בית הכנסת קנטון
ערך מחפש מקורות
| ||
| ערך מחפש מקורות | |
בית הכנסת קנטון (באיטלקית: Scuola Canton) הוא בית כנסת לשעבר בגטו היהודי בוונציה, איטליה. בית הכנסת נבנה ב־1532, הפעילות בו פסקה בשנת 1917, ובין השנים 2016–2017 הוא שוחזר על ידי קרן המונומנטים העולמית (WMF)[1]. כיום הוא משמש כחלק מהמוזיאון היהודי של ונציה ופתוח לציבור.
המבנה, שהושלם בשנת 1532, הוא בית הכנסת השני העתיק ביותר בוונציה (אחרי בית הכנסת הגרמני הגדול ("סקולה גרנדה טדסקה") שהוקם ב-1528) השוכן בצמוד לבית הכנסת קנטון. המבנה עבר שיפוצים חוזרים ונשנים לאורך ההיסטוריה, ועיצוב הפנים שלו מתאפיין בסגנונות הבארוק והרוקוקו.
מטרת הקמתו אינו ברורה: ייתכן שנבנה כחדר תפילה עבור קבוצת יהודים יוצאי פרובנס (צרפת) זמן קצר לאחר הגעתם לעיר, או כבית כנסת פרטי עבור משפחה מקומית בולטת.
שם המבנה
בדומה לארבעת בתי הכנסת האחרים בוונציה, בית הכנסת קנטון כונה "סקולה" (Scuola - "בית ספר") ולא "סינאגוגה". שם זה מקביל למונח היידי "שול" (Shul). בהקשר הוונציאני, למונח "סקולה" הייתה משמעות נוספת: כך נקראו מוסדות של אחוות נוצריות שהוקדשו לסיוע לנזקקים. לאורך השנים, מבנה בית הכנסת אכן שימש כמקום ההנהלה של מספר ארגוני צדקה וחסד.
לגבי המילה "קנטון", קיימות שתי השערות מרכזיות:
- מקור גאוגרפי: השם "קנטון" פירושו בונציאנית "פינה". השערה זו גורסת כי השם נגזר מכינויו העתיק של המקום שנקרא "canton del medras" (פינת המדרש) בשל מיקומו המדויק של המבנה בפינה הדרומית של הגטו.
- הנצחת התורם: לפי סברה נוספת, השם "קנטון" אינו מתאר מיקום גאוגרפי, אלא מנציח את שמה של משפחת קנטון (Canton) או קנטוני (Cantoni), אשר לפי הערכות החוקרים מימנה את הקמת בית הכנסת. הדבר היה נהוג באותה עת כפי שעולה משמות בתי כנסת נוספים שפעלו בגטו: סקולה לוצאטו (Scuola Luzzatto), סקולה כהנים (Scuola Coanim) וסקולה משולמים (Scuola Meshullamim).
היסטוריה
בית הכנסת נבנה בין השנים 1531–1532 על ידי חברי הקהילה האשכנזית המקומית. לוח אבן המוצב משמאל לבימה מציין תרומה של 180 דוקטים על ידי אדם בשם שלמה בשנת 1532 (שנת ה'רצ"ב), תאריך המופיע גם מעל דלת הכניסה.
החוקרים סבורים כי הקמת בית הכנסת, שנים ספורות לאחר הקמת בית הכנסת הגרמני הגדול - ה"סקולה גרנדה טדסקה" (שגם בו התפללו בנוסח אשכנז), נבעה מפיצול בקהילה. עדויות מצביעות על כך שהמבנה הוקם עבור יהודים יוצאי פרובנס שנאלצו לעזוב את העיר ארל (Arles) עם סיפוח פרובנס לצרפת ב-1484. מספר אלמנטים תומכים בכך:
- זהו בית הכנסת היחיד בוונציה שבו הושר הפיוט "לכה דודי" (כמנהג יהודי צרפת).
- בית הכנסת קנטון מעוצב בסידור דו-מוקדי המאפיין את מסורת הבנייה של יהדות פרובנס ואיטליה, כשארון הקודש והבימה ניצבים זה מול זה בשני הקצוות המנוגדים של האולם. בהתאם לכך, ספסלי הישיבה אינם פונים לחזית אחת אלא מסודרים בשתי שורות מקבילות לאורך הקירות הצדדיים, כך שהמתפללים יושבים אלו מול אלו. דבר חריג מהמקובל בשאר בתי כנסת שבו הבימה ממוקמת במרכז החלל.
בחירה אדריכלית זו מעלה כי מקורם של מייסדי בית הכנסת הוא מפרובנס, אשר העדיפו את הדגם הדו-מוקדי המוכר להם מדרום צרפת על פני דגם הבימה המרכזית.
במאה ה-20, בעקבות התפרקות הקהילה המקומית באוקטובר 1917, פסקה הפעילות הסדירה במקום. המבנה עבר סדרת שיפוצים מקיפה החל משנת 1968, ובשנת 1989 נפתח מחדש לציבור כחלק ממתחם המוזיאון.
אדריכלות

