ג'ורג' לינקולן רוקוול
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| |||
ג'ורג' לינקולן רוקוול (9 במרץ 1918 - 25 באוגוסט 1967) היה מנהיג פוליטי נאו-נאצי והיה מייסד ומנהיג המפלגה הנאצית האמריקאית.
רוקוול שיבח במספר הזדמנויות את קנצלר גרמניה, אדולף היטלר, והתייחס אליו כ"המושיע הלבן של המאה העשרים"[1]. לינקולן היה מכחיש שואה וטען כי מרטין לותר קינג היה כלי של יהודים קומוניסטים שרצו לשלוט בגזע הלבן. מלבד זאת, הוא האשים את התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בבגידה במדינה וראה באפרו-אמריקאים גזע פרימיטיבי שיש לגרש מארצות הברית וליישב מחדש במדינה אחרת באפריקה.
ב-25 באוגוסט 1967 רווקוול נרצח בסמוך לביתו שמחוז ארלינגטון שבוירג'יניה. רוצחו היה ג'ון פטלר, חבר לשעבר של המפלגה הנאצית האמריקאית שגורש על ידי רוקוול בטענה כי בעל "נטיות בולשביקיות[2].
ביוגרפיה
חיים מוקדמים
רוקוול נולד בבלומינגטון, בנם הראשון של ג'ורג' לאבג'וי רוקוול וקלייר רווקול, אביו היה ממוצא אנגלי-סקוטי ואימו הייתה ממוצא גרמני-צרפתי. הוריו התגרשו כשהיה בן שש. רוקוול למד בתיכון אטלנטיק סיטי שבאטלנטיק סיטי, והגיש מועמדות לאוניברסיטת הרווארד כשהיה בן 17 אך בקשתו נדחה ובסופו של דבר נרשם ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת בראון אך בשנתו השנייה, נשר מהלימודים והחל לשרת בצי ארצות הברית[3].
שירות צבאי ותחילת קריירה
רוקוול העריך והעריץ את הסדר והמשמעת של הצי, הוא למד בבתי ספר לטיסה במסצ'וסטס ובפלורידה. לאחר שסיים את הכשרתו כטייס, הוא נשלח להילחם במערכה באוקיינוס האטלנטי ובמערכה באסיה ובאוקיינוס השקט בעיקר בתפקידי הובלה והדרכה[4].
ב-24 באפריל 1943 התחתן עם ג'ודית' אולטמן, סטודנטית אותה הכיר בזמן שלמד באוניברסיטת בראון[4]. לזוג היו שלוש בנות אך רוקוול לא הסתדר עם חמיו וחמותו, הוא האשים אותם שהם לא גידלו את ג'ודית להיות אישה "צייתנית בהתאם לדמותה של האישה המושלמת". נישואיו עם ג'ודית היו מלאים בוויכוחים אלימים ובלפחות אחד מהוויכוחים הכה רווקול את ג'ודית.
לאחר שהמלחמה הסתיימה, עבד רוקוול כמעצב שלטים, ב-1946 הוא החל ללמוד אומנות במכון פראט שבברוקלין, ניו יורק. הוא ורעייתו עברו לניו יורק כדי שיכול ללמוד בפראט. הוא סיים את הלימודים ואף זכה בפרס עם תגמול כספי של כ-1,000 דולרים עבור פרסומת שעיצב להחברה האמריקנית לסרטן. עם זאת, רווקול עזב את פראט לפני שסיים את שנתו האחרונה ועבר למיין כדי להקים סוכנות פרסום משלו.
ב-1950, רוקוול חזר לצבא ולחם במלחמת קוריאה. לאחר שחזר מקוריאה, הוא עבר לסן דייגו עם אשתו ובנותיו, שם אימן טייסים מחיל הנחתים. במקביל לעבודתו כמאמן טייסים, החל רווקול להיות מעריץ ותומך של אדולף היטלר והאידאולוגיה הנאצית והכחיש את השואה. כמו כן, רווקול הושפע מעמדתו של הסנאטור ג'וזף מקארתי נגד קומוניזם ומעמדתם של איש העסקים הנרי פורד והטייס צ'ארלס לינדברג נגד יהודים.
