בריג'יד פולי
| ידועה בשל | פעילות רפובליקנית במרידת הפסחא ומלחמת העצמאות האירית |
|---|---|
בריג'יד פולי (באירית: Brighid Ni Fhoghludha); באנגלית: Brigid Foley; ידועה גם כברידה (Breida או Breda) ובריג'ט (Bridget); 14 באפריל 1887 – 28 ביוני 1970) הייתה לאומנית אירית רפובליקנית, אחת מחמש נשים שנכלאו בכלא לואיס אחרי מרידת חג הפסחא ב-1916.
תחילת דרכה
פולי נולדה בשנת 1887 בקילה שבמחוז קורק לריצ'רד פולי ומרגרט לונג, אחת משלושה עשר ילדיהם. הוריה היו דוברי אירית. כשהיא הייתה בת 15 פולי היא נסעה לדבלין כדי ללמוד. חלק מאחיה כבר התגוררו בעיר. שם היא הצטרפה לסניף קיטינג של הליגה הגאלית. אחיה כבר היו חברי הארגון, כולל נורה, קייט ומייקל. המשפחה בדבלין ניהלה חברה למכונות כתיבה.[1]
בשנת 1915 הצטרפה פולי לקומן נה מאן. במסגרת זו היא למדה עזרה ראשונה, העבירה נשק ותחמושת, וביצעה שליחויות. היא במיוחד פעלה כמתווכת בין שון מק דרמדה, אחד ממנהיגי ההתקוממות של 1916, לבין אחיה שעבד במפעל תחמושת בברמינגהאם. היא גם הייתה מעורבת בהחזרתו של ליאם מלוז מאנגליה, לשם גורש. בנוסף, היא פעלה בתור קלדנית עבור שיימוס אוקונור, וגם העבירה עבורו נשק וכספים.[2][3]
במהלך השבוע שלפני המרידה, היא נשלחה למסור אגרות בנושא המרידה ליעדים בקורק. בשליחותה האחרונה לקורק, עם פקודות לגבי פתיחת המרידה (אשר הייתה נתונה בספק בשל פקודות סותרות של סיעות שרצו לבטל ואלו שרצו להמשיך), נדבק בה ביש מזל: שעזבה את דבלין הגיעה המשטרה לביתה, כנראה כי ידעו שהיא עובדת עבור אוקונור, ושמועות על המרידה כבר פשטו. בדרכה, היא ואחותה קייט אשר הצטרפה אליה נתקלו במגוון בעיות החל מתקרים בגלגלי הרכב, ועד מבול גשם שעיכב אותן עוד. בהגיען לקורק היא עוכבה ותוחקרה על ידי הבריטים, אך הם לא מצאו את המסרים שהיא נושאת. בלשים עקבו אחריה, אך היא נמלטה מהם דרך כנסייה והגיעה לבית היעד - רק לגלות שמפקד קורק איננו, והוא נמצא בפעולה ממנו יחזור רק אחרי פתיחת המרידה. את המסר העבירה לאחיו, שהתלונן שאין הם יודעים מה לעשות בהתחשב בפקודות הסותרות.[4][5]
ההתקוממות
כשפרצה מרידת הפסחא, פולי עבדה כשליחה בין בית הדואר המרכזי (GPO), שם היה מטה המרד, לבין המוצבים האחרים של המורדים ברחבי העיר. אחרי זה היא הקימה תחנת עזרה ראשונה.[6] לאחר הכניעה, היא ואפי טאף חרשו את בתי החולים למצוא פצועים כדי להעביר מסרים למשפחותיהם.
