ג'ון האברד

ג'ון האברד
John Hubbard
לידה	22 במרץ 1794; רידפילד, מחוז מיין, ארצות הברית
פטירה	6 בפברואר 1869 (בגיל 74); הולאוול, מיין, ארצות הברית
מקום קבורה	Hallowell Village Cemetery
מדינה	ארצות הברית
השכלה	דארטמות' קולג'
עיסוק	פוליטיקאי, רופא
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	8 במאי 1850 – 5 בינואר 1853; (שנתיים)
	→ ג'ון דיינה ויליאם קרוסבי ←

ג'ון האברד (באנגלית: John Hubbard; ‏22 במרץ 1794 – 6 בפברואר 1869) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-22 של מדינת מיין בין השנים 1850–1853. האברד היה חבר המפלגה הדמוקרטית.

ראשית חייו

האברד נולד ב-22 במרץ 1794 ברידפילד שבמחוז מיין, והיה בנם של ד"ר ג'ון ואוליב וילסון האברד, שניהם ילידי ניו המפשייר. אביו נולד בשנת 1759 בעיירה קינגסטון, ואמו בשנת 1761 בברנטווד. בני הזוג עברו לרידפילד בשנת 1784, והקימו משפחה בת 12 ילדים – שמונה בנות וארבעה בנים, מתוכם שניים מתו בילדותם. ג'ון היה הבן הבכור. האב היה רופא וחקלאי, ובמשך תקופה מסוימת מצבו היה טוב, אך בהמשך נקלע לקשיים כלכליים ואיבד את מרבית רכושו. הוא נפטר ב-22 באפריל 1838, ואשתו נפטרה ב-20 באוקטובר 1847.

בילדותו נהנה האברד מהשכלה בסיסית בלבד בבית הספר המקומי, ועד גיל 16 למד עשרה חודשים בבית ספר תיכון. הוא היה צעיר חזק ובעל כוח גופני רב, והקדיש את זמנו לעבודה בחווה המשפחתית שניהל בעצמו. לאחר שהחליט להשלים את השכלתו התיכונית, הקדיש את כל שעות הפנאי ללימודים עד גיל 19.

כאשר רצה להתחיל את לימודיו הגבוהים, רכב על סוסו לאולבני שבניו יורק, שם הועסק כמורה פרטי במשפחה אמידה והקדיש את כל שעות הפנאי ללימודים ולעמידה בתנאי הסף לקבלה אל דארטמות' קולג'. התקדמותו הייתה כה מהירה, עד שבתוך שנה אחת הצליח לעבור את בחינות הכניסה לשנה השנייה. הוא החל את לימודיו בדארטמות' בשנת 1814, וסיים אותם בהצטיינות בשנת 1816, במיוחד בתחום המתמטיקה.

לאחר סיום לימודיו מונה למנהל אקדמיית הולאוול ולימד בה שנתיים כדי להחזיר את חובותיו מתקופת הלימודים. אחר כך עבר למחוז דינווידי שבווירג'יניה, שם לימד באקדמיה מקומית במשך שנתיים. בהמשך החליט לפנות ללימודי רפואה, ובשנת 1820 החל ללמוד בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, וקיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1822. הוא נשאר בווירג'יניה עד לשנת 1829 ועבד שם כרופא.

תחילת דרכו הציבורית

בשנת 1825 נשא לאישה את שרה (הודג') בארט מהעיר דרזדן שבמיין. לשניים נולדו שני ילדים, ואחד מהם מת בילדותו בווירג'יניה. אחיו של האברד, תומאס, שגם הוא התפרנס מרפואה, הצטרף אליו לווירג'יניה אך מת ממחלה זמן קצר לאחר תחילת דרכו המקצועית המבטיחה.

מות ילדו ואחיו העציבו מאוד את האברד ורעייתו, לכן החליטו לשוב למיין. בטרם יעשו כן, סבר האברד כי ראוי שישהה זמן מה בבתי החולים ובבית הספר לרפואה בפילדלפיה, כדי להשתלם עוד במקצועו. כך עשה, ובשנת 1830 השתקע לצמיתות בעיר הולאוול שם רכש לו מוניטין כרופא מצליח.