המבנה שוכן בקומה השלישית של בניין מגורים פשוט הפונה לכיכר הגטו. מבחוץ, בית הכנסת כמעט ואינו מורגש - למעט כיפה קטנה מעל הבימה. האנונימיות החיצונית הייתה הכרחית במאה ה־16, שכן בתי תפילה יהודיים היו אסורים רשמית באותה עת.
הכניסה: בקומה הראשונה ישנו מבואה (לובי) מרווחת עם עמודי טוסקנה לבנים.
עזרת נשים: גלריית נשים מוגבהת הושלמה בשנת 1736. בשל הממדים הצנועים של בית הכנסת, מספר המקומות היה מוגבל ובעלות על מושב נחשבה לסמל סטטוס חברתי.
עיצוב פנים
פנים המבנה מעוצב בסגנון הבארוק עם נגיעות רוקוקו והתאפיין באור טבעי רב הודות ל-11 חלונות גדולים.
ארון הקודש

ארון הקודש היה מוזהב לחלוטין ושקוע בתוך נישה בקיר הדרומי הפונה לירושלים. הנישה בולטת כלפי חוץ בסגנון אדריכלי ונציאני המכונה "liagò". על שלוש מדרגות השיש של ארון הקודש מופיעה כתובת בעברית משנת 1672: ”נדר ליהושע משה למנוחת אח נערף כשה, יום לדתו יום לו נקשה בשנת לו ד"ם (בגיל 44) דמו עושה לפני ה' קרבן אשה. ה"ה מרדכי ב"ר מנחם באלדוזה יום ד ט ניסן ונקבר יום ב כ"ו אייר שנת ק'ב'ל ב'ר'ח'מ'י'ם" (1672) ”
הבימה


הבימה (מתוארכת לסביבות 1780) ממוקמת בקצה החדר מאחורה. עשויה כדוכן מוגבה מצולע, המעוטר בסגנון רוקוקו עדין, ומוקף בארבעה עמודים המזכירים את עמודי יכין ובועז בבית המקדש.
תבליטי עץ
אחד המאפיינים הייחודיים והנדירים ביותר בבית הכנסת הם שמונה לוחות עץ המציגים סצנות מקראיות מספר שמות: קריעת ים סוף, מזבח העולה, ירידת המן, ארון הברית על גדות הירדן, קורח, מתן תורה ומשה מוציא מים מהסלע.
סגנון אומנות זה הם מחזה נדיר בבתי כנסת, וייתכן שהם משקפים השפעה של מודלים ממרכז אירופה (בדומה לאיורים בספרים יהודיים שהודפסו בקרקוב באותה תקופה).
גלריה
-
תמונה של הפרוזדור, מבט צפונה. החלונות משמאל משקיפים על החדר הראשי
-
העמודים המגולפים
-
תבליט עץ המתאר את העיר יריחו ואת חומותיה המתפוררות
-
מבט פנימי של חלון הגג
-
תקריב של חלון הגג המקומר
-
מדרגות בית הכנסת עם הכיתוב בעברית
-
מבואת בית הכנסת, עם פסוקים בעברית
קישורים חיצוניים
- Contributors to Family Wiki, בית הכנסת קנטון בוונציה, באתר Fandom, Inc.
הערות שוליים
- ↑ ראו באתר הקרן. כאן ניתן לראות את עבודות השימור.
בית הכנסת קנטון42775896Q28035407
