת, הדמויות המתוארות בכל אחת מהיצירות שונות זו מזו, ומשקפות סצנות נפרדות של חיי היום-יום בקרב קהילות שחורות בדרום בתקופת השיקום.
השימוש באותו מרחב פיזי מדגיש את הבחירה האמנותית של הומר להעמיד סיטואציות שונות בתפאורה זהה, תוך שינוי הדמויות והאינטראקציה ביניהן, באופן שמאיר הבדלים בגישות, באווירה ובמסר החברתי של כל ציור.[7]
תיאור של נושאים שחורים
היצירה התקבלה בתחילה כדוגמה למעבר של וינסלו הומר לעבר גישה ריאליסטית יותר בתיאור דמויות שחורות, תוך נטישה של הסגנון הקריקטוריסטי שבו נעשה שימוש לעיתים בעבר. מבקר בן התקופה כתב:
מר הומר הוא אחד המעטים שהצליחו לצייר את האופי השחור מבלי להגזים או לעוות אותו.
אמירה זו שיקפה את ההכרה בחידוש הסגנוני והחברתי שבעבודתו של הומר, אשר בחר להציג את האפרו-אמריקאים לא כטיפוסים סטריאוטיפיים אלא כבני אדם מלאי נוכחות, מורכבות וכבוד. בכך, תרם לעיצוב שיח חזותי חדש על חיי השחורים באמריקה בתקופת השיקום.[8]
פרשנות ביקורתית מודרנית רבה על היצירה מתמקדת בהשלכות הגזעיות הכפולות הנמצאות בתוך היצירה, הן בנושא הציור (אישה לבנה, ככל הציור ביקור מהאדונית הישנה של וינסלו הומר זכה לביקורת מודרנית נרחבת המתמקדת במשמעויות הגזעיות הכפולות שבו — הן בנושא המתואר, והן בעצם מעשה היצירה. בציור מופיעה אישה לבנה, ככל הנראה בעלת עבדים לשעבר, העומדת מול שלוש נשים שחורות משוחררות מעבדות. אך מעבר לסצנה עצמה, ישנה גם שכבת פרשנות שנייה: עצם העובדה שאמן לבן מהצפון, הומר, בוחר לתאר דמויות שחורות מהדרום יוצרת דיון על נקודת המבט, הסמכות התרבותית והייצוג.
הביוגרף המוקדם של הומר, ויליאם האו דאונס, טען כי שלוש השפחות לשעבר "נצפו ותוארו באופן החי והחד ביותר", והוסיף כי "בהדרת הכבוד שבמעמדן, בענווה שבהבעת פניהן, וביראה שמעוררת בהן נוכחות האדונית, יש שילוב של פאתוס והומור, שמקורו בסיטואציה עצמה — ולא בניסיון מלאכותי של האמן להכניסם פנימה."
אולם מבקרות מאוחרות, כגון חוקרת תולדות האמנות ג'ו-אן מורגן, מציעות ניתוחים ביקורתיים יותר. לדברי מורגן, הייצוגים של אפרו-אמריקאיות כנשים בלויות, כפופות ומושתקות, נועדו להרגיע את הצופים הלבנים בני התקופה. לדבריה, הומר איפשר להם להרגיש טוב עם סיומה של העבדות, תוך שהוא משמר את תחושת ההמשכיות של הסדר החברתי הישן.
במונחים חזותיים, הציור ממחיש היררכיה ברורה: האדונית עומדת זקופה ומרוחקת, הלבושה בשמלה שחורה מהודרת; מולן עומדות או יושבות הנשים השחורות, לבושות בבגדים קרועים, בגוף כפוף או נרפה. כולן נמצאות באותו מרחב — אותה בקתה ישנה — אך ההבדלים ביניהן חדים. בכך, לפי פרשנות זו, מקבע הציור היררכיה חברתית "אופקית": העבדות אולי הסתיימה מבחינה חוקית, אך יחסי הכוח ממשיכים להתקיים בצורה סמלית ומבנית גם לאחריה. הציור ביקור מהאדונית הישנה של וינסלו הומר זכה לביקורת מודרנית נרחבת המתמקדת במשמעויות הגזעיות הכפולות שבו — הן בנושא המתואר, והן בעצם מעשה היצירה. בציור מופיעה אישה לבנה, ככל הנראה בעלת עבדים לשעבר, העומדת מול שלוש נשים שחורות משוחררות מעבדות. אך מעבר לסצנה עצמה, ישנה גם שכבת פרשנות שנייה: עצם העובדה שאמן לבן מהצפון, הומר, בוחר לתאר דמויות שחורות מהדרום יוצרת דיון על נקודת המבט, הסמכות התרבותית והייצוג.
