גיבתון גמדי
 גיבתון גמדי
| |
|---|---|
גיבתון גמדי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | גיבתוניים |
| סוג: | גיבתון |
| מין: | גיבתון גמדי |
| שם מדעי | |
 Emberiza pusilla
| |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של גיבתון גמדי מקייץ
חורף
| |
גיבתון גמדי (שם מדעי: Emberiza pusilla) הוא מין של ציפור שיר השייך למשפחת הגיבתוניים.
בישראל חולף וחורף נדיר למדי, אך נראה שחלה עלייה בתצפיות בשנים האחרונות. נצפה לרוב בין אוקטובר לסוף דצמבר ולעיתים נדירות יותר גם בפברואר-מרץ.[1]
טקסונומיה
המין תואר לראשונה על ידי פטר סימון פאלאס בשנת 1776. הגיבתון הגמדי הוא מין מונוטיפי, ללא תת-מינים שונים באזור התפוצה הפלארקטי הנרחב שלו.
שם הסוג Emberiza הוא מ-Embritz, גיבתון בגרמנית עתיקה. שם המין הספציפי pusilla הוא מלטינית ופירושו "קטן מאוד".[2]
תיאור
זהו גיבתון קטן, אורכו כ-12–14 ס"מ בלבד. חלקיו התחתונים לבנים עם פספוס כהה על החזה וצדדיו. עם פניו הערמוניים ופס השפם הלבן, הוא דומה לנקבת גיבתון סוף קטנה, אך יש לו פסי כיפה שחורים, טבעת עין לבנה וגבול כהה עדין בחלק האחורי של לחייו הערמוניים. הזוויגים דומים.
קריאתו היא מעין "זיק" בולט, והשירה היא "סירו-סיר-סיר-סירו" מתגלגל.
תפוצה ובית גידול
הגיבתון הגמדי מקנן על פני הטייגה של צפון מזרח אירופה וצפון האזור הפלארקטי ועד למזרח הרחוק הרוסי. הוא נודד, חורף באזורים הסאבטרופיים בצפון הודו, בדרום סין ובחלקים הצפוניים של דרום מזרח אסיה. הגיבתונים נשארים באזורי החריפה שלהם זמן רב למדי; דגימות נלקחו ביונאן בסוף מרץ. זהו מזדמן נדיר למערב אירופה. מין זה בעל כושר הסתגלות; בהרי בהוטן למשל, שבהם חורפים מספרים קטנים, הוא נמצא בדרך כלל בבית גידול חקלאי, לרוב ברום של בין 1000 ל-2000 מטר מעל פני הים.
הוא מקנן ביערות מחטניים פתוחים, לעיתים קרובות עם עצי ליבנה או ערבה. ארבע עד שש ביצים מוטלות בקן עצים. התזונה שלו מורכבת בעיקר מזרעים, או מחרקים בהיותו גוזל.
מין זה נפוץ ועם אזור תפוצה נרחב, לכן נחשב ללא חשש ברשימה האדומה של IUCN.[3]
קישורים חיצוניים
- גיבתון גמדי, באתר ITIS (באנגלית)
- גיבתון גמדי, באתר NCBI (באנגלית)
- גיבתון גמדי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ גיבתון גמדי-אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 145, 325. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Cinnyris regius. BirdLife International. 2016.
