גירוש יהודי הונגריה מערי השדה ומהכפרים
גירוש יהודי הונגריה מערי השדה ומהכפרים (בהונגרית: A magyarországi vidéki zsidóság gettósítása és deportálása) התרחש בין ה-14 במאי לבין 9 ביולי 1944, הידוע כשואת יהודי הונגריה. רובה המכריע של האוכלוסייה היהודית בהונגריה בערי השדה ובכפרים רוכזה בגטאות מאמצע אפריל בתנאים בלתי אנושיים, נגזל ממנה כל רכושה ומאמצע מאי גורשה ברכבות למחנות ההשמדה מעבר לגבולות המדינה (לרוב למחנה ההשמדה אושוויץ). הגירושים התרחשו בשיתוף פעולה הדוק בין הרשויות ההונגריות לאלה הגרמניות, כשעיקר העבודה בוצעה על ידי הז'נדרמריה ההונגרית. מהצד הגרמני האחראי העליון היה האס.אס. אוברשטורמבנפירר (SS-Obersturmbannführer) אדולף אייכמן, בצד ההונגרי האחריות נפלה על סגני שר הפנים (הם כונו "מזכיר מדיני") לאסלו באקי ולאסלו אנדרה וכן על סגן אלוף לאסלו פרנצי מהז'נדרמריה ההונגרית. ארבעה אלה הובילו את גירוש היהודים למחנות ההשמדה. 87 אחוז מתוך 437,000 היהודים שגורשו בדרך זו, כ־380,000 איש, נרצחו. (תהליך הגירוש היה משלוח של כ-7,800 יהודים בממוצע מדי יום ביומו במשך 56 ימים, באמצעות כ־130 קרונות רכבת ליום ששימשו קודם להסעת בהמות).[1][2]
הגירוש ההמוני של יהודי בודפשט לא התרחש בתקופה זו ומאחר שעוצר הונגריה, האדמירל הורטי, השעה את גירוש היהודים מהמדינה רגע לפני גירוש היהודים מהבירה (מחשש תגובת בעלות הברית שלהערכתו עמדו לנצח) חלקם הגדול מיהודי בודפשט אכן ניצל. הקמת הגטאות בבודפשט לא התרחשה עד סוף 1944, אולם במחצית השנייה של יוני שנה זו אולצו יהודי הבירה לענוד טלאי צהוב ולעבור לבנייני הטלאי הצהוב.
רקע
בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20, האנטישמיות בממלכת הונגריה עברה לרמה של מדיניות ממשלתית הרשמית. החוק היהודי הראשון שהתקבל בשנת 1938 הגביל את מנהגי היהודים; החוק היהודי השני בשנת 1939 הידק עוד יותר את ההגבלות הללו והרחיב את היקף הנפגעים מהן, ואילו החוק היהודי השלישי בשנת 1941 הרחיב עוד יותר את היקף הגדרת האזרחים שנקבעו כיהודים והרחיב את שלילת זכויותיהם. כמו כן נאסר על יהודים להתחתן עם לא-יהודים.
