פרדריק פיין

פרדריק פיין
Frederick G. Payne

לידה	24 ביולי 1904 לואיסטון, מיין, ארצות הברית
פטירה	15 ביוני 1978 (בגיל 73) וולדובורו, מיין, ארצות הברית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת בנטלי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
מושל מיין ה־60 5 בינואר 1949 – 24 בדצמבר 1952 (4 שנים) → הוראס הילדרת' ברטון קרוס ←
סנאטור מטעם מדינת מיין 3 בינואר 1953 – 3 בינואר 1959 (6 שנים) → אוון ברוסטר אדמונד מאסקי ←

פרדריק ג'ורג' פיין (באנגלית: Frederick George Payne‏; 24 ביולי 1904 – 15 ביוני 1978) היה איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הרפובליקנית, אשר כיהן כסנאטור מטעם מיין בשנים 1953–1959. קודם לכן כיהן כמושל מיין ה־60 בין השנים 1949–1952.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

פיין נולד ב-24 ביולי 1904 בלואיסטון שבמיין, לפרדריק ונלי (סמארט) פיין. הוא למד בבתי הספר הציבוריים בעירו והשלים את לימודיו בתיכון ג'ורדן. בילדותו עבד כמוכר עיתונים, פקיד מכולת, מדריך בתיאטרון וכמדיח כלים. לאחר מכן למד בבית הספר לחשבונאות ומימון Bentley בבוסטון, מסצ'וסטס, וסיים בשנת 1925.

ראשית הקריירה העסקית והפוליטית

פיין עבד כמנהל כספים וקצין תשלומים ראשי בחברת Maine & New Hampshire Theaters, שהפעילה 132 בתי קולנוע בניו אינגלנד. הוא החל את דרכו הפוליטית כראש עיריית אוגוסטה, וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1935–1941. ב־1940 רץ ללא הצלחה בפריימריז הרפובליקניים למשרת מושל מיין, והפסיד לחבר הסנאט של מיין סאמנר סיוול . לאחר בחירתו של סיוול למושל, מינה אותו למפקח הכספים של המדינה ומנהל התקציב. ב־1942 התפטר מתפקידו כדי לשרת בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה, והגיע לדרגת לוטננט קולונל. לאחר שירותו הצבאי עבד כמנהל חברת Waldoboro Garage בשנים 1945–1949.

מושל מיין

ב־1948 נבחר פיין למושל מיין ה־60, לאחר שניצח את יריבו הדמוקרטי לואי לאוסייה, ראש עיריית בידדפורד, בהפרש של 66%-34%. הוא נבחר מחדש ב־1950, לאחר שניצח את המועמד הדמוקרטי ארל גרנט ב־61%-39%. בתקופת כהונתו כונן מס מכירות בשיעור של 2%, הרחיב את ועדת הפיתוח של מיין והחל בתוכנית ארוכת טווח למודרניזציה של הכבישים, במימון איגרות חוב בסך 27 מיליון דולר.

בתקופת כהונתו השנייה הואשם בקבלת שוחד הקשור בתעשיית המשקאות החריפים במדינה. לפי טענת אחד מיצרני היין, הוא שילם 12,000 דולר לאיש קידום בבוסטון לכאורה כדי להשפיע על פיין ויו"ר ועדת המשקאות. לאחר שהעיד בפני ועדת חקירה מיוחדת, זוכה פיין מכל ההאשמות.

כהונה בסנאט של ארצות הברית

ב־1952 נבחר פיין לסנאט של ארצות הברית. בפריימריז הרפובליקניים הוא ניצח את הסנאטור המכהן אוון ברוסטר, ובהמשך ניצח בבחירות הכלליות את המועמד הדמוקרטי רוג'ר ד'וב.

במהלך שנות ה־50 המאוחרות, לאחר סדרת כתבות ומחזות קולנוע שהדגישו את אלימות כנופיות הנוער, תמך פיין בחקיקה שאסרה על סכיני פתיחה אוטומטית. הוא טען שהסכינים פותחו בחו"ל על ידי "קבוצות פליליות", ושחוק זה יפחית את אלימות הנוער על ידי מניעת גישה לכלי נשק סימבוליים. החוק אומץ ב־1958 כ"חוק סכיני Switchblade". בפועל, המחקר מאוחר יותר הראה שמקרי האלימות בקרב כנופיות הנוער עלו, כשהם פנו לכלי ירייה במקום לסכינים. פיין לא הצביע על חוק זכויות האזרח של 1957.

ב־1958 הפסיד בבחירות לסנאט למושל הדמוקרטי אדמונד מאסקי, בהפרש של 61,182 קולות.

מותו

פיין נפטר ב־15 ביוני 1978 בוולדובורו שבמיין, בגיל 73, ונקבר בבית הקברות הלותרני הגרמני בוולדובורו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרדריק פיין בוויקישיתוף

• פרדריק פיין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• פרדריק פיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פרדריק פיין42091675Q883477