הביוגרף המוקדם של הומר, ויליאם האו דאונס, טען כי שלוש השפחות לשעבר "נצפו ותוארו באופן החי והחד ביותר", והוסיף כי "בהדרת הכבוד שבמעמדן, בענווה שבהבעת פניהן, וביראה שמעוררת בהן נוכחות האדונית, יש שילוב של פאתוס והומור, שמקורו בסיטואציה עצמה — ולא בניסיון מלאכותי של האמן להכניסם פנימה."
אולם מבקרות מאוחרות, כגון חוקרת תולדות האמנות ג'ו-אן מורגן, מציעות ניתוחים ביקורתיים יותר. לדברי מורגן, הייצוגים של אפרו-אמריקאיות כנשים בלויות, כפופות ומושתקות, נועדו להרגיע את הצופים הלבנים בני התקופה. לדבריה, הומר איפשר להם להרגיש טוב עם סיומה של העבדות, תוך שהוא משמר את תחושת ההמשכיות של הסדר החברתי הישן.
במונחים חזותיים, הציור ממחיש היררכיה ברורה: האדונית עומדת זקופה ומרוחקת, הלבושה בשמלה שחורה מהודרת; מולן עומדות או יושבות הנשים השחורות, לבושות בבגדים קרועים, בגוף כפוף או נרפה. כולן נמצאות באותו מרחב — אותה בקתה ישנה — אך ההבדלים ביניהן חדים. בכך, לפי פרשנות זו, מקבע הציור היררכיה חברתית "אופקית": העבדות אולי הסתיימה מבחינה חוקית, אך יחסי הכוח ממשיכים להתקיים בצורה סמלית ומבנית גם לאחריה.
הבנה זו של הציור מאתגרת על ידי מבקרים מודרניים אחרים כמו סידני קפלן, שכותב:
אדונית בלונדינית, מתולתלת, מצוידת בשמשייה ותחרה, נראית כמי שמצפה ל"ידידות" מצד שפחותיה לשעבר — אך האם השחורה, הדמות המרכזית במשפחה, עומדת מולה כקיר איתן, חסר פשרות, כמעין סכר מגן. אין בה כל שמץ מן הדמות הסטריאוטיפית של "ג׳מימה", ואף לא מהאצילות הסבלנית של דילסי הפוקנרית. מבטה הוא דחייה — ביטול מוחלט של האשליה הלבנה בדבר תמימותה או פשטותה של האישה השחורה. עיניה ופי משפחתה מרמזים על שכבות של כבוד עצמי, בוז ואיפוק — ניואנסים שקטים אך עוצמתיים המפרקים את הפנטזיה הלבנה על הכנעה או פיוס.
קפלן טוענת כי הציור אינו סצנה הומוריסטית, ואינו גם ביטוי לעליונות לבנה בוטה — אלא להפך: הוא מחבק את הזהות השחורה, שכעת השתחררה מכבליה של העבדות, ומדגיש הן את ה"כבוד" והן את העצמאות של הקהילה השחורה, תוך שהוא חושף "מתח שקט בין שתי קהילות המבקשות להבין את עתידן".[9]
הערות שוליים
- ↑ Wood, Peter; Dalton, Karen (1989). "Winslow Homer's images of Blacks: The Civil War and Reconstruction years". Virginia Museum of Fine Arts Bulletin. Virginia Museum of Fine Arts. 49 (3): 3–4.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Downes, William Howe (1911). The Life and Works of Winslow Homer (באנגלית). Houghton Mifflin.
- ↑ Bindman, David; Gates Jr., Henry Louis (2019-05-17), "4. The New Negro", The Image of the Black in Western Art, Volume IV: From the American Revolution to World War I, Part 2: Black Models and White Myths (באנגלית), Harvard University Press, ISBN 978-0-300-24470-0, נבדק ב-2022-11-15
- ^ 4.0 4.1 Kaplan, Sidney (1966). "The Negro in the Art of Homer and Eakins". The Massachusetts Review. 7 (1): 105–120. ISSN 0025-4878. JSTOR 25087396.
- ↑ Morgan, Jo-Ann (2005). "Winslow Homer visits Aunt Chloe's Old Kentucky Home". Southeastern College Art Conference Review. 14 (5) – via Gale Academic Onefile.
- ↑ "A Visit from the Old Mistress". Smithsonian Institution (באנגלית). נבדק ב-2022-11-22.
- ↑ Calo, Mary Ann (1980). "Winslow Homer's Visits to Virginia during Reconstruction". American Art Journal. Kennedy Galleries Inc. 12 (1): 4–27. doi:10.2307/1594204. JSTOR 1594204.
- ↑ Strix (24 באפריל 1880). "Our Feuilleton. The Academy Exhibition". New York Evening Express.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "A Visit from the Old Mistress | Smithsonian American Art Museum". americanart.si.edu (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-11-22.
ביקור מהאדונית הישנה42044700Q16960015