בית הכנסת בפלובדיב
 | |
| בית כנסת בפלובדיב (2010) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | שדרות הצאר קאלויאן 9 |
| מיקום | פלובדיב |
| מדינה | בולגריה |
| זרם | ספרדים |
| רב בית הכנסת | חיים עזרא ארויא, שמואל בנימין בכר[1] |
| נוסח תפילה | נוסח הספרדים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1886–1892 (כ־6 שנים) |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות עות'מאנית |
| קואורדינטות | 42°9′2″N 24°44′27″E / 42.15056°N 24.74083°E |
בית הכנסת הספרדי ציון - קהל חדש (בלאדינו: Kal Nuevo/Muevo) הוא בית הכנסת היחיד הפועל בעיר פלובדיב בבולגריה ואחד מהשניים הפעילים בכל בולגריה.[2]
היסטוריה
ערך מורחב – יהדות פלובדיב
יהודים התגוררו בפלובדיב מהמאה ה-2 ועד לשלהי המאה ה-6 וחזרו להתגורר בעיר מראשית המאה ה-13. לאחר תום מלחמת העצמאות של בולגריה הפכה פלובדיב לבירת המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית, ולעיר הגיעו כ-400 פליטים יהודים שנמלטו ממקומות אחרים מחמת הקרבות. בעיר התקיימה קהילה ספרדית גדולה וקהילה אשכנזית קטנה. ב-1892 מנתה הקהילה 2,696 נפשות. רובם התרכזו בשכונה היהודית שנקראה "אורטה מיזאר".[3]
בראשית המאה ה-20 פעלו בפלובדיב 6 בתי כנסת.
- בית הכנסת הספרדי "ישורון" שכונה "קהל גדול" (לאדינו: Kal Grande). המבנה נהרס בשנות ה-60 של המאה ה-20 ובמקום נבנו בתי מגורים.
- בית הכנסת הספרדי "ציון" "קהל חדש" (לאדינו: Kal Nuevo/Muevo). בבנייתו הוחל בשלהי 1886 והיא הושלמה ב-1892. בית הכנסת הפך למרכז הפעילות הקהילתית ונערכו בו כנסים ועצרות. בנרטיב ההיסטורי של יהודי פלובדיב, זכור ביקורו של דוד בן-גוריון בעיר בדצמבר 1944. בן-גוריון התארח בבית הכנסת ציון ונאם בפני בני הקהילה. המקום היה צר מלהכיל את כולם ואלפים נותרו מחוץ למבנה כאשר הם צובאים על הפתחים, חלונות בית הכנסת, החצר והרחובות הסמוכים.[4]
- בית הכנסת "המדרש" אשר כונה "שבת אחים".
- בית הכנסת של יוצאי קרלובו - איל קאל דה לוס קרלוברים (לאדינו: Kal Di Los Karlovarim), בבית כנסת זה התפללו בני קהילת קרלובו שנמלטו לפלובדיב מחמת המלחמה העות'מאנית רוסית (1878-1877).
- בית הכנסת שבתוך "בית המדרש התאולוגי היהודי".
- לצידו של בית הכנסת של יוצאי קרלובו, שכן בית כנסת קטן נוסף שכונה "קאל די לוס מפטירים" - קהל מפטירים.
בתקופה העות'מאנית ובשנים הראשונות שלאחר עצמאות בולגריה נהוג היה גם לקיים תפילות בביתן של משפחות נוטאבלים מקרב הקהילה אשר בביתן היה ארון קודש. מהן ניתן למנות את המשפחות: אסא, רומנו ומיטרני.[2]
המבנה
בית הכנסת ציון הוקם על חורבות בית כנסת שהיה קיים מראשית המאה ה-18. הוא נבנה בסגנון אדריכלי עות'מאני. במרכזו 4 עמודי תמך דמויי שיש התומכים בתקרה המעוטרת באופן דמוי כיפה.[5] בסוף המאה ה-20 שוקם מבנה בית הכנסת והוא נותר היחיד הפעיל בעיר. בית כנסת ציון ובית הכנסת בסופיה הם היחידים הפעילים בכל בולגריה.[6]
קישורים חיצוניים
- סיור פנורמי בחצר בית הכנסת, באתר plovdivbg.info
- בית הכנסת בפלובדיב, בתוך אתרי מורשת יהודית בבולגריה באתר jewish-heritage-europe (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ דוד פיפאנו, שלשלת רבני בולגריא מיום בואם מספרד ועד היום, דפוס המשפט א.אסא, סופיה, 1925.
- ^ 2.0 2.1 שלמה שאלתיאל, שני דגלים לציונות, תכלת וגם אדום, הוצאת "מערכת", קיבוץ דליה, 2015, מסת"ב 9789655181395, עמודים 44-43.
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העות'מאנים (1878-1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 136-63.
- ^ טוביה פרילינג (עורך), דוד בן-גוריון, ביקורים בגיא ההריגה, זיכרונות מן העיזבון, מאי 1945 – פברואר 1946, 2014, ההוצאה לאור של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, כרך א', עמוד 79.
- ^ Elko Z. Hazan, Synagogues in Bulgaria, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ .Dimana Trankova, Anthony Georgieff, A Guide to Jewish Bulgaria, Vagabond Media Ltd, 2011, מסת"ב 9549230635, page 124
