מיכאל ברקאי
 | |
| לידה |
26 בינואר 1935 בוקרשט, רומניה |
|---|---|
| פטירה | 28 במאי 1999 (בגיל 64) |
| תאריך עלייה | 1948 |
| כינוי | יומי |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1955–1979 (כ־24 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מבצע קדש מלחמת ההתשה מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
 עיטור המופת | |
| תפקידים אזרחיים | |
| רב חובל בצי הסוחר, מפעיל ספינות תיור החו"ל | |
מיכאל (יוֹמִי) ברקאי (26 בינואר 1935 - 28 במאי 1999) היה מפקד חיל הים הישראלי בין השנים 1976–1978. עוטר בעיטור המופת על תפקידו כמפקד שייטת ספינות הטילים במלחמת יום הכיפורים.
ילדותו ונעוריו
מיכאל ברקאי (בורסוק) נולד בבוקרשט, בירת רומניה, כבן בכור למשה ורחל בורסוק. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו ברומניה הפשיסטית. בחודש דצמבר 1947, כשהיה בן 12, ניסו הוריו לעלות לארץ ישראל באונייה "פאן קרשנט", אך האונייה נתפסה בלב ים על ידי הבריטים ומשפחת בורסוק, ההורים ושני בניהם, מיכאל (יומי) הבכור ואברהם (בומי) הצעיר, נשלחו למחנה מעצר בקפריסין, שם חגג מיכאל בר מצווה. מאוחר יותר עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בבת ים. הוריו התפרנסו בדוחק וברקאי עזר לפרנסת הבית בעבודה כדייג, טיפול בסירות מפרש וכשליח על אופניים.
בחוף בת ים גילה ברקאי את חיבתו לים ולשיט מפרשיות בימיה של "הפועל" בת ים. רבים מחבריו השייטים מאותה תקופה היו לימים לקצינים בצי הסוחר ולמפעילי ספינות הדיג. בעת ילדותו בבת ים הכיר ברקאי את האמן יגאל תומרקין והחברות ביניהם נמשכה עד יומו האחרון של ברקאי. ברקאי למד שנתיים בבית הספר היסודי תחכמוני, ואת תעודת הבגרות השלים בלימודי ערב. בכוחות עצמו למד מתמטיקה, אנגלית וגם נגינה בגיטרה וברידג'.
שירותו בחיל הים
ברקאי התגייס לחיל הים בשנת 1955, ושנתיים מאוחר יותר סיים את מחזור ה' של קורס חובלים. לאחר הקורס שירת בבסיס חיל הים באילת. בשנת 1958 נישא לרחל ולזוג נולדו שני ילדים.
שייטת הצוללות
בשנת 1959 התנדב ברקאי לשייטת הצוללות וקיבל את אות הצוללן מס' 60. הוא הוצב לשרת בצוללת אח"י רהב בתפקיד קצין טורפדו, בפיקודו של רס"ן הדר קמחי. בשנת 1963 מונה ברקאי לסגנו של יעקב רענן, מפקד הצוללת "רהב" ולימים מפקד אח"י דקר. ברקאי שימש בתפקיד סגן המפקד עד סיום שירותה הפעיל של הצוללת.
בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים הוחזר ברקאי מקורס פיקוד ומטה, והוצב כמפקדה של הצוללת "רהב", אף שלא הייתה כשירה לצלילה. כוונת מפקדת חיל הים הייתה להניע את הצוללת, כדי להציג למודיעין האויב צוללת פעילה לכאורה. ברקאי יזם והפעיל את הצוללת ככלי נגד צוללות ולמטרה זו הופעל סונר הצוללת והותקנה בה מערכת להטלת פצצות עומק.
בשנת 1967 נשלח ברקאי לקורס מפקדי צוללות בצי הבריטי. עם שובו לישראל יזם, בתיאום עם רס"ן גדעון רז, שהיה בפורטסמות' בתפקיד סגן מפקד הצוללת אח"י לוייתן, את כתיבת נוהלי התקיפה של הצוללות מסדרת T. בדצמבר 1967 החליף ברקאי את רס"ן זאב אלמוג (אברוצקי) ומונה למפקד אח"י "לויתן". ברקאי פיקד על "לויתן" עד אוגוסט 1968. בעת פיקודו על הצוללת יישם בה שיטות לחימה חדשות, תוך שיתוף פעולה עם לוחמי שייטת 13.
