בעליס מלך בני עמון
בעליס מלך בני עמון מלך בזמן חורבן בית המקדש הראשון, לאחר החורבן שלח את ישמעאל בן נתניה להתנקש במנהיג שארית הפליטה גדליה בן אחיקם כמסופר בספר ירמיהו[1]
שליחת ישמעאל לרצח גדליה
אחר שנחרבה ממלכת יהודה, הותיר נבוכדנאצר מלך בבל בארץ יישוב יהודי קטן, מדלת הארץ. והפקיד עליו את גדליה בן אחיקם לנציב מטעמו. יום אחד, ניגשו אל גדליה יוחנן בן קרח ושרי החיילים היהודים ששרדו אחר החורבן, ומסרו מידע מודיעיני קריטי: בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה, יהודי מזרע המלוכה, כדי להורגו, אך גדליהו לא האמין להם, יוחנן בן קרח אף ביקש ממנו בסתר אישור להרוג את ישמעאל בלי שאיש ידע על כך כדי שלא תאבד שארית הפליטה, אך גדליה לא האמין לו ואסר עליו לפגוע בישמעאל.
כעבור זמן מה, התגשמה אזהרתו של יוחנן. ישמעאל ניצל את הכנסת האורחים של גדליה, רצח אותו וטבח את האנשים שאיתו במצפה, יהודים ובבלים כאחד.
לאחר הרצח
אחר הטבח, ישמעאל ואנשיו שבו את בנות המלך ושאר האנשים והנשים שנותרו בחיים במצפה, ומיהרו איתם אל ארץ בני עמון. יוחנן בן קרח והקצינים שאתו, שמעו על הטבח והשביה ויצאו להילחם בישמעאל. הם נפגשו במים רבים שבגבעון, כשראו השבויים את יוחנן עזבו את ישמעאל ועברו אליו, ישמעאל הצליח לברוח עם שמונה מאנשיו אל מלך בני עמון.
תוצאות הקשר שארגן בעליס היו קשות ביותר. בעקבות הרצח, ברחו יושבי הארץ למצרימה ונחתם הגולל על היישוב היהודי בארץ מאז כניסתם ארצה בימי יהושע. היישוב היהודי התחיל להתחדש שוב רק עשרות שנים אחר כך בעקבות הצהרת כורש. לזכר אירוע זה, צם עם ישראל מאז ועד היום את צום גדליה.
מניעיו לרצח
המקרא אינו מפרש מדוע ארגן בעליס את הקשר ומה ביקש להרוויח מכך. האברבנאל פירש שעשה זאת מפני שנאתו לנבוכדנאצר[2], המלבי"ם פירש שכוונתו הייתה להכרית את היישוב היהודי שנשאר בארץ אחר החורבן[3], ובמקום אחר הוסיף שרצה בעליס לרשת את הארץ[4].
הערות שוליים
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ'.
- ^ ”שמלך בני עמון להיותו שונא לנבוכדנצר היה רע בעיניו שיהיה גדליה פקיד בארץ יהודה מתחת יד מלך בבל ולכן חשב להרוג את גדליה והכשדיים אשר אתו כדי שילכו ולא יעמדו שמה” (ירמיהו מא א).
- ^ ”שלח בעליס מלך בני עמון את ישמעאל בן נתניה להרוג את גדליה בן אחיקם כדי שלא תהיה שארית בארץ ישראל” (יחזקאל כא, לג).
- ^ ”על כן שלח את ישמעאל להרוג את גדליה בן אחיקם כדי שתשאר ארץ ישראל שממה להיות להם מורשה” (יחזקאל כא, לג).