מפקד האוכלוסין ב-1941 מנה כ-725,000 יהודים בהונגריה שהתרחבה בעקבות עדכון חוזה השלום בטריאנון (חוזה ורסאי). בנוסף, החוקים נגד היהודים סיווג כ-100,000 אזרחים נוצרים (מתנצרים) כיהודים. בין 1941 לבין 1944 פחתה האוכלוסייה היהודית במדינה עקב גלי הגירושים של יהודים למחנות השמדה לאחר הטבח בקמניץ-פודולסקי ב־1941, טבח נובי סאד, ב-1942 וגיוס מאסיבי של יהודים לעבודות כפייה במסגרת שרות העבודה של הצבא ההונגרי. במסגרת זו מצאו את מותם קרוב ל 100,000 יהודים. בעת הכיבוש הגרמני את המדינה ב -19 במרץ 1944, נשארו כ־760-780 אלף יהודים בהונגריה. האוכלוסייה היהודית הייתה הגבוהה ביותר בבודפשט ובמזרח המדינה (כולל אזור זקרפטיה שסופחה אליה).[3]
קומנדו אייכמן
.jpg)
מיד לאחר כיבוש המדינה על ידי הוורמכט הגיעה להונגריה קומנדו אייכמן ה"זונדראיינזצקומנדו" (היחידה למבצעים מיוחדים) בראשות סגן אלוף אדולף אייכמן, שתפקידה היה לבצע את גירוש היהודים מהונגריה. היחידה, כולל הנהגים ואנשי הביטחון, מנתה לא יותר מ 150–200 איש. סגנו של אייכמן היה סגן אלוף הרמן קרומיי, ששירת קודם בגטו לודז'. בין הקצינים היו דיטר ויסליצני, שהוביל את גירושם של יהודי סלובקיה בשנת 1942 ויהודי יוון בשנת 1943, תאודור דַנֶקֶר, שניהל את הגירושים בצרפת, בבולגריה ובאיטליה, כמו כן הגיע גם אלויס ברונר, שהשתתף קודם לכן בגירוש היהודים האוסטרים, הצ'כים, צרפתים והיוונים. העניינים המשפטיים טופלו על ידי אוטו הוּנְשֶה, על ההובלה ברכבות היה אחראי סרן האס.אס. פרנץ נובאק.[4]
מספר אנשי קומנדו אייכמן בלבד לא היה מספיק לגירוש מאות אלפי יהודים, אך פעילותם נעזרה רבות בשיתוף פעולה תומך של הרשויות ההונגריות. בזמן שאייכמן חיכה למשפטו בישראל, הוא נזכר[5]: "כמובן, אני חייב להתוודות בענווה כי המכניזם של הרשויות ההונגריות עבד באופן כה יעיל שרשויות דומות במדינות אחרות לא יכלו להעיד על עצמם על יעילות כזו באותם זמנים. לא רק בענייני היהודים פעלו כך, אלא בכל מטלותיהם הרשמיות האחרות. אמרתי לעצמי שוב ושוב 'תראה, תראה' עד עכשיו חשבת שרק בגרמניה יש סוג כזה של דיוק, ואתה יכול לראות כאן לפחות אותו דיוק מביך. הערצתי את הממשל הציבורי ההונגרי..."[6]
תפקיד הנהלת משרד הפנים ההונגרי
הצוות המצומצם של אייכמן לא היה יכול להספיק לביצוע גירוש מאות אלפי יהודים בהונגריה. לביצוע מבצע רב היקף כזה נדרשה מעורבות רשויות אכיפת החוק ההונגריות (באזור הכפרי, הז'נדרמריה, בבודפשט המשטרה), של מינהל הרשויות המקומיות וכן גם התמיכה של הנהלת משרד הפנים הייתה חיונית. אייכמן קיבל זאת מאנדור יארוש, שר הפנים, מאסלו באקי מזכיר המדינה הפוליטי, ולאסלו אנדרה מזכיר המדינה המינהלי.
עם הקמת ממשלת דמה סטויאי העוצר מיקלוש הורטי נתן לממשלה יד חופשית להסדיר את הסוגיות הקשורות ביהודים. בפועל סטויאי הטיל את המשימה על יארוש, יארוש על באקי ואנדרה. לפיכך, ניהול ביצוע הגירוש של שלושת רבעי מיליון היהודים בוצע על ידי שלושת הנ"ל, שלושת ה"לאַצִי" כפי שכונו שהוא שם חיבה בהונגרית ל"לאסלו".
תוכנית יישום
בימים שלאחר הכיבוש הגרמני והעלייה לשלטון של ממשלת סטויאי התקיימו דיונים אינטנסיביים בהם הובהר ה"פתרון סופי לשאלה היהודית". המסגרת הרעיונית סופקה על ידי תוכנית תלת פאזית שנבדקה כבר קודם במדינות אחרות.[7] וחלקיה היו:
- סימון ובידוד יהודים משאר האוכלוסייה.
