דב נתן ברינקר
דב נתן ברינקר (בסוף ימיו: בר-יקר; ב' בשבט ה'תרנ"ג, 19 בינואר 1893 - כ' באלול ה'תשי"א, 21 בספטמבר 1951) היה עסקן, עורך ועיתונאי ארצישראלי יליד דווינסק, שפעל בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
ברינקר היה עורך כתב העת "הדביר" יחד עם חברו הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, והאלמנך "לוח ירושלים" שנועד להמשיך את האלמנך "לוח ארץ ישראל" של אברהם משה לונץ שברינקר היה עוזרו ומזכירו הספרותי.
ביוגרפיה
נולד לגיטל ויעקב בדווינסק שבלטביה, הוא למד בתלמוד תורה ובישיבות מקומיות, בהיותו בן 11 עקרה משפחתו לליברפול שבאנגליה והוא עבר ללמוד בבית הספר המקומי. שנתיים לאחר מכן, ימים ספורים לפני ראש השנה של שנת ה'תרס"ז (1906) עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בירושלים[1], בשכונת מאה שערים. בירושלים למד דב נתן בישיבת עץ חיים, שבה לימד אביו[2][3]. ב-1914 נישא לחיה רחל בתו של הסופר הירושלמי אליהו יוסף ריבלין והם התגוררו בשכונת כנסת ישראל. כדי לחמוק מגיוס לצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה, ברח מירושלים והסתתר בפרדסים של פתח תקווה וכפר סבא.
ברינקר היה פעיל בתנועת המזרחי והוצב במקום ה-13 ברשימת מתמודדיו לאספת הנבחרים הראשונה, בה זכתה המזרחי לתשעה מושבים[4]. ברינקר טען שעל המזרחי לעסוק לא רק בחינוך אלא גם בכלל הפעילות הציבורית בארץ ישראל ובמיוחד בהקמת יישובים, כי מבלי השפעה כללית לא תנתן לחינוך של המזרחי דריסת רגל[5]. בהתאם לכך, בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 היה ממייסדי המושבה נווה יעקב (במקור "כפר עברי"), ועבר להתגורר בכפר. הוא היה מראשי המתיישבים[6][7] ובמלאת 15 שנים להתיישבות היהודית במקום, הוציא לאור קונטרס המגולל את תלאות היישוב המבודד ותקוות מתיישביו לעתיד. רכושו וכתביו עד לתקופה זו אבדו בעת נטישת הכפר במלחמת 1948.
בשנותיו האחרונות עיברת ברינקר את שם משפחתו לבר-יקר. הוא חלה בסכרת ונפטר מהיפוגליקמיה סמוך למשרדו ברחוב בן יהודה, ביום שישי כ' באלול ה'תשי"א, 21 בספטמבר 1951, בגיל 58.
בתו חנה נישאה לשופט בית המשפט העליון צבי טל.
רחוב בשכונת נווה יעקב בירושלים נקרא על שמו.
עבודתו הספרותית
ברינקר עבד כמזכירו הספרותי וכעוזרו של אברהם משה לונץ בשנים 1913–1916, בשנים אלו סייע בידי לונץ שהיה עיוור להוציא לאור את האלמנך "לוח ארץ ישראל" ואת השנתון "ירושלים", שעסק במחקרים סביב העיר ירושלים. כעבור 20 שנה ביקש ברינקר להמשיך מפעלים ספרותיים אלו באמצעות האלמנך החדש "לוח ירושלים", אותו החל להוציא לאור.
הלוח נדפס במשך שתים עשרה שנים ברציפות (1952-1940), וחדל לצאת לאור בעקבות פטירתו של ברינקר.
במקביל לעיסוקו בעריכת הלוח, השתתף ברינקר בעריכת כתב העת "התור"[8] שבעריכת הרב י"ל מימון, והיה עורך כתב העת "הדביר" יחד עם חברו הרב יצחק אביגדור אורנשטיין. הוא העורך של ספר היובל לרב מימון (1926) ופרסם סיפורים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים רבים, בהם: "דואר היום", ההד", "דבר", "הארץ" ו"הצופה".
קישורים חיצוניים
- יוסי שפנייר, חוקר ומפרסם צפונות ירושלים, באתר שכונת פסגת זאב
- יוסי שפנייר, "אוצר טוב וכל-בו לירושלים"-"לוח ירושלים" ומפעלו הספרותי של דב נתן ברינקר (בן יקר), עת-מול, גיליון 223
- ד. נ. ברינקר, שכונות הישוב הישן בירושלים, הצופה, 25 באוגוסט 1937
- דב נתן ברינקר, באתר "היו ימים"
הערות שוליים
- ^ לימים הנוראים בירושלים, הצופה, 5 בספטמבר 1937
- ^ המצב העגום של התלמוד תורה, מוריה, 11 באוגוסט 1911
- ^ שלא נספד כהלכה, מוריה, 15 באוגוסט 1911
- ^ הודעה גלויה, דואר היום, 28 באפריל 1920
- ^ בעיתונים, המזרחי, 18 בספטמבר 1923
- ^ מושל ירושלים בהכפר העברי, דואר היום, 13 במאי 1924
- ^ נווה יעקב, דואר היום, 17 באוגוסט 1925
- ^ אספת עתונאים, דואר היום, 4 במאי 1921
