בית הקברות המוסלמי בשער הרחמים
בית הקברות המוסלמי בשער הרחמים (בערבית: مقبرة باب الرحمة - באב א-רחמה) הוא אחד מבתי העלמין האיסלמיים בירושלים. ממוקם ליד הקיר המזרחי של הר הבית.
בית הקברות משתרע משער האריות ועד קצה חומת מסגד אל-אקצא ליד ארמונות אומיה בצד הדרומי. שטחו כ-23 דונם.
ממשלת ישראל מתכוונת להמיר חלק מבית הקברות לגן מקראי, במסגרת הגן הארכאולוגי ירושלים.
היסטוריה
בית הקברות המוסלמי צמוד לחומה המזרחית של העיר העתיקה.
שער הרחמים נחסם ככל הנראה במאה השמינית לספירה (כלומר, השער היה קיים עוד לפני בניית החומה העות'מאנית במאה ה-16). ייתכן שהקבורה במקום החלה זמן קצר לאחר מכן. היום הקבורה מתפרסת לכל אורך החומה המזרחית של העיר העתיקה. בית קברות נמצא בשימוש תושבי מזרח ירושלים המוסלמים עד היום[1].
ע"פ המסורת המוסלמית קבריהם של שניים מחבריו של הנביא מוחמד (עובאדה א-סאמת ושדאד אבן אוש (Shadad ibn Aus)). שטחו של בית הקברות כ-48 דונם וקבורים בו ע"פ ההערכות עשרות אלפי אנשים. היכולת לקבור נפטרים רבים כל כך בשטח מצומצם מוסברת בשיטת הקבורה המשפחתית ("פוסתקיה") שבה נקברים מתים רבים מאותה משפחה באותו קבר[2].
לפי המסורת המוסלמית הר הזיתים, הקידרון והר המוריה יתחברו ביום הדין ותחית המתים ולכן השער כונה על ידם "באב אל צהרה" (חיי נצח). הקמים מן המתים יחיו חיי נצח, ולכן הוקם כאן בית קברות ומתיו יהיו הראשונים לעמוד לדין. תחילתו של בית הקברות המוסלמי מחוץ לשער הרחמים הוא מן התקופה האיובית במאה ה–13. לפי האגדה הקימו המוסלמים את בית הקברות במקום זה כי שמעו שמשיחם של היהודים יכנס בשער הזה, וכדי למנוע זאת הקימו שם בית קברות, כי המשיח לא יעבור במקום טמא טומאת מת. זו אגדה בעלמא, מה גם שלפי ההלכה היהודית אין יהודי נטמא לגוי. מה שנכון הוא שיש מסורת יהודית שאומרת שדרך השער הזה גלתה שכינה וממנו עתידה לשוב[3].
יש אמונה בקרב היהודים, שהמוסלמים מבקשים בכך למנוע את ביאת המשיח, בחשבם שאליהו הנביא הכהן לא יוכל לעבור בבית הקברות, שמא ייטמא, ובכך תעוכב גאולתם של היהודים. אולם בהלכה היהודית קיימות דעות כי בית קברות של גויים אינו מטמא, אלא רק מגע ישיר במת או בנשיאתו[4].
יודעי חן אומרים: השערים מכוונים נגד שבעה ימי שבתא, כל שער כנגד יומו, ששה שערים כנגד ששת ימי המעשה, והשער השביעי - "שער הרחמים" במזרחה של חומה – כנגד יום השבת. ומצפה שער הרחמים ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. כל שבעת השערים – אף שער הרחמים – פתוחים היו, אלא שגויים סתמוהו באבנים. יודעים הם שדרך שער זה עתיד מלך המשיח להיכנס לבית הבחירה ולכן חסמו את השער, כדי לעכב את הגאולה. ועוד עשו, הסמיכו את קבריהם אל השער כדי לטמא — חלילה – את מלך המשיח מטהרתו.
— ירמיהו רלב"ג, "כל השערים מוליכים אל הכותל" בתוך: טורי ישורון, סיוון תשל"ה עמ' 20-22
מאבק נגד המשך הקבורה במקום
במהלך תחילת המאה ה-21, כמה גופים ישראלים נאבקים נגד הקבורה בחלקו הדרומי של בית הקברות המשמש את תושבי הכפר סילוואן. הוועד הציבורי למניעת הרס עתיקות הר הבית, מאגד ארכאולוגים, אנשי רוח ומשפטנים, ובשנת 2005 עתר לבג"ץ[5] נגד מדינת ישראל בשל אי אכיפת איסור קבורה בחלק הדרומי של בית הקברות. הבסיס לטענה הוא שהמקום מוכרז אתר עתיקות וחלק מן הגן הלאומי 'סובב חומות ירושלים', וחפירה וקבורה במקום היא פגיעה בעתיקות[6].
החלטת בג"ץ משנת 2009 קבעה שיש לדחות את העתירות אולם על הרשויות לאכוף את החוק ולשמור על האתר מפגיעה (קבורה)[7]. כיום תושבים הרוצים לקבור את מתיהם בחלק הדרומי של בית הקברות צריכים להצטייד באישור מבית המשפט. המאבק נגד הקבורה בחלק מבאב א-רחמה בולט לעומת ההשקעה הרבה בבית הקברות היהודי בהר הזיתים[8].
קישורים חיצוניים
- נדב שרגאי, צו נגד הרחבת בית עלמין לרגלי הר הבית, באתר הארץ, 2 ביוני 2004
הערות שוליים
- ^ עיר הקברים ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים, 28 באוגוסט, 2013, באתר עמק השווה
- ^ ערן אבני, בתי קברות מוסלמים, 13 ינואר 2008, באתר מכון ירושלים
- ^ רפי כפיר, שער הרחמים, באתר אהבת ירושלים
- ^ אהרון ביר, "שערי ירושלים", בתוך: טורי ישורון, כסלו תשל"ג עמ'27
- ^ בג"ץ 7800/05,ו 7192/04
- ^ נ' שרגאי, 'הקרב על דרך העופל', הארץ, 16 למאי 2006, וגם נ' שרגאי, 'המדינה נאבקה בקבורה המוסלמית הלא חוקית למרגלות הר הבית', הארץ, 21 ליוני 2009
- ^ פסק-דין מיום 19/07/2009
- ^ יונתן מזרחי, קשה לחיות, קשה גם למות, 11.04.11, באתר העוקץ
| אתרי העיר העתיקה של ירושלים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
  | ||||||||
| שערי ירושלים | ||||||||
|
שער האריות | שער הפרחים | שער שכם | השער החדש | שער יפו | שער ציון | שער האשפות | שער הרחמים | שערי חולדה | ||||||||