ברקאי קיבל את ההודעה על אובדן הקשר עם אח"י דקר בעת ש"לויתן" בפיקודו הייתה באימונים בים. הוא הבין את משמעות אובדן הקשר והעריך מיד שקרה אסון וש"דקר" אבדה. הצוללת "לויתן" הייתה מאותה סדרת ייצור של "דקר", והועברה דרישה להפסיק את האימונים ולהחזירה לבדיקות. בצוות הדקר נספה גם אחיו בומי ברקאי ובלא קשר לאבדן האישי, הודיע ברקאי ש"לויתן" צוללת בטוחה ודרש להמשיך בצלילות כדי לא לאבד את ביטחון הצוות בצוללת. דרישתו אושרה על ידי אל"ם אברהם בוצר בגיבוי מפקד חיל הים שלמה אראל.
בסיס אשדוד
בעקבות מלחמת ששת הימים גדלו משימות בסיס אשדוד וכללו את חופי סיני, רצועת עזה ואת גזרת ים המלח. מפקד חיל הים אברהם בוצר העריך שברקאי יהיה האיש הנכון לקבל את המשימות החדשות.
מלחמת יום הכיפורים
ערכים מורחבים – שייטת ספינות הטילים, קרב לטקיה, קרב דמייט והזירה הימית במלחמת יום הכיפורים
בשנת 1971 עבר ברקאי לשייטת ספינות הטילים, ושירת בה כמפקד ספינת טילים אח"י מזנק וכמפקד פלגה. בחודש יולי שנת 1973 קיבל את הפיקוד על השייטת כולה. חודשיים מאוחר יותר פיקד עליה במלחמת יום הכיפורים.
מצבת השייטת כללה תחילה שתי ספינות תותחים מדגם סער 1, ארבע ספינות מדגם סער 2 ושש ספינות סער 3 שאורגנו בשלוש פלגות והוצבו בבסיס חיל הים בחיפה. פלגת הספינות מדגם סער 4, שכללה שתי ספינות והייתה בהתארגנות במספנות ישראל להפלגה לים סוף, הצטרפה בתחילת המלחמה לשייטת ספינות הטילים תחת פיקודו של ברקאי.
ההתמודדות העיקרית שניצבה בפני ברקאי וספינותיו היו ספינות הטילים אוסה וקומאר שבידי הצי המצרי והסורי, שהיו מצוידות בטילי סטיקס שטווח פעולתם עלה בהרבה על טווח טילי גבריאל שבידי ישראל. תורת הלחימה של ספינות הסער, שפותחה על ידי מפקדי השייטת הדר קמחי ושבתאי לוי, כללה הפעלת כוח הספינות בתקיפה מתואמת של כל ספינות השייטת. בתקופה הקצרה שפיקד על השייטת לפני המלחמה, יזם ברקאי חידושים כמו חפ"ק מפקד השייטת ותרגולת הטעיה בשלב ההסתערות.
מפקדי הפלגות והספינות הפנימו את תורת הקרב בתרגולות רבות. ניתן היה להרכיב כוחות משימתיים, כשמפקדי פלגות מפליגים גם בספינות אחרות מאלו שהיו תחת פיקודם דרך קבע. התחקיר החושפני שהונהג בשייטת הגביר את אמונו של מפקד החיל, אלוף בנימין תלם, ביכולת ספינות הטילים בכלל ובתפקודו של ברקאי בפרט.
במלחמה כוללת הועיד המטה הכללי לחיל הים תפקיד של הגנת חופי ישראל וההיערכות המקובלת הייתה בקרבת החוף הישראלי. התוכניות ההתקפיות של ספינות הסער, אף שהיו מתורגלות, לא אושרו לביצוע.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים במפתיע, וצה"ל היה במגננה בזירות היבשה, שררה במטכ"ל אווירה קשה. תלם החליט לנקוט ביוזמה התקפית שאותה תרגלו ספינות הטילים. על מנת למנוע מחיל הים המצרי ומהצי הסורי את היוזמה לתקיפה בחופי ישראל, שלח תלם את ברקאי עם חמש ספינות טילים לתקוף את הצי הסורי.
בכך העמיד את הרמטכ"ל דוד אלעזר בפני עובדה שההגנה בזירה הימית מתחילה בקרבת נמלי האויב. לאחר הצלחת הקרב הראשון - קרב לטקיה - תמך הרמטכ"ל בגישת היוזמה ההתקפית, ואף דרש לרתק את הסורים להגנת אזור החוף הסורי. מפקדת חיל הים הפעילה את ספינות הטילים כך שבכל הקרבות הימיים עם סוריה ועם מצרים הייתה לישראל עדיפות מקומית, ובכולם הושג ניצחון. כתוצאה מכך, הסתגרו עד סוף המלחמה כלי השיט של מצרים ושל סוריה בנמליהם, והסתפקו בירי מתותחי החוף.
