זרם המפרץ (וינסלו הומר)
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וינסלו הומר |
| תאריך יצירה | 1899 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 124.8 סנטימטר |
| גובה | 71.4 סנטימטר |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | 06.1234 |
| מיקום | מוזיאון המטרופוליטן לאמנות |
זרם המפרץ הוא ציור שמן מאת האמן האמריקאי וינסלו הומר, שהושלם לראשונה בשנת 1899 ועבר עיבוד נוסף עד שנת 1906. היצירה נחשבת לאחת מעבודותיו המרכזיות והמשמעותיות של הומר, והיא מוצגת כיום באוסף הקבע של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. גודלה של היצירה הוא 71.5 על 124 ס"מ, והיא מייצגת את ז'אנר הציור הימי במסגרת זרם הריאליזם באמנות האמריקאית של סוף המאה ה-19.
תיאור היצירה
במרכז הקומפוזיציה מופיע גבר אפרו-אמריקאי יחיד, שוכב בשלווה מפתיעה על סיפונה של סירה פגועה ונטולת תורן בלב ים סוער. סביבו שוחים כרישי ים, ובקצה התמונה נראית מערבולת מים. ברקע נראית אונייה באופק, אך היא שטה הרחק מהאירוע המרכזי. על סיפון הסירה פזורים גבעולי קנה סוכר – סממן כלכלי המתקשר לתעשייה הקולוניאלית הקריבית ולסחר העבדים הטרנס-אטלנטי. הציור יוצר מתח חזותי חריף בין סכנת החיים לבין הרוגע התמוה של הדמות, מה שמעורר שאלות אלגוריות של הישרדות, הכרה בגורל ועמידה שקטה מול איום.[1][2]
תהליך יצירה והתפתחות קומפוזיציונית
הציור פותח לאחר ביקורו של הומר באיי בהאמה בשנת 1898, וחלק מרעיונותיו נובעים מסקיצות מוקדמות יותר שנעשו כבר בביקורו הראשון ב-1885. ציורים מוקדמים כמו "דיג כרישים" ו-"הספינה הנטושה" עוסקים בסצנות של סכנה ימית, ובהן נראים כרישים ותנועת ים סוערת. לקראת השלמת "זרם המפרץ", יצר הומר סדרת אקוורלים, ביניהם סקיצה – גרסה אנכית שבה ניתן לראות כריש הנראה כאילו שוחה מעל דופן הסירה השקועה. אחת מהסקיצות חתומה בתאריך "1889", על אף שהציור הושלם ככל הנראה ב־1899, דבר שמעיד על משחק כרונולוגי מכוון.[3][4]
תולדות התצוגה
לאחר השלמת הציור, נשלח לראשונה לפילדלפיה, אך לא נמכר. בהמשך הוצג בפיטסבורג, ונציה, שיקגו ודה מוין – אולם רק בדצמבר 1906 רכש אותו מוזיאון המטרופוליטן באמצעות קרן וולף, בעקבות עצומה שהוגשה על ידי אמנים.[5]
אלגוריה ומטענים חברתיים
הציור מציג שילוב בין האדם והטבע, אך גם בין ההיסטוריה של העבדות והמעמד החברתי של אפרו-אמריקאים לבין הסכנות הקיומיות שלהם בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית. הומר טען כי נושא הציור "גלום בשמו בלבד", אך רוב החוקרים רואים בו תגובה חתרנית לזמנו. העובדה שהדמות המרכזית היא גבר שחור – ולא מוצג בקריקטורה או קלישאה, אלא בגאון ובשקט - נחשבת פורצת דרך. הסופר אלן לוק טען כי הציור מהווה התחלה של "שחרור אמנותי של הדמות השחורה".[1][6]
מרחק צפייה על פי הומר
הומר היה ידוע בהתעקשותו על צפייה ביצירותיו ממרחק מסוים. בפינה השמאלית התחתונה של היצירה, מופיעה כתובת בכתב ידו: "At 12 feet from this picture / you can see it". במכתב ששלח לאקדמיה בפנסילבניה ב-1900, כתב: "Do not smell of this, but stand off!". הומר אף הרכיב עבודותיו בגלריות כך שהצופים לא יוכלו להתקרב יתר על המידה. לדעתו, רק ממרחק של כ-12 רגל ומעלה נחשפת האווירה השלמה של היצירה - המרחב, הצבעים, הפרספקטיבה והאשליה.[5]