בנובמבר 1952, רוקוול הועבר לאיסלנד, שם הפך לטייס F8F ברקט והפך למפקד טייס. מכיוון שלא הורשו למשפחות המקומיות להתרועע עם האמריקאים ומשפחותיהם שהוצבו במקום, אשתו ובנותיו נשארו עם אמה של ג'ודית ברוד איילנד. שנה לאחר שעבר, הגיש ג'ודית בקשת גירושים מרווקול, בסופו של דבר התגרשו השניים. לאחר מכן, הכיר את מרגרט טורה הלגרימסון שהייתה אחייניתו של ראש ממשלת איסלנד לשעבר. הם החלו לצאת ונשיאו ב-3 באוקטובר 1953. ירח הכבש שלהם היה בברכטסגאדן, שם שכן בעבר הברגהוף, ביתו הפרטי של היטלר. לרווקול ולהלגרימסון היו שלושה ילדים. ב-1957 אביה של הלגרימסון נסע לארצות הברית להחזיר את בתו לאחר שנודע לו כי חתנו, רווקול הוא "הפעילים הגזעניים ביותר בארצות הברית"[5]. בעקבות כך, התגרשה הלגרימסון מרוקוול.
פעילות פוליטית מוקדמת
לאחר שעבר להתגורר בוושינגטון די. סי. ב-1955, הוא הפך ליותר ויותר קיצוני. שלוש שנים לאחר שעבר לעיר, פגש רוקוול את הרולד נואל ארוסמית' ג'וניור, שהיה גבר עשיר ואנטישמי שסיפק לרווקול בית דפוס וציוד הדפסה.
ב-29 ביולי 1958, רוקוול הפגין מול הבית הלבן במחאה נגד החלטתו של נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר לשלוח כוחות לשמירה על השלום שלום למזרח התיכון כתוצאה ממשבר פוליטי וצבא שאירע בלבנון. רווקול ואנשיו מחו על החלטה בטענה כי הדבר קידם שליטה יהודית בממשלה.
המפלגה הנאצית האמריקאית
במרץ 1959, הרים רוקוול את "האיחוד העולמי של הנציונל-סוציאלסטיים החופשיים. בדצמבר של אותה השנה, שונה שם הארגון למפלגה הנאצית האמריקאית ומטה המפלגה שכן בביתו של רוקוול[4]. שנה לאחר מכן, כתוצאה מפעילותו הפוליטית השנויה במחלוקת, חיל הים שיחרר את רוקוול מהחיל ופיטוריו גררו דיון ציבורי נרחב בעניין. למרות ששוחרר באופן מכבד, רוקוול טען שהוא נזרק מהצי והאשים את היהודים בפיטוריו[6].
כדי למשוך תשומת לב, ערך רוקוול עצרת ב-3 באפריל 1960 במול ושא נאם במשך שעתיים. עצרת שנייה תוכננה להיערך בכיכר יוניון שבניו יורק אך ראש העיר, רוברט פ. וגנר הבן סירב להעניק לו אישור לערוך את העצרת ורוקוול החליט לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון של ניו יורק. כשרוקוול הגיע לבית המשפט וראיין אותו העיתונאי, ריס שונפלד. במהלך הריאיון, נאמרו על ידי רוקוול אמירות אנטישמיות שגררו מהומה שחייבה מספר שוטרים ללוות את רוקוול לבית המשפט. בסופו של דבר, עתירתו של רוקוול התקבלה אך הרבה אחרי המועד בו תכנן לערוך את העצרת. עצרת נוספת, שתוכנה ל-4 ביולי 1960 נערכה במול, שם רוקוול ואנשיו התעמתו עם המון זועם שבא להפגין נגד העצרת. לאחר המהומות, המשטרה עצרה את רוקוול ושמונה מחברי מפלגתו, רוקוול דרש שישפט כנהוג אך הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי תוך פחות משובעיים ונמצא כשיר לעמוד לדין. בהשראת החוויה בבית החולים, כתב רוקוול מדריך על איך לברוח מבית חולים פסיכיאטרי[7].
ב-15 בינואר 1961, רוקוול וחבר מפלגה נוספת ניסו לעצור את הקרנת הבכורה המקומית של הסרט אקסודוס, שעוסק בהעפלה והתקומה הציונית בארץ ישראל בתיאטרון קטלר מג'סטיק שבדאונטאון בוסטון. בעקבות לחץ של ראש עיריית בוסטון, ג'ון פ. קולינס המשטרה נכנסה לתיאטרון, עצרה את רוקוול ולקחה אותו לנמל התעופה הבין-לאומי לוגן, שם הועלה רוקוול לטיסה לוושינגטון די. סי.
