ספר ירמיהו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר ירמיהו
חצר המטרה (קבר ירמיהו) ליד שער שכם, 1880
חצר המטרה (קבר ירמיהו) ליד שער שכם, 1880
חצר המטרה (קבר ירמיהו) ליד שער שכם, 1880
מספר פרקים 52
סדרת ספרים נביאים אחרונים
הספר הקודם ספר ישעיהו
הספר הבא ספר יחזקאל
דמויות מרכזיות ירמיהו הנביא

ספר יִרְמְיָהוּ הוא השני מבין ספרי נביאים אחרונים שבתנ"ך[1], ועוסק כמעט כולו בנבואות תוכחה וחורבן. תקופת ההתרחשויות בספר היא בסוף ימי בית ראשון. ירמיהו הנביא, סבל רבות בשל זעם העם והמלך על נבואותיו והעביר ימים רבים בבית סוהר, למרות שהוא עצמו נעצב ביותר בשל נבואותיו והרבה לבקש רחמים על העם.


ערך מורחב – ירמיהו

מבנה הספר

ספר ירמיה בנוי מארבעה חלקים ראשיים[דרוש מקור]:

  • פרקים א'-כ"ו: נבואות פורענות ותוכחה.
  • פרקים ל' -ל"ה: נבואות נחמה.
  • פרקים ל"ו-מ"ה: סיפורים מחיי הנביא ירמיהו.
  • פרקים מ"ו-נ"א: נבואות על עמים אחרים.

הפרק האחרון נ"ב הכתוב בצורה היסטוריוגרפית, מתאר את חורבן ירושלים.

כמו בספר יחזקאל והושע גם ירמיהו עושה פעולות שונות כחלק מנבואותיו, כך הנבואה עם משל האזור[2], והציווי להשים על צווארו מוסרות ומוטות[3].

מלחמתו בנביאי השקר

מכיוון שנבואותיו של ירמיהו הינן בעיקר נבואות פורענות, הוא נאלץ להתמודד רבות עם נביאי שקר שניבאו שירושלים לא תיפול, ואף לאחר גלות יהויכין המשיכו נביאי השקר לטעון שישובו הגולים.

פרקים כ"ז-כ"ט הם מלחמה בנביאי השקר ובפרט חנניה בן עזור שמת כנבואת ירמיהו. כחלק ממערכה זו שולח ירמיהו ספר ליהודים הגולים בבבל, ושם הוא כותב את דבר ה' שגאולתם תהיה רק במלאת שבעים שנה. לסיום פרקים אלו מובאת נבואתו של ירמיהו על נביא השקר שמעיהו הנחלמי.

לשונו וסגנונו של ספר ירמיה

בספר לשונות המשותפים לשירה ולפרוזה ובין שני אלה יש הבחנה בספר. קיימת גם זיקה לספרות המזמורית ולסגנונו של ספרי דברים ונביאים ראשונים. כותרתו של ספר ירמיה, ארוכה יותר משאר ספרי הנביאים. הספר כולל מידע ביוגרפי על הנביא.[4] סגנונו של ספר ירמיה הוא בסוגות הספרותיות השונות הבאות לידי ביטוי בספר. מצויות בו נבואות תוכחה ונבואות נחמה. פרקים רבים מהספר מנוסחים בנוסח סיפורי ולא כנבואה.[5] הנבואה על החורבן היא עיקרו של ספר ירמיה.

שפה

ספר ירמיה כתוב בלשון הקודש, מלבד פסוק אחד שכתוב בשפה הארמית[6]. בספר אין השפעות מהשפות פרסית ויוונית הידועות מספרים אחרים. כמו כן אין קרבה לשונית ללשון חז"ל, אשר מוכרת מספרי מקרא אחרים כקהלת.

חיבור ספר ירמיה

את הספר כתב ירמיהו בעצמו[7].כפי העולה מתוך הספר עצמו[8], נראה שברוך בן נריה הסופר, כתב מפיו של ירמיהו, את נבואותיו על ירושלים, ונראה כי הוא ערוך מגילות-מגילות. עם זאת, ייתכנו כמובן עריכות מאוחרות יותר, עד לתקופת חיתום המקרא, - משמע בירושלמי[9], כי הפרק האחרון נכתב על ידי ברוך בן נריה או עזרא[10].

