גבול אוקראינה–רוסיה
| |||
| אורך כולל | 2295.04 | ||
|---|---|---|---|
| תאריך קביעה | 1991 | ||
| הסכמים | מזכר בודפשט | ||
 | |||
| קטע של גבול אוקראינה הגובל בפדרציה הרוסית | |||
גבול רוסיה-אוקראינה הוא גבול המדינה הבינלאומי בין רוסיה לאוקראינה. מעל היבשה הגבול מתווה חמישה אובלסטים (אזורים) של אוקראינה וחמישה אובלסטים של הפדרציה הרוסית. סוגיית הגבול המודרנית נמשכת מאז נפילת האימפריה הרוסית ב-1917.
מאז תחילת 2014 הגבול נפרץ שוב עקב הסכסוך האוקראיני-רוסי. לדברי ראש שירות משמר הגבול האוקראיני ויקטור נזרנקו, המדינה אינה שולטת ב-409.3 ק"מ (254.3 מייל) מהגבול עם רוסיה. רצועת אדמה זו נשלטת כעת על ידי הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק.[1] בגלל שינוי השליטה, לאוקראינה אין עוד סמכות על מצר קרץ'. במקביל, הפדרציה הרוסית יצרה מחסומים לאורך הגבול המנהלי של אוקראינה בין חצי האי קרים למחוז חרסון.
בשנת 2014 ממשלת אוקראינה חשפה תוכנית לבניית מערכת חומת הגנה לאורך הגבול עם רוסיה, בשם "גדר הגבול אוקראינה–רוסיה". התוכנית תעלה כמעט 520 מיליון דולר, והיא עדיין נמצאת בתהליך בנייה.[2]
ב-1 בינואר 2018 אוקראינה הציגה בקרות ביומטריות עבור כניסת רוסים למדינה. ב-22 במרץ 2018 חתם נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו על צו המחייב אזרחים רוסים להודיע מראש לשלטונות אוקראינה על סיבת הנסיעה לאוקראינה. ב-7 בנובמבר 2018 תוקן החוק הפלילי של אוקראינה, כך שהמעבר הבלתי חוקי של הגבול לאוקראינה "כדי לפגוע באינטרס של המדינה" נתונה לעונש של עד שלוש שנים.[3]
מאז 30 בנובמבר 2018 אוקראינה אוסרת על כל הגברים הרוסיים בגילי 16 עד 60 להיכנס למדינה למעט חריגים למטרות הומניטריות.[4]
מ-1 במרץ 2020 אוקראינים שחוצים את הגבול מאוקראינה לרוסיה צריכים להשתמש בדרכון הבינלאומי שלהם. עם זאת, אוקראינים שחוזרים לאוקראינה יכולים לעשות זאת באמצעות דרכון פנימי.
היסטוריה
ערך מורחב – יחסי אוקראינה–רוסיה
בשנת 1991, אוקראינה כמדינה עצמאית חדשה ירשה את השטח ואת הגבולות של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. באותה תקופה גבול רוסיה-אוקראינה היה קו מנהלי, שלא היה תוחם ולא תוחם. מאז ניסתה אוקראינה להקים גבול ראוי.
מזכר בודפשט
מזכר בודפשט בדבר הבטחות ביטחוניות מתייחס לשלושה הסכמים מדיניים זהים שנחתמו בוועידת OSCE בבודפשט, הונגריה ב-5 בדצמבר 1994. בין היתר, המזכר הבטיח כי החותמים עליו (הפדרציה הרוסית, ארצות הברית ובריטניה) יכבדו את הגבולות הקיימים של אוקראינה.
תקרית טוזלה
האי טוזלה הפך מוקד לסכסוך בין רוסיה לאוקראינה בשנת 2003. האי ממוקם במצר קרץ', ומבחינה מנהלית הוא חלק מחצי האי קרים. במהלך התקופה הסובייטית האי יחד עם קרים הועבר לאוקראינה ב-1954.
דרכי המסחר העיקריות נמצאות בחלק העמוק יותר של מצר קרץ' שנמצא בין האי לקרים ונחשב לחלק מהמים הטריטוריאליים של אוקראינה. מאידך, ספינות מתקשות לנסוע למזרח האי בשל העובדה שיש שם מים רדודים. בין טוזלה לחצי האי טאמאן ישנם שני ערוצים, אולם אף אחד מהם אינו עמוק יותר מ-3 מ' (9.8 רגל). שרצים ודגים שוהים בעיקר במים הטריטוריאליים של אוקראינה, דבר המתאים לתעשיית הדיג של קרים. עוצמת הסכסוך גברה עקב תחזית מיקומי הנפט והגז באזור והיעדר גבול בינלאומי שנקבע ומאושר בין רוסיה לאוקראינה. בהצעת הצד הרוסי מוצע שהגבול יימתח לאורך מצע המים הטריטוריאליים, תוך שיתוף בשימוש במימי ים אזוב ומימי מיצר קרץ'.
