יום הדין

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום הדין הוא יום שיחול, בקץ כל הזמנים ובו יעמדו בני האדם בפני דין ה': הרשעים ידעו את זעמו של ה', ואילו הצדיקים יזכו למחילתו ולקרבתו.

בהשאלה הצירוף יום הדין משמש כינוי ליום מכריע וגורלי, אשר יידו בו אדם או ארגון על מעשיהם, ייתנו דין וחשבון ויקבלו את גמולם לרע או לטוב (לדוגמה: "המפלגה תשלם על בגידתה בקהל בוחריה, וביום הדין יאמר הבוחר את דברו"). ראשי התיבות הנהוגים: יוה"ד, יה"ד וכן י"ה.

הצירוף המליצי יום פקודה משמש במשמעות זהה ("בהגיע יום פקודה נתייצב כולנו כאיש אחד"; וכן לציון גיוס מילואים ו"קריאה לדגל").

יום הדין מציין את היום בו עומדים לפני הקב"ה כל ברואי העולם, ונותנים דין על מעשיהם. בתנ"ך מופיע יום הדין העתידי בשמות "יום ה'", או יום "למשפט".[1]

יום הדין הוא גם כינוי לראש השנה וליום כיפור, שהוא יום הדין הכללי לכל יצורי העולם, בו עומדים הכול למשפט ונחתם גזר דינם – אם למוות ואם לחיים.

משה דיין ביקש לקרוא למלחמת יום הכיפורים "מלחמת יום הדין" – וכך גם קרא לשם ספרו, משלא נתקבלה דעתו בעניין.


קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. פרשת האזינו) "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם..." בספר עמוס: "הוי המתאוים את יום ה' - למה זה לכם יום ה'? הוא חשך ולא אור!" ואילו בירמיהו: "אתה, אל תירא, עבדי יעקב, כי אתך אני... אך אתך לא אעשה כלה... ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" (כלומר ביום הדין תבוא במשפט, אבל לא אחסל אותך לחלוטין.)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0