בית המרחץ הביזנטי (סלוניקי)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 יוון |
בית המרחץ הביזנטי של העיר העליונה (ביוונית: Βυζαντινά Λουτρά Άνω Πόλης) בסלוניקי הוא אחד מהמרחצאות הביזנטיים הבודדים והמשומרים ביותר ששרדו מתקופת האימפריה הביזנטית ביוון. הוא ממוקם ברחוב תיאוטוקופולו בשכונת העיר העתיקה העליונה של סלוניקי.[1]
בית המרחץ תוארך לסוף המאה ה-12/תחילת המאה ה-13, ופעל באופן רציף עד 1940, אז נסגר ככל הנראה עקב מלחמת העולם השנייה והכיבוש הגרמני של יוון.[2][3] המקורות הביזנטיים אינם מזכירים אותו, ולכן סביר להניח שהוא שייך במקור למתחם מנזר. בתקופת השלטון העות'מאני, הוא ידוע כקולה חמאם, כלומר "בית מרחץ המצודה".[2]
השימוש הארוך של בית המרחץ הוביל לשינויים רבים במבנה המקורי לאורך הזמן. הארכיטקטורה המקורית עוקבת אחר הנהלים הטיפוסיים של מרחצאות רומיים. הכניסה המקורית בדרום מובילה לחדרים מלבניים של פריגידריום, ששימשו כחדרי הלבשה. לאחר מכן הגיעו שני חדרי טפידריום מקומרות וסיום בשני חדרי קלדריום. האחרונים היו בעלי צורה מרובעת והיו מצוידים בהיפוקאוסט מתחת לרצפה. אחד מהם כוסה בכיפה הנתמכת על ידי בסיס מתומן עם שמונה חלונות, והשני היה בעל תקרת כיפה. בצפון בית המרחץ נמצא המיכל שסיפק לו מים, עם תנור מתחת כדי לחמם אותם.[4] בתקופה הביזנטית המבנה שימש לסירוגין גברים ונשים, אך בתקופה העות'מאנית בית המרחץ חולק לחלקים נפרדים לגברים ולנשים בלבד, על ידי חסימת כל זוג חדרים זה מזה.[4]
בית המרחץ היה אחד מכמה כאלה בעיר; הסופר מהמאה ה-14 ניקיפורוס חומנוס טען שסלוניקי כללה יותר מרחצאות מתושבים,[4] אך הוא היחיד ששרד בסלוניקי והגדול והמושלם ביותר מבין קומץ המרחצאות הביזנטיים ששרדו במקומות אחרים ביוון: חמישה מרחצאות ציבוריים הרוסים, שניים בקורינת, אחד בספרטה, אחד בפראמיתיה, אחד בטירת יואנינה ואחד בכל אחד ממנזרי קיסריאני וזודוכוס פיגי.[2]
אף על פי שבית המרחץ סגור מאז 1940, הוא סבל מהזנחה ונזק במהלך רעידות האדמה של 1978, ושרד רק בזכות תמיכה כבדה מצד האפורטה התשיעית לעתיקות ביזנטיות והגנה שהוצעה על ידי כיסוי מתכת חיצוני.[2] ב-1988, הוא נכלל בין אתרי המורשת העולמית הפלאוכריסטיאניים והביזנטיים של סלוניקי ברשימת אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[5][6]
לאחר ארבע שנים של עבודות שחזור, בית המרחץ נפתח מחדש לציבור כמוזיאון ומרחב תרבותי ביוני 2015.[2]
לקריאה נוספת
- Kourkoutidou-Nikolaidou, E.; Tourta, A. (1997), Wandering in Byzantine Thessaloniki, Kapon Editions, ISBN 960-7254-47-3
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Kourkoutidou-Nikolaidou & Tourta 1997, p. 87.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Myrtsioti, Giota (6 ביוני 2015). "Ενα βυζαντινό λουτρό 800 ετών ανοίγει και πάλι" (ביוונית). Kathimerini. נבדק ב-3 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Kourkoutidou-Nikolaidou & Tourta 1997, pp. 87–88.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Kourkoutidou-Nikolaidou & Tourta 1997, p. 88.
- ↑ UNESCO World Heritage Centre, UNESCO World Heritage Centre - World Heritage List, whc.unesco.org (באנגלית)
- ↑ "ΠΑΓΚΟΣΜΙΑ ΠΟΛΙΤΙΣΤΙΚΗ ΚΛΗΡונΟΜΙΑ UNESCO: Παλαιοχριστιανικά και Βυζαντινά μνημεία Θεσσαλονίκης" (ביוונית). Hellenic National Commission for UNESCO. אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2012. נבדק ב-3 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
  | |
|---|---|
|
בית המרחץ הביזנטי (סלוניקי)41540070Q1018764