גטו לבוב

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גטו לבוב היה גטו יהודי בעיר לבוב שבגליציה המזרחית, פולין (כיום באוקראינה), היה השלישי בגודלו מבין הגטאות שהוקמו בפולין בעת מלחמת העולם השנייה. הוא איכלס עם הקמתו בחשוון ה'תש"ב, כ-120,000 יהודים, שמספרם הלך וירד בצורה דרסטית בשל שילוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ למחנה הריכוז ינובסקה, רעב ורציחות ספורדיות, עד חיסולו הסופי בחודש סיוון ה'תש"ג.

רקע

ערב מלחמת העולם השנייה הייתה קהילת לבוב השלישית בגודלה מבין קהילות יהדות פולין. בעיר ישבו כ-110,000 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת בעיר של 340,000 אזרחים, היינו כשליש מתושבי העיר. שלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה נכנסו הסובייטים ללבוב וסיפחו אותה לתחום שליטתם, יחד עם יתר אזורי גליציה המזרחית. בעיר ובסביבותיה חסו באותה עת יותר ממאה-אלף פליטים יהודיים ממערב פולין הכבושה בידי הנאצים, אשר נמלטו למזרח פולין בה נהנו היהודים, לכאורה, ממעמד שווה לזה של בני לאומים אחרים תחת השלטון הסובייטי. בקיץ ה'ת"ש הוגלו רבים מהם לירכתי ברית-המועצות.

עם פלישת הגרמנים לשטחי ברית המועצות בסיוון ה'תש"א במבצע ברברוסה, היה אזור העיר אחד מהראשונים שנכבשו על ידם. כעשרת אלפים יהודים ברחו מלבוב בעקבות הצבא הסובייטי, אל תוככי ברית המועצות. בעיר לבוב התקבלו הגרמנים בתרועות שמחה בידי לאומנים אוקראינים, שראו בנאצים כוח משחרר מן הכיבוש הקומוניסטי ושמחו לשתף איתו פעולה. יחידות איינזצגרופן בסיוע אוקראינים מקומיים אירגנו פוגרום רחב-היקף ביהודי העיר, באמתלה של תגמול על רציחות ה-נ.ק.ו.ד. במהלך הפוגרום, בתמוז ה'תש"א, נרצחו כ-4,000 יהודים, וכן אינטלקטואלים ומרצים מאוניברסיטת לבוב. בפוגרום נוסף שנערך ב-א' באב תחת השם "ימי פטליורה", על שם המנהיג האוקראיני סמיון פטליורה שנרצח בידי מתנקש יהודי (הוא נרצח כנקמה על שרצח יהודים רבים), נרצחו כ-2,000 יהודים נוספים שהוצעדו לבורות ירי בבית העלמין היהודי ובכלא לונצ'קי.

החל מתמוז ה'תש"א הוכרחו היהודים לסמן עצמם בסרט זרוע עם מגן דוד כחול, והוקם יודנרט בעיר שבראשו הועמד יוסף פרנס. ב-בי"א בתשרי ה'תש"ב נלקחו 500 העובדים היהודים הראשונים לעבודות כפייה למען תעשיית החימוש הגרמנית, והועסקו בהקמת מחנה עבודה ברחוב ינובסקה (שנודע כמחנה ינובסקה). יוסף פרנס ראה את תפקידו כהגנה על האינטרסים של היהודים ולא כעושה דברם של הגרמנים. הוא סירב לשתף פעולה עם הגרמנים באספקת יהודים לעבודות כפייה, ולכן הוצא להורג בתחילת חשוון ה'תש"ב ובמקומו הועמד בראש היודנרט אברהם רוטפלד. רוטפלד מת חודשים ספורים לאחר מכן, באדר ה'תש"ב, ובראש היודנראט הועמד הנריק לנדסברג.

הגטו

הקמה

ב-כ"ח בחשוון ה'תש"ב הוצא צו המורה על הקמת "רובע מגורים יהודי" בלוויית מפה המסמנת את תחומי הרובע וכן לוח זמנים לביצוע, על פיו אמורה העיר להיות "נקייה מאלמנטים יהודיים" עד ו' בטבת. במקביל החלה המשטרה הגרמנית בסלקציה של יהודים, ובמבצע שנקרא "האקציה תחת הגשר" נבחרו ונורו למוות 5,000 קשישים וחולים.

בטבת הושלם מבצע הקמת הגטו, ואוכלס בקרוב ל-120,000 יהודים.