- ריכוז היהודים בערים גדולות יותר.
- הובלת היהודים שרוכזו וננעלו בגטאות למחנות ריכוז בשליטת שלטונות גרמניה.
על פי התוכניות הקונקרטיות, במהלך השלב הראשון נדרשו היהודים לענוד טלאי צהוב בצורת מגן דוד והותקנה סדרת תקנות שהגבילו קשות את זכויות האדם שלהם. הן אסרו את השתתפותם בחיי התרבות, אסרו עליהם להיכנס למקומות בילוי, הגבילו את חופש התנועה שלהם, הגבילו את העסקתם, אסרו עליהם להעסיק גויים, הורו להם מתי והיכן לבצע קניות ועם הזמן הכריחו אותם לעזוב את מקומות מגוריהם. התוכניות לשלב השני חייבו הקמת גטאות יהודיים בכפרים ביישובים עם אוכלוסייה של יותר מ -10,000 תושבים, אשר נאלצו אז להעביר את האוכלוסייה היהודית ליישוב זה מהכפרים מסביב. המטרה הייתה, מצד אחד, לבודד עוד יותר את היהודים משאר האוכלוסייה, ומצד שני להקל על העברת היהודים למחנה המוות בשלב השלישי.
השלב השלישי של תוכנית הטיהור של המדינה מיהודים היה לזרז את הסעת היהודים מחוץ למדינה ברכבות. בין לאסלו אנדרה לבין אדולף אייכמן הייתה מחלוקת. אנדרה היה מתחיל את הגירוש בבודפשט, ואילו אייכמן הציע לגרש תחילה את יהודי הכפר, בציפייה ליהודים העשירים, בעלי השפעה רבה יותר, וניידים יותר, שיברחו לבודפשט. שם הוא קיווה לסיים את גל הגירוש הלאומי במהלך של פשיטה גדולה ולעצור ולגרש את כולם בבת אחת. לבסוף עמדתו של אייכמן התקבלה והגירושים החלו באזורים הכפריים, בעיקר באזורים המזרחיים והדרום-מזרחיים של המדינה שהיו אז המאוימים ביותר לכיבוש ושחרור על ידי כוחות סובייטים שהתקרבו.[8]
במהלך תכנון פעולת הגירוש, המדינה חולקה לשישה אזורים. בכל מקרה האזורים כללו מחוז אחד או יותר של הג'נדרמריה :
- קושיצה (מחוז הז'נדרמריה VIII)
- קלוז'-נאפוקה (מחוז ז'נדרמריה IX) וטרגו מורש (מחוז ז'נדרמריה X)
- סקשפהרוואר (מחוז ז'נדרמריה II) ו- מישקולץ (מחוז ז'נדרמריה VII)
- סגד (מחוז ז'נדרמריה V) ודברצן (מחוז ז'נדרמריה VI)
- סומבטהיי (מחוז ז'נדרמריה III) ופצ'ס (מחוז ז'נדרמריה IV)
- בודפשט (מחוז הז'נדרמריה I)
גורלם של האחראים
- אדולף אייכמן הסתתר בגרמניה לאחר המלחמה, ואז ברח לארגנטינה, שם נחטף על ידי המוסד בשנת 1960. הוא נשפט בישראל, נידון למוות בשנת 1961 ונתלה ב-1962.
- אנדור יארוש, לאסלו באקי, לאסלו אנדרה ולאסלו פרנצי נידונו למוות כפושעי מלחמה בבודפשט ונתלו ב-1946.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ "A vidéki zsidók deportálása". BPHM.
- ^ Mink András. "Mentrend - 1944". Origo. אורכב מ-המקור ב-2014-05-21. נבדק ב-2019-09-15.
- ^ "A magyar zsidóság embervesztesége". BPHM.
- ^ "Az Eichmann-kommandó". BPHM.
- ^ Eladó Adolf Eichmann naplója
- ^ "A Belügyminisztérium deportációs triója". BPHM.
- ^ "Eichmann terve". BPHM.
- ^ "Eichmann terve". BPHM.
