סגד
ערך זה עוסק בעיר בהונגריה. אם התכוונתם לחג של בית ישראל, ראו  | |
| גשר בסגד מעל לנהר הטיסה | |
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | המישור הגדול הדרומי |
| מחוז | צ'ונגראד-צ'נאד |
| נפה | נפת סגד |
| ראש העיר | ד"ר לאסלוֹ בּוֹטקֵה |
| שטח | 281.00 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 605.17 נפש לקמ"ר (2018) |
| קואורדינטות | 46°15′18″N 20°08′42″E / 46.255°N 20.145°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.szegedvaros.hu | |
סגד (בהונגרית: Szeged, ברומנית: Seghedin, בסרבית ובקרואטית: Segedin) היא עיר בדרום מזרח הונגריה במפגש הנהרות מֵרוש וטיסה. סגד היא העיר השלישית בגודלה בהונגריה ובירת מחוז צ'ונגראד-צ'נאד (Csongrád-Csanád). בשנת 2018 גרו בה 161,122 תושבים.
היסטוריה
האזור היה מיושב מימי קדם. האסטרונום תלמי, בן המאה השנייה לספירה מזכיר את העיר בשם Partiscum כתחנת מסחר מוגנת על אי בנהר טיסה. לראשונה היא נזכרת בשם סגד בתעודה מימי המלך בלה השלישי (1183). במאה ה-14, בתקופת שלטונו של לאיוש הראשון, מלך הונגריה הייתה העיר לעיר הגדולה והחשובה ביותר בדרום הונגריה ולמבצר אסטרטגי מול האימפריה העות'מאנית. ב-1498 הכריז עליה מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כעיר חופשית (Szabad királyi város), כלומר בעלת אוטונומיה מסוימת. ב-1543 נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, לאחר שהחזיקה מעמד במצור של מספר חודשים. תחת השלטון העות'מאני הייתה העיר לבירת סנג'ק (שהשתייך עד 1596 לאיילט בודה ולאחר מכן לאלייט אגר). ב-23 באוקטובר 1686 שוחררה העיר מהכיבוש העות'מאני וחזרה למעמד של עיר חופשית בממלכה ההונגרית ההבסבורגית עד 1715. בין השנים 1728–1729 התקיימו בעיר, לצד תנופת קידמה ופריחה תרבותית, שורה של אירועי ציד מכשפות[1].
בתקופת מהפכת 1848 נודעה לעיר חשיבות, שם נשא מנהיג המרד, לאיוש קושוט את אחד מהחשובים שבנאומיו והעיר הייתה מושב ממשלת המהפכה עד יולי 1849. הגעת מסילת הרכבת לעיר ב-1854 והחזרת הסטטוס של עיר חופשית ב-1860 סימלו שלב חדש בהתפתחות העיר. היא שגשגה, משכה אוכלוסייה חדשה (ובכלל זה יהודים רבים) ונפתחו בה מוסדות תרבות כמו גם מפעלי תעשייה ובראש ובראשונה מפעל הנקניקים פיק סגד, יצרן הסלמי ההונגרי, המהווה את המעסיק הגדול באזור. בשנת 1879 שטף את העיר שיטפון גדול, שהרס חלק ניכר מהמבנים שהוקמו לפני המאה ה-19. שיקום העיר, עליו הכריז פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, הוביל לבנייה מונומנטלית, רחבת ידיים, סביב שדרות וכיכרות מטופחות. ב-1872 נפתחה אוניברסיטת סגד וב-1882 נחנך בניין התיאטרון הלאומי (Szegedi Nemzeti Színház). ב-1907 נוסד במרכז העיר בית הכנסת של סגד, בית הכנסת השני בגדלו בהונגריה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה חלקים מדרומה לטובת רומניה וסרביה והעיר סגד הפכה לעיר ספר (גבול). לאחר תקופה של שקיעה, הועברו לעיר מוסדות הונגריים ששכנו בעיר טמשוואר (שהועברה לרומניה) כגון האוניברסיטה של העיר (שאוחדה עם אוניברסיטת סגד ב-1921) ומושב הבישוף. העיר נכבשה במלחמת העולם השנייה על ידי הוורמכט ב-19 במרץ 1944. התחוללו בעיר קרבות שגבו את חייהם של 6,000 איש, פרט לקהילה היהודית הגדולה בת כ-4,000 נפש (שלושה אחוזים מאוכלוסיית העיר), שנשלחה להשמדה (ר' להלן). העיר נכבשה על ידי הצבא האדום בסוף 1944. לאחר המלחמה הפכה העיר למרכז תעשיית המזון הממשלתית, על בסיס מפעלי פיק ומפעלים נוספים. ב-1965 התגלה בסביבת העיר נפט.
הקהילה היהודית בסגד
ערך מורחב – קהילת יהודי סגד
יהודים ראשונים הגיעו לעיר עם הכיבוש העות'מאני וגורשו ממנה בסיומו. עד כתב הסובלנות ב-1781 הייתה לפרנסיה הזכות, מהיותה עיר מלכותית חופשית, למנוע מיהודים לגור בה. המשפחה הראשונה התיישבה בה באותה שנה[2]. ב-1840 הגיעה אוכלוסייתם ל-681 נפש. כקהילת מהגרים צעירה ואמידה שחסרה יסודות שמרניים, הייתה סגד כר נח לנאולוגים. במהלך הקרע ביהדות הונגריה עברה בשלמותה להשתייך לארגון הנאולוגי הארצי. היא פרחה במיוחד תחת הנהגתם של הרבנים לאופולד לעף ובנו, עמנואל לעף. ב-1907 נחנך בית הכנסת של סגד, השני בגודלו במדינה.