האקציות והמשלוחים

גטו לבוב וגטו לובלין היו הראשונים מהם אורגנו משלוחים למחנות ההשמדה במסגרת "מבצע ריינהרד". בלבוב שימשה חצר בית הספר סובייסקי כמקום ריכוז ואיסוף, שם נערכה סלקציה שלאחריה הועברו אלה שנמצאו בלתי כשירים לעבודה – בעיקר זקנים, נשים וילדים – לתחנת הרכבת קלפארוב שליד מחנה ינובסקה, וממנה יצאו המשלוחים למחנה המוות בלז'ץ. בין כ"ז באדר ל-י"ד בניסן ה'תש"ב שולחו 15,000 מתושבי גטו לבוב להשמדה בבלז'ץ.

לאחר סדרת משלוחים אלה נותרו בגטו 86,000 תושבים רשומים (ובנוסף מספר לא ידוע של שוהים בלתי רשומים). בגטו הוקמו סדנאות עבודה, ורבים הועסקו גם בעבודות כפייה מחוץ לתחומי הגטו, בעיקר במחנה ינובסקה. ב-ח' ו-ט' בתמוז נלקחו 2,000 יהודים נוספים לינובסקה; רק 120 מהם הועסקו בעבודות כפייה, וכל היתר נורו במקום.

במהלך החודשים אב-אלול ה'תש"ב נערכה "האקציה הגדולה" בגטו. בהנחיית האס אס ובסיוע משמרות אוקראינים והמשטרה היהודית רוכזו היהודים במספר נקודות איסוף בעיר – כיכר תאודור, חצר בית הספר סובייסקי, והרחבה בחזית מחנה ינובסקה. כ-1,600 מתוכם נבררו לעבודה במחנה ינובסקה, כ-1,000 נורו עוד בתחומי הגטו (ביניהם ילדי בית היתומים והחולים מבתי החולים), והיתר – 50,000 במספרם – נשלחו להשמדה בעשרה מישלוחים לבלז'ץ. עם סיום "האקציה הגדולה", ב-י"ט באלול ה'תש"ב, הוצא להורג בתלייה ראש היודנראט הנריק לנדסברג, יחד עם אנשי המשטרה היהודית.

בגטו נותרו לאחר האקציה כ-35,000 איש, מהם כ-15,000 "שוהים בלתי חוקיים". שטח הגטו הצטמצם לכדי מחצית משטחו המקורי, ובאופן רשמי היו יכולים לשהות בו רק בעלי אישורי עבודה. הגטו היה תחת שמירה כבדה ומוקף בגדרות תיל. המזון היה במחסור, אספקה רפואית לא הייתה כלל, והתנאים התברואתיים ירודים ביותר. בסתיו ה'תש"ג פרצה מגפת טיפוס בגטו והפילה חללים רבים.

ב-ז' בתשרי ה'תש"ג נערכה סלקציה נוספת, במהלכה נבררו כ-5,000 יהודים "בלתי פרודוקטיביים" ונשלחו לבלז'ץ. בית החולים היהודי חוסל ומנהלו, ד"ר קורצרוק, הועבר למחנה ינובסקה. באקציה נוספת שנערכה בין ה-כ"ח בטבת ל-א' בשבט הוצאו להורג בין 15,000 ל-20,000 איש בחולות שליד ינובסקה, בכללם שארית חברי היודנרט שפורק. בתים בגטו הועלו באש במטרה להוציא מסתתרים ממחבואיהם.

חיסול הגטו

הגטו הוכרז כ"מחנה עבודה" בו היו יכולים לשהות רק כאלה שחיוניים לעבודה למען המאמץ המלחמתי. עדיין, חסו בו במסתור עוד אי-אלו שוהים בלתי חוקיים שחמקו מן האקציות. ב-כ"ז באייר ה'תש"ג הוחלט על חיסול סופי של הגטו, במאמץ משותף של האס אס, כוחות משטרה גרמנים ואוקראינים, ונוער היטלריוגנד. בין היהודים התארגנה התנגדות חמושה, שהצליחה להסב מספר אבידות בקרב כוחות אלה. כוחות האס אס והמשטרה פוצצו בניינים ובונקרים תת-קרקעיים ששימשו מסתור ליהודים, חיסלו כ-3,000 יהודים בתחומי הגטו, ושילחו כ-7,000 אחרים למחנה ינובסקה שם עברו סלקציה. מרביתם נורו במקום, וככל הנראה היו גם שנשלחו למחנה ההשמדה סוביבור.

אחרוני יהודי לבוב רוכזו בינובסקה והוצאו להורג ב-כ' בחשוון ה'תש"ד. כאשר נכנס הצבא הסובייטי לעיר ב-ה' בתמוז ה'תש"ד, נמצאו בלבוב וסביבותיה בין 200 ל-300 יהודים ששרדו במסתור.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0