פרשנויות עכשוויות
במסגרת התערוכה Winslow Homer: Crosscurrents (2022), הוצג הציור כמוקד לתמות של קולוניאליזם, גזע, טבע וסבל אנושי. אוצרי התערוכה הציבו אותו בדיאלוג עם יצירות של אמנים בני זמננו, בהם קארה ווקר וקרי ג’יימס מרשל, ובכך הדגישו את ההשלכות ההיסטוריות והתרבותיות של היצירה לאורך יותר ממאה שנים.[7]
השראה ותגובות בעולם האמנות
בשנת 2013 יצרה האמנית סטייסי לין וואדל את "זרם המפרץ- בעקבות וינסלו הומר", בה בחרה למחוק את הדמות מהציור המקורי, תוך שימוש בטכניקות של צריבה וחריכה. היעדר הדמות מדגיש לדעתה את השכחתם של גופים אפריקאים בהיסטוריה האמריקאית. היצירה מהווה מחווה וביקורת כאחד, דרך דימויים מוכרים כמו סירות, מים, קנה סוכר, וצבעים זהובים.[8]
גישה פילוסופית - ריאליזם אסתטי
הביקורת הדיאלוגית של דניאל רייס בגישת ריאליזם אסתטי (אנ'), מתארת את הציור כהתגלמות הרמונית של ניגודים: מנוחה מול תנועה, עוצמה מול פגיעות, מתיקות מול אכזריות. הוא מצביע על כך שדווקא השקט של הדמות, בתוך סערה מסביב, הוא הד לשאלות פנימיות של זהות, עמידות ומשמעות.[9]
פרשנות בגובה העיניים
במאמרו של מורגן המפטון, מודגשת ההצבה של גבר שחור במרכז הסצנה כסמל לעמידות. הציור מוצג כתמונה של מאבק יום-יומי, אך גם של אדישות מצטברת. המים הסוערים, הכרישים והמערבולת הם טבעיים, לא עוינים – אך כך מרגישים החיים לפעמים. הדמות נראית כמו פסל קלאסי, כמעט גלדיאטור שממתין לגורלו. במקביל, מציין Hampton את היתרונות הטכניים של ציור השמן על פני האקוורלים המקדימים – החריפות, הגוונים והקונטרסט שמקנים עומק וממשות מוגברת.[2][10]
השוואה ליצירות אחרות
ווטסון והכריש
ערך מורחב – ווטסון והכריש
בביקורתו של טד בארו שהתפרסמה באתר Artforum בשנת 2022, מוצגת קריאה מחודשת ומעמיקה לציורו של וינסלו הומר, "זרם המפרץ", תוך הדגשת ההשפעות וההקשרים התרבותיים והאמנותיים שהוא נושא. אחת ההתייחסויות המרכזיות בביקורת היא ההשוואה הישירה לציורו של ג'ון סינגלטון קופלי, "ווטסון והכריש", לצד "ספינת העבדים" של ויליאם טרנר. כבר עם הצגת "זרם המפרץ" בשנת 1899, זיהו מבקרים את הדמיון המבני והנושאי לציורים אלה, הנחשבים ליצירות מופת של דרמה ימית ופוליטיקה חזותית. אך בניגוד לקופלי, שבציורו מופיע נער לבן הנתון לסכנת טריפה אך מוקף בקבוצת גברים לבנים הנחלצים להצלתו - דימוי של תקווה, פעולה והרואיות - הומר מציב במרכז ציורו גבר שחור בודד, המוטל באדישות על סיפון סירה שבורה, כשהוא מוקף בכרישים וללא כל עזרה באופק.
בארו מדגיש כי השוני אינו רק בזהות הדמות אלא גם במבנה הסצנה: בעוד קופלי מציג הרואיות משותפת ונרטיב של הצלה, הומר בוחר בבידוד, פסיביות ואף סוג של ציניות. הצופה אינו נקרא להזדהות באופן רגשי פשוט, אלא נתקל באדישות משתקת. הוא אף מציין כי כתמי האדום במים, אשר פורשו לא אחת כדם המעיד על סכנה או פציעה, הם ככל הנראה אצות סרגסום (אנ'), המצויות בשכיחות בזרם המפרץ. הדימוי, אם כן, אינו תוצאה של זוועה גופנית אלא של פירוק הציפיות הרומנטיות של הצופה. גם את הסירה - ריקה, שבורה, עם שמה ("Anna") מצוין עליה - מציע בארו לקרוא כמעין מצבת קבר ימית, ולא ככלי להצלה. במכתב מ-1899 ציין הומר במפורש: "האונייה והכרישים הם עניינים חיצוניים וחסרי חשיבות רבה. הם נסחפו לים בסופה."
