סגד

סגד Szeged
גשר בסגד מעל לנהר הטיסה
מדינה	הונגריה הונגריה
חבל	דרום המישור הגדול
מחוז	צ'ונגרד
נפה	נפת סגד
ראש העיר	ד"ר לאסלוֹ בּוֹטקֵה
שטח	281.00 קמ"ר
אוכלוסייה ‑ בעיר ‑ צפיפות	170,052‏ (נכון ל-2012) 605.17 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות	46°15′18″N 20°08′42″E / 46.255°N 20.145°E / 46.255; 20.145
אזור זמן	UTC +1
www.szegedvaros.hu
(למפת הונגריה מוגדלת) בודפשט דברצן מישקולץ פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. סגד (למפת הונגריה רגילה) בודפשט דברצן מישקולץ פץ' גיור נירג'האזה קצ'קמט אוסטריה סלובקיה אוק. רומניה סרביה קרואטיה סל. סגד

סגד (בהונגרית: Szeged, ברומנית: Seghedin, בסרבית ובקרואטית: Segedin) היא עיר בדרום מזרח הונגריה במפגש הנהרות מֵרוש וטיסה. סגד היא העיר השלישית בגודלה בהונגריה ובירת מחוז צ'ונגרד (Csongrád). בשנת 2011 חיו בה 170,025 תושבים.

היסטוריה

האזור היה מיושב מימי קדם. האסטרונום תלמי, בן המאה השנייה לספירה מזכיר את העיר בשם Partiscum כתחנת מסחר מוגנת על אי בנהר טיסה. לראשונה היא נזכרת בשם סגד בתעודה מימי המלך בלה השלישי (1183). במאה ה-14, בתקופת שלטונו של לאיוש הראשון, מלך הונגריה הייתה העיר לעיר הגדולה והחשובה ביותר בדרום הונגריה ולמבצר אסטרטגי מול האימפריה העות'מאנית. ב-1498 הכריז עליה מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" כעיר חופשית (Szabad királyi város), כלומר בעלת אוטונומיה מסוימת. ב-1543 נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, לאחר שהחזיקה מעמד במצור של מספר חודשים. תחת השלטון העות'מאני הייתה העיר לבירת סנג'ק (שהשתייך עד 1596 לאיילט בודה ולאחר מכן לאלייט אגר). ב-23 באוקטובר 1686 שוחררה העיר מהכיבוש העות'מאני וחזרה למעמד של עיר חופשית בממלכה ההונגרית ההבסבורגית עד 1715. בין השנים 1728–1729 התקיימו בעיר, לצד תנופת קידמה ופריחה תרבותית, שורה של אירועי ציד מכשפות^[1].

בתקופת מהפכת 1848 נודעה לעיר חשיבות, שם נשא מנהיג המרד, לאיוש קושוט את אחד מהחשובים שבנאומיו והעיר הייתה מושב ממשלת המהפכה עד יולי 1849. הגעת מסילת הרכבת לעיר ב-1854 והחזרת הסטטוס של עיר חופשית ב-1860 סימלו שלב חדש בהתפתחות העיר. היא שיגשגה, משכה אוכלוסייה חדשה (ובכלל זה יהודים רבים) ונפתחו בה מוסדות תרבות כמו גם מפעלי תעשייה ובראש ובראשונה מפעל הנקניקים פיק סגד, יצרן הסלמי ההונגרי, המהווה את המעסיק הגדול באזור. בשנת 1879 שטף את העיר שיטפון גדול, שהרס חלק ניכר מהמבנים שהוקמו לפני המאה ה-19. שיקום העיר, עליו הכריז פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, הוביל לבנייה מונומנטלית, רחבת ידיים, סביב שדרות וכיכרות מטופחות. ב-1872 נפתחה אוניברסיטת סגד וב-1882 נחנך בניין התיאטרון הלאומי (Szegedi Nemzeti Színház). ב-1907 נוסד במרכז העיר בית הכנסת של סגד, בית הכנסת השני בגדלו בהונגריה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה חלקים מדרומה לטובת רומניה וסרביה והעיר סגד הפכה לעיר ספר (גבול). לאחר תקופה של שקיעה, הועברו לעיר מוסדות הונגריים ששכנו בעיר טמשוואר (שהועברה לרומניה) כגון האוניברסיטה של העיר (שאוחדה עם אוניברסיטת סגד ב-1921) ומושב הבישוף. העיר נכבשה במלחמת העולם השנייה על ידי הוורמכט ב-19 במרץ 1944. התחוללו בעיר קרבות שגבו את חייהם של 6,000 איש, פרט לקהילה היהודית הגדולה בת כ-4,000 נפש (שלושה אחוזים מאוכלוסיית העיר), שנשלחה להשמדה (ר' להלן). העיר נכבשה על ידי הצבא האדום בסוף 1944. לאחר המלחמה הפכה העיר למרכז תעשיית המזון הממשלתית, על בסיס מפעלי פיק ומפעלים נוספים. ב-1965 התגלה בסביבת העיר נפט.

בית הכנסת החדש

הקהילה היהודית בסגד

ערך מורחב – קהילת יהודי סגד

יהודים ראשונים הגיעו לעיר עם הכיבוש העות'מאני וגורשו ממנה בסיומו. עד כתב הסובלנות ב-1781 הייתה לפרנסיה הזכות, מהיותה עיר מלכותית חופשית, למנוע מיהודים לגור בה. המשפחה הראשונה התיישבה בה באותה שנה.^[2] ב-1840 הגיעה אוכלוסייתם ל-681 נפש. כקהילת מהגרים צעירה ואמידה שחסרה יסודות שמרניים, הייתה סגד כר נח לנאולוגים. במהלך הקרע ביהדות הונגריה עברה בשלמותה להשתייך לארגון הנאולוגי הארצי. היא פרחה במיוחד תחת הנהגתם של הרבנים לאופולד לעף ובנו, עמנואל לעף. ב-1907 נחנך בית הכנסת של סגד, השני בגודלו במדינה.

ב-1941 נמנו בעיר 4,161 יהודים, 3% מאוכלוסייתה^[3]. מרבית הגברים גויסו במלחמה לפלוגות "שירות העבודה" הצבאי וחלק גדול נספה בתנאים הקשים. לאחר הכיבוש הגרמני, ב-19 במרץ 1944, רוכזו בסגד יהודי הסביבה. ב-17 במאי גורשו חלק לגטו באיה ומשם לאוושויץ, והיתר שולחו לשם ישירות בחודש יוני. הקרון האחרון של המשלוח האחרון, מה-28 ביוני, נועד להינצל באמצעות רכבת קסטנר.

אתרים עיקריים

כנסיית ווטיב (1930)	מגדל דמטריוס (Dömötör), המאה ה-11	מגדל המים בכיכר סנט אישטוון (1904)
הכנסייה הפרנציסקנית (המאה ה-15)	מוזיאון פרנץ מורה (Ferenc Móra Museum ;1896)	ארמון רוק (Reök Palota ;1907)
בית העירייה	בית הכנסת של סגד	התיאטרון הלאומי של סגד (1882)
ארמון הרוזן (Gróf Palota ;1913)	אוניברסיטת סגד	הכנסייה האורתודוקסית הסרבית (1781)