בניין קול ישראל
ערך זה עוסק במבנה ברחוב הלני המלכה. אם התכוונתם למבנה ברחוב שאול אדלר, ששימש כמשכנו הראשון של 
בניין קול ישראל שנקרא גם בית הקיסרית טאיתו או ארמון המלכה החבשית, הוא מבנה מפואר בסגנון נאו-קלאסי השוכן ברחוב הלני המלכה בירושלים. המבנה שימש בימי המנדט הבריטי את שירות השידור של ארץ ישראל (פלשתינה), ולאחר הקמת המדינה את קול ישראל ורשות השידור הישראלית. בשל השימוש בבניין למטרות שידור, נקרא הבניין לעיתים גם "בית השידור"[1][2][3].
הקמת הבניין
הבניין הוקם בשנת 1903 על ידי קיסרית אתיופיה טאיתו בטול, אשת הקיסר מלניק השני, למען הקהילה האתיופית בירושלים. סביב בנייתו פרץ סכסוך בין הקיסרית לבין ראש הקהילה בעיר ממהר ולדא סמאעת, לאחר שסמאעת התערב בשיפוץ הבניין שעמד על השטח אותו רכשה הקיסרית וקבע את שמו על הכניסה לבניין. טאיתו לא אהבה את מעשיו של סמאעת ואסרה אותו כשהגיע לאתיופיה. לאחר זמן ברח סמאעת ממאסרו והצליח לברוח למצרים, שם הצטרף למנזר קופטי. לאחר סיפור זה, הורתה טאיתו להרוס את הבניין שעמד בשטח, ובראש הבניין החדש שהוקם הציבה את סמלה - שמש עם כתר, ואת שמה.
שימושי הבניין
בשלהי ימי האימפריה העות'מאנית שימש המבנה לזמן מה כבית המגורים של המושל נאזים ביי.
בזמן מלחמת העולם הראשונה וראשית ימי המנדט הבריטי שימש את בית הספר אוולינה דה רוטשילד שפונה ממקומו שבבית מחניים שעבר לשמש את הצבא העות'מאני, ולאחר מכן את מנחם אוסישקין והנציב העליון. בשנת 1933 נחנך מבנה ארמון הנציב ובית הספר חזר לבית מחניים.
בפברואר 1937 הוצע ואושר על ידי ממשלת המנדט ושר המושבות להשתמש בבניין שברחוב מליסנדה, כפי שנקרא הרחוב באותה התקופה, לטובת שירות השידור, תוך שנשקלו שיקולי מיקום אסטרטגי לאור המאורעות שחלו בשנים שלפני כן, שיקולי מחיר השכירות של הבניין והערכה כי הוא יתאים לצורכי השידור במשך עשור שנים[4].
בחודש יוני 1939[5] עבר שירות השידור של פלשתינה (א"י) ממקום מושבו הקודם במלון "פלס", אל בניין זה. מאז שימש הבניין למשרדים ואולפני רדיו של שירות השידור הבריטי, ולאחר מכן שירות השידור הישראלי, קול ישראל ורשות השידור הישראלית.
בתקופת המנדט הבריטי הבניין היה מאובטח הן על ידי חיילים בריטיים והן על ידי חיילי הליגיון הערבי. מספר שבועות לאחר החלטת כ"ט בנובמבר צוותי השידור היהודים חשו סכנה להגיע לבניין זה[6]. במלחמת העצמאות ניזוק הבניין, והשידורים שבו להתבצע ממנו בשנת 1950, לאחר תיקונים ושיפוצים בעלות של כ-15,000 לירות[7] והקמת 9 אולפני שידור בתוכו[2].
לאורך השנים הכנסייה האתיופית השכירה בדמי מפתח את הבניין לרשות השידור[8], ולאחר סיום שידורי רשות השידור ב-2017 עבר הבניין והמתחם שסביבו לכונס הנכסים הרשמי ובוצע במתחם תהליך של פינוי הרכוש הציוד. בסוף 2017 פורסם כי נבחנת האפשרות לשכן את גלי צה"ל בבניין זה[9], אך ההצעה ירדה מן הפרק[10].
אוסף תמונות
אולפן רשת א'
החלון העגול של אולפן רשת ג'
אולפן רשת ד'
ארכיון ההקלטות של קול ישראל
חצר הבניין
חזית הבניין
מבט מהצד על חזית הבניין
מבט מהצג על הגן בכניסה לבניין
קשתות בגג בניין השידורים בערבית
חדר פיקוח טכני בקומה השנייה בבניין
בניין הכניסה והתקליטייה
שלט הסבר אודות הבניין
חזית בניין הכניסה ורחוב הלני המלכה
הבניין והתוספת שנבנתה בצמוד לצידו
פסל הנמצא בתוך הבניין בסמוך לכניסה, ואשר נשמר למרות השינויים והשיפוצים בבניין
קישורים חיצוניים
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר" עמ' 427-428
הערות שוליים
- ^ החלה העברת אולפני שידורי ישראל לירושלים, הצופה, 13 בפברואר 1950
- ^ 2.0 2.1 קול ירושלים לבית השידור, הבקר, 13 בפברואר 1950
- ^ מטען התפוצץ ליד בית השידור בירושלים, על המשמר, 7 בספטמבר 1969
- ^ http://www.archives.gov.il/archives/#/Archive/0b07170680022590/File/0b0717068057f6a0
- ^ אולפני הרדיו למעון חדש, הבקר, 26 ביוני 1939
- ^ יעקב צור, קול ירושלים למאזינינו בפרוזדור בית זה שלום, דבר, 22 בספטמבר 1968
- ^ ד. ריבלין, שידורי ישראל עולים ירושלימה, מעריב, 14 בפברואר 1950
- ^ יוסי אלי, אחרי האלימות נגד הנזירים: אתיופיה מקפיאה העברת השגרירות לי-ם, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 11 ביוני 2018
- ^ ערוץ 7, מסתמן: גלי צהל תעבור למתחם קול ישראל, באתר ערוץ 7, 27 בדצמבר 2017
- ^
נתי טוקר, שר הביטחון: גלי צה"ל תעבור למתחם בית החייל בירושלים, באתר TheMarker, 3 ביוני 2018