פולי נעצרה ביום בו טום קלארק הוצא להורג, ונשלחה לכלא קילמיינהאם, אחרי שהוחזקה במחנה ריצ'מונד עם נשים רבות אחרות. הנשים אז נכלאו למשך מספר חודשים בכלא קילמיינהאם. בזמן שהותה שם, היא סייעה לאחותה נורה להקים מחדש את העסק המשפחתי שנהרס במהלך ההתקוממות. פולי נשלחה לכלא לואיס יחד עם ארבע נשים אחרות - מארי פרולז, ויניפרד קרני, אלן ריאן והלנה מולוני. היא ופרולז שוחררו באוגוסט 1916, מוקדם יותר מאשר שאר הנשים, אחרי ערעור שנשמע בפרלמנט הבריטי.[7] התברר כי פולי הייתה מואשמת בקשר להברחת נשק דרך מחוז קרי, נשק שכלל לא הגיע לחופי אירלנד. כשהיא חזרה לאירלנד, היא מיד החלה לפעול למען האסירים, וארגנה חבילות עבור הגברים שעדיין הוחזקו בכלא. מארי פרולז ייחסה את הישרדותה בכלא לסיועה של פולי, אשר עודדה אותה ואת האסירות האחרות, שחלקן, כמו פרולז, נפלו לדיכאון וייאוש קשים.[8]
אחרי שחרור האסירים, הייתה ירידה באינטנסיביות של הפעילות הרפובליקנית של פולי, עד משבר גיוס החובה של 1918. התנועה להתנגדות לגיוס לצבא הבריטי הזרים אנרגיות חדשות לתנועה הרפובליקנית ולרוח הלאומנית. בעת התפרצות השפעת הספרדית ב-1918, היה משבר בבתי חולים ונשות קומן נה מאן התארגנו לספק שירותי סיעוד, בעיקר לעניי העיר אשר גישתם לשירותים רפואיים בכל עניין הייתה המוגבלת ביותר. פולי נכחה בטקס הפתיחה של הפרלמנט האירי ב-21 בינואר 1919. היא המשיכה לנהל את העסק המשפחתי, וסיפקה את משרדיו, הרכב שלה, וכל מה שיכלה לשירות המתנדבים האירים לעת הצורך. העסק שלה נתקף שוב ושוב במהלך תקופת הבלאק אנד טאנס (מלחמת העצמאות האירית), והציוד הושחת. לעיתים קרובות, היא ובעלה הסתירו אנשים במנוסה. הם היו בקרוק פארק במהלך אירועי יום ראשון העקוב מדם (1920). בעקבות זאת, פשטה המשטרה על בית המשפחה ובעלה נעצר, אף על פי שלא היה מעורב באירועי היום, או בארגון המתנדבים. הוא נכלא למשך של לפחות מספר שבועות. פולי פעלה במסגרת ארגון הביון שניהל מייקל קולינס, והיה לה תפקיד מרכזי בגיוס מודיע מהצבא הבריטי, ג'ון ריינולדס.[9]
חיים אישיים
בתקופת המאבק האירי, כשהתגוררה בדבלין, הייתה פולי אחת משחקניות הקמוגי הרבות שבין הפעילות הרפובליקניות.
פולי נישאה לג'וזף ג'. מרטין ב-1918. בשנת 1925, עבר הזוג ללונדון. מרטין נפטר בשנת 1963. את שנותיה האחרונות העבירה פולי בקורק, משם הגיעה משפחתה. בשנות ה-1950, זכתה פולי להכרה עבור פועלה למען עצמאות אירלנד, וכן לפנסיה צבאית. היא נפטרה בשנת 1970.[10]
לקריאה נוספת
- Charles Townshend (2 במרץ 2006). Easter 1916: The Irish Rebellion. Penguin Books Limited. pp. 440–. ISBN 978-0-14-190276-0.
{{cite book}}: (עזרה) - Ann Matthews (2010). Renegades: Irish Republican Women 1900-1922. Mercier Press Ltd. pp. 366–. ISBN 978-1-85635-684-8.
- Women of the Rising
- "'Carry yourself as soldiers'" (PDF).
- Sonja Tiernan (18 בינואר 2013). Eva Gore-Booth: An image of such politics. Manchester University Press. pp. 198–. ISBN 978-1-84779-509-0.
{{cite book}}: (עזרה)
הערות שוליים
- ^ "Judge Fionan Lynch" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-07-16. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Bureau of military history: Mrs. Kitty O'Doherty" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Brighid Ui Fheaidh, (Ni DhiBcin/Dixon)" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Brighid Ui Mhairtin (Ni Fhoghludha/Foley)" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ Lorcan Collins (22 בפברואר 2016). 1916: The Rising Handbook. O'Brien Press. pp. 88–. ISBN 978-1-84717-848-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Mrs. Martin Conlon" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Bureau of military history:Miss Helena Molony" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Bureau of military history:MissMarie Perolz" (PDF). Bureauofmilitaryhistory.ie. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "Charles Dalton" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2018-01-02. נבדק ב-2018-06-04.
- ^ "The Camogie Association".
