גיל סמסונוב
| לידה |
17 בדצמבר 1957 (גיל: 66) זכרון יעקב |
|---|---|
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב |
| מקצוע | פרסומאי |
גיל סמסונוב (נולד ב-17 בדצמבר 1957) הוא פרסומאי ישראלי, שותף במשרד הפרסום גליקמן נטלר סמסונוב.
ביוגרפיה
סמסונוב נולד בזכרון יעקב למשפחה ממייסדי המושבות הראשונות של העלייה הראשונה. הוא נולד למשפחה חקלאית. בשנת 1975 התגייס לשירות של חמש שנים בחיל הים. תחילתו בקורס חובלים, המשכו בפיקוד בסטי״לים, שירות כקצין מבצעים של בסיס אשדוד וכעוזר רל״ש ורל״ש מפקדי חיל הים מיכאל ברקאי וזאב אלמוג. במילואים היה קצין סיור אויר ובהמשך יועץ אסטרטגי-תקשורתי של מפקדי חיל הים בדרגת רס"ן.
סמסונוב למד באוניברסיטת תל אביב תואר ראשון ותואר שני אותו סיים ב-1987 בהדרכתו של פרופסור יונתן שפירא. בהמשך לעבודת המ.א שעסקה בדור המרד של אצ"ל ולח"י, המשיך מחקר שהסתיים בלימודי דוקטורט אחרי עשרים שנה בקינגס קולג׳ באוניברסיטת לונדון, בהנחיית ההיסטוריון פרופסור אפרים קארש.
באוניברסיטה נבחר כיו״ר אגודת הסטודנטים מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, יו״ר תאי הסטודנטים של הליכוד (1983). בעשור הבא היה יו״ר מטה הדור הצעיר של הליכוד. בשנים 1988–1992 כיהן כדובר הליכוד תחת ראש הממשלה יצחק שמיר והשר משה ארנס. ארנס מינה אותו כיועצו בשנים 1982–1992. כשהיה שר ביטחון, שר לעליית יהודי ברית המועצות וכשר חוץ. בבחירות 1992 התמודד גיל סמסונוב ברשימת הליכוד לכנסת ונבחר למקום ה-35, אך לא נבחר לכנסת והחליט לפרוש מהחיים הפוליטיים.
סמסונוב היה חבר הוועד המנהל של רשות השידור במשך כ-3 שנים, לפני שמונה בשנת 1998 לתפקיד יו"ר רשות השידור על ידי ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו. ועדת בן-דרור בראשות השופט לשעבר מרדכי בן דרור, שמונתה לבדיקת כשירות המועמדים לתפקידים בכירים בחברות ממשלתיות, אישרה את מינויו, זאת בתנאי שיצמצם את עבודתו במשרד הפרסום ויבצע הפרדה בינה לבין תפקידו כיו"ר הרשות[1][2]. במהלך כהונתו של סמסונוב התפרצו עימותים בין הוועד המנהל לבין ההנהלה המקצועית בראשות מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת; לדברי מבקר המדינה אז אליעזר גולדברג, הידרדרות היחסים בין המנכ"ל ליו"ר השפיעה לרעה על תפקוד רשות השידור, עד כדי חשש לקריסתה של הרשות[3]. בשנת 2000 פוזרה מליאת רשות השידור לפי פסק-דין של בג"ץ, שקבע כי הליך מינויה נעשה שלא בהתאם לחוק, ונחמן שי מונה במקום סמסונוב לתפקיד יו"ר הרשות[4][5].
חברו מהאוניברסיטה, חנן גליקמן, גייס את סמסונוב כשותף למשרד הפרסום ששינה את שמו לגליקמן נטלר סמסונוב בשנת 1994 ומאז הוא שותף אחראי למחלקת המחקר והאסטרטגיה. המשרד גדל והגיע בשנת 2013 לחמישייה הראשונה של משרדי הפרסום בישראל.
מחקריו וספרו
- עבודת מ.א. אוניברסיטת תל אביב, החוג למדעי המדינה (1989)
- The Princes – The Second Generation of Israel's Revisionist Underground Movements, PHD in King's College London, University of London (2012)
- ״הנסיכים״, הוצאת דביר (2015)[6].
קישורים חיצוניים
- יניב מגל, "אם בני בגין הוא הנסיך הטבעי, נתניהו הוא הנסיך הנבחר", באתר גלובס, 5 במרץ 2015
- אייס, משה בנימין, 24.7.14 ״משרד מגוייס: גליקמן במתכונת מלחמה- שליש מהעובדים יוזמים קמפיין הסברה״
- נתי טוקר, קמפיין נגד החמאס: מי ערף למונה ליזה את הראש?, באתר TheMarker, 21 באוגוסט 2014
- שמעון כהן, הקמפיין שמעיר את אירופה, באתר ערוץ 7, 26 באוגוסט 2014
- גיל סמסונוב, כשנוגה ומאדים נפגשים במגרש, באתר TheMarker, 14.7.2008
- יגאל שמיר וגיל סמסונוב, מודל הדמקה לשיווק במשבר, באתר TheMarker, 3.11.2008
הערות שוליים
- ^ אביבה קרול, הממשלה תאשר את מינויו של גיל סמסונוב ליו"ר רשות השידור, באתר גלובס, 22 באוקטובר, 1998
- ^ שמואל דקלו, בג"ץ הורה למדינה לנמק מדוע לא יבוטל מינוי גיל סמסונוב ליו"ר רשות השידור, באתר גלובס, 15 בדצמבר, 1998
- ^ אביבה קרול, מבקר המדינה: סכנת קריסה לרשות השידור, באתר גלובס, 26 בדצמבר, 1999
- ^ שמואל דקלו, בג"ץ פיזר את מועצות רשות השידור והרשות השנייה, שמונו בידי נתניהו, באתר גלובס, 4 בספטמבר, 2000
- ^ נחמן שי יתמנה ליו"ר רשות השידור, באתר של "רשת 13", 2 בדצמבר, 2000 (במקור, מאתר "nana10")
- ^
שלמה נקדימון, כך טיפסו נסיכי הליכוד לצמרת השלטון, באתר הארץ, 21 באפריל 2015