על תפקודו וביצועיו במלחמת יום הכיפורים כמפקד שייטת ספינות הטילים, קיבל ברקאי את עיטור המופת. בעת קבלת האות אמר שהוא ”מקבל העיטור כנציג כל לוחמי שייטת ספינות הטילים.” והוסיף גם לזכותם של מפקדי השייטת הקודמים הדר קמחי ושבתאי לוי שהביאו את השייטת לרמת הביצוע שהפגינה במלחמה.
לאחר המלחמה המשיך ברקאי לשפר את המקצועיות ואת כושר הלחימה של השייטת. הדרך העיקרית הייתה באמצעות התחקיר שהנהיג, שבו נכחו כל קציני השייטת ובו הוצגו ונדונו האירועים והופקו הלקחים. נכונותו של ברקאי לספוג ביקורת ולהודות בטעויות בעצמו העלתה את איכות התחקיר החושפני.
גלריה
מפקד השייטת מיכאל ברקאי (במרכז מאחור) עם קציני אח"י מזנק (סער 2) בגשר הספינה בדרכם חזרה מקרב לטקיה, 7 אוקטובר 1973.
מפקד השייטת אל"מ מיכאל ברקאי מקבל את נס המפקד הבכיר מרס"ר השייטת מרדכי עצמון כמזכרת בעת סיום פיקודו על שייטת ספינות הטילים, 5 ביוני 1974. לידו סא"ל מיכה לצרוס מפקד פלגה 31.
תעודת עיטור המופת שניתנה לאל"מ ברקאי על פעילותו כמפקד שייטת ספינות הטילים במלחמת יום הכיפורים, מאי 1975.
מטה חיל הים
בקיץ 1974 הוצב ברקאי במטה חיל הים בתפקיד עוזר ראש מספן הים, תפקיד שנוסד באותה עת ונקרא כיום "רמ"ח אמל"ח". בהמשך מונה לתפקיד ראש מספן הים, ובמסגרתו יזם וביצע שינויים ארגוניים ניכרים במבנה מטה חיל הים, עם דגש על נוהלי עבודת המטה למבצעים ועל פיתוח ושילוב של מערכות אמצעי לחימה. בשנים אלו גבר האיום של חדירת חוליות ארגוני הטרור מן הים. בתקופת שירותו של ברקאי במטה חיל הים הוקם מערך ביטחון שוטף, הוגברו סיורי הספינות, והורחבה פריסת מערכות המכ"ם. ברקאי עסק רבות בהקמת גף סיורי ים בחיל האוויר, שכלל מטוסי סיור ימי נושאי מכ"ם לגילוי וזיהוי מחבלים במרחק רב מן החוף, כשהם מופעלים באחריות חיל הים.
מפקד חיל הים
ברקאי מונה למפקד חיל הים בחודש ספטמבר 1976. כמפקד החיל פעל נמרצות לגיבוש תורת הלחימה החילית ולגיבוש התוכניות המבצעיות של החיל ושל המערך הטכנו-לוגיסטי. כמו כן אופיינה תקופת הפיקוד שלו בלחימה מתמשכת בארגוני הטרור הפלסטיני.
בין אוניות המחבלים שנתפסו וטובעו בתקופת פיקודו הייתה "אגיוס דמטריוס" במפרץ אילת. ב-11 במרץ 1978 הצליחו מחבלים לחדור לחוף מעגן מיכאל, ומשם המשיכו וביצעו את פיגוע כביש החוף. לאחר פיגוע זה יצא צה"ל למבצע ליטני לחיסול קני מחבלים בדרום לבנון. בלחימה זו השתתפו כל ספינות הטילים וספינות הדבור של חיל הים.
בתקופתו של ברקאי כמפקד חיל הים, נקלטו צוללות "גל" בחיל. לצורך הפיקוד על צוללות חדשות אלה החליט ברקאי לערוך קורס פיקודי מיוחד בחיל הים, זאת בניגוד למקובל עד אותה עת, שקצינים נשלחו להכשרה זו בחילות ים זרים. הוא הטיל את הכנת הקורס על אל"ם גדעון רז, ואף התפנה מכל עיסוקיו למשך שבוע כדי להפליג בצוללת ולהתרשם ממבחני ההסמכה.
