בית הכנסת הישן בפשמישל
 |
בית הכנסת העתיק בפשמישל (בפולנית: Stara Synagoga w Przemyślu) היה בית כנסת בסגנון אדריכלות הרנסאנס בפשמישל שבפולין. בנייתו הושלמה בשנת 1594. הוא נשרף בשנת 1939 כאשר הגרמנים נסוגו מהגדה המזרחית של נהר סן ונהרס כליל על ידי הנאצים בשנת 1941.
מבנה האבן היה בצורתו מלבני, האופייני לסגנון הרנסאנס של אז. האולם המרכזי המלבני נותר החלק היחיד של הבניין המקורי לאחר שהתווספו חדרים בשנים מאוחרות יותר. הם כללו ישיבה, שני אולמות תפילה נוספים ומשרדים.
היסטוריה
התקנה החוקית הראשונה בנוגע לקהילה היהודית בפשמישל היא מ-20 במרץ 1559. הפריבילגיה, שהוענקה על ידי המלך זיגמונט אוגוסט, קובעת כי "ליהודים המתגוררים ברחוב היהודי בפשמישל זמן רב" יש הזכות להתיישב לצמיתות בפשמישל, והעניקה להם זכויות מסחר. יהודים נחשבו כעת תחת סמכות המלכותית, כלומר חצר וויוודה (מוזכרת בתקנה כ"חצר היהודים").[1] ממסמכי תביעה משנת 1560 עולה כי היהודים החזיקו אז בית כנסת מעץ, שעל פי הכתוב הוקם על ידי שני מהגרים ספרדים עשירים. בשנת 1561 הותקף בית הכנסת על ידי הבורגנים. שנה לאחר מכן, בשנת 1592, ניתן היתר לבנות בית כנסת מבצר מאבן במקום בית הכנסת הישן. הבניין החדש תוכנן על ידי האדריכל בונוני, בונה ביצורים איטלקי.[2] הוא הושלם בשנת 1594 ונמצא בתוך העיר, קרוב לחומות ההגנה של העיר, והיווה חלק ממבני ההגנה של העיר.
כל הגטו כולל "הרחוב היהודי" בפשמישל הושמד כמעט לחלוטין בשריפה בשנת 1637. אולם בית הכנסת נותר ללא פגע. בשנת 1661 הוציא המלך צו המאפשר לקהילה היהודית להשתמש בבית הכנסת כבטוחה לשם הלוואת כסף. הדבר ממחיש את מצבה הכלכלי הנואש של הקהילה היהודית בפשמישל.[1]
בשנת 1746 תקפו סטודנטים ישועים את הרובע היהודי, ובזזו בתים יהודיים. הם שדדו את בית הכנסת והרסו את פנים המבנה. ארון הקודש נהרס וספרי התורה נקרעו לחתיכות, שהתפזרו ברחובות. הם גם הרסו את חלקם הגדול של הארכיונים החשובים, שהכילו מסמכים יקרים מפז של בית המשפט של הוויוודה. רק כמה מהעותקים המקוריים של כתבי הזכות נשמרו. על היקף הנזק מעידה העובדה שלאחר משא ומתן מייגע שילמו הישועים סופית פיצוי של 15,000 גולן פולני. על פי הנתונים הסטטיסטיים של שנת 1765, היו באותה תקופה בפשמישל כ-2,418 יהודים.[1]
בשנים 1910–1914 שוחזר הבניין בהנחיית האדריכל תדיאוש מוקלבסקי. בסוף מרץ 1919 נערכה בבית הכנסת תפילה חגיגית לכבוד ועידת השלום בפריז והחלטתה בנוגע לארץ ישראל. אנשים רבים השתתפו בתפילה.[3]
בשנת 1934 נרשם הבניין בפנקס הבניינים ההיסטוריים והוכרז כבניין רשום, ובשנת 1936 הוקמה ועדה מיוחדת בראשות ה. קלגסבלד לחידוש ושיפוץ "בית הכנסת הגדול".[4]
הרס בית הכנסת
בספטמבר 1939, לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין, חולקה פשמישל על ידי הגבול הגרמני-סובייטי שעבר באמצע העיר לאורך נהר סן. כשנכנס הצבא האדום לעיר ב-26 בספטמבר, מרכז העיר מצא את עצמו בברית המועצות ואילו רובע זסאני, על הגדה המערבית של נהר סן, היה בשליטת הנאצים. בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הגרמנים עזבו את הגדה המזרחית ב-28 בספטמבר 1939. לפני נסיגתם שרפו הגרמנים את בית הכנסת העתיק.
בשנת 1956 הורו רשויות העירייה על פינוי הריסות בית הכנסת, שעמד בחורבנו מאז שנת 1941, כאשר הנאצים השמידו את מה שנשאר לאחר ניסיונם הקודם לחסל את הבניין. ההריסה והפינוי בוצעו למרות התנגדותם של אנשי שימור, שתכננו לבנות מחדש את בית הכנסת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Deutsch, Gotthard. "Przemysl". Jewish Encyclopedia.
- ^ Yeager, Barbara U.; Sheila Schneider (1998). "Przemysl Synagogues". ShtetLinks. אורכב מ-המקור ב-2006-10-03. נבדק ב-2007-01-10.
- ^ Altbauer, Yosef (במאי 1964). "Przemysl Passes Under Polish Rule". PART III PRZEMYSL JEWS (1918-1939); chapter 1. Przemysl Memorial Book.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Altbauer, Yosef (במאי 1964). "The Nation, City and Community". PART III PRZEMYSL JEWS (1918-1939); chapter 4. Przemysl Memorial Book.
{{cite web}}: (עזרה)