ההשוואה לקופלי וטרנר מעמידה את "זרם המפרץ" כממשיכו של מסורת ציורי אסונות ימיים, אך גם כתשובה חתרנית אליהם: במקום פאתוס דרמטי או גאולה, הומר מציג חזון אנטי-רומנטי, ריאליסטי וטעון פוליטית. הוא אינו שואף לעורר רגש מיידי אלא מציב את הצופה מול עמימות בלתי פתירה. הדמות השחורה נותרת מנותקת - לא בשל חולשה פנימית, אלא לנוכח עולם קהה ואדיש. ציור זה, סבור בארו, מציג לא רק סיפור אישי של סבל, אלא גם עמדה ביקורתית על ייצוגים של גזע, היסטוריה וכוח - וממקם את הומר כצייר שלא רק תיאר את הים, אלא גם את המערכות החברתיות הסוערות שבתוכן פעל.[11]
ספינת העבדים
- ערך מורחב – ספינת העבדים (ציור)
ההשוואה בין "זרם המפרץ" לבין "ספינת העבדים" של טרנר עולה באופן ישיר בביקורתו של טד בארו, שמציין כיצד פרשנים רבים פירשו את הכתמים האדומים במים בציורו של הומר כדם, וכך קישרו אותו למסורת ציורי האימה הרומנטיים, בדומה לדרמה העזה של טרנר בציורו מ-1840. אולם בארו סותר קריאה זו: לדבריו, האדום בציור אינו דם אלא ככל הנראה אצות סרגסום, המצויות בשפע בזרם המפרץ. הוא מוסיף שהומר עצמו התייחס בזלזול לדרמטיות שבציורו של טרנר, וציין במכתב מ-1899 ש"שרשראות הרגליים הצפות" בציור "ספינת העבדים" הן "בלתי אפשריות". בכך, בניגוד לטרנר שמציג סערה מוסרית עזה ונקמה שמיימית על פשע עבדות, הומר בוחר בתיאור ריאליסטי, קר ואירוני יותר, המדגיש את האדישות של הטבע ולא את זעמו. ציורו מציע אמירה פוליטית ואסתטית שונה: פחות זעקה מוסרית ויותר שתיקה עמומה של עולם חסר רחמים.[12]
מבט נרטיבי עכשווי
במאמר מאת מורגן המפטון, מתוארת היצירה כייצוג של עמידות אפרו-אמריקאית. הבחירה בדמות שחורה אינה מקרית, אלא מדגישה את "החיים כפי שהם" - ריבוי קשיים, אדישות מדומה ואולי גם תקווה מרומזת לאפשרות של הצלה. המאמר מציין כי הנוף, הכרישים, והמזג האווירי הם תוצאה של טבע, לא עוינות - אך כך בדיוק מרגישים החיים לעיתים.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The legacy of Winslow Homer's 'The Gulf Stream' | Art UK, artuk.org (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 The Gulf Stream (1899) by Winslow Homer – Artchive (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The Gulf Stream | The Art Institute of Chicago, archive.artic.edu
- ↑ The Gulf Stream, 1899, נבדק ב-2025-05-27
- ^ 5.0 5.1 “If You Can Read This . . .”: Winslow Homer’s The Gulf Stream and the Viewing of His Pictures, Panorama (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Mark Dery, The Unseen Depths of Winslow Homer's “The Gulf Stream”, Hyperallergic, 2022-05-30 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Winslow Homer: Crosscurrents - The Metropolitan Museum of Art, www.metmuseum.org (באנגלית)
- ↑ The Gulf Stream (After Winslow Homer) – NCMALearn, learn.ncartmuseum.org
- ↑ Repose and Energy in Winslow Homer's The Gulf Stream, TERRAIN GALLERY (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The Gulf Stream [Winslow Homer | Sartle - Rogue Art History], www.sartle.com, 2018-04-18 (באנגלית)
- ↑ Ted Barrow, Shark Tale, Artforum, 2022-07-28 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Camila Belchior, Paulo Nazareth, Artforum, 2022-09-01 (באנגלית אמריקאית)
| מוזיאון המטרופוליטן לאמנות | ||
|---|---|---|
| ציורים | אביב • אור ירח, מגדלור ווד איילנד • אישה עם לאוטה • אישה עם קנקן מים • אלגוריה של האמונה • אריסטו מתבונן בפרוטומה של הומרוס • ארקאדיה • בריאת חוה • דיוקן מדה פרימאווזי • דיוקן של גבר, נטען שהוא כריסטופר קולומבוס • דיוקנה של מאדאם ז'ינו • דיוקנו של חואן דה פארחה • הבית המופקר • הבריוש • הבשורה • הגל הגדול בסמוך לקאנאגאווה • הולדת ונוס • המוזיקאים • הסערה • הספה • הספרה 5 בזהב • הצליבה • הר סנט-ויקטואר • וושינגטון חוצה את הדלאוור • זרם המפרץ • מותו של סוקרטס • מחקר על אישה צעירה • משפחת רולין • פיגמליון וגלתיאה • פלורינדה • פתיחת החותם החמישי • שדה חיטה עם ברושים • שושני המים • שחקני הקלפים • שמשון נלכד בידי הפלישתים • שני ילדים מתגרים בחתול | |
| פסלים | אדם • עידן הברונזה • רקדנית קטנה בת ארבע עשרה | |
| מבנים וחפצי אמנות | הגדת וושינגטון • מקדש דנדור • ציד החד-קרן • צלחות דוד | |
| יצירות מודרניות | חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי | |
| צילומים | האגם – אור ירח | |
| שונות | נשף המט גאלה | |
זרם המפרץ (וינסלו הומר)41983473Q7738501