כדי להבין טוב יותר את אופי הפעילות של יחידות הלוחמה הזעירה, עבר ברקאי קורס צלילה שבו למד את סוגי הכלים ואמצעי הלחימה שהופעלו בהן. הוא חיפש אישית פתרון לנושא המסל"ט - מסוק ללא טייס - שיוכל לשמש לזיהוי ולהכוונה של ספינות הסער בשעת תקיפה בקרבת חופי האויב באזור מוגן נגד מטוסים.
פרויקט זיוונית
- ערך מורחב – זיוונית
כמפקד חיל הים המשיך ברקאי בבניית הכוח הימי. קודמו בנימין תלם שאף ליישם את לקחי קרבות הטילים בהגדלת מספר יחידות הלחימה והגדלת המהירות כדי שניתן יהיה לשלוט על התנהלות הקרב. כאשר הוצעה ספינת הידרופויל של חברת גרומן ראה בה פתרון. סדר הכוחות המתוכנן כלל את 12 ספינות סער 4 ו-18 ספינות הידרופויל, שיחליפו את 12 הספינות מדגמי סער 2 וסער 3 שיגמרו את שירותן לאחר 20 שנה. בנוסף תכנן לבנות מספר ספינות פיקוד פרויקט אירית בכלי שיט גדול יותר מסער 4 שיוכל לשאת שני מסוקים/מסל"טים.
הבחירה בסנפיריות להחלפת הספינות מדגמי שרבורג נראתה כהמשך ישיר לעקרונות ספינות סער. הרמטכ"ל מרדכי גור אישר בניית שתי ספינות אבטיפוס - פרויקט "זיוונית". נחתם חוזה בחברת גרומן בארצות הברית בארצות הברית בתנאי שהמשך הייצור כבר מהספינה השנייה יעשה במספנות ישראל.
בחירת כלי השיט נעשתה כאשר מידע שהיה בידי הצי ומשמר החופים האמריקאי על תקלות רבות הוסתר. קליטתן של ספינות האבטיפוס התבצעה לאחר שברקאי סיים את כהונתו והן הושבתו לאחר זמן קצר.
משפט והדחה
בשנת 1978 הואשם האלוף ברקאי בניסיון פגיעה בחיילת שהייתה תחת פיקודו. הוא הועמד למשפט צבאי בפני הרכב שכלל את האלוף חיים הרצוג, ואת השופטים שלמה לוין ויעקב קדמי שקבלו דרגות ייצוג של אלוף לצורך המשפט. את התביעה ייצגו התובעים הצבאיים הראשיים, שבתי לוי ואמנון סטרשנוב. בנובמבר 1978, הושעה מתפקידו כמפקד חיל הים עד קיום משפטו[1]. המשפט התנהל בדלתיים סגורות תוך שימוש בסעיף הגנה על ביטחון המדינה[2], והעיתונות דיווחה מדי יום על העדים שהגיעו להעיד במשפט[3]. בפסק הדין, שניתן בינואר 1979, זוכה ברקאי מכל סעיפי האישום. השופטים קבעו כי אף שהם מאמינים לגרסתה הבסיסית של החיילת שברקאי עשה את המעשים המיוחסים לו, אין הם יכולים לסמוך על כל דבריה בגלל נטייתה להגזמה ולהפרזה, נטייתה לערבב דמיון ומציאות, ובהיעדר ראיה מסייעת לכך שברקאי הוא שתקף את החיילת, שנדרשה על פי החוק לצורך הרשעה[4].
לאחר המשפט הודח ברקאי על ידי שר הביטחון עזר ויצמן מהפיקוד על חיל הים[5], ופרש מצה"ל בשנת 1979. שר הביטחון עזר ויצמן לא קיבל את המלצותיו של ברקאי באשר למועמד הראוי להחליפו. והודיע כי יתמוך במועמד שימליץ הרמטכ"ל. הרמטכ"ל רפאל איתן העדיף לתפקיד מפקד החיל את זאב אלמוג אותו הכיר מתקופת מלחמת ההתשה.
בעקבות זיכויו של ברקאי יזמה חברת הכנסת שולמית אלוני, שסייעה למתלוננת, תיקון לחוק שביטל את החובה בהצגת ראייה נוספת בתיקי פגיעה בנשים.[6]
לאחר שירותו הצבאי
עם שחרורו התפנה ברקאי לתחביבו הקודם, שיט בספינות מפרש, ויחד עם אשתו רחל נסעו ליוון, שם בנו את היאכטה "לוויתן". בשנת 1981 החל ברקאי לעבוד בצי הסוחר, ועל אף ניסיונו הרב בכלי שיט, החל את שירותו בצי בתפקיד נמוך כקצין משמרת והתקדם בהדרגה עד שהוסמך כרב-חובל. הוא שימש כרב-חובל האונייה "דלית" ואחר כך באונייה "מקלף". בחורף הפליג במסגרת עבודתו בצי הסוחר ובקיץ הפליג עם אשתו על היאכטה שבנה.