בספטמבר 1962 העניק רוקוול לאחד מחבריו מדליה על אגרוף שהחטיף למרטין לותר קינג בפניו[1].
בשנת 1966 החליטו מנהיגי תנועות המחאה האפרו-אמריקניות להפנות את המאמץ אל צפון ארצות הברית, העיר שיקגו נבחרה כמוקד פעולות המחאה כנגד אפליית משפחות אפרו-אמריקאיות ובין המפגינים הבולטים שהפגינו נגד קינג היו רוקוול ואנשי המפלגה הנאצית האמריקנית. רוקוול האמין שקינג הוא כלי כלי של יהודים קומוניסטים שרצו לשלוט בגזע הלבן. הוא ומפלגתו סייעו רבות לקו קלוקס קלאן במאבקים נגד התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח ובפרט נגד נסיעות החופש והמצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות אך לאחר תקופה הפסיק המפלגה לתמוך בקו קלוקס קלן מאחר שרוקוול סבר כי הארגון היה מיושן ולא יעיל מספיק כדי לנהל מאבק מודרני. באותה השנה, לאחר ששמע את הסיסמה "בלאק פאוור" במהלך ויכוח עם מנהיג הפנתרים השחורים, סטוקלי קרמייקל, טבע את הביטוי הנגדי "כוח לבן"[8].
מותו
ב-25 באוגוסט 1967, רוקוול נורה ונרצח בעת שעזב מכבסה בארלינגטון, וירג'יניה, מטרים ספורים מביתו[9][10].
הרוצח היה ג'ון פטלר, שגורש מהמפלגה על ידי רווקול במרץ 1967 לאחר שרווקול טען כי פטלר ניסה להחדיר רעיונות מרקסיסטיים לפרסומי המפלגה. פטלר הורשע ברצח בדצמבר של אותה הנה ונידון ל-20 שנות מאסר. הוא ריצה שמונה שנות מאסר ושוחרר על תנאי. שנה לאחר ששוחרר, הורשע פטלר בהסגת גבול והחזרת מריחואנה.
בתרבות הפופולרית
- בעונה השלישית של סדרת ההיסטוריה החלופית, האיש במצודה הרמה רווקול היה הרייכסמרשל של אמריקה הצפונית. נמל התעפה הראשי של ניו יורק נקרא "נמל התעופה לינקולן רוקוול"[11].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Goodrick-Clarke, Nicholas (31 ביולי 2003). Black Sun: Aryan Cults, Esoteric Nazism, and the Politics of Identity. New York University Press. ISBN 978-0814731550.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Killer of American Nazi Chief Paroled". St. Joseph News-Press. 23 באוגוסט 1975. נבדק ב-3 בדצמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Woodard, Colin (3 בספטמבר 2017). "For years, the so-called 'grandfather' of neo-Nazis called Maine his home". Portland Press Herald.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 Simonelli, Frederick James (1999). American Fuehrer: George Lincoln Rockwell and the American Nazi Party. University of Illinois Press. ISBN 978-0-252-02285-2.
- ^ Rockwell, George Lincoln (במרץ 2004). This Time the World (PDF). American Nazi Party. ISBN 978-1-59364-014-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Newton, Michael (17 באפריל 2014). Famous Assassinations in World History: An Encyclopedia. ABC-CLIO. ISBN 9781610692861.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Rockwell, George Lincoln (1960). How to Get Out Or Stay Out of the Insane Asylum. Sons of Liberty.
- ^ Whittemore, Katharine (19 ביולי 1999). "American Fuehrer: George Lincoln Rockwell and the American Nazi Party". Salon.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "1967: 'American Hitler' shot dead". BBC News. 25 באוגוסט 1967.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clark, Charles S. (30 בדצמבר 2010). "Death of an Arlington Nazi". Northern Virginia Magazine.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nelson, Samantha (27 בספטמבר 2018). "Season 3 of The Man in the High Castle doubles down on science fiction — and stumbles". The Verge. נבדק ב-16 באוקטובר 2022.
{{cite news}}: (עזרה)