תרגום השבעים לספר ירמיה

חלקו הראשון של ספר ירמיה בתרגום השבעים וחלקו השני מיוחס לשני מתרגמים שונים. אב הכנסייה אוריגנס, באגרת אל אפריקנוס עומד על כמה הבדלים בכך שתרגום השבעים מחסיר פרטים מנוסח המסורה, סידורו של תרגום השבעים אחר מנוסח המסורה. לדוגמה, סדר הפסוקים בפרק י' שונה בשני הנוסחים. שינוי מהותי קיים גם בסופו של ספר ירמיה, נבואות על הגויים (פרקים מ"ו-נ"א) נמצאות בסוף הספר ואילו בנוסח תרגום השבעים הוא נמצא באמצעו.[11] סיומות הפרקים כִּי-סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל-ה' בפרק כ"ח ובפרק כ"ט כִּי-סָרָה דִבֶּר, עַל-ה', אינם נמצאים בתרגום.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר ירמיה

  • שֹׁ֥מּוּ שָׁמַ֖יִם (פרק ב', פסוק י"ב ) - ביטוי המבטא זעזוע מעוול שנעשה.
  • שֶׁ֤בֶר עַל־שֶׁ֙בֶר֙ (פרק ד', פסוק כ' ) - ביטוי המבטא זעזוע ממוות אחר מוות באותה משפחה, תוך זמן קצר.
  • מֶה לִֽידִידִי בְּבֵיתִי (פרק י"א, פסוק ט"ו ) - ביטוי בסימן שאלה שאומר אדם, לחבירו שמבקר אותו באופן מפתיע.
  • הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ (פרק י"ג, פסוק כ"ג ) - ביטוי שאומר שמציאות לא משתנה.
  • קְבוּרַת חֲמוֹר (פרק כ"ב, פסוק י"ט ) - ביטוי הלכתי לקבורה זולה בה נקבר רשע כגמול על מעשיו.
  • בְּכִי תַמְרוּרִים (פרק ל"א, פסוק י"ד ) - ביטוי שבא להמחיש בכי מר ביותר, על דבר נורא שקרה.
  • [ת](מ)וצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל (פרק ט"ו, פסוק י"ט ) - ביטוי שמשבח מי שמוציא אדם הגון מאדם רשע.
  • יְפֵֽה־פִיָּ֖ה (פרק מ"ו, פסוק כ' ) – ביטוי המתאר יופי מרובה.
  • צְעִירֵי הַצֹּאן (פרק מ"ט, פסוק כ' ) - כינוי לילדים הלומדים בתלמוד תורה.
  • על אפך ועל חמתך - ביטוי שאומר אדם לחבירו שקורה או יקרה דברים, אף שמתנגד לכך. שמקורו מהפסוק עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי (פרק ל"ב, פסוק ל"א )
  • לֹא־אַלְמָן יִשְׂרָאֵל (פרק נ"א, פסוק ה' ) - ביטוי לעזיבת אדם מוצלח את תפקידו המנהלי, שימצאו אדם אחר ואפילו יותר טוב ממנו.

משפטים שמקורם בספר ירמיהו

  • הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, נְאֻם ה' (פרק כ"ג, פסוק כ"ט ) - משפט המתאר את עוצמת דברי ה', ואת מעלת התורה הקדושה.
  • עֵת־צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ (פרק ל', פסוק ז' ) - משפט המשמש לקריאה להתאסף ולהתחזק, עקב צרה שפקדה את הציבור.
  • אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה (פרק ל"א, פסוק כ"ח ) - משפט מוסרי הדן באחריות של בנים כלפי חטאים שחטאו אבותיהם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כך בדפוסים השונים. אכן בברייתא בבא בתרא יד, הוא מופיע כספר הראשון בנביאים אחרונים.
  2. ^ ספר ירמיהו, פרק י"ג
  3. ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ז
  4. ^ מארק צבי ברטלר, כיצד לקרוא את התנ"ך, תל אביב, ידיעות ספרים, 2012, ע"מ 198-197.
  5. ^ גרשון ברין, מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית, ירושלים, מוסד ביאליק, 2006, ע"מ 163.
  6. ^ ספר ירמיהו, פרק י', פסוק י"א
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א'. ראה גם הרב יעקב עדס, "בכמה ענינים המבוארים בסוגיין בעניני סדר הכתיבה והזמנים בתורה נביאים וכתובים" - סימן ד', בתוך: דברי יעקב, ליקוטים א', עמ' תע"ו ואילך.
  8. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ו, פסוקים א'-ל"ב
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה א'
  10. ^ אברבנאל מסתפק אם אנשי כנסת הגדולה כתבו את הספר, וכן משמע קצת מדברי רד"ק על ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק ס"ד
  11. ^ עולם התנ"ך
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0