אף שהיה מסור כל כולו למקצוע הרפואה וטרוד בעמליו, האברד לא הזניח את חובותיו הציבוריות. בצעירותו אימץ את עקרונות המפלגה הדמוקרטית, והיה נאמן לה בכל מאודו ותומך נלהב בה. בשנת 1843 נבחר אל הסנאט של מיין. במהלך כהונתו שם נעשה ניסיון להעביר חוק שימנע את יישום חוק העבדים הנמלטים שעבר בקונגרס בשנת 1793. האברד כיהן כיו"ר הוועדה שאליה הועברו הצעת החוק והעצומות שתמכו בכך. אף שהיה מתנגד חריף לעבדות בארצות הברית, טען כי העברת החוק תהווה מעשה בלתי-חוקתי והפרה של החוק הפדרלי. טיעוניו התקבלו, והצעת החוק נדחתה בסנאט.

מושל מיין

בשנת 1849 הועמד האברד בידי מפלגתו לתפקיד מושל מיין, ובבחירות הכלליות ניצח את א. ל. המלין, מועמד המפלגה הוויגית (ואחיו של סגן נשיא ארצות הברית לעתיד האניבל המלין). הוא נבחר מחדש בשנת 1850 כאשר גבר על המועמד הוויגי ויליאם קרוסבי. בעקבות תיקון בחוקת מיין, המחוקקים הוחזר השיבו את מועד תחילת כהונת המושל ליום רביעי הראשון של חודש ינואר, וכהונת הממשלה, על פי החלטת בית המחוקקים, הוארכה לשנה נוספת ללא קיום בחירות בשנת 1851. ב-1852 הועמד האברד פעם נוספת כמועמד הדמוקרטי לתפקיד המושל. על אף שגרף רוב יחסי גדול של קולות הבוחרים, הוא לא זכה ברוב מוחלט, וקרוסבי נבחר על ידי בית המחוקקים למושל מיין לאחר מאבק פרלמנטרי ממושך.

במהלך כהונתו כמושל קרא האברד להקמת בית ספר לעבריינים צעירים, מכללה חקלאית, מכללת נשים, ולהקצבת תקציבים הולמת עבור תמיכה כספית באקדמיות ובמכללות – יוזמות שכמעט כולן יושמו בשנים שלאחר מכן. הוא המליץ לרכוש את כל הקרקעות שבתחומי המדינה שהיו בבעלות משותפת או נפרדת של מיין ומסצ'וסטס, ובית המחוקקים אישר בשנת 1852 החלטה המסמיכה אותו לפעול בנושא זה לפי שיקול דעתו. האברד, יחד עם אנסון מוריל וג'ון א. פור (אנ'), ניהל משא ומתן שהוביל בסופו של דבר לרכישת הקרקעות במחירים נוחים במיוחד למדינה. בשנת 1851 חתם האברד, בתפקידו כמושל, על חוק היובש של מיין – שהיה הראשון מסוגו בארצות הברית. תמיכתו בחוק זה הייתה לצנינים בעיני חברי מפלגתו, שסירבו לתמוך בהמשך כהונתו ובכך נסתם הגולל על הקריירה הפוליטית שלו^[1].

בערוב ימיו

בשנת 1859 מונה לנציב במסגרת אמנת ההדדיות האמריקאית-קנדית (אנ') שנחתמה בין ארצות הברית לאימפריה הבריטית ב-1854, ושכללה סוגיות הנוגעות לדיג. זה היה תפקידו הרשמי האחרון. מות בנו, ג'ון האברד הבן, שנפל בהתקפה על פורט הדסון (אנ') במאי 1863 במלחמת האזרחים האמריקנית, היה אסון שהעיב על שנותיו האחרונות. בנו האחר, קולונל תומאס המלין האברד, שירת במיליציית מיין ושרד את המלחמה. הוא חי כדי לראות את סופה של המלחמה, אך לא את השלום המלא בין הצפון לדרום, לו ייחל מאוד. הוא מת בפתאומיות ב-6 בפברואר 1869 בביתו שבהולאוול.