בר אוגר מצוי
 בר אוגר מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| משפחה: | אוגריים |
| סוג: | בר אוגר |
בר אוגר מצוי, בר אוגר נודד או אוגר אפור ננסי (שם מדעי: Cricetulus migratorius) הוא מין של מכרסם במשפחת האוגריים. תפוצתו כוללת את מזרח אירופה, המזרח התיכון, רוסיה, מרכז אסיה, מונגוליה ומערב סין. לבר האוגר פרווה אפורה, מבנה גלילי ואורך גופו נע בין 8.5 ל-12 סנטימטרים. איגוד השימור העולמי מגדיר את מצב שימור המין "ללא חשש". זהו הקטן בבני משפחת האוגריים, והיחיד מבני המשפחה המצוי בטבע בישראל.
מאפיינים
לבר האוגר אורך כולל של עד 16 סנטימטרים, כאשר רבע מאורכו מהווה לרוב זנבו הפרוותי. משקלו נע בין 31 ל-58 גרם. פרוותו נעה בין צבע אפור לחום בהיר, והיא צפופה ועדינה. לאורך הגב נמתח פס שחור. לבר האוגר כיסי אגירה בלחייו, בשעת האכילה אוגר מזון בכיסים אלו, ופורק אותו מאוחר יותר במחילתו באמצעות לחיצה ברגליו הקדמיות על הכיסים.[1]
תפוצה
בר האוגר נפוץ בחלקים של מזרח אירופה ואסיה, כולל אפגניסטן, ארמניה, בולגריה, סין, איראן, עיראק, ישראל, ירדן, קזחסטן, לבנון, מולדובה, מונגוליה, פקיסטן, רומניה, רוסיה, טורקיה, אוקראינה. בעבר אותרו פרטים ביוון, אך לא התקבל דיווח על הימצאות המין במדינה זו מאז 1970. לרוב מתגורר בגבהים של מעל ל-3,300 מטר מעל פני הים. בר האוגר נמצא לרוב בערבות עשב ואזורי ספר המדבר, אך התפשט לתוך אדמות מעובדות, גנים, ולעיתים אף מתגורר בתוך בניינים. בישראל, נחשב לנדיר למדי ברוב חלקי הארץ, וניתן למצוא אוכלוסיות גדולות ויציבות רק במקומות בודדים, בחורשות אלונים עתיקים במורדות החרמון ובמרום גולן.[2]
התנהגות
בר האוגר פעיל בשעות בין הערביים ובלילה, אולם באקלים קריר פעיל גם בשעות היום. אורח חייו הוא יחידאי. הוא נוהג לחפור מחילות מורכבות, בהן מעברים צדדים, חדרים לאכסון מזון ולשיכון גורים. הוא ניזון בעיקר משורשים, חלקים ירוקים של צמחים, זרעים, וחרקים. בר האוגר לא ישן שנת חורף, אך הרבייה מתרחשת בעיקר בקיץ, כאשר בהמלטה ממוצעת נולדים שישה- שבעה גורים והנקבה מסוגלת להמליט עד שלוש פעמים בשנה. ההיריון נמשך בין 16 ל-19 יום. תוחלת חיים המקסימלית בשבי היא 5 שנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