בשנת 1990 חצו בני הזוג ברקאי את האוקיינוס האטלנטי עם ה"לוויתן" והגיעו לדרום הים הקריבי ולוונצואלה. בדרכם לארצות הברית עצרו באי סן מרטן שבאנטילים ההולנדים, ונשארו בו 4 שנים, בין היתר עסקו בהפעלת ספינות תיור וארגנו סיורים מודרכים לתיירים.
בשנת 1995 שב ברקאי עם אשתו לישראל. בתחילת שנת 1999 חלה ברקאי בסרטן והחל בטיפולים כימותרפיים. באותה תקופה הוזמן על ידי מפקד שייטת ספינות הטילים, חזי משיטה, להיות חלק מצוות שהוקם לצורך עדכון תורת הקרב המשולבת של חיל הים.
נסיבות מותו
ביום ששי 28 במאי 1999, הגיע מפקד חיל הים, האלוף אלכס טל, לביתו של ברקאי ובישר על כך שצוות החיפושים האמריקני גילה את שרידי אח"י דקר - שבה מצא אחיו בומי את מותו 31 שנה קודם לכן - על קרקעית הים בעומק 3 ק"מ, בנתיב שיוטה לישראל. ברקאי מעולם לא שעה לשמועות השונות והיה בטוח שהצוללת שקעה על נתיבה. הוא גם היה מציאותי וידע שסיכויי מציאתה קלושים ואמר שהצוללנים נמצאים במקומם ולא צריך להפריע למנוחתם. ברקאי ידע כי הוא חולה וצפוי לסבל רב, התאבד מאוחר יותר באותו יום ביריית אקדח.
חברו יגאל תומרקין הספיד את ברקאי במילים: ”אי אפשר היה לשנוא את ברקאי וקשה היה לאהוב אותו.”
הנצחה
עירית חולון הנציחה את ברקאי בקריאת רחוב על שמו ”רחוב האלוף ברקאי” בשכונת האלופים בעיר.
קישורים חיצוניים
- מפקדי חיל הים, באתר חיל הים הישראלי
- מלחמת יום הכיפורים - 1973, באתר חיל הים הישראלי
- זאב פלפל דברי מיכאל ברקאי מיד לאחר קרב לטקיה השני דקות 3:30 -5:00 בהקלטה מתוך ארכיון המדינה.
- עיטור המופת שהוענק למיכאל ברקאי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- חברים שאינם ברקאי מיכאל (יומי) ז"ל באתר עמותת חיל הים.
הערות שוליים
- ^ אמיר אורן, מפקד חיל הים הועבר מתפקידו, דבר, 20 בנובמבר 1978
- ^ דן ארקין, ראש אכ"א החליט: משפטו של האלוף ברקאי - בדלתיים סגורות, מעריב, 22 בדצמבר 1978
- ^ ראו למשל: מרדכי ארקן, אשת האלוף ברקאי העידה מטעם ההגנה, מעריב, 28 בדצמבר 1978
- ^ אלוף מיכאל ברקאי זוכה בהיעדר עדות מסייעת, דבר, 9 בינואר 1979; המשך
- ^ יעקב ארז, אלוף ברקאי: הציעו שאתפטר אבל אני מעדיף שידיחוני, מעריב, 10 בינואר 1979
- ^ מיכה פרידמן, מורשתו של האלוף ז', באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2017
מפקדי שייטת ספינות הטילים 
| ||
|---|---|---|
|
| מפקדי חיל הים הישראלי | ||
|---|---|---|
|
- אספקלריה - צניעות/צניעות/נוער
- אלופי צה"ל
- מעוטרי עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים
- מפקדי חיל הים הישראלי
- מתאבדים ישראלים: חולים סופניים
- מפקדי שייטת ספינות הטילים
- צוללנים ישראלים
- ראשי מספן הים
- מפקדי בסיס אשדוד
- רבי חובלים ישראלים
- מתאבדים: אנשי צבא ישראלים
- אישים הקבורים בבית הקברות הצבאי קריית שאול
- ישראלים שנפטרו ב-1999