תקרית האי קרים
- ערך מורחב – סיפוח חצי האי קרים (2014)
מאז סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, מעמדם של קרים ושל העיר סבסטופול מצוי כעת במחלוקת בין רוסיה לאוקראינה. אוקראינה, ורוב הקהילה הבינלאומית, מחשיבים את קרים כרפובליקה אוטונומית של אוקראינה, ואת סבסטופול כאחת מערי אוקראינה בעלות מעמד מיוחד. רוסיה לעומת זאת, מחשיבה את קרים כנושא פדרלי של רוסיה, ואת סבסטופול כאחת משלוש הערים הפדרליות של רוסיה.[5] מאז 1991 רוסיה גם שוכרת את הבסיס הימי של סבסטופול עם חוזה החכירה הנוכחי עד שנות ה-2040 עם אופציה להארכה נוספת, אך הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית אישרה את ביטול הסכמי החכירה הללו פה אחד על ידי 433 חברי פרלמנט ב-31 במרץ 2014.
הגבולות של בסיס הצי הרוסי, בעיר סבסטופול ובסביבתו, לא זוהו בבירור. בדצמבר 2018 הודיעה רוסיה כי השלימה את בניית המחסום באורך 60 ק"מ על פני מצר פרקופ בין אוקראינה לקרים.
הגבלות על כניסת רוסים לאוקראינה (מאז 2018)
ב-1 בינואר 2018 אוקראינה הציגה בקרות ביומטריות עבור כניסת רוסים למדינה. ב-22 במרץ 2018 חתם נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו על צו המחייב אזרחים רוסים ו"יחידים ללא אזרחות, המגיעים ממדינות בסיכון הגירה", להודיע מראש לרשויות האוקראיניות על סיבת הנסיעה שלהם לאוקראינה.
ב-7 בנובמבר 2018 תוקן החוק הפלילי של אוקראינה, כך שמעבר בלתי חוקי של הגבול לאוקראינה "כדי לפגוע באינטרס של המדינה" תוקן במאסר של עד שלוש שנים. הכוונה היא לאנשים שנמנעה מהם כניסה לאוקראינה וחברי יחידות של הכוחות המזוינים הרוסים או רשויות אכיפת חוק אחרות, המנסים לחצות את גבול המדינה של אוקראינה בכל אמצעי מעבר למחסומים הרשמיים או במחסומים ללא מסמכי נסיעה מתאימים, או מסמכים המכילים מידע לא מדויק. אותם מעשים הנעשים שוב ושוב או על ידי קבוצת אנשים יחולו מאסר של שלוש עד חמש שנים. עונש מאסר של חמש עד שמונה שנים צפוי בגין ביצוע מעשים אלו בשילוב אלימות או שימוש בנשק.[3]
מאז 30 בנובמבר 2018 אוקראינה אוסרת על כל הגברים הרוסים בגילים 16 ל-60 להיכנס למדינה למעט חריגים למטרות הומניטריות.[4] אוקראינה טוענת שמדובר באמצעי אבטחה כדי למנוע מרוסיה להקים יחידות של צבאות פרטיים על אדמת אוקראינה.
גאוגרפיה
אורך הגבול הוא 2,295.04 קילומטרים (1,426.07 מיילים) מתוכם 1,974.04 קילומטרים (1,226.61 מיילים) הם גבול יבשתי ו-321 קילומטרים (199 מיילים) הם גבול ימי. הוא משתרע מנקודה בים השחור 22.5 ק"מ (14.0 מייל) דרומית למצר קרץ', שם המגע הראשון עם המים הטריטוריאליים של שתי המדינות, הוא מצפון למצר זה.
גדר הגבול אוקראינה–רוסיה
- ערך מורחב – גדר הגבול אוקראינה–רוסיה
מאז מאי 2015 אוקראינה בונה גדר גבול מבוצר בגבול רוסיה-אוקראינה, הידועה בכינויה "חומת יאצניוק". מטרת הפרויקט היא למנוע התערבות צבאית רוסית ולוחמה היברידית באוקראינה.[2]
החל ממאי 2015, מערכת הגנה מוקפת חומה הייתה בבנייה לאורך הגבול הרוסי במחוז חרקוב. הפרויקט תוכנן להסתיים בשנת 2018. ביוני 2020 שיער משמר הגבול האוקראיני שהפרויקט יסתיים עד 2025.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ State border service, OSCE draft plan to return control over border with Russia if Minsk accords fulfilled, Interfax-Ukraine (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Maheshwari, Vijai (2014-10-27). "The Great Wall of Ukraine". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2022-02-14.
- ^ 3.0 3.1 Poroshenko introduces criminal liability for illegal border crossing by Russians, www.unian.info (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 Ukraine bans entry to Russian men ‘to prevent armies forming’, the Guardian, 30 באוקטובר 2022 (באנגלית)
- ^ "Putin signs Crimea treaty as Ukraine serviceman dies in attack". Reuters (באנגלית). 2014-03-18. נבדק ב-2022-02-14.