ב-1941 נמנו בעיר 4,161 יהודים, 3% מאוכלוסייתה[3]. מרבית הגברים גויסו במלחמה לפלוגות "שירות העבודה" הצבאי וחלק גדול נספה בתנאים הקשים. לאחר הכיבוש הגרמני, ב-19 במרץ 1944, רוכזו בסגד יהודי הסביבה. ב-17 במאי גורשו חלק לגטו באיה ומשם לאושוויץ, והיתר שולחו לשם ישירות בחודש יוני. הקרון האחרון של המשלוח האחרון, מה-28 ביוני, נועד להינצל באמצעות רכבת קסטנר.
נולדו בעיר
- דיולה שטאהל-סאמוולד (בהונגרית: Számwald Gyula; באנגלית: Julius Stahel; סגד, 5 בנובמבר 1827 – ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית של אמריקה, 4 בדצמבר 1912) היה סגן בצבא מהפיכת 1848 בהונגריה. במלחמת האזרחים האמריקנית הוענק לו מדליית הכבוד כמייג'ר ג'נרל (גנרל שני כוכבים) של האיחוד. הוא היה גם דיפלומט של ארצות הברית של אמריקה.
- לאסלו בקפי (בהונגרית: Békeffi László; סגד, 4 בינואר 1891 – ציריך, 21 בינואר 1962) היה קומיקאי יהודי-הונגרי, מנחה בקברט, מחזאי קברט, שחקן. בנו של הסופר אנטל בקפי, בן דודו של מחזאי הקברט אישטוואן בקפי.
- יאנוש קוטאני (בהונגרית: Kotányi János, בשם לידתו יאקאב קוֹיֶטַיינֶר, סגד, 18 במאי 1858 -?) היה בעל מפעל לפפריקה ותבלינים הונגרי-יהודי, מייסד חברת התבלינים קוטאני שהתפתחה עם השנים לחברת תבלינים בינלאומית גדולה ומפורסמת מאז ייסודה בשנת 1881.
- הרב ד"ר אברהם חיים [עמנואל] לעף (הונגרית: Lőw Immánuel, גרמנית: Immanuel Löw; 20 בינואר 1854 – 19 ביולי 1944) היה רב, חוקר התנ"ך והתלמוד, בוטנאי ובלשן יהודי-הונגרי, שכיהן כאב בית הדין של סגד, והיה נציג היהדות הנאולוגית בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי. מחבר הספר "צמחי היהודים".
- מרק פיק (בהונגרית: Pick Márk; סגד, 12 בדצמבר 1843 – סגד, 11 במאי 1892) היה תעשיין הונגרי-יהודי, יצרן סלמי בעל השם העולמי "פיק", מייסד מפעל פיק סגד.
- אימרה אויווארי (בהונגרית: Ujvári Imre; סגד, 13 בפברואר 1902 – בודפשט, 25 בפברואר 1962) היה עיתונאי, מבקר יהודי-הונגרי. בנו של הסופר והעיתונאי פטר אויווארי ואחיו של לאסלו אויווארי.
- לאסלו אויווארי (בהונגרית: Újvári László; סגד, 23 ביולי 1900[4] – קולומבו, סרי לנקה, 24 בינואר 1940) היה עיתונאי, ומבקר יהודי-הונגרי, בנו של פטר אויווארי, אחיו של אימרה אויווארי.
אתרים עיקריים
| כנסיית ווטיב (1930) | מגדל דמטריוס (Dömötör), המאה ה-11 | 
|
מגדל המים בכיכר סנט אישטוון (1904) | 
| |
| הכנסייה הפרנציסקנית (המאה ה-15) | מוזיאון פרנץ מורה (Ferenc Móra Museum ;1896) | 
|
ארמון רוק (Reök Palota ;1907) | ||
| בית העירייה | .JPG)
|
בית הכנסת של סגד | 
|
התיאטרון הלאומי של סגד (1882) | 
|
| ארמון הרוזן (Gróf Palota ;1913) | 
|
אוניברסיטת סגד | 
|
הכנסייה האורתודוקסית הסרבית (1781) |
ערים תאומות
הערים התאומות של סגד הן:
קיימברידג', בריטניה
דרמשטאדט, גרמניה
ניס, צרפת
אודסה, אוקראינה- רחיב, אוקראינה
פארמה, איטליה
לייז', בלגיה
קוטור, מונטנגרו
רוטרדם, הולנד
טרגו מורש, רומניה
סובוטיצה, סרביה- טימישוארה, רומניה
טולדו, ארצות הברית
טורקו, פינלנד
לודז', פולין
ויינאן, הרפובליקה העממית של סין
לרנקה, קפריסין
פולה, קרואטיה
ורנה, בולגריה
איזמיר, טורקיה
קישורים חיצוניים
- הדף הרשמי (בהונגרית)
- על העיר
- הספרייה האוניברסיטאית (באנגלית)
- פורטל סגד (באנגלית והונגרית)
- בית הכנסת החדש בסגד (באנגלית והונגרית)
- איזידור זינגר, אדולף לוינגר, קהילת יהודי סגד, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- סגד (Szeged), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- סגד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ A Witch-Hunt in Szeged in the Early Eighteenth Century
- ^ הערך סגד בספרייה היהודית הווירטואלית
- ^ סגד (Szeged), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ Születési bejegyzése Szeged III. kerületi polgári akv. 1347/1900. folyószáma alatt familysearch.org (Hozzáférés: 2017. június